אבני מילואים על השולחן ערוך - א עא

וחכמי' סברי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וכתבו שם תו' ד"ה מכלל דר' מאיר סובר אותו ממון נמי לא כו' ואור"י דסברא הוא שאינה מקודשת במה שמוחל לה שכרו כיון שאינו יכול לתובע' בדין בעד דשכרו עד שמחזי' לה החפץ ואינו חשוב כנותן לה כלום במחיל' עד שתבא שעה שיכול לתבעה בדין עכ"ל:

ובחידושי הרשב"א פ' האיש מקדש ז"ל אילמא אותו ממון מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא אלא במה מקדשה ונרא' דלאו למימר' שלא חלו הקידושין כלל עד שעת נתינת הנזמים לידו דמשעת גמר הכלי מקודש' למ"ד מקדש במלו' מקודש' שהרי אין זה מקדשה בגוף הכלי אלא בשכר עשייתי' כו' אלא מסתברא דהכי פי' אילמא אותו ממון כלומר גמר הכלי דהיינו ממונו מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא כלומר ואעפ"י שלא נגמר הכלי ואלא במה מקדשה כנ"ל וכן נראה מדברי הראב"ד כו' ומיהו קשה לי דאם איתי' כי אקשי מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא אלא במה מקדשה ה"ל לאקשויי והא איהו נמי כיון שעשאן מקודשת קאמר כלומר דוקא לאחר שעשאן וי"ל דאלימי אלמי' לקושייתו כלומר דאפי' אמר הכי בהדיא במה מקדשה ועוד י"ל דודאי עם גמר מלאכה מקודשת למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף אלא שאין הקידושין נגמרין עד שיחזיר לה הכלי שאין מגיע לידה שום ממון ושום הנאה אלא משהחזיר לה הכלי ולא נתכוונה זו אלא שיחזיר לה הכלי לאחר גמרו ומכל מקום אינה מקודשת בכלי אלא בשכר פעולתו שבא במכוש אחרון בסוף מלאכתו כו' וכמו שפי' רש"י כו' ואפשר לפי פי' זה שאם בא אחר וקדשה בין גמרו של כלי לחזרתו מקודשת לשני ולא לראשון שלא חלו קידושי ראשון עד שעת החזרת הכלי ואפי' למ"ד אין לשכירו' אלא לבסוף ויש לי לומר עוד דמשעת גמרו חלו קידושי ראשון ובלבד שיחזירם לה שאינה מתקדשת לו בעשייתן לבד וה"ל כאלו אמרה לו עשה לי שירים ואתקדש לך משעת גמרו לכשתחזירם לי ומש"ה קא מקשה האי ממון ה"ד אילמא אותו ממון כלומר עד שיחזיר' לה מכלל דת"ק סבר מקודשת משעת גמרו ואעפ"י שלא החזירם לה לעולם במה מקדשה ולעולם בשהחזירן לה למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף אם בא אחר וקידשה משעת גמרו עד שעת חזירתו מקודשת לשני עד שיחזיר לה ולאחר שיחזירם לה פקעי קידושי שני ונגמרו קידושי ראשון כו' כנ"ל עכ"ל וע"ש:

והנה לפי מ"ש הרשב"א בשטה קמא וסמכו לפי' רש"י דאם בא אחר וקדשה בין גמרו של כלי לחזרתו מקודשת לשני ולא לראשון דלא חלו קידושי ראשון עד שעת החזרת הכלי ומכל מקום אינה מקודשת בכלי אלא בשכר פעולתו שבא במכוש אחרון א"כ למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף היכא מקדש' בשכר פעולתו שבא במכוש אחרון כיון דכבר נעשית מלוה והקידושין לא נגמרו עד שעת החזרת הכלי והנה לשטה בתרא שכתב רשב"א לנפשי' דלאחר שיחזירם לה גמרו קידושי ראשון ניחא כיון דהוא לשום קידושין א"כ במכוש אחרון לא נעש' מלוה אלא לשום קידושין למפרע אבל לפי שטה קמא דאין הקידושין נגמרו כלל עד שיחזירם לה ואפ"ה לא מקדשה אלא בשכר פעולתו שבא במכוש אחרון ולא בכלי ולא הוי קידושין כלל עד שעת חזרה א"כ כבר נעשה מלוה משעת גמרו עד שעת חזרה:

ונראה לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו שם בסוגי' ז"ל מר סבר ישנה לשכירו' מתחלה ועד סוף כלומר וכל פורתא ופורתא הוי מלוה עלי' וכי מצטרף לפרוטה מלוה היא והמקדש במלוה אינה מקודשת וקשיא לי ומ"ש מהתקדשי לי באלו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה שאעפ"י שאין באחת מהן ש"פ מקודשת דכי מתאכלי ברשותה קא מתאכלי דה"נ שכירות זה לא ניתן לחזרה ופורתא פורתא כי אתי זכי' איהו בתורת קידושין וכי מלאי לפרוטה אי נמי לכשנגמר הכלי מקודשת דהאי שכירות לא למלוה דמי כדאמרן וי"ל דהתקדשי לי באלו שאני הואיל ואתנהו קמן מונה והולך הוא אבל שכירות דבשעה דאיתי' להאי פורתא ליתי' להאי ולא אתי להאי עד דאזיל לי' אינך לא חזו לאצטרופי כלל והלכך אינה מקודשת אבל אי ס"ל דאינה לשכירות אלא לבסוף כולה אגרא בבת אחת אתו והלכך מקודשת עכ"ל:

ולפי"ז ניחא דלמ"ד אין לשכירות אלא לבסוף אע"ג דמלוה נעשה משעת גמרו והקידושין לא נגמרו עד שעת החזרה כיון דבבת אחת אתו לא למלוה דמי שהרי לשום קידושין הוא ולא ניתן לחזרה אבל למ"ד ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף דבשעה דאיתי' להאי לא חזי לאצטרופי:

ונראה מזה דהיכא דיש במכוש אחרון שוה פרוטה דאפי' למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מקודשת במכוש אחרון דלא למלוה דמי ואע"ג דהראשונת לא חזי לקידושין היינו משו' דלא חזי לאצטרופי אבל מכוש אחרון אם יש בו ש"פ מקודשת דמכוש אחרון לאו למלוה דמי ואינו צריך לצירוף כיון דיש בו במכוש אחרון ש"פ ואע"ג דמקדשה בכולהו גם בראשונ' ה"ל דין מלוה ופרוטה דמקודשת:

וכן נראה מדברי הפרישה ז"ל דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כו' פי' רש"י כל פרוטה שנגמרה כו' ור"ל לאפוקי אי אמרינן אין לשכירות אלא לבסוף כו' אז במכוש האחרון בא החיוב שהיא חייבת לו ואף אם אינו נותן לה באותו הפעם הכלי מכל מקום מקודשת דאדעתא דהכי הסכימו תחלה אבל השתא שכבר חייבת לו כל פרוטה ופרוטה אפי' אם הוא נותן לה מיד בגמר המלאכה מכל מקום במכה אחרונה לית בה ש"פ דאל"כ להוי כמלוה ופרוטה דמקודשת עד כאן לשונו וראיתי בט"ז שכתב על דברי הפריש' ז"ל ותמהתי מאד על גברא רבא זה שיצאו דברים אלו מפיו דלפי דבריו כו' ותו דלקמן סי' ל"א יש ג"כ האי מלתא גבי אדבר עליך לשלטון ואמרי' גם שם אם ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף ושם לא שייך לומר שאין בדיבור אחרון ש"פ ותו דהוא נותן מעלה להכאה אחרונה יותר וכי נאמר בזה דהיא מתקדשת דמכ"מ שם מלוה יש כאן א"כ מה לי פרוטה אחת או הרבה פרוטות זה אחר זה ותו דהא רש"י כופל ומשלש דבחזרה תליא מלתא ובעל הפרישה אינו משגיח בנתינה כל עיקר אלא בהכאה אחרונה ובאמת הנתינה הוא דוקא הקידושין אלא דהחילוק הוא למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף מתחיל שם המלוה משעת נתינה ואילך ולמ"ד ישנה מתחלה ועד סוף הנתינה גורמת שתהיה מלוה למפרע כל פרוטה ופרוטה עכ"ל ולפי מ"ש דברי הפרישה נכונים והוא שטת רש"י כפי מה שכתב הרשב"א ומ"ש רש"י ואין כאן מלוה כשמחזירין לה היינו משום דדעתה בכדי שיגיע הממון לידה ואפ"ה עיקר הקידושין בחוב השכירות וכמ"ש. וב"ש כתב ז"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף ונעשה כל פרוטה מלוה גם פרוטה אחרונה נעשה מלוה קודם שנתן לידה החפץ כו' כן הוא כפי' רש"י והר"ן ודלא כפרישה עכ"ל. וכוונתו להשיג על הפרישה מפי' רש"י וכיון דהרשב"א כתב שהיא שטת רש"י ע"כ דברי רש"י אינו סותר לזה ומשום דהקידושין הוא דאין נגמרין עד חזרה אבל עיקר הקידושין בשכר המלאכה. אמנם בעיקר הדין שכתב בפרישה דאם יש במכוש אחרון שוה פרוטה מקודשת דה"ל מלוה ופרוטה. לפי מ"ש בס"ק ל"ז בשם הרשב"א בתשובה דמקדש בראוי ובאינו ראוי אינה מקודשת אלא במלוה ופרוטה דמקודש' היינו משו' דדעתה אפרוט' שהיא בעינא ע"ש וא"כ הכא בשכירות כיון דפרוטות הראשונות אין ראוי לקידושין דה"ל מלוה א"כ אע"ג דהכאה אחרונה ראוי לקידושין כיון דלאו למלוה דמי אבל בעין אינה דליהוי עין האשה יותר בהכאה אחרונה ה"ל מקדש בראוי ואינו ראוי דאינו קידושין ודו"ק. שוב ראיתי בדרישה שכתב ז"ל עמ"ש בפרישה כו' אבל דוחק לומר דהכא אף אם היה במכוש האחרון ש"פ מכל מקום כיון דדעתה להתקדש בשכירות כל המלאכה ואינו נותן לה פרוטה דנימא מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה מש"ה אינה מקודשת דהיא לאו דינא גמירי וכל השכירות שוה אצלה עכ"ל. ונראה מדבריו דאי הוי דינא גמירי הי' דעתה רק על מכוש אחרון ולשטתו הא דאמרו מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה נמי מחמת דינא גמירי דמקדש במלוה אינה מקודשת ולענ"ד נראה דודאי לאו דינא גמירי דהא פ' המדיר דף ע"ד ס"ל לר' אמי דמקדש במלוה ובעל אינה צריכה הימנו גט משום דבהנך טעי ע"ש פי' רש"י ואפי' מ"ד מקדש ובעל צריכה הימנו גט ע"ש היינו משו' דאין אדם עושה בב"ז אבל היכא דלא בעל ושלח סבלונת אח"כ לא אמרינן דעתם על קידושין וכמבואר בטור וש"ע סי' ל"א סעיף ט' לענין פחות מש"פ ושלח סבלונת ומכ"ש מלוה וסבלונת וא"כ למה במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה אלא ודאי עיקר הטעם הוא משום דפרוטה בעין ודעת האשה רק על מה שהוא בעין. וא"כ בשכירות אע"ג דמכוש אחרון ראוי לקידושין כיון דהכאות ראשונת אינו ראוי וה"ל מקדש בראוי ואינו ראוי ואינה מקודשת וכמ"ש בס"ק ל"ז. ובתוס' רי"ד כתב ז"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף וה"ל מלוה אי קשיא התינח פרוטות הראשונו' הויין מלוה תתקדש מיהא בפרוט' אחרונ' דאתיא עם גמר הכלי דליכא למימר דחצי הראשון שבפרוטה אחרונ' הוי מלוה ולא נאמר פרוטה עם גמר הכלי דכל פחות מפרוטה לא חשיב לאקרויי מלוה ולעולם בפרוטה אחרונה תתקדש תשובה גם פרוטה אחרונ' הוי מלוה גבה עד שיגיע כלי לידה דאע"ג דלא יהיב לה כלי מכי גמרה אתחייב', בהאי פרוטה כי היכא דאתחייבה בפרוטו' הראשונו' אע"ג שהכלי בידה