אבני מילואים על השולחן ערוך - א סד

ומחויב להחזיר הדמים ובמטלטלין דכסף אינו קונה מהני הקנין למי שפרע וכמ"ש הרמ"א בח"מ סימן ר"ד עיין שם:

ואם לוקח חוזר מן המקח נראה דאינו יכול לומר להמוכר תן לי המעות תיכף דהרווחת הזמן הוא המעות מכל מקום אינו יכול לחזור מהרווח' הזמן אע"ג דחוזר מן המקח ורוצה לקבל מי שפרע דכבר כתבו תו' פרק המפקיד דף מ"ג דלר' יוחנן דקי"ל כוותי' דאמר דבר תורה מעות קונות לא הפקיעו חכמים כח שיש למוכר במעות ויכול להשתמש בהם וה"ל לוה עליהן ע"ש. וא"כ הכא בארווח לי' זימנא וא"ל יקנה מטלטלין שלך אע"ג דחוזר בו אינו יכול לתבוע מעותיו עד הזמן שקבע כיון דכבר קנה המוכר מעות דמי המכירה אלא שאם חזר בו לוקח צריך המוכר ליתן דמים אחרים וזה דארווח לי' זימנא הוה מעות מכר וכבר קנה המוכר מעות מכר ומה ששוה הרווחת הזמן אין לו דמים בכדי שיחזור לו דמי הרווחת הזמן כיון דה"ל ריבית קצוצה ואין צריך ליתן דמים בעד הרווחת הזמן ודו"ק. ומיהו לכאורה קשה בזה דהרווחת הזמן ליתי' בחזר' א"כ נימ' דבזה מעו' קונות כיון דלא שייך בזה נשרפו חיטך בעלי' כיון דלעולם ליתי' בחזרה ללוקח את מעותיו:

אלא נראה דאע"ג דליתי' למעות בחזרה ואפ"ה מעות אינו קונה וכמ"ש כה"ג בסי' של"ג סק"ד דאפ"ה שייך בי' תקנתא דנשרפו חיטך ומשום דכל היכא דהמוכר יכול לחזור טרח ומציל משום שמא יתייקר וע"ש וה"נ דכוותה ודו"ק ועמ"ש בקצה"ח סי' ר"ד סק"ה:

(כד) ובא אחד ונתן פרוטה למלוה. והוא שטת תו' שהקשו לפי' רש"י שפי' דריבית קצוצה לא הוי כיון דלא קץ ולא מידי יהיב לה דהא קדושין עצמן הוי פרוטה לזה פירשו דבא א' ונתן פרוטה כו' והריטב"א בחידושיו כתב ז"ל יש מפרשים שהיתה חייבת לאחרים ובא זה ופייס עלי' במעות או בדברים והרויח לה זמן דשויא לה האי הרווחה פרוטה ואמר לה הרי את מקודשת בהנאה שעשיתי לך שנשתדלתי עם פ' שהרויח לך זמן עכ"ל ע"ש:

ולענ"ד נראה כה"ג שמשתדל בדברים ה"ל כהאי דע"מ שאדבר עליך לשלטון דקי"ל ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף דאינה מקודשת עד שיתן לה פרוטה כדאי' פ' האומר דף ס"ג ובטור וש"ע סי' ל"ח י"ג ע"ש ואם באומר המלוה בעצמו תהא מקודשת לפלוני בהאי הנאה שאני מרויח לך הזמן א"כ ה"ל ריבית קצוצה לדעת תו' דמה לי באומר תן לי פרוטה בעד הרווחת הזמן דהוא שיווי הקידושין או תן לפלוני ולכן נראה דמה"ט כתב הרמ"א שנתן פרוטה וכדברי תו' ודברי הריטב"א שכתב שפייס בדברים צ"ע דלא עדיף מעל מנת שאדבר עליך לשלטון והך פרוטה כשנתן אמר לה לאשה בשעת מתן מעות התקדשי לי בפרוטה זו כ"כ הר"ן וכ"כ הב"י ע"ש ומשום דאם אמר לה אחר מתן מעות לא מקדשה דהנאה זו כבר עברה ודו"ק (כה) הי' לו אצלה מלוה על משכון. כתב רי"ו נתיב כ"ב ח"א ז"ל הי' המשכון של אחרים מקודשת כו' ויש מהגדולים שכתבו כי זה מיירי אפי' במשכנו בשעת הלואתו מקודש' ויש מפרשים שכתבו דוק' שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשע' הלואתו לא קנאו לקדש בו אשה וכ"כ התו' ובמשכון שלה שהלו' לה עליו מעו' פשו' בפירק' קמא דקידושין דהוי מקודשת דכ"ע מודי דאפי' משכנו בשעת הלואתו אם החזיר לה המשכון מקודשת ויש מפרשי' דאפי' לא החזי' לה את המשכון עדיין אלא שקידשה במלוה שהיתה חייבת לו עליו מקודשת עכ"ל:

וטעמא דמלתא דבמשכון דאחרים לא מקדש' כשהי' בשע' הלוא' ובמשכון דידה אפי' בשע' הלואה מקודשת משו' דבמשכון דאחרים דלא מהני אלא משו' דר' יצחק ומש"ה בעי דוקא שלא בשע' הלואה אבל משכון דידה עיק' קידושין במלוה עצמה אלא דמלוה עצמה אינ' מקודשת לפי שאין לה הנאה מחודשת דלהוצאה ניתנה אבל כשיש עלי' משכון הרי נהנית מעתה הנאה גמורה שתוכל להשתמש במשכון ויוחזר לה המשכון ואע"ג דלא קני לי' למשכון מכל מקום אצל האשה הוי הנאה כיון שעד עתה לא הי' יכולה ליקח משכונה מיד המלוה ועכשיו תהא רשאה ושלטנית במשכון דידה:

שוב ראיתי כתב כן בתוס' רי"ד ע"ש דף י"ט ז"ל המקדש במלוה שיש עלי' משכון כו' ולא היא שאין דינם שוה שאם קידשה במשכון דאחרי' בשעת הלואה אינה מקודשת דלא יהיב לה מידי משום דלא קני אבל כשקידשה במשכון דידה אע"ג דמלוה אינה בעין יש כאן נתינת המשכון שהי' ממושכן בידו והשתא יהיב לה ניהל' עכ"ל:

ובאשר"י פ"ק דקידושין כתב להוכיח דמשכון בשע' הלוא' במשכון דאחרי' אינה מקודשת וז"ל וכן משמע לקמן בפ"ב דף מ"ח גבי עשה לי שירים ונזמים ואקדש אני לך דקאמר למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי דאינ' מקודשת עד שיגיע ממון לידה ומ"ש ממשכון דאחרים בשעת הלואה דהאי נמי ממושכן לו בשכרו דתפיס לי' אאגרי' הלכך לא איירי הכא אלא במשכון שלא בשעת הלואתו אבל אם הי' לו משכון ממנה אפי' משכנה לו בשעת הלואה והחזיר לה המשכון וקידש בו מקודשת דחזר' הך משכון הוי כמחילת מלוה וכן הלכתא ועוד מוכח לקמן דאפי' אם קידשה במלוה שיש עלי' משכון בלא חזרת משכון מקודשת עכ"ל:

אמנם קשה לי טובא בדברי הרא"ש כיון דס"ל דגבי אומן נמי הוי תורת משכון אלא משום דמשכון בשעת הלואה לא קנה והא גבי עשה לי שירים ה"ל משכון דידה ובמשכון דידה ס"ל להרא"ש דמקודשת וא"כ אכתי תיקשי אמאי אינ' מקודשת מעשה לי שירים כיון דהוא משכון דידה ולהרא"ש גבי אומן תורת משכון על הכלי כיון דתפיס לי' אאגרי' וצ"ע:

ובתוס' פ' הגוזל דף צ"ח כתבו דאפילו למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף היינו כשמחזיר הכלי לבסוף נעשה מלוה למפרע אבל כל זמן שאינו מחזיר הכלי לא הוי מלוה כלל ע"ש ובזה אפשר ליישב דברי הרא"ש דהוכיח דלא מהני משכון בשעת הלואה לקידושין דאי נימא דקונה משכון א"כ כשמחזיר הכלי ונעשה מלוה למפרע והוי הכלי משכון למפרע ואמאי אינה מקודשת אבל אי נימא דלא קני משכון אלא דבמשכון דידה מקודשת ואינו אלא משום הנאת חזרת המשכון וכמ"ש ובאומן לא הוי זה הנאה במה שמחזיר לה המשכון כיון דעל כרחו מהדר דכל זמן שאינו מחזיר ליכא מלוה כלל ואכתי צ"ע:

(כו) וי"א שאפי' לא החזיר לה המשכון. כתב ב"ש ז"ל עיין בח"מ סימן רמ"א בהג"ה הביא פלוגתא המוחל חוב ויש בידו משכון אם יכול לחזור וכאן מוכ' דאינו יכול לחזו' דהא במעמ"ש מבואר בסמוך די"א דאינ' מקודשת משום דלא סמכה דעתה שמא יחזור א"כ אם הי' יכול לחזור אחר שמחל לא הי' סמכה דעתה ודוחק לומר דהכא עדיף טפי משום דהוי כאלו קיבל מעותיו כיון שמקדש אותה במעותיו עכ"ל:

ופשוט דזה גרע ממעמ"ש דאפי' למ"ד סמכה דעתה דלא שביק דידי ומחיל לאחריני הכא אי נימא דמוחל חוב ויש בידו משכון לא מהני מחילה משום דתפס משכון א"כ לא זכתה האשה עדיין בכסף קידושין והרי הוא כאומר לאשה התקדשי בטבעת שיש לי בביתי והך דלא סמכה דעתה הוא היכא דזכתה כדין בכסף קידושי' אלא דלא סמכה דעתה שמא יפסיד ע"י מחילתו אבל למ"ד מחילה ותפס משכון לא מהני א"כ לא זכתה כלל במחילה שהוא כסף קידושי' גם מ"ש ודוחק לומר דחשיב כאלו קיבל מעותיו כיון שמקדש אותה במעותיו אינו מובן דודאי אם כסף אין כאן ומשו' דתפס משכון קידושין אין כאן והוא פשוט:

(כז) לא החזיר המשכון. כתב ב"ש ז"ל מיהו לדעת תו' אפי' כשיש בידו משכון צריך לומר בהנאת מחילת מלוה אלא דה"א הואיל המשכון בידו גרע טפי קמ"ל אבל באמת צריך לומר דוקא בהנאת מחילת מלוה עכ"ל. והיינו ממ"ש תו' דף י"ט ד"ה מלוה שיש עליו משכון מקודשת מדר' יוסי בר' יהודא ז"ל אין לפרש דמיירי במשכון שלא בשעת הלואה דקני לה מדר' יצחק דא"כ הי' לו להביא כאן דר' יצחק כו' אלא אפי' במשכון בשעת הלואה ואפי' אינו מחזיר לה המשכון אלא שמוחל לה את המלוה ואעפ"י שהמשכון בידה כו' וא"ת כיון דמקדש בהנאת מחילת מלוה אפי' בלא משכון אמרי' לעיל דמקודשת ולמה אנו צריכין ללמוד מדר"י בר"י וי"ל דהיכא דאי' משכון גריע טפי דס"ד דלא סמכה דעתה כיון שאין מחזיר לה משכון קמ"ל מדר"י בר"י עכ"ל. ומשמע דעיקר קידושין בהנאת מחילת מלוה דאי נימא דמיירי במלוה גרידא א"כ מאי קשיא להו כיון דמקדש בהנאת מלוה הא לא מיירי בהנאת מלוה ע"כ סברי דהיכא דלא החזיר לה המשכון לא