אבני מילואים על השולחן ערוך - א סג

במעות של ריבית קצוצה לא הוי קידושין עכ"ל. אמנם בחידושי ריטב"א מבואר להדיא דאפי' נתנה לו חפץ בריבית קצוצה מקודשת וז"ל אבל ודאי אפי' בריבית גמורה אם כבר פרעתו לו וחזר וקידשה בו מקודשת דמעות דריבתא שפרע לוה למלוה קנינהו לגמרי וממון גמור הם לו אלא שיש עליו חוב להחזירו וב"ד מוצאין ממנו ואם מת אין בניו חייבין להחזיר אלא מפני כבוד אביהם בדבר מסויים עכ"ל ומבואר להדיא דגם בחפץ הדין כן ומשום דריבית קנה המלוה לגמרי אלא שחייב להחזירו משום וחי אחיך עמך ואין צריך להחזיר גוף החפץ דקנינהו לגמרי אלא דמי החפץ חייב להחזיר משום וחי אחיך עמך. ולזה מביא ראי' מהא דאם מת אין בניו חייבין להחזיר דאם לא קנה כלל הריבית ודאי הי' מחייבין להחזיר אע"כ דקנה לגמרי הריבית אלא דחוב עליו להחזיר ולדידי' אזהר לברי' לא אזהר. נראה דאפי' לא קצץ דמי' בריבית אלא קצץ לו כלי בריבית ונתן לו הכלי נמי קנה הכלי ואין צריך להחזיר משום וחי אחיך עמך אלא דמי הכלי וכן מוכח מהא דאמר רבא בפ' א"נ דף ס"ה גלימא מפקינן דלא לימרי אינשי מכסי גלימא דריבתא ע"ש ומבואר דשאר חפצים אין צריך להחזיר דקנינהו וקי"ל כרבא כמבואר בטור וש"ע י"ד סי' סק"ג ע"ש בלקח חיטים בריבית קצוצה ורוצה להחזיר דמיהן רשאי שהמקח קיים אפי' נעשה באיסור ע"ש ולפי"ז אם קידש אשה בחפץ שלקח בריבית הרי זו מקודשת כיון דהחפץ שלו אלא דמים הוא חייב משו' וחי אחיך עמך וזה פשוט אלא שראיתי במשנה למלך פ"ח ממלוה שכתב ז"ל מי שהי' נושה בחבירו ד' דינרין של ריבית ונתן לו בהם חפץ כו' נרא' שצריך להחזי' החפץ ואינו יכול המלו' ליתן דמי' דדוק' כשקצץ עמו בדמי' ואח"כ נתן לו החפץ בשביל הדמי' אז הוא דאמרינן המקח קיים ויחזיר דמים אבל בשלא קצץ צריך להחזיר החפץ בעצמו שהרי הלוקח לא קנאו והמוכר לא מכרו עכ"ל. ולענ"ד נרא' כמ"ש וראי' מהא דתנן הניח להם אביהן מעות של ריבית אעפ"י שהן של ריבית אין חייבין להחזיר הניח להם אביהן פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר ע"ש בפ' א"נ ואי נימא דחפץ של ריבית לא קנה הלוקח והמוכר לא מכרו א"כ מעולם לא הי' של אביהם וא"כ אפי' אינו דבר מסויים יהי' חייבים להחזיר ואפי' בדבר מסויים כמו פרה וטלית אין חייבין להחזיר אלא מפני כבוד אביהם אלא ודאי קנאן המלוה קנין גמור ואינו אלא חוב להחזיר דמים משום וחי אחיך. וכן מוכח מהא דשמעתין בקידש אשה בשכר המתנת מעות דלדעת ר"ת ה"ל ריבית קצוצה במה שמקדש אותה ומשמע דקידושין מיהא הוי ולא נחלק ר"ת אלא במה דהוי ריבית קצוצה ואי נימא דהיכא דנותן לו הלוה חפץ לא קנאו והמוכר לא מכר א"כ לא הוי קידושין כלל דהקידושין הוי כמו החפץ אלא ע"כ דקנה החפץ ומש"ה בקידושי אשה דקנאה בעד ריבית הרי זה קנה אותה ואין ה"נ דצריך להחזיר לה דמי קידושין שהוא שוה פרוטה והוא שיוי הקידושין וכמ"ש בסק"א ע"ש. ולדעת רש"י דה"ל אבק ריבית אין צריך להחזיר לה דמי הקידושין. ובש"ס שם דהקשה האי הנאת מלוה היכי דמי אי דא"ל ד' בה' האי ריבית מעליא ופרש"י ואמאי קרי לה הערמת ריבית ומשמע דלא פריך אלא אמאי קרי לה הערמת ריבית ותיפוק לי' דלא הוי מלוה כלל דנהי דנימא דמקדש במלוה מקודשת היינו משום דחייב הלוה אבל בזה דהוי ריבית קצוצה ואין האשה חייבת כלל בדינר החמישי כיון דהוי ריבית קצוצה ותו מאי האי דקאמר ועוד היינו מלוה הא ליכא חוב ומלוה כלל. והא דאמרי' פ' א"נ דף ס"ב בגלימא דלא מפקי' מיני' התם ע"כ כשמשך בגלימא או בחטין דהא מעות אינו קונות עכ"פ מדרבנן וכיון דמשך קונה במשיכה ואע"ג דנעשה באיסור קונה אבל הכא בקידושי אשה דאתינן עלה בתורת כסף ובמה מקדשה כיון דאינו חייב לו כלום. ונראה לפי מ"ש במשנה למלך פ"ח ממלוה בהאי דינא דגלימא ז"ל ויש להסתפק בעלמא מי שתובע מחבירו דינר והודה לו ונתן חפץ בשביל הדינר ושוב טען ואומר שטעה בחשבונו במה שהודה שחייב לו וברר הדבר בעדים ותובע החפץ והלוקח טוען שאף שטעה בחשבונו מכל מקום המקח קיים ויתן לו דינר ולכאורה נראה דהדין עם הלוקח וראי' מסוגיין דאע"ג דהמוכר לא הי' חייב ללוקח אפ"ה המקח קיים וה"ה הכא ומיהו נראה דלא דמי לסוגיין דשאני מוכר חפץ בשביל ריבית שזה הריבית ח"ב הוא שנתחייב הלוה וחייב לשלם אלא שהתורה גזרה שאף שנתחייב שלא יקח ולפ"ז אם מכר בדמי הריבית המכר קיים דהא ליכא איסורא גבי מכר אבל בעלמא שכנתברר שטעה בחשבונו הודה למפרע שלא הי' חייב לו וזה לא מכר אלא בשביל החוב וכיון שנתבטלה הסיבה נתבטל המסובב ואין כאן מקח כלל שהרי הכל בטעות עכ"ל ובזה ניחא דחוב של ריבית מהני למכר ולקידושין למ"ד מקדש במלוה מקודשת כיון דחוב יש כאן והלוה חייב הוא אלא שהתורה גזרה שלא יקח המלוה ומש"ה פריך ועוד היינו מלוה אע"ג שאין המלוה יכול לתבוע אותו בדין וכה"ג כתבו תו' פ' הגוזל דף צ"ח גבי עשה לי שירים דלא מהני אפי' למ"ד מלוה קונה ע"ש ז"ל אע"ג דלר' מאיר מקדש במלוה מקודשת או' ר"י דסברא היא שאינה מקודשת במה שמוחל לה שכרה כיון שאין יכול לתובעה בדין בעד שכרו עד שמחזיר לה החפץ ע"ש התם שאני משום דכל זמן שאינו מחזיר החפץ לא הוי מלוה כלל אבל היכא שהוא חייב אלא שעדיין לא הגיע זמנו לפרוע דאינו יכול לתובעו בדין מקודשת למ"ד מקדש במלוה מקודשת וכמ"ש הב"ש בס"ק ל"ח ע"ש וה"נ חייב הוא אלא שאינו יכול לתובעו בדין אפי' יורשיו אין יכולין לתובעו דכתיב לא תקח מאתו נשך וזה אפי' לבנו אזהר משא"כ אם כבר גבה לא אזהר לברי'. ולפי מ"ש דחוב של ריבית ה"ל מלוה ולמ"ד מקדש במלוה מקודשת ה"ה בחוב של ריבית מקודשת. וראוי לספק לפי"ז לדידן נמי דק"ל מקדש במלוה אינה מקודש' הא בהנאת מחילת מלוה מקודשת אם בחוב של ריבית נמי מהני בהנאת מחילת מלוה. אלא דהנאה מיהא לא הוי כיון דהמלוה מחויב למחול החוב ושלא יקח וה"ל כהאי דאמרו פ"ק דקידושין דף ט' גבי כלב רץ אחרי' דאמרה לי' חיובי מחייבת מן התורה להצילה ומכ"ש דלא חשיב גבה הנאה כיון דממילא אינו יכול ליקח וא"כ דוקא למ"ד מקדש במלוה מקודשת אמרינן דריבית נמי חוב הוא וכמ"ש אבל למ"ד במלוה אינה מקודשת אלא בהנאת מחילת מלוה והנאה לא מיקרי וכמ"ש. ומ"ש ב"ש לחלק בין גזל מעות ומקדש בה ולא אמר לה שהוא מחזיר גזל שלה דהיא מקודשת ע"ש אינו נראה דודאי גם בגזל מעות אם אותו מעות שגזל בעין יכולה לומר דידי שקלי וכמ"ש ב"ש בעצמו בסק"ז מהאי דחטיף סלע ע"ש. ומ"ש ב"ש שמצא ברי"ו דף קפ"א שכתב אם מקדש אותה בריבית קצוצה אינו מקודשת ושם משמע אפי' מקדש אותה במעות של ריבית קצוצ' אינה מקודשת. וז"ל רי"ו נתיב כ"ב ח"א והוא בדף ר"ג ובהנאת מלוה כתב רי"ף כיון דארווח לה זימנא מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית ובריבית קצוצה כגון שהלוה לה ד' בה' וקידשה באותו חמישי אינה מקודשת כך מוכח ופשוט פירקא קמא דקידושין עכ"ל ומזה הבין ב"ש דרי"ו מיירי מריבית שכבר גבה. אמנם מדכתב כן פשוט ומוכח פ"ק דקידושין ושם בסוגיא לא מיירי מריבי' שכבר גבה אלא מדינר החמישי החייב וא"כ היכא דכבר גבה יש לומר דמודה רי"ו דמקודשת וכמ"ש דכבר קנה החפץ אלא שמחויב להחזיר דמיו משום וחי אחיך וכמ"ש. אך קשה דא"כ מאי קמ"ל דהא תיפוק לי' אפי' בחוב שאינה של ריבית נמי אינה מקודשת לדידן דקי"ל מקדש במלוה אינה מקודשת. ולפי מ"ש נ"מ דאפי' בהנאת מחילת מלוה דבעלמא מהני משא"כ בחוב של ריבית וכמ"ש. ובחוב של אבק ריבית ומקדש' בהנאת מחילת מלוה אפשר לדעת רי"ו דס"ל במעמ"ש דאינו קידושי תורה ואזלינן בתר דאורייתא א"כ באבק ריבית דמן התורה חוב גמור הוא ה"ל קידושין מדאורייתא. מיהו לפי מ"ש בס"ק ל"ד דע"כ לא אזלינן בתר דאורייתא אלא היכא דמקדשה בתורת כסף ממש אבל היכא דמקדשה בהנאה דאית בה ודאי אזלינן בתר דרבנן כיון דעכ"פ הנאה מיהת אית לה ולא גרע משחוק לפני ע"ש וא"כ ה"נ כיון דבחוב לא מקדשה ואינו אלא בהנאת מחילת מלוה וכיון דאבק ריבית נמי לא ניתן ליתב' מדרבנן לאו הנאה מיקרי כיון דבלא"ה אינה צריכה לפרוע הריבית אפי' אבק ריבית ודו"ק:

(כג) הרי את מקודשת לי במה שאני מרויח לך הזמן. כתב הטור בח"מ סי' ר"ד דאם הגיע זמן לפרוע והרויח לו הזמן ואמר לו יקנה לי שדה שלך בהאי הנאה שהרוחתי לך קנה עכ"ל. והיינו דקונה גוף השדה דה"ל כסף בהאי הנאה אבל ריבית קצוצה הוי אליבי' דכ"ע דאפי' לדעת רש"י דס"ל בקידושי אשה לא הוי ריבת קצוצה היינו משום דלא שקל מידי וכמ"ש הרשב"א משום דאין גופה קנוי לו הובא בס"ק כ"א אבל התם בקנה קרקע ודאי ה"ל ריבית קצוצה