אבני מילואים על השולחן ערוך - א נט

דאין בו משום דיבורא כלום כל שלא הגיע זמנו וכמ"ש וזה ברור:

אמנם נראה מדברי הרשב"א דלא כתבו אלא לפי' דדוק' כי אמר לה כנסי סלע שאני חייב לכי וחזר ואמר לשום קידושין הוא דבעינן שהגיע זמנו דכיון דכבר חזר מפרעון והיא אינה יכולה לתבוע תוך זמנו אבל לפי שטת בעל הלכות והרמב"ם דאינו חוזר אלא אומר כנסי סלע שאני חייב לכי והתקדשי לי בו א"כ בזה אין לחלק בין תוך זמנו לאחר זמנו דכיון דנותנו לה לפרעון ואינו חוזר בזה מצי אמרה לשום חובי קבלתי כאשר אמרת ולקידושין לא בתרציתי אבל להך דהרשב"א בתשובה סי' אל"ף רכ"ז דאפי' גבי קידושין בעי הגיע זמנו ולזה כיון הב"ח שכתב דתוך זמנו לא ומשום דהרשב"א בתשובה אלף רכ"ז מיירי כשאומר בתחלה לשום פרעון ואח"כ חזר ויכול הוא לחזור תוך זמנו וכמ"ש מש"ה כתב והוא שהגיע זמנו אבל לשטת בעל הלכות והרמב"ם נראה דאין חילוק בין תוך זמנו לאחר זמנו זה הנראה לענ"ד בזה ועמ"ש בסק"ז ועיין בדברי הרשב"א סי' אל"ף רכ"ז ושם תראה מבואר דהך דבעי הגיע זמנו היינו להך פי' דמיירי בחזר בו אח"כ ואמר לשום קידושין ע"ש ודו"ק:

(י) שתלוה לו מעות על משכון וביאורו שאמר לה כנסי והתקדשי לי בו וכהאי דכנסי סלע שאני חייב והתקדשי לי בו וז"ל הרשב"א בתשוב' סי' אל"ף רכ"ז שאלת ראובן אמר לאשה הלויני דינר על משכון זה ונתנה לו הדינר ובשעה שנתן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בזה וקבלתו בשתיקה נאמר שאינה מקודשת ויכולה היא לומר אין שקלי ודידי שקלי כיון שיחדו לה למשכון ודמי לכנסי סלע זה שאני חייב ליכי או לא כו' תשובה מסתברא שיש הפרש בין זה לכנסי סלע זה שאני חייב ליכי דהתם הוא שחייב לה הסלע ולפיכך יכולה היא שתאמר אין שקלי ודידי שקלי אבל כאן אעפ"י שאמר לה מעיקרא שתלוה על משכון זה אין לה עדיין שום דבר על המשכון ואינו קנוי לה כלל ואפי' לר' יצחק דאמר בע"ח קונה משכון לפי שלא משכתו עדיין ובשעת משיכה לא למשכון ניתן אלא לקידושין ואף אם תמצא לומר שלמשכון נמי נתן מכל מקום אם ש"פ יותר למשכון ולקידושין נותן ורשאי דשלו הוא ואין למשכון בזה כלום כו' ועוד תדע כי מדברי בעל ה"ג ורש"י והרמב"ם ז"ל משמע שאפי' בכנסי סלע זה שאני חייב ליכי דאמר רב נחמן שהיא יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי דוק' בשאמ' לה כנסי סלע בחוב ובקידושין שתקבל פרעונה וקידושי' הא חזר ואמר לא לפרעון אלא לקידושין מקודשת כו' וא"כ בשחזר ואמר לה לא לפרעון אלא לקידושין אפי' קבלתו בשתיקה אפשר לומר דמקודשת כמשכון זה דכוותה היא ומכלל דברים אלו מסתברא לי שהיא מקודשת אלא שראוי בזה להחמיר ואם קבלה קידושין מאחר אחד מגרש וא' נושא ולמי שתנשא צריכה ממנו קידושין אחרים עכ"ל וע"ש ומשמע מזה דשאל' הרשב"א הוא בענין שבשע' שנתן לה לקידושין לא הזכיר למשכון רק לקידושין ומש"ה אתי עלה הרשב"א מדברי בה"ג והרמב"ם דכה"ג אפי' בחוב מקודש' כל שלא אמר בשעת מעשה כנסי סלע בחוב ובקידושין ולכן קשיא לי על הרמ"א שכתב הך דינא דרשב"א כיון דמהרשב"א נראה דכבר סתם כדברי בה"ג והרמב"ם וא"כ ליכא ספיקא במשכון דודאי לא עדיף מכנסי סלע שאני חייב דצריך לומר לה כנסי סלע שאני חייב והתקדשי לי בו. ואפשר דהרמ"א נמי מיירי הכין דכאשר נותן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו והיינו שנתן לה למשכון ולקידושין כמו בכנסי סלע שאני חייב ליכי וכן משמע לשון הרמ"א שכת' וכאשר נותן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו והיינו בבת אחת והספק הוא כיון דאין לאשה בגוף המשכון רק שעבוד מש"ה הוי ספק קידושין ויתיישב בזה מה שהקשו בח"מ וב"ש במה שלא כתב הרמב"ם משכון זה ע"ש ולפי מ"ש כיון דע"כ מיירי הרמ"א דכאשר נותן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו והרי כיון שאמר לה בשעת מעשה קבלה למשכון ולקידושין הרי הוא כמו משכון זה ודו"ק:

ובדברי הרשב"א שכתב דאפי' בע"ח קונה משכון לפי שלא משכתו עדיין. קשה לי דהא מבואר להדיא בש"ס דמעות קונות למשכון וכדאיתא פ' הזהב דף מ"ח שיחד לו כלי להלואתו ובתוספות ר"פ נערה כתבו להדיא יחד כלי למשכון וא"כ אפי' לא משכתו עדיין כיון דכבר הלוה לו וקנה לה המשכון ע"יי המעות. ועמ"ש בקצה"ח סי' ע"ב:

ונראה דס"ל להרשב"א בתשובה דכיון דכבר תיקנו חכמים משיכה ואמרו דמעות אינו קונה א"כ ה"ה בזה אינו קונה במעות והתם ביחד כלי להלואתו מיירי מדין תורה ע"ש פ' הזהב. אמנם לפי מ"ש בש"ע ח"מ סי' קצ"ח דבשכירות מטלטלין מעות קונות ומשום דלא שייך בזה שמא יאמר נשרפו חיטך בעלי' כיון דגוף החפץ שלו טרח ומציל וע"ש וא"כ ה"נ כיון דגוף המשכון שלו טרח ומציל ואפי' אין המשכון שוה יותר מכדי מעותיו נמי טרח ומציל משום יוקרא דהוא ברשותי' וכדאמרינן לר' שמעון פ' הזהב דף מ"ז דמוכר יכול לחזור בו ולא לוקח וכתב שם רש"י דטרח ומציל משום יוקרא דהוא ברשותי' ע"ש:

והרשב"א נראה דס"ל דבשכירות נמי מעות אינו קונה ומשום דלא פלוג חכמים בתקנתן וכן הוא דעת הרמב"ם דאפי' עליה מושכרת דליכא חשש דשמ' יאמ' נשרפו חיטך בעלי' אפ"ה לא פלוג חכמי' וע"ש בש"ך סי' קצ"ח ולפי מ"ש לדידן דקי"ל דשכירות מטלטלין נקנה במעות א"כ ה"ה משכון נקנה במעות כיון דהגוף שלו וא"כ ביחד לו משכון ליכא ספיקא משום דלא משכתו כיון דמעות קונות וא"כ הספק קידושין אינו אלא משום טעם הראשון שכתב הרשב"א משום דאין לה על המשכון כלום ואכתי גוף החפץ שלו ומש"ה אינה יכולה לומר דידי שקלי והך ספיקא נמי בנותן לה למשכון וגם לקידושין אם חלין הקידושין כיון דאין הגוף שלה ומש"ה לא כתב הרמ"א תיבת זה כיון דנותן לה למשכון הרי הוא זה וכמ"ש ודוק:

(יא) התקדשי לי בחפץ הא דהוי ספק מקודשת משום דאמרינן אי לא ניח' לה תשדינהו אבל ספיקא דגוף החפץ דשמא ש"פ במדי לא חיישינן:

וכתב הרא"ש דהא חזר ממה שרצה בתחלה לקדש בפחות מש"פ והיינו בחפץ ע"ש וקשה דהא בקידושין אינו יכול לחזור אפי' תכ"ד ואפשר כיון דמדינא ליכא קידושין בפחות מש"פ אפי' ש"פ במדי דאין לך אלא מקומו ושעתו ואינו אלא משום חומרא דרבנן ולא אחמור כולי האי בחזר תכ"ד:

והר"ן כתב ז"ל לציפתא ליכא למיחש שהרי הוא מתחלה הי' דעתו לקדשה בזוזי דאית בי' כלומר בה ובמה שבתוכו אלא שהם חשבו שלא הי' שם כי אם הציפתא לבד ואמרו לו והא לית בי' ש"פ ואמר להו אנא תקדוש בארבע' זוזי דאית בה אמרי הלכך לציפתא ליכא למיח' שהו' לא נתכוין לקדש' בציפתא בלבד דלא ניחא לי' בקידושי ספק עכ"ל ולשטת הרמב"ם ה"ל ספק קידושין משום החפץ גופי' שמא ש"פ במדי:

(יב) וה"ה אם לא חזר ואמר התקדשי לי מדברי ב"ש נראה דלפי' הרא"ש הוא דלא מהני דהא חוזר ומקדש במעות קידושין חדשים אבל לפי הר"ן דבתחלה היה דעתו לכך אין צריך לחזו' ולומ' התקדשי לי ע"ש ובט"ז כתב דאפי' לפי' הר"ן נמי צריך לומר התקדשי לי וע"ש שהשיג על הרמ"א:

ובתו' רי"ד ז"ל אמר להו תקדוש בארבע זוזי דוקא אי הדר ואמר תקדוש לי אבל אי אמר ארבע זוזי אית בי' בלחוד אינו מועיל כלום שהדיבו' הראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן אלא האי ציפתא ואין בה ש"פ הלכך צריך שיאמר עוד תקדש בארבע זוזי עכ"ל ומדכתב שהאשה סברה שאינו נותן אלא האי ציפתא נראה דס"ל כשטת הר"ן ולא משום חזרה דמקדש ואפ"ה בעי שיחזור ויאמר התקדשי לי וזה כדברי הט"ז ורי"ו ח"א נכ"ב כתב ז"ל ויש מפרשים דהא דאמרינן דהוי ספק מקודשת דוקא כשחזר ואמר לה תהי' מקודשת לי במעות שיש לי בתוכו אבל אם לא חזר ואמר לה כלום אינה מקודשת עכ"ל:

(יג) אשה שחטפה מעות כתב ב"ש לכאורה נראה אפי' אם אמרה הן לא מהני כיון שאין בידו אינו יכול לקדשה בו כשם שאין יכול להקדיש דבר שאין בידו וכן משמע בתשובת שארית יוסף מיהו מדכתב בהג"ה ושתקה ש"מ דס"ל אם אמרה הן נעשה מיד פקדון אצלה ומקודשת ונעשה פקדון וקידושין כאחד לפי"ז מ"ש ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו בעלים שניהן אין יכולין להקדישו היינו כל אחד אינו יכול להקדיש אבל בריצוי שניהם נעשה הקדש עכ"ל:

ובתו' קידושין דף נ"ו ד"ה מתקיף לה ז"ל והר"ר מאיר מפרש שאני הכא שהלוקח יכול לחלל המעשר ביד מוכר משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דהא זכי' מטעם שליחות והוי כמו שליח כו' אבל בהאי דצנועין ליכא למימר הכי שהרי הגזלנים עצמן אין יכולין לתקן כלום מה שבידם שהרי אינו שלהם והוי גזל ולא נתייאשו הבעלים וכיון דאינהו לא מצו עבדו שלוחייהו נמי לא מצו עבדו עכ"ל: