אבני מילואים על השולחן ערוך - א נח

מדאורייתא צריך להחזיר א"כ מקדש. אותה בדבר שאינו שלו משא"כ במעמ"ש עכ"ל ועמ"ש בזה באורך בס"ק ל"ג: (ו) אינה מקודשת ומשום דיכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואפי' בגזל מעות שייך לומר אין שקלי ודידי שקלי כל זמן שלא קנה בשינוי וכדאי' בש"ס בחטף סלע מידה ועמ"ש בקצה"ח סיצ"א. ואם קנה בשינוי מעשה אפי' בחפץ כיון דקנה החפץ ואין עליו אלא חוב בדמי הגזילה ה"ל כשאר בע"ח כ"כ ב"ש: (ו) כנסי סלע זו שאני חייב. כתב הר"ן ז"ל מדאמרינן דאינה מקודשת אלא בדשידך א"נ דאמרה אין היינו דוקא בדאמר לה מעיקרא כנסי סלע זו שאני חייב ליכי אבל אמר כנסי סלע זו סתמא וחזר ואמר התקדשי לי בו אעפ"י שהוא חייב לה סלע מקודשת ולא אמרינן דלפרעון קבלתי' אבל כל שהזכיר לה פרעון החוב אעפ"י שחזרה ואמרה לא לשום פרעון אני נותן לך אלא לשום קידושין אמרינן דמסתמא לשום פרעון שקלתי' והיינו דקתני וחזר ואמר לה התקדשי לי בו כלומ' חזר בו מדיבורו הראשון ואמר שלא יהי' לשום פרעון אלא לשום קידושין אבל מדברי הרמב"ם

פ"ה מאישות נראה שאינו חזרה ממש אלא שבתחלה אמר כנסי סלע זו שאני חייב ליכי והוסיף ואמר התקדשי לי בו ואפ"ה בדשדיך

א"נ אמר' אין מקודש' וכן נראה מדברי בעל הלכות ולפי זה אפשר דהיכא שחזר בו ואמר לא לשום פרעון אני נותנו לך אלא לשום קידושין דמקודשת אע"ג דלא שידך עכ"ל. והרב המגיד פ"ה מאישות כתב דלדברי הרמב"ם ובעל הלכות אפשר שאם חזר ואמר לא לשום פרעון אני נותנו לך אלא לשום קידושין וקבלה ושתקה מקודשת וצריך תלמוד ומכל מקום בשלא הזכיר מתחל' פרעון אלא שהוא חייב לה מנה והגיע זמנו ואמר הרי את מקודשת במנה זו ונטלה ושתקה מקודשת אעפ"י שלא שידך ואעפ"י שאמרה לא נתכוונתי לקדש אלא כדי להפרע מחוב קבלתיו אינה נאמנת עכ"ל:

(ה) עד שתאמר הן. כתב הרשב"א בחידושיו לגיטין פ"ב דף כ' בכת' לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתיך דנתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה וז"ל וכענין שאמרו פ"ק דקידושין כנסי סלע זו שאני חייב לך וחזר ואמר התקדשי לי בו מקודשת ולפמ"ש שם דמוחלה חובה ואינ' חוזרת וגוב' ממנו עכ"ל. ובמשנה למלך פ"ה מאישות ז"ל בגזל דידה כיון דקבלתיה אחילתי' וכת' מרן הב"י סי' כ"ח ז"ל כתב הר"ן כו' אבל בירושלמי אמרו רוצה היא מקודש' ויהא חייב לה סלע ומור"ם ז"ל בהגהה פסק כדברי הירו' וכתב דצריך לשל' לה גזלותי' ואין ספק דכ"ש הוא באומר כנסי סלע זה שאני חייב דצריך לשלם לה וכל זה היפך הירושלמי ועוד נרא' דרש"י ז"ל שכתב גבי גזל אחילתי' אפשר דמודה גבי חוב דחוזרת וגובה החוב עכ"ל. ולענ"ד נראה דלשטת הר"ן דמתחלה אמר כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר לא לשום פרעון אלא לשום קידושין ובלא שידך מצי אמר' לפרעון קבלתיו כדיבורא קמא ובשדיך או אמר' הן נתרצית על דיבורא בתרא שאמר לא לשום פרעון אלא לשום קידושין בזה ודאי נרא' דצריך לשלם חובו דהא ליכא כאן מחילה כלל אלא שסמכה בדיבור הקידושין ונתרצית בקידושין וא"כ הרי חזר הבעל בפירוש לא לשום פרעון אלא לשום קידושין וא"כ ליכא כאן מחילת החוב כלל והחוב בתוקפו ואפי' לדעת רש"י דבגזל אחילתי' היינו משום דכיון דסלע דידה והיא נתרצית להתקדש לו בגזל דידה וע"כ אחילתי' וכיון דנתנה לו סלע דידה תו ליכא חיוב דמים כלל אבל בזה שחז' ואמ' לא לשום פרעון אלא לשום קידושין והריצוי דקידושין מחזק ומאלם כח החוב שיהי' לשום קידושין ולא לשום פרעון וליכא כאן לא פרעון ולא מחילה. אמנם לשטת בעל הלכות והרמב"ם דאומר לה כנסי סלע זו שאני חייב והרי את מקודש' לי בו א"כ תרווייהו בהדי הדדי אתו לשום פרעון ולשום קידושין וכיון דנתרצית בדיבורו כגון בדשדיך או באמרה הן ממילא תו ליכא חוב כלל כיון דיהיב לה לשום פרעון ובע"כ מחלה החוב. ובגזל דידה דאמר לה סתם כנסי סלע זו ותהי' מקודשת בו ולא אמר בפרעון הגזילה י"ל נהי דנתרצית בקידושין ומחלה לגוף הגזילה בכדי שתהי' לה במה להתקדש אבל דמי הגזילה שנתחייב משעת הגזילה לא מחלה אבל באומר בפירוש כנסי סלע זו שאני חייב ליכי והתקדשי לי בו דכיון דנתרצית בזה לדיבורו ונותן לשום פרעון וגם לשום קידושין תו ליכא חוב כלל כיון דנותן לה בפירוש לשום פרעון. ומזה נראה שדברי הרשב"א פ"ב דגיטין הוא עפ"י שטת בעל הלכות והרמב"ם שזה הוא שדומה להתקבלי גיטך והתקבלי כתובתך דשניהם בדיבור אחד נאמרו ודו"ק:

(ט) והגיע זמן הפרעון. כתב ב"ח ז"ל הרשב"א בתשובה סי' קל"ז כתב אם לא הגיע זמן הפרעון אפי' קבלתו בשתיקה ולא שדיך מקודשת עכ"ל ובט"ז כתב להשיג על הב"ח מתשובת הרשב"א סי' אל"ף רכ"ז ז"ל וכיון דמעיקרא אמר שנתנו לפרעון אפי' חזר ואמר לא לפרעון אלא לקידושין אפשר לה לומר אני לא לקידושין קבלתי אלא דעתי בזה לפרעון כמו שאומר תחלה לפי שאפי' לא אמר לה לפרעון ומסרו לה סלע בפקדון או להוליכו לאיש אחר וקבלתו בשתיק' אפ"ה יכולה לומר לא לדעתך חבלתיו אלא לדעת פרעוני והוא שהגיע זמנו של מלוה עכ"ל. הרי דלא כתב האי מלת' דהגיע זמן פרעון אלא בפקדון שהיא יכולה לתפוס הכסף לפרעון שלה ולא אזלינן בתר דידי' אלא בתר דידה והיינו בהגיע זמן הפרעון דוקא אבל באומר בפירוש שנותן לשום פרעון ודאי אזלינן בתרי' אפי' בלא הגיע הזמן ואינ' מקודש' כלל ובנותן לה סתם אפי' הגיע הזמן מקודש' ע"כ אין להשגיח בדברים הנזכרים בדברי הרשב"א שהביא מו"ח ז"ל בלשון שזכר שם עכ"ל ט"ז וב"ש כתב דע"כ כשאומר כנסי חוב שלך איירי ולהכי משיג על הב"ח בשם הט"ז ע"ש. ולענ"ד נראין דברי הב"ח ובהדיא כתב הרשב"א בחידושיו כן וז"ל יש לפרש שחזר ואמר לא לפרעון אלא לקידושין ולפי פי' זה דוקא כי אמר לה כנסי סלע זה שאני חייב לכי דאע"ג דהדר ואמר התקדשי לי בו יכולה היא שתאמר לשום פרעון קבלתיו כמו שאמר תחלה והוא שהגיע זמנו עכ"ל וכן נראה עיקר דכיון שחזר ואמר לא לפרעון אלא לקידושין תו אינה יכולה לומר לשום פרעון כמו שאמר תחלה כיון שלא הגיע זמנה לא מצי תפס' על דיבורו קמא כיון דכבר חזר בו ויכול הוא לחזור כל שלא הגיע זמן פרעון והרי זה כמו שאומר לאשה הריני נותן לך במתנה חפץ זה וחזר ואמ' לא לשום מתנ' אלא לשום קידושין וקבלה סתם דלא מצי אמרה לשום מתנה קבלתי כמו שאמר תחלה כיון שכבר חזר בו ממתנה ויכול הי' לחזור אלא דוקא אם הגיע זמן פרעון מצי אמר' לפרעון קבלתי כמ"ש תחלה ולא הי' יכול לחזור כיון שכבר הגיע ז"פ מחויב לפרוע ואע"ג דכתב הב"י בסי' כ"ט גבי התקדשי לי במנה זה ונמצא חסר דינר וחזר ואמר התקדשי לי בו דהוי ספק קדושין לדעת הרמ"ה דאפשר אדיבורא קמא סמיך ע"ש בזה לא שייך דיבור' קמא כיון דחזר בפירו' ואמ' לא לשום פרעון אלא לשו' קידושין