אבני מילואים על השולחן ערוך - א נא

מה הי' כוונתו דהיינו לישנא דידים שהוא לשון בית יד אחיזת הדבר כמו שפי' רש"י ז"ל דומיא דמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי וכן נמי במודרני ממך דלא מפרש ממאי כו' אבל במי שאמר הריני נותנו לך בתורת קידושין אין כאן ידים אלא דיבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק אינש מצוה דנפשי' ודרמי' עלי' ואפי' אם ידענו שהוא נעשה שליח לאחר והיא נעשית שליח לאחרת אפ"ה אמרינן דלא שביק איניש מידי דרמי עלי' כדתנן פרק האומר המקדש את בתו סתם כו' אלמא אע"ג דקידש את בתו סתם ולא פי' איזו אפ"ה לא אמרינן דהוי ידים שאינו מוכיחות אעפ"י שגם הגדולה מינתה אותו שליח אלא אמרינן דעתו אקטנה דהוי מצוה דרמיא עלי' והכי נמי הכא ואפי' היו הקטנו' הרב' שאינו מוכיח מי מהם המתקדש' אפ"ה חיילי קידושין על אחת מהם כו' וצריכה חמשה גיטין ולא קרי להו ידים שאין מוכיחו' אעפ"י שאינו מוכיח מדיבורו מי מהן המקודשת ולמי מן האחים אלא כיון שהדיבור שלם בלשון קידושין שהוא מקדש אחת לאחד חיילי קידושין וכל אחת בספק לכל א' וה"נ כיון שהדיבור שלם לא מיקרי יד שכבר נראה ממנו שהוא נותנו לה לשם קידושין ואזלינן בתר אומדנא דלא שביק אינש מידי דרמי עלי' וכן לא שביק אינש מידי דאית לי' הנאה מיניה ואמרינן שהוא המקדש והיא המתקדשת עכ"ל:

ומדברי הריב"ש נרא' דאפי' היכא דליכא קידושין נמי מהני אומדנא ודלא כדברי מוהרי"ט אלא דמחלק באומר הרי את מקודשת אינו מוכי' מדיבורו כלל שהוא המקדש ואעפ"י דמעשיו מוכיחין שהוא הנותן כל שדיבורו אינו מורה שהוא המקדש וה"ל כאומר הרי את מקודשת ולא ע"י מעשיו דבזה לא מהני כלל אומדנא דלא שביק אינש כו' כיון שאינו אומר שהוא המקדש אבל כל שאומר בפירוש שהוא המקדש ה"ל כאומר לי דכל המקדש ודאי לדידי' הוא מקדש דלא שביק אינש מצוה דרמי עלי' וא"כ מוכח מדברי הריב"ש דאפי' היכא דליכא קידושין כלל מהני לי' אומדנא:

מיהו לענין דינא נמי במשודכת כל שלא אמר לי כיון שאינו מוכיח מדיבורו שהוא המקדש אינו דיבור שלם לקידושין כלל עד שיאמר לי או שיאמר הריני נותן דה"ל כאומר בפירוש שהוא המקדש וכל שהוא התקד' ה"ל כאומ' לי מחמת אומדנא דלא שביק אינש מצוה דרמי עלי':

ומדברי מוהרשד"ם סי' ג' משמע נמי דס"ל באומר הריני נותן ש"ד אלא מטע' אחר אתי עלה והוא משו' יתור לשון כיון דחזינן שהוא הנותן ע"כ רוצה לומר שהוא מקדש לעצמו ע"ש:

(יא) ואם קידש תחלה אשה אחת. והוא בטור מדברי הרמ"ה דמדמה לה לנזיר עובר לפניו ע"ש ואפ"ה אינו אלא ספק קידושין. וכתב הב"י די"ל מדקידש כבר אחת לעצמו קידש את זו לחבירו ע"ש וב"ש כתב ז"ל גם י"ל הספק עפ"י הגירסא כמ"ש בתו' שם עכ"ל. והיינו מ"ש תו' דף ו' ד"ה הכא במ"ע דאמר לי ז"ל יש ספרים דגרסי האומר אהא הרי זה נזיר אמר שמואל והוא שהי' נזיר עובר לפניו כו' ואית ספרים דגרסי לימא קסבר שמואל ידים שאינו מוכיחות לא הוי ידים ומשני עובר לפניו הוי ידים שאין מוכיחות לכל הפחות אבל אין עובר לפניו אפי' שאינן מוכיחות לא הוי עכ"ל וא"כ נזיר עובר לפניו גופי' לא הוי אלא ידים שאינן מוכיחות וכיון דקידש אשה תחלה אינו אלא כמו נזיר עובר לפניו וא"כ לדידן לא מהני ידים שאינן מוכיחות ומש"ה הוי ספק קידושין כיון דתליא בגרסאות שבנזיר:

ולכאורה בלא"ה מידי ספיקא לא נפקא כיון דאיבעי' להו בנדרים דף ו' יש יד לקידושין ועלתה בתיקו וא"כ נהי דהוי לה יד אכתי אינו אלא ספק כיון דמספקא לן אם יש יד לקידושין ובחלקת מחוקק נראה שרומז לזה מיהו נראה דאי מהך בעי' לאו ספיקא הוא דכתב שם הר"ן ז"ל וא"ת מאי קא מספקא לן בקידושין מ"ש מגיטין דלכ"כ יש יד כדמוכח סוגיא ולא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח י"ל דשאני גט כיון דאיכא מעשה דהיינו נתינת הגט לידה הוי טפי מיד ועיקר מוכיח מקרי משא"כ בבעין דלחדא הוא דיהיב שתי פרוטות אבל לחברתה לא יהיב מידי עכ"ל. וא"כ הכא דנותן לידה פרוטה ואיכא מעשה ה"ל עיקר מוכיח ובזה מהני יד בקידושין כמו בגיטין ובעי' אינו אלא משום דלחברתה לא יהיב מידי וכמ"ש הר"ן ואפי' לפי מ"ש בש"ע סי' ל"ו דיהיב שתי פרוטות לשליח האשה ואמר לה ואת ע"ש נמי לאו מעשה גמור הוא כמו בגט כיון דעיקר הנתינה בשביל משלחה ועמ"ש בסי' ל"ו סק"ט:

ובדברי הר"ן שכתב דאיבעי' יש יד לקידושין הוא משום דלא יהיב מידי לחברתה ואינו דומה לגיטין דאיכא מעשה קשה דבסוגיא שם בהא דבעי רב פפא יש יד לקידושין פריך ומי מבעי' לי' לרב פפא והא מדאמ' לי' רב פפא לאביי מי סבר שמואל ידים שאינו מוכיחות הוי ידים מכלל דס"ל לרב פפא יש יד לקידושין ומשני חדא מגו מאי דס"ל לשמואל אמר ליה לאביי ע"ש והתם במה דאמר רב פפא לאביי היינו במה דאמר שמואל הרי את מקודשת והתם יהיב לה פרוטה וראוי להיות בה יד כמו בגיטין דהא לפי מ"ש הר"ן גם בהאי דואת אי הוי יהיב לה לחברתה הוי בה דין יד כמו בגיטין וצ"ע:

ובקושיות הר"ן שהקשה דמאי מספקא לי' אם יש יד לקידושין מ"ש מגיטין דלכ"ע יש יד וכן הקשו בתו' שם. ונראה לפי מ"ש הר"ן שם בהא דבעי יש יד לקידושין ז"ל אפי' ביד מוכיח קא מבעי' לי' מי אמרינן נהי דלא אתרבו ידות בהדיא גמרינן במה מצינו מנדרים או אין יד ואפילו מוכיח דשאני נדרים דחמירי דאפי' בדיבורא בעלמא חיילי משא"כ בקידושין שהן צריכין איזו מעשה כסף או שטר או ביאה ע"ש. וביאור הדברים נראה דבנדרים כיון דדיבורו כמעשה ומשו"ה מהני ביה ידים דהיינו אפי' אוחז מקצת הדיבור כיון דדיבורו כמעשה ואלים טובא ומש"ה אפי' אוחז מקצת הדיבו' חשוב הוא אבל בקידושין שדיבורו אינו כמעש' אלא צריך מעשה לקידושין כסף או שטר וביאה ואין דיבורו כמעשה מש"ה בעי לה אם מהני בי' יד אפי' מוכיח דהיינו אוחז מקצת הדיבור דאפשר כיון דאין דיבורו כמעשה בעינן כולי' דיבורו ולא מקצתו. וא"כ בגיטין דמהני יד היינו בכתיבת הגט שכותב ודן דיהוי ליכי מנאי ואינו כותב תיבת ודן או תיבת מנאי דמהני בתורת יד כיון דהתם כתיב' הגט היא מעשה ובמעשה סגי בקצתו ככולו כמו בנדרים אע"ג דצריך אח"כ נתינה ליד האשה ולומר הרי את מגורשת עכ"פ כתיבת הגט שהוא מעשה סגי בקצתו ככולו כיון דהוא מעשה ועדיף מנדרים דגבי נדרים אע"ג דדיבורו כמעשה מכל מקום אינו אלא דיבור ומש"ה צריך ריבוי לידות אבל כתיבת הגט דהיא גופי' מעשה אינו צריך ריבוי כלל ועמ"ש פוסקי' דאינו יכול לבטל כתיבת הגט ורשאי לגרש בו דאין דיבור מבטל מעש' ומבואר דכתיבת הגט ה"ל מעשה וכל שהוא מעשה סגי בקצתו ומש"ה אמרי' בגיטין דין ידות אצל הכתיבה ואין ה"נ גבי קידושין אם כותב הרי את מקודשת ולא כתב לי דסגי בכתיבת מקצתו ודוקא באמירתו הרי את בעינן כולו דדיבור שהוא קצוש ממעשה בעינן כולו וזה נראה נכון ודו"ק:

(יב) הריני נותנו לך והוא מתשובת הריב"ש סי' רס"ו ועמ"ש בס"ק י' טעמא דריב"ש דכל שאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא מחזי מדיבורו כלל שהוא המקדש ואינו לשון קידושין כלל אלא כאומר הרי את מקודשת לאחר שלא ע"י עשייתו כלל אע"ג דחזינן שהוא הנותן אבל כשאומ' הריני נותן דזה הוי לשון קידושין וכל שהוא המקדש ה"ל כאומר לי דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליו. מיהו מלשון הרא"ש שכתב שמא קידש לחבירו וגם מלשון תשובת האחרוני' שכתבו שמא נעשה שליח לאחר א"כ משמע דהוא המקדש אלא שקיד' לאחר א"כ משמע דאפי' אומר שהוא המקדש אכתי חיישינן שמא קידשה לאחר וצ"ע:

(יג) בתורת קידושין ואם אמר אני נותן לך לקידושין עיין חידושי מוהרי"ט ז"ל באומר אני ניתן לך זה לקידושין נהי שהוא הנותן והיא המקבלת אבל כל שלא אמר שתהא מקודשת לאו כלום הוא דלקידושין לצורך קידושין משמע וראי' מפ' כיצד מערימין אמר על בהמ' טמא' ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה אלמא שני לן בין אמר הרי זו עולה לאומר לעולה ונדון של הריב"ש ז"ל כיון שאומר הריני נותן לך בתורת קידושין הרי גילה שנתינה זו תורת קידושין עלי' שבנתינתה היא מקודשת שכן מצינו בגמ' פ' הזורק אמר לו בע"ח זרוק לי חובי בתורת גיטין שפירושו שיזכה לן ארבע אמות בזריקה כו' אף כאן באומר בתורת קידושין היינו כדינה שתהא מקודשת בנתינה זו עכ"ל ובתשובותיו ביאר יותר וז"ל בסי' קל"ח אבל הלשון שכתבו אותם הרבנים הריני נותן לך זה לקידושין כו' שאין בלשונות הללו לשון קידושין שהיא מתקדשת לו עכשיו בנתינה זו דקידושין דומיא דהקדש הוא שצריך לחול על גוף האשה וו