אבני מילואים על השולחן ערוך - א מח

נתרצית אלא אפי' היכא דליכא ריצוי נמי סברא דש"כ ככסף אלא כשמיחה ואומר איני רוצה בש"כ בזה הוא דצריך ריבוי ובע"ע משו' דהוא בע"כ של אדון שיוצא בגרעון כסף ואינו רוצה בש"כ אבל היכא דליכא מחאה וגם ריצוי ליכא ממילא ש"כ ככסף וא"כ ערכין נמי ניחא כיון דליכא מחאה אמרינן מסברא ש"כ ככסףף וניחא בזה דלא תיקשי קושי' פני יושו' על דברי הרשב"א שכתב בקידושין ש"כ ככסף משו' דהוא עפ"י ריצוי א"כ קידשה בלילה או ע"י שליח היכא מהני ש"כ ע"ש ולפי מ"ש אע"ג דליכא ריצוי כל דליכא מחאה בפירוש נמי ממילא ש"כ ככסף:

אלא דבלא"ה לא קשה קושיות פ"י מקירשה ע"י שליח או בלילה משום כיון דדרך נשים להתקדש בש"כ ולא קפדי א"כ מסתמא נתרצו נמי על ש"כ וכמ"ש תו' כה"ג בקידושין י"א ד"ה שכן אשה מקפדת ע"ש:

מיהו מערכין אינו קושיא לפמ"ש תו' בבכורות דף נ"א ד"ה ולא הקדשות בהא דאמרו אין הקדש מתחלל ע"ג קרקע ופירש"י שם דבת"כ דריש לה בכלל ופרט דכתיב וכל ערכך יהי' בשקל הקודש וכלל בפרשת ערכין וכן בתו' שם וא"כ כלל ופרט היינו מדכתיב בערכין וכל ערכך יהיה בשקל הקודש ע"ש. וכאן דהוי בכלל ופרט א"כ ממילא אתרבי ש"כ. ובתו' רפ"ק דקידושין שכתבו דבהקדש ניחא דש"כ ככסף כיון דיליף לה מכלל ופרט אבל בערכין קשיא ובתוס' בבכורות שם מבואר דמערכין הוא דיליף לה דהאי קרא וכל ערכך יהי' בשקל הקודש קאי נמי על ערכין וא"כ ממילא ניחא ערכין ודו"ק. ועיין תו' בבא מציעא דף נ"ד ד"ה ונתן הכסף ועיין תו' שבת דף קכ"ח ד"ה ונתן הכסף וקם לו שם מבואר הכלל ופרט מוכל ערכך ע"ש:

(ה) ובלבד שהיא תבין ומשמע מזה דאפי' בלשונת הברורים בש"ס דהוי לשון קידושין מכל מקום כל שאינה מבינה אין כאן קידושין ובאשר"י כתב דבהני לישני דבריר' לן דהוי קידושין לאו כל כמינ' לומר לא הוי ידענ' ע"ש. ופירושו דברירא לן דיודעת ומכרת בלשון הזה דהוי לשון קידושין דלאו כ"ע גמירי בלשון הקודש. וב"ש דפריך על הלשונו' דמבעי' לי' באומר צלעתי סגורתי כו' מנא ידע' ומשמע דבשאר לשונות דברור בש"ס דהוי לשון קידושין אמרינן דודאי ידעה היינו לדידהו ידעי הש"ס דגם להני נשי בקיאין ומכירין בהן אבל עכשיו דלא גמירי א"כ אפי' בלשון הברו' אפשר דלא ידע'. וכ"כ הריטב"א בחידושיו דף ו' ז"ל במאי עסקינן אילימ' כשאין מדבר על עסקי קידושין מנא ידעה ז"ל עיקר הפירוש בזה דלא קיימינן אלא אהני לישנא דתניא בברייתא בהדיא דהיו מקודשת לא קא מבעי' להו דלדידהו לישני דמוכחי דמוכחי לקידושין אינון כו' מיהו היינו לדידהו אבל השתא לדידן דלא בקיאי נשי בלישנ' דהני ואינם יודעת לספר בלשון הקודש כל היכא שאין מדבר עמה על עסקי קידושין ואמר לה אפי' מהני לישני דתניא בהו מקודשת לא חיישינן לה דאיהי לא ידעה מאי קאמר עכ"ל ע"ש:

וניחא בזה דלא תיקשי מה שהקשה ב"ש סקי"א לדברי הר"ן דכ' גם בלשונות הברורים צריך שתבין א"כ מאי פריך על לשונות דקא מבעי' כיון דגם בהני לישני דמבעי' מהני כל שמבינה אפי' אינ' מדבר עמה על עסקי קידושין ע"ש ולפמ"ש הריטב"א ניחא דלדידהו פסיקא דנשים היו מבינו' בהני לישני דברירי אבל עכשיו אין הכל יודעין שפיר כ' הר"ן דצריך שתבין:

ובחידושי הרשב"א מפרש דהא דפריך מנא ידעה לאו על הנך דמיבעי' פריך מנא ידע' אלא על כולהו לישנ' דבריר' בבריית' דמקודש' פריך מנא ידעת ע"ש וא"כ לא קשה מידי:

(ו) ואם הבינה דבריו ומשמע דאפי' אין העדים יודעין אם הבינה כל שהיא אומרת שהבינה הוי קידושי ודאי וקשה דהא הוי כמקדש בלא עדים:

ואפשר כיון דעיקר הקידושין מצד המקדש כמ"ש הר"ן בנדרים דף ל' ע"ש ז"ל כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל ומש"ה אמרינן פ"ק דקידושין דאי אמרה הריני מאורסת לך אין בדבריה, ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותה הלכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל עכ"ל וכיון דעיקר הקידושין מצד הבעל א"כ עיקר דבר שבערוה מצד הבעל הוא ולכן לא בעינן תרי סהדי אלא לגוף הקידושין ששמעו מן המקדש אבל רצון האשה לא בעי עדים וסגי בהודאתה:

וכן נראה מוכח בש"ס פ' האיש מקדש דף נ' ודברים שבלב אינן דברים מנ"ל לרבא האי כו' אלא אמר אביי מהכא בכולם אעפ"י שאמר' בלבי הי' להתקדש אעפ"כ אינה מקודשת ואמאי הא קאמרה בלבי ודחי דלמא שאני התם דאתנאי לאו כל כמיני' דעקרה ע"ש ותיפוק לי' דקידושין בעי סהדי ואם הי' בלבה להתקדש מאי הוי כיון דליכא עדים בזה. ולדעת הרמב"ם פ"ז מאישות דבביטול ומחילת התנאי אין צריך עדים ניחא דהתם הוי בביטול התנאי ולא בעי סהדי אבל לדעת הראב"ד ודעימי' דסברי דמחילת התנאי נמי בעי סהדי א"כ מאי קאמ' הא קאמר' בלבי הי' להתקד' דהא ליכא סהדי בזה שבלבי ומוכח דרצון האשה לא בעי סהדי:

ואפי' לדעת הפוסקים דשליח קבלה צריך עדים היינו משום דכל דליכא עדות שהוא שליחה לא הוי מעשה המקדש כלום אבל כל שהמקדש גומר קידושין בפני האשה אע"ג דליכא סהדי על מה שבלבה מהני הודאת בזה ואכתי צ"ע:

בזה:

(ז) הרי את חרופתי. דף ו' איבעי' להו חרופתי מהו ת"ש דתניא האומר חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה כו' אלא הכי קאמר האומר חרופה ביהודה מקודשת שכן ביהודה כו' אבל מקרא ליכא למילף דההיא יחוד בעלמא שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה ומעיקרא הוי ס"ד כמ"ד בחצי' שפחה וחצי' בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין עכ"ל:

והרשב"א בחידושיו כתב עלה ז"ל ונראה מדבריו דלדידן דקי"ל כר"ע דבחצי' שפחה הכתוב מדבר האומר חרופתי בכל מקו' מקודשת וקשה דהא פלוגתא דאמוראי בחצי שפחה וחצי ב"ח אי תפסי בה קידושין כלל או לא ומשמע נמי התם אפי' למ"ד דתפסי בה קידושין לא קידושי ודאי קאמר אלא ספק מקודשת היא דהוי ואי נשתחררה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת לשני מספק וצריכה גט משניהם אלמא ספיקא הוי אי נחרפת מאורס' קאמר או מיוחד' קאמר א"כ אפי' לדידן דקי"ל בחצי' שפחה הכתוב מדבר האומר חרופתי אמאי מקודשת גמורה כו' אבל השתא הדרי למימר כמ"ד התם דאין קידושין תופסין בה כלל א"נ כמ"ד ספיקא הוי והכא בקידושי ודאי קאמר לומר דביהודא מקודשת ודאי אבל בעלמא ספיקא הוי כנ"ל עכ"ל:

ותמיה לן דבפרק השולח דף מ"ג משמע להדיא דמ"ד בחצי' שפחה וחצי' ב"ח קידושי תפסי בה וה"ל קידושי ודאי אלא דבנשתחרר' הוא דפליגי שם ע"ש חצי שפחה וחצי ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחרר' וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעי קידושי ראשון ר' זירא אמר רב נחמן גמרו קידושי ראשון