אבני מילואים על השולחן ערוך - א מו

דידה אבל בנזקין לאו משום ריצוי ניזק דמוחל ומקבל זיבורית דהא אפי' בע"כ מחויב המזיק למיתב זיבורית כשרוצה הניזיק אלמא דדיני' דניזיק נמי בזיבורית אלא כשרוצה ניזיק בעידית מחויב מזיק ליתן עידית דאינו אלא ליפות כחו של ניזיק בעידיות ובקידושין אם היא מקבלת ברצונה זיבורית ודאי מהני ואפילו לדעת הרא"ש פ"ק דב"ק דלא מצי ניזק כייף לי' למזיק בזיבורית אלא היכי דמזיק גלי אדעתי' מעיקרא ליתן זיבורית אלא שרוצה מזיק כיוקרא דלקמי' ע"ש הא כאן נמי האשה גלי אדעתה ומתרצה גם עכשיו בזיבורית דכה"ג גם בנזקין מדינא בזיבורית וכמ"ש:

ובזה ניחא נמי דלא תיקשי לדעת ר"ת פ"ק דב"ק כרב הונא דאמר או כסף או מיטב היכא דאית לי' כסף צריך ליתן כסף ע"ש וא"כ מנלן שוה כסף בקידושין מנזקין היכא דאית לי' כסף שיוכל לקדש בקרקע ולפי מ"ש ניחא דהתם בנזקין הא דצריך ליתן כסף היכא דאית לי' כסף נמי אינו אלא ליפות כחו של ניזק דכסף חשיב עידיות לגבי קרקע אבל אם הניזק רוצה בזיבורית צריך ליתן זיבורית וכמ"ש וא"כ בקידושין כיון שנתרצית האש' לקבל זיבורית אפי' במקום דאית לי' כסף מהני וכמ"ש:

מיהו בחידושי הרשב"א כתב נמי לענין ש"כ דהיכא דמתרצה האשה בש"כ היינו כסף ע"ש ז"ל יש מקשים כו' א"כ נימא כסף דוקא כו' י"ל כל מקו' שנאמ' כסף גבי קנין ש"כ בכלל כסף כיון דהא ניח' להו הכא וגבי גרעון כסף דבע"כ מגרע ויוצא כסף דוקא קמ"ל וגבי נזקין נמי הואיל ומשל' ממיטב דכתיב מיטב שדהו ישלם כסף דכתיב גבי כסף דוקא קמ"ל אפילו סובין עכ"ל והיינו דאע"ג דבפחות מש"פ לא מהני ריצוי דידה היינו משו' דלא מיקרי ממון אבל ש"כ כל שמרוצה בכך ה"ל ככסף ממש אלא היכא דמסלק בע"כ בש"כ אז הוא דבעי קרא לרבות ש"כ:

ועיין בר"ן ובריטב"א שכתבו נמי כדברי הרשב"א ויש לדקדק בדברי הרשב"א שכתב דגבי עבד עברי צריך לרבות ש"כ לפי שהוא בע"כ של האדון וגבי נזקין משום דכתיב מיטב שדהו כסף דכתיב גבי' כסף דוקא ותיפוק לי' דגבי נזקין נמי דאע"ג דהניזק אינו מרוצה בש"כ ורוצה כסף דוקא יהיב לי' ש"כ ודוקא בקידושין הואיל ודעתה מקבלת ש"כ אבל בנזקין הא ניזק רוצה דוקא כסף ומזיק יהיב לי' בע"כ ש"כ ומש"ה צריך קרא ישיב לרבות ש"כ:

והריטב"א בחידושיו פ"ק דקידושין כתב ז"ל ויש שתירץ כיון דדרשינן כסף קידושין מדכתיב ויצאה חנם אין כסף וגבי ע"ע וה"ה אמה העברי' ש"כ, ככסף ואנן נמי גבי קידושין דרשינן הכי אין כסף וש"כ לאדון זה אבל יש כסף וש"כ לאדון אחר ביציאה דכוותה ממעטינן לגמרי עכ"ל:

וקשה דבפ"ק דקידושין דף ד' בש"ס שם ואיצטריך למכתב ויצאה חנם ואיצטריך למכתב כי יקח דאי כתב רחמנא כי יקח הוי אמינא קידושין דיהב לה בעל דידה הוי כתב רחמנא ויצאה חנם. ותיפוק לי' דאיצטריך למכתב ויצאה חנם דהא לא ידעינן שוה כסף ככסף מוכי יקח אלא מויצאה חנם לפי מ"ש הריטב"א:

ולכן נראה כדברי הרשב"א והר"ן והריטב"א דלא צריך קרא לרבות ש"כ כל היכא דהוא מדעת מקבל ממילא הוי לי' כסף ממש:

ויתיישב בזה קושיות תו' פ"ק דקידושין דף ג' ד"ה ואימא לדידה ז"ל וא"ת הא ע"כ לא איצטרך קרא אלא לומר שהן של אב דהא דמקדשה בכסף גמר קיחה קיחה משדה עפרון עכ"ל:

ולפי מ"ש ניחא דלפי מה דס"ד דכסף קידושין לדידה וא"כ האב מקדשה והכסף לדידה א"כ איצטרך ויצאה חנם ללמד שוה כסף דמסברא לא ידעינן שוה כסף דכיון דהכסף לדידה והאב מקדש לבתו בע"כ דבתו א"כ ריצוי דאב לא מהני כיון דהכסף לדידה והיא אינה מרוצה והיכא דהוי בע"כ צריך ריבוי לשוה כסף ומויצאה חנם שפיר ילפינן שוה כסף דגבי אמה העברי' שוה כסף ככסף וכמ"ש הריטב"א אבל במסקנא דמסיק דמאן דמקדש איהו שקל כספא תו לא איצטריך לימוד לש"כ דהא מסברא ידעינן כל היכ' דמקבל מדע' את הש"כ ה"ל ככסף מש"ה אמרו בש"ס ואיצטריך ויצא' חנם דה"א קידושין דיהב לה בעל דידה הוי:

ובחידושי הרשב"א שם ז"ל ואי קשיא לך הא דאמרינן לקמן דף ח' מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ופריך עלה האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מקני בהו כלל ישיב אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף דאלמא אף לקנין צריך לרבויי ש"כ למהוי ככסף י"ל דהתם לרווחא דמלתא קאמר לי' ודעדיפא קא מקשי דאי מסבר' הוי דחי ואמר לי' ומנא לך מש"ה קא מקשה מדכתיב ישיב עכ"ל:

ויש להקשות דא"כ ישיב דכתיב בעבד עברי גבי גרעון כסף למה ליה תיפוק לי' כיון דגבי גאולה לא כתיב כסף כלל אלא משום דכתיב ישיב מכסף מקנתו ופי' רש"י וכיון דמפרק בי' אקנויי נמי מקני מדכתיב גאולתו מכסף מקנתו ע"ש וכיון דנקנה בשוה כסף מסבר' דהא עבד נתרצ' להקנות עצמו בשוה כסף וא"כ ממילא גאולתו מכסף מקנתו ונפדה בשוה כסף:

ואפשר כיון דהא דנקנה בשוה כסף היינו משום דכל מדעתו ה"ל כמו כסף ממש אבל השת' שיוצא בע"כ דאדון בגרעון כסף אין השוה כסף שנותן עתה לאדון מכסף מקנתו דהקנין הי' בכסף ממש דכל שנתרצה ה"ל כמו כסף ממש והשתא שהוא בע"כ אינו כמו כסף להכי צריך לרבות בגרעון שיהי' ש"כ ככסף ובדף ח' בהא דאמר רב יוסף שוה כסף הרי הוא ככסף מה כסף דקייץ ז"ל רש"י גבי קידושין כתיב כסף ושוה כסף אתרבי ככסף כדאמרינן לקמן ישיב לרבות שוה כסף הילכך כי כסף בעינן דקייץ עכ"ל ומשמע דס"ל דלא ידעינן מסברא ש"כ אלא מריבוי ויליף לה מע"ע. ולדברי הרשב"א והר"ן והריטב"א דכל שנתרצה ממילא הוי ש"כ ככסף צריך לומר דהא דס"ל מה כסף דקיץ היינו אע"ג דנתרצי' לשוה כסף כל שאינו כמו כסף דקיץ לא מהני ריצוי דידה דה"ל כמו פחות מש"פ כיון דאינו כסף כלל:

(ד) שוה פרוטה. כתב מוהרי"ט בחידושיו ז"ל ומקשו הכא מנ"ל גבי קידושין דשוה כסף ככסף דהא גבי ע"ע לקמן איצטריך ריבוי דישיב לרבות ש"כ כו' ותי' דגבי עבד ונזקין כו' עבד משום שיוצא בע"כ של אדון ונזקין דאחמיר בהו רחמנא לשלם ממיטב אבל לענין מקנה ששניהם מתרצי' מסברא פשיטא לן דש"כ ככסף ומספקא לן בהא דאמרו ס"פ מי שאחזו מתקנתו של הלל נלמד נתינה בע"כ שמה נתינה כגון הרי את מקודש' ע"מ שאתן ק"ק זוז אם נתן לה ש"כ והיא אינ' רוצ' מהו כיון דבע"כ יהיב לה מסתבר' דכסף דוקא כו' א"נ דא"ל כל זמן שתרצה הבא מעות וטול את שלך דמהיכ' ילפינן דש"כ בע"כ שמי' נתינה אי מעבד עברי לא מצי למילף דאקיל רחמנ' גבי' שלא יטמע בין העכו"ם ובנמכר לישראל כו' מכל מקום ריבה לו הכתו' יציאות ביובל ושנים וגבי גט מסתברא דדלמא לצעורי קא מכוין דלא מהני כדאמרינן גבי איצטלית כו' דאע"ג דבעלמא חזרת דמים הוי חזר' שאני גט דלצעורי קא מכוין אבל גבי קידושין וגבי קרקע דבתי ערי חומה נהי דנתינה בע"כ שמי' נתינה מכל מקום בכסף ממש יכול להפקיע ובשוה כסף לא עכ"ל:

והוא כדברי הרשב"א והריטב"א דמש"ה בקידושין שוה כסף ככסף משום דנתרצית:

ובב"ש הובא ספיקא דמוהרי"ט וכתב עלה ז"ל וקשה הא כתב הרשב"א בתשובה והב"י הביאו ר"ס קמ"ג אפי' למ"ד נתינה בע"כ שמיה נתינה היינו הנותן יוצא ידי נתינה אבל להמקבל לא הוי נתינה כי אינו יכול לחייבו בע"כ כגון אם אומרת תן לי מנה ואקדש אני לך ונתן בע"כ לא הוי קידושין לפי"ז אפי' נתן כסף לא הוי קידושין כיון דלא נתרצית ואפשר שם איירי כשהי' מתנ' התנאי תן לי מנה אז אמרינן נתינ' בע"כ לא הוי נתינ' אבל כשהו' מתנ' ע"מ שאתן לך אפי' בע"כ הוה נתינ' דהא התנאי התנ' הוא עכ"ל:

ואין נראה לחלק בזה בין מתנה הוא או היא וראי' מהא דאמרו פרק מי שאחזו דף ע"ה איכא דאמרי אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע הרי זה גיטך על מנת שתתח לי כו' בין מדעתו בין בע"כ הוי נתינה וכי איצטריך הלל לתקוני שלא בפניו כו' ואי נימא דבתנאי נמי לא אמרינן נתינה בע"כ הוי נתינה אלא כשהוא מתנה ע"מ שאתן א"כ היכי יליף על מנת שתתני דנתינה בע"כ מהני הא גבי בתי ערי חומה לא הי' שם תנאי אלא התורה אמרה להחזיר אבל היכא שהתנה על מנת שתתני לא מהני בע"כ ומוכח דע"מ שתתני לא מגרע לענין נתינה בע"כ וא"כ בקידושין נמי אי נימ' נתינ' בע"כ מהני א"כ אפי' התנה האשה על מנת שתתן נמי מהני בע"כ:

ומה שהקשה מדברי הרשב"א אינו קושיא דהרשב"א לא מיירי מתנאי וז"ל הב"י סי' קמ"ג כתב הרשב"א נראה לי דאפי' למ"ד נתינה בע"כ שמי' נתינה היינו דוקא שהנותן נפטר בנתינתו וזכה במה שבידו בקיו' התנאי והיינו טעמא דגט והיינו טעמא דבית בבתי ערי חומה זכתה האשה בגט שבידה וזכה הלה בבית בקיום התנאי וה"ה לנשבע ליתן לחבירו נותן לו בע"כ ונפטר אבל שתהא נתינה לגבי מי שנותן להם בע"כ לא שאי אפשר לזכות לאדם בע"כ וה"ה והוא הטעם לאומרת תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע הלה ליתן לה ונתן לה בע"כ יצא הלה ידי שבועה והיא אינה מקודש' עכ"ל. ומשום דאותו מנה