אבני מילואים על השולחן ערוך - א מה

הלכות קידושין כז (א) בכסף כיצד. הנה מדברי הרי"ף והרמב"ם בפי' המשניות נראה דמשקל חצי שעורה כסף הוא פרוט' לקידושין וכמ"ש הרמב"ם בפי' משניות דהוא שמינית שבאיסר וכ"כ הרי"ף ומשמע בין הוזל הכסף בין הוקר לעולם הוי שיעור קידושי כסף משקל חצי שעורה וכן נראה מדברי הטור סי' ל"א שכ' בשם הרמ"ה בקידש' בכסף פחות מש"פ דאין חוששין וע"ש בדק הבית שכ' דכל כסף פחות מחצי שעורה אפי' שוה טוב' מדברים אחרים אין כאן שיעור כסף שהצריכה תורה לקידושין ע"ש:

ואיכא למידק דהא כסף האמור בתורה היינו כסף היוצ' בהוצא' וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פ"ק דקידושין דף י"א דלא אמרה תורה כסף שאינו יוצא ע"ש וכיון דפרוט' בימי משה לא הי' וכסף היוצ' לא הי' אלא מעה או דינר וכמ"ש תו' בקידושין דף י"א ע"ש וא"כ ע"כ כסף דקרא אינו כסף ממש אלא ממון ופרוטה חשוב ממון ואם אינו אלא ממון א"כ מנא לן שיעור קידושי כסף במשקל כסף חצי שעורה כיון דכסף שבתורה אינו כסף ממש אלא ממון והריטב"א בחידושיו דף י"א שם ז"ל מתני' בכסף ב"ש אומרים בדינר ובשוה דינר וב"ה אומרי' בפרוטה ובש"פ וז"ל ובדין הוא דלא הוי להו לב"ה למתני בפרוטה דהא בקרא כתיב כסף וס"ל לב"ה דלאו כסף ממש הוא אלא ממון דהיינו שוה פרוטה וכיון דכן פרוטה עצמה שהיא של נחושת היינו שוה פרוטה עצמה ולאו כסף הוא אלא איידי דקתני ב"ש בשוה דינר דלא סגי בלא"ה כיון דתני כסף תני נמי לב"ה בפרוטה ובש"פ אבל התם פ' הזהב דתני חמש פרוטות הן לא קתני אלא האשה מתקדשת בש"פ עכ"ל ומשמע דכסף דקרא אינו מתכת כסף אלא שם ממון וכל מידי דחשיב היינו ממון וליכא פרוטה כלל אלא שוה פרוטה וא"כ אין לשאר כלל במשקל החצי שעורה אלא במידי דחשיב ממון ואם פחות מחצי שעורה הוא שוה טובא מדברים אחרים נמי ראוי להיות קידושין:

ומדברי הרי"ף והרמב"ם שכתבו דשיעור קידושין הוא במשקל חצי שעורה משמע דכסף דקרא הוא מתכת כסף וכן משמע מדברי הרמ"ה וכמ"ש ואלו לדברי הריטב"א אין ענין כסף לשיעור אלא שיעור דממון הוא לקידושין וש"פ הוא ממון:

אך קשיא לי בדברי הריטב"א דס"ל דכסף דקרא היינו ממון וליכא פרוטה אלא ש"פ א"כ כסף ישיב לבעליו דמרב' שוה כסף וכן בעבד עברי דכתיב ישיב לרבות שוה כסף כיון דפרוטה נמי חשיב ממון ואינו אלא של נחשת וא"כ כל כסף האמור בתורה אינו אלא שוה כסף וא"כ למה צריך קרא לרבות שוה כסף:

ולכן נראה לענ"ד כדברי הרי"ף והרמב"ם והטור בסי' ל"א דשיעור קידושין הוא משקל חצי שעורה כסף ומשמע בין הוזל בין הוקר וכסף דקרא אינו כסף היוצא כיון דליכא פרוטה מכסף אלא מנחשת הוא דאיכ' פרוט' וכסף הוא כסף ממש ומשו' דס"ל לב"ה דכסף משקל חצי שעור' היינו כסף חשוב מש"ה ס"ל בפרוטה והוא חלק שמינית שבאיסר וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות ופרוטה של נחשת נמי אינו אלא שוה כסף ופרוטה דקאמרי ב"ה היינו משקל חצי שעורה וש"פ היינו כל דבר ששוה משקל חצי שעורה כסף וכסף פחות ממשקל חצי שעורה אע"ג דשוה טובא מדברים אחרים לאו שיעורא הוא וכן מבואר מדברי הרמ"ה הובא בנימוקי יוסף רפ"ק דב"ק שכתב ז"ל דהא דמצי יהיב לי' אפי' סובין הני מילי היכא דלית לי' למחזיק זוזי אבל אית לי' זוזי צריך למיתב זוזי ושם כתב דהלכה כרב הונא ורב פפא דאפי' אית לי' כסף יכול לסלק בסובין ע"ש ובע"כ צריך לומר דכסף דקרא אינו זוזי אלא כסף מתכת וא"כ כסף או מיטב אינו אלא בדלית לי' זוזי וכן כתב בש"ך ח"מ סי' תי"ט סק"ג ביאור דברי הרמ"ה ע"ש והגם דהש"ך שם דחה דברי הרמ"ה והוכיח דכסף היינו זוזי כמו אם כסף תלוה ע"ש אמנם מדברי הרי"ף והטור סי' ל"א נראה דכסף לאו היינו זוזי וכמ"ש:

ואפשר דגם הרשב"א שכתב בחידושיו פ"ק דקידושין דף י"א דכסף דקרא אינו כסף היוצא הוא לפי הס"ד בש"ס שם דף י"א דכסף האמור בתורה היינו כסף צורי וא"כ ודאי הוא כסף היוצא אבל לבתר דמסיק דהיינו דוקא כסף קצוב אבל כסף סתם אינו כסף צורי אפשר דלא הוי נמי כסף היוצא אלא כסף ממש ושיעורו במשקל חצי שעורה דהוא כסף חשוב וכל השוה כסף סובב הולך על משקל חצי שעורה:

ובטור כתב ז"ל בכסף כיצד נותן לה בפני שנים פרוטה או שוה פרוטה בין כסף והוא משקל חצי שעורה בין כל דבר עכ"ל, ונראה ביאורו דבתחלה כתב פרוטה או שוה פרוטה והדר מפרש לה דהיינו בין כסף והוא פרוטה עצמה שמשקלו חצי שעורה בין כל דבר והוא ש"פ שיכול לקנות בה כסף משקלו חצי שעורה והפרישה כתב ז"ל בין כסף ר"ל שהשוה פרוטה הוא חתיכת כסף שאינו נטבע עכ"ל ולדבריו כסף הוא ש"פ ובין כל דבר הוא נמי ש"פ וא"כ מ"ש כסף דנקט דודאי לא גרע משאר דבר ששוה פרוטה ולפי מ"ש ניחא דהא במשנתינו נמי נקט ב"ה בפרוט' ובש"פ ואתי לאשמעינן בש"פ דה"א כסף דוקא וכמ"ש תו' רפ"ק דקידושין והפרוטה דקאמר ב"ה היינו משקל חצי שעור' שהו' שמינ' שבאיסר לזה כתב נמי הטור בין כסף היינו כסף ממש משקל חצי שעורה דהוא כסף דקרא ובין כל דבר השוה כסף וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ג מאשות ז"ל אם בכסף הוא מקדש אין פחות מפרוטה כסף או שוה פרוטה עכ"ל ומבואר דפרוטה היינו כסף ממש ומשקלו מבואר ברמב"ם פ"ה מטוען ע"ש וסמך על מ"ש פ"ה מטוען:

ולפי"ז כסף דקרא היינו כסף ממש ולעולם בעינן משקל חצי שעורה או שוה משקל חצי שעורה ובין הוקר בין הוזל אזלינן בתר שוה משקל חצי שעורה:

ולדברי הריטב"א הנ"ל לא אזלינן בתר שיעורה דמשקל חצי שעורה כי כסף הכתוב היינו ממון וא"כ פחות ממשקל חצי שעורה כל שהוק' ושוה דברים אחרים שיעור ממון דהיינו פרוטה הוי קידושין וכן נראה מלשון רש"י במשנה שכתב בפרוטה ובש"פ בפרוטה של נחושת ע"ש ומשמע כדברי הריטב"א וצ"ע ועמ"ש ס"ק ג':

(ב) נותן לה בפני שנים פרוטה כתב ב"ש ז"ל לקמן כתבתי דאין מקדשין לכתחלה במטבע ע"כ ועיין ב"ש סי' ל"א סק"ה ז"ל וכתב במרדכי דאין מקדשין במטבע והיינו מדרבנן אין מקדשין עכ"ל:

ובש"ס משמע דמקדשין במטבע ע"ש בהאי דאמר כנסי סלע זה שאני חייב וכן באשה שחטפה מעות סי' כ"ח סעי' ה' ובש"ס גבי האי דחטף זוזי מחברי' ואמר לאשה מקדשת לי ולא אשתמיט בש"ס לומר דמדרבנן אין מקדשין במטבע:

ומ"ש ב"ש בשם המרדכי המעיין במרדכי אינו נמצא שם אך בהגהה כתי' שם במרדכי פ"ק דקידושין ז"ל גרסינן בהזהב דעתא אצורת' וצורתא עבידי דבטלה עיין שם היאך מקדשין במטבע עכ"ל ואינו אלא עיון דהיאך מקדשין במטבע דנימא נמי דעתא אצורתא ועביד דבטלה וכבר כתבו לחלק בין תורת כסף לתורת חליפין:

ולפי מ"ש רש"י דעתא אצורתא וה"ל כדבר שאינו מסוים והוא ממועט מדכתיב נעל ע"ש פ' הזהב וא"כ בתורת כסף שפיר מהני ובנימוקי יוסף שם פ' הזהב כתב דבתורות חליפין רוצה בקיומו של דבר מש"ה כל דעביד דבטלה לא מהני אבל בקידושין אינו רוצה בקיומו של דבר ומש"ה מהני בתורת כסף בקידושין ובקרקע אפי' במטבע ע"ש אלא שקדושת ישראל לקדש בטבעת:

ובס' המקנה בחידושיו לאה"ע סי' נון המציא טעם למ"ש ב"ש דאין מקדשין במטבע ע"ש. אמנם מדברי ב"ש נראה דכיון להך שכתב במרדכי גבי דעתא אצורתא וכמ"ש. ולפי מ"ש גם המרדכי סובר דמקדשין במטבע:

(ג) או שוה פרוטה. בתו' ריש קידושין ז"ל וא"ת מנ"ל דשוה כסף ככסף דהא לקמן מבעי לן קרא גבי עבד ישיב לרבות שוה כסף כו' מיהו בהקדשות נמי אפשר דדרשינן כלל ופרט וכלל דהא אין הקדש מתחלל בקרקע כדאמרינן בהזהב הרי אמרו דאין הקדש מתחלל ע"ג קרקע דרחמנ' אמר ונתן הכסף וקם לו אבל גבי קידושין וערכין מנלן דשוה כסף ככסף וי"ל דילפינן מעבד עברי וא"ת כו' וא"כ הוי נזקין וע"ע שני כתובין ואין מלמדין כו' וי"ל אי כתב בע"ע הוי אמינא דדין הוא שנקל עליו כדי שלא יטמע בין הנכרים וגבי ע"ע דלא מצי יליף מנזקין דהוי אמינא דומיא דנזקין ואם מקני בקרקע ליבעי מיטב ע"ש:

והקשה בעצמות יוסף דא"כ בקידושין מנלן שוה כסף דאי מע"ע דין הוא שנקל שלא יטמע מן הנכרים ואי נימא נזקין יוכיח א"כ נימא דיו גבי קידושין דלבעי מיטב ע"ש:

והנה לפי מ"ש הר"ן דאי' דס"ל דאין מקדשין בקרקע ע"ש א"כ במטלטלין ליכא דין מיטב דגבי מטלטלין כל מילי מיטב כדאי' פ"ק דב"ק:

ומיהו נראה דאפי' לדידן דס"ל מקדשין בקרקע נמי לא קשה מידי דכיון דגבי נזקין נמי דכתיב בהו מיטב אי בעי ניזק ליטול בינונית או זיבורית צריך למיתב לי וכדאי' פ"ק דב"ק דף ד' שאמרו א"כ הורעת כחו בנזקין ע"ש וכיון דהאשה מדעתה לקבל זיבורית הוי כמו מיטב ודוקא בשוה כסף ס"ל לתו' דאי לאו דשוה כסף ככסף לא מהני ריצוי דידה כיון דלאו כסף הוא ה"ל כמו פחות מש"פ דלא מהני מחילה וריצוי