אבני מילואים על השולחן ערוך - א מא

אלא מגזירת ב"ד של שם:

והר"ן בחידושיו פ' בן סורר ומורה דף ע"ד גבי אסתר פרהסיא הוי ז"ל ואע"ג דישראל הבא על הכותית איכא כרת כו' מכל מקום בכותי הבא על בת ישראל לא שמענו שיהי' בה כרת ודין הוא דישראלית הנבעלת לכותי בנה נמשך אחרי' ויהי' ישראל אבל ישראל הבא על הכותית הולד נמשך אחרי' ויהי' כותי וקורא אני בו ובעל בת אל נכר ע"ש:

ולפי מ"ש נרא' דאדרב' נבעל' לכותי דאוריית' משום כי יסיר את בנך דהוא בן בתו דהוי כבנו והוא אפי' בשאר אומות כיון דמפרש טעמא בקרא ואפי' לרבנן נמי וכמ"ש:

ובפ"ב דע"ז דף ל"ו ועל בנותיהן משום דבר אחר בנותיהן דאורייתא היא דכתיב לא תתחתן בם דאורייתא שבעה אומות אבל שאר אומות לא ואתי אינהו וגזור אפי' בשאר אומות ולרשב"י דאמר כי יסיר את בנך מאחרי לרבות כל המסירות מאי אי' למימר אלא דאורייתא אישות בדרך חתנות ואתו אינהו גזור אפי' דרך זנות נמי בב"ד של שם גזרו דכתיב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל דמשכה בתרי' אבל ישראל הבא על נכרית לא ואתו אינהו וגזור אפי' ישראל הבא על הנכרית ישראל הבא על הנכרית הלכה למשה מסיני דאמר מר קנאין פוגעין בו א"ל דאורייתא בפרהסיא וכמעשה שהי' ואתו אינהו וגזור אפי' בצנעא ע"ש בסוגיא ומבואר דנכרי הבא על בת ישראל דאורייתא ואפי' בצנעא דאלו בפרהסיא א"כ הבא על הנכרית נמי והיא גופה קשיא בהא דאמרו אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל דמשכה בתרה דכיון דקראי דכתיבי לא תתחתן בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך לרבנן לא מיירי אלא בשבעה אומות ושאר אומות מנ"ל:

ולפי מ"ש ניחא דהיכא דמפרש טעמא גם לרבנן דרשי טעמא דקרא וכיון דגבי בתך לא תתן לבנו כתיב כי יסור את בנך והיינו בן בתך א"כ ה"ה בשאר אומות דה"ל נמי בכלל כי יסור אבל גבי בתו לא תקח לבנך דלא מפרש טעמא דקרא אלא הטעם הוא מבחוץ שיסיר זרעו בשעה ראשונה וכמ"ש הר"ן והיכא דלא מפרש טעמא בקרא אין דורשין טעמא דקרא לרבנן:

ובש"ס דקאמר אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל דמשכה בתרי'. ולפי מ"ש בריטב"א כי יסיר אינו אלא בקטנים ומשום דבנו ובתו שגדלו בתורה ומצות קשים לפרוש א"כ צריך לומר דהך דמשכה בתרי' קאי על זרעה וכדמפורש בקרא כי יסיר את בנך דקאי על בן בתו. וזה אינו מפור' אלא בבתך לא תקח לבנו אבל בבתו לא תקח לבנך אינו מפורש טעמא בקרא לכן אין לרבות שאר אומות המסירין לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא היכא דאינו מפורש טעמא:

ובתוס' קידושין דף ע"ה ד"ה ור' ישמעאל סבר לה כר"ע ז"ל וא"ת היכא אשכחן דקסבר ר"ע נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כו' בשלמ' עבד אית בי' לאו דלא יהי' קדש אלא נכרי היכן מצינו לאו בביאתו ב"ד של שם גזרו עליו וכדכתיב הוציאוה ותשרף ואין סברא לומר דעש' מיה' אית ביה מהאי קרא דהוציאוה ותשרף וכדר' ישבב דאמר מן הכל הי' עושה ר"ע ממזר ואפי' חייבי עשה אין סברא לומר כן דכר' ישבב קאמר מאחר שאינו מפורש ואי משום דכתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך היינו אזהרה לתפיסת קידושין אבל אזהרה לביאתו לא שמעינן עכ"ל:

ואיני מבין דבריהם בענ"ד דמ"ש דעשה מיהא אית בי' מהאי קרא דהוציאוה ותשרף דהא אדרבה עונש שמענו דבני נח אין נענשין אלא על חייבי לאוין ואם הי' עונשה בשריפה ע"כ מחייבי לאוין הוא גם מ"ש ואי משום דכתיב בתך לא תתן לבנו ההיא אזהרה לתפיסת קידושין דנראה דהתם אזהרה לביאה וכמ"ש תוס' שם בע"ז ד"ה לא תתחתן בם ז"ל אסיפא דקרא קסמיך דכתיב ובתו לא תקח לבנך דאלו לאו דלא תתחתן מיירי בגיורת ע"ש הרי דהוא אזהרה לביאה וצ"ע:

ובתוס' קידושין דף ס"ח ד"ה אמר קרא לא תתחתן בם ע"ש שכתבו לא תתחתן ולא תקח הוי כמו תרי קראי חד לכתחלה וחד לדיעבד ע"ש סוף דבריהם ואע"ג דלא תתחתן מיירי בגירות הני מילי בתר דידענ' מסקנא דילפינן דלא תפסי קידושין מקרא אחריני ע"ש ומבואר דלמסקנא דילפינן דלא תפסי קידושין מקרא אחריני א"כ לא תקח אזהרה לביאה וטפי ה"ל לתוס' לומר דאי משום דכתיב בתך לא תקח לבנו ההיא בשבעה אומות ומנ"ל בשאר אומות וצ"ע:

ובפרק אלמנה לכ"ג דף ס"ט במשנה העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כיצד בת ישראל לכהן כו' והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד כו' ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן כו' והלכה הבת ונשאת לעבד או לכותי וילדה הימנו בן הרי זה ממזר ובתוספת ד"ה ונשאת לעבד ז"ל תימא דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני ונכבשה עם השפחה דנישואין לא שייכי בה עכ"ל ע"ש:

ונראה לפי מ"ש תו' ביבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ז"ל וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מכותי אמאי הוה ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאוריית' ביאת היתר הוא כו' א"נ מכותי לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר כותי אגב עבד כמו שמזכיר חלוצה אגב גרושה בכל מקום ע"ש ובמשנתינו דרוצה להשמיענו ממזר דאורייתא דפוסל ומאכיל להכי תני ונשאת דכה"ג בכותי הוי חייבי לאוין וכדעת הרמב"ם דדרך חיתון דוקא הוא דאסור מן התורה ואפי' בשבעה אומות ונקט נמי גבי עבד לשון נשאת אגב כותי דבזה הוי ממז' דאורייתא דהא לדעת הרמב"ם ביאת עבד אינו אסור מן התורה וכמו כן שפחה מדרבנן ולשטתו צריך לומר הא דקאמר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר הכל הוא מדרבנן דביאת עבד מדרבנן וביאת נכרי כל שאינו דרך חיתון נמי אינו אלא מדרבנן ובמשנתינו דרוצה לומר רבותא בממזר דאורייתא נקט ונשאת לעבד או לכותי דלכותי הוי דאורייתא דרך נישואין ועבד אינו אלא אגב כותי וכמו דנקטו כותי אגב עבד כן לשטת הרמב"ם הוא להיפך נקט עבד אגב כותי דבכותי הוא דאורייתא וכיון דלא נקט עבד רק אגב כותי צריך לומר ונשאת דגבי כותי ליכא איסור תור' רק דרך חיתון:

ובפ"ק דקידושין דף כ"א איבעי' להו כהן מהו ביפת תואר חידוש הוא ל"ש כהן ל"ש ישראל או דלמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצו' יתירות רב אומר מותר ושמואל אומר אסור בביאה ראשונה דכ"ע ל"פ דשרי דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי פליגי בביאה שני' רב אמר מותר הואיל ואשתרי אשתרי ושמואל אמר אסור דה"ל גיורת ולכהן לא חזיא:

ולפי מ"ש תו' דנכרית בצנעא מותר מן התורה מאי חידושי' דיפ"ת ובריטב"א כתב משום דמדינא כותית שהיא כיוצא בזו שהיא במלחמה מקום פרהסיא אסור' לישראל מן התור' ע"ש:

ולפי מ"ש הרמב"ם בה"ל מלכים שלא ילחצנה במלחמה שלא יבא עלי' בתוך המחנה משום והי' מחניך קדוש אלא יכניסה למקום פנוי ואח"כ יבעול ע"ש א"כ אינו פרהסיא ובחידושי פני יושוע הרגיש בזה וכתב דאי' חידוש אפי' בביאה שני' כיון שנשאה דרך אישות ועי"ל דהחידוש הוא דאפי' אשת איש הותרה אע"ג דאי' עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"ש וליתי' לפי מ"ש הרמב"ם פ"ח מה"ל מלכים ז"ל אין אשת יפת תואר מותר' אלא בשעת שבי' בין בתולה בין אשת איש שאין אישות לגוי ע"ש:

ומשמע מדברי הרמב"ם דאין אישות לגוי כלל והך עשה דודבק באשתו אינו אלא לבני נח ולא בישראל וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם דאין אישות לגוי כלל ואפי' איסור עשה ליכא לישראל ע"ש, ולכן נראה עיקר כמ"ש הפני יושוע בתי' קמא דהחידוש הוא כיון שנשאה דרך אישות וא"כ מוכרחין דברי הרמב"ם דכל שהוא דרך חיתון אפי' בשאר אומות אסור וס"ל כר' שמעון לרבות כל המסירין:

מיהו נראה לפי מ"ש רש"י פ' כי תצא ושבית שביו לרבות הכנעני' שבתוכו ע"ש והוא משבעה אומות דזה ודאי אסור מן התורה דכתיב לא תתחתן בם והוא החידוש דשרי יפ"ת אפי' מכנענים שהוא משבעה אומות:

וניחא בזה ליישב קושיות תו' על מ"ש רש"י בקידושין דלא הותר יפ"ת אפי' ביאה ראשונה עד אחר כל המעשים דא"כ אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה ע"ש:

ולפי מ"ש דהותר יפ"ת אפי' משבעה אומות דגם לאחר גירות אסורין לפי דעת הפוסקים כלישנא בתרא דרבא דלא תתחתן לאחר גירות הוא שפיר קרי לה בשר תמותות ודוק:

וראיתי בס' יראים סי' ש"ב ז"ל צוה הקב"ה שבוי' שאינה משבעה אומות שיעשה לה דין הכתוב בפרשה ולקחת שלא ישתמש בה מעשה שפחות ע"ש:

ונפלאתי דהא גם בשבעה אומות שייך דין יפ"ת כל שהיא תוך שאר אומות ואינו בדין לא תחי' כל נשמה והוא בספרי ושבית שביו לרבות הכנענים שבתוכו וכמ"ש רש"י בחומש ועמ"ש בסי' ד' ס"ק י"ג:

(ב) ויש חולקין בזה כתב הב"ש ז"ל פלוגתא זו תליא בפלוגתא שכתבתי ריש סי' ד' להרמב"ם קי"ל כדאמר רבא מעיקר' בגיותן אית להו חתנות כו' גם לרמב"ם משמע דלא לקי אלא בבעל דרך אשות ולא בחיתון לבד ולא בביאה לבד ולשאר פוסקים חייב בשבעה אומות בביאה בלא חיתון משום לא תקח ובגירותן חייב משום לא תתחתן מיד בשעת הקידושין אפילו לא בעל ע"ש וריטב"א בחידושיו לקידושין דף ע"ח ז"ל וגבי ישראל בנתינה דכתיב לא תתחתן בם ודרשינן לי' בגירותן דאית להו חתנות ותפסי בהו קידושין אף הוא אינו אזהר' שלא