אבני מילואים על השולחן ערוך - א לט

ליתי דלרב דס"ל כאנשי יהוד' ס"ל דגרסי במשנתינו הניזונית וכמ"ש. גם ראיתי שם בס' הפלאה בחידושיו פ' מציאת האשה מעין הדברים שכתבנו בהני דר"ג דאע"ג דעשירים היו משום דגבי יורשין לא מהני הנדוניא כיון דחייבין להחזיר תיכף אחר מות אביהם וכיון דאסורה לינשא תתבע את הנדוניא מיורשין וע"ש. ואינו צריך לזה שתתבע את הנדוניא דגם אם לא תתבע הנדוניא כיון דאחר מות בעלה הגיע זמן פרעון הנדוניא ה"ל כמו שאר חוב שיש לה ביד היורשין וא"כ מעשה ידי' ליורשין ודברי המחבר הנ"ל אינו מוכרח דמ"ש כיון דאסרוה לינשא תתבע את הנדוניא מיורשין ומעשה ידי' ליורשין ע"ש דאדרבה אי תיאסר אות' לינשא לא תתבע את היורשין בכדי שלא יהי' מעשה ידי' ליורשין ואז תהיה מותרת לינשא ואחר הנישואין תתבע את היורשין הנדוניא אלא דלאו בתביעה תליא מלתא ומשום דדוקא לגבי בעל כשהוא חי לא משעבדא ליה ליניקה כיון דבעל אוכל פירות מדינא בנכסי אשתו ויש לה נדוניא גדולה מש"ה פטורה מהנקה אבל כשמת בעלה דיורשין מחויבין להחזיר אין לה דין עשירה לגבי יורשין כיון דהמה מחויבין מדינא להחזיר לה גם כשתניח את הנדוניא ביד היורשין לא מהני לה מידי כיון דאינו אלא כמו חוב ביד היורשין שהגיע זמנו לפרוע וזה פשוט וברור עוד שם כתב בס' הנ"ל בכוונת ב"ש שהקשה מהנך דר"ג דעשירים וכתב לפרש שבעליהן עשירים היו ועולה עמו ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה ע"ש. ולענ"ד נראה דלא אמרו עולה עמו ואינה יורדת אלא במה שבינה לבין בעלה כמו קבורה דעל הבעל לקובר' צריך לקוברה לפי כבודו דעולה עמו אפי' לאחר מיתה וכן במזונת אלמנה כיון דהוא חוב על הבעל ובתנאי כתובה נשתעבד מחיים אלא דזמן פרעון לאחר מותו וכמ"ש הרב המגיד בפי"ח מהל' אישות ע"ש ומש"ה גם לאחר מותו כיון דחוב מזונות על הבעל צריכין ליתן לה מזונו' לפי כבוד הבעל וכמ"ש בש"ע סי' צ"ד דאם כבוד בעלה גדול נותנין לה מזונ' וכסות לפי כבודו אבל מעש' ידי' דליורשין תקנו לא שייך לומר גבי יורשין בעלייתו של בעל ובמה שאביהם עשיר ואע"ג דיורשין למזונות במקום בעל ועמ"ש בסי' צ"ה סק"א היינו לענין מזונת שמחויבים אבל אם הבעל עני אע"ג דיורשין עשירין הוי אינם צריכין ליתן מזונות לפי כבוד עשרם דבזה לאו בעל נינהו וה"נ לענין מעשה ידי' דיורשין לא מפסדי במה שבעל עשיר הי' אלא דכל שניזונית מיורשין תקנת חכמים שמעשה ידי' ליורשין ואע"ג דב"ש כתב בסי' צ"ה סק"ב ז"ל מעשה ידי' שלהן עיין סי' פ' בענין מלאכות שלה תליא הכל בעושרו וכן אם היא פטור' לעשות מלאכה לבעלה פטורה לעשות ליורשין ע"ש ואינו מוכרת די"ל דגבי בעלה אמרי' בעלייתו של בעל וכן אפי' לאחר מות בעל מה שמגי' מן הבעל ונג' הבעל דהיינו מזונת שחייב בעלה ואמרינן דנותנין לה מזונת לפי כבוד עושרו בחייו אבל מה שתיקנו חכמים ליורשין שיהי' מעשה ידי' שלהן עבור מזונת לית בהו משום עלייתו של בעל ועשירות שלה אינו מועיל לגבי יורשין כיון דאחר מות בעלה מחויבין לסלק לה הכל ואינו אלא כמו חוב וכמ"ש זה הנראה לענ"ד ודו"ק:

(יח) ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה כתב בסמ"ג עשין נ' ז"ל הרב ר"ש מפאלאיזא הי' אומר דגרושה מניקה מותרת לינשא בתוך זמן הזה מפני שאנו אומרים בפ' אעפ"י נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה כופה להניק וגם בשאלתות פוסק דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל. ולכאורה משמע דלא פליג ר"ת אלא במכירה וכן הבין מוהר"י מינץ ע"ש אבל מדברי תו' והרא"ש מבואר דר"ת ס"ל דאין חילוק כלל בין אלמנה לגרושה וכמ"ש תו' בשם ר"ת דאלמנה נמי אינה משועבד' כשאומרת איני ניזנת ואיני עושה או כשרוצית לינשא ע"ש ובאלמנה ודאי אפי' אינה מכירה דהא אפי' מעוברת אסורה מה"ט דלמניקה קיימא ואע"ג דאינה מכירה לעולם וא"כ ה"ה גרושה אפי' אינה מכירה וגם בסיום דברי הסמ"ג שכתב וגם בשאלתות פוסק דל"ש גרושה ל"ש אלמנה מבואר דגרושה ואלמנה שוין ובאלמנה ודאי אפי' אינה מכירה לא תנשא עד כ"ד חודש ולפי מ"ש מוהרש"א בטעמא דר"ת דאוסר בגרושה אע"ג דלא משעבדא דגזר אטו מכירה ע"ש אפשר לפרש בכוונת ר"ת שהובא בסמ"ג דלא הודה לו לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה כופין אותה להניק גזרינן אינה מכירה אטו מכירה והר"ר שמשון נראה דסובר דבגרושה אפי' מכיר' אע"ג דכופין אותה להניק משום סכנת הולד כיון דלאו בתורת שעבוד הוא מותרת לינשא וכמ"ש בהגהת אשר"י ע"ש א"כ לא שייך למיגזר אטו מכירה כיון דמכירה נמי לא מיתסרה. אך קשה דאי נימא דגזרינן אטו מכירה א"כ היכי לא שרי רב נחמן להני דבי ר"ג כיון דבי ר"ג נמי כל שמכירה אסור וכמ"ש הרב המגיד פרק י"א מגירושין ז"ל וכתב הרשב"א בתשוב' דאפי' לר"ג כל זמן שהניקתו האם עד שמכירה לא תנשא אלא כופין אותו ומניקתו מפני סכנת הולד עכ"ל. ואין לומר דשאני דבי ר"ג דלא גזרינן בהו הא אטו הא משום דענינם נודע ומפורסם וכמו שיבואר לפנינו בשם הריב"ש דהתם היינו שענינם נודע ומפורסם בנתנתו למינקת אבל זה שיתפרסם אם הולד מכיר' או לא דבזה צריך בדיקה אם מכירה ולא יתכן בזה פרסום וא"כ אפי' נתנתו למינקת נגזור אטו מכירה. ונראה לפי מ"ש בשטה מקובצת ז"ל ואם הי' מכירה פי' המורה שאינו רוצה לינק מאשה אחרת ע"ש. ולפי"ז כיון דהא דנתנתו למינקת בהני דבי ר"ג עיקר ההיתר הוא משום דידוע ומפורסם ענינם וכמ"ש הריב"ש בסי' תס"ב ז"ל ואף אם נאמר דאי' לדרב נחמן דשרי לבני ר"ג היינו משום דהני דבי ר"ג היו מפורסמים באלמות והי' ענינם נודע לכל ישראל ואין לגזור בהו אטו אחריני' וה"ל כמת עכ"ל וכיון דנודע ומפורסם ענינם שנתנו למניקה אחרת תו לא הוי מכירה כיון דקיבל הולד מינקת אחרת ובאשה דעלמא אפי' נתנו למניק' אחרת וה"ל אינה מכירה כיון דאין הענין נודע שנתנתה למניקה אחרת וגזרינן הא אטו הא. מיהו מדברי הרא"ש משמע דלא מיחלף נתנתו למינקת אטו אינה נותנה למינקת משום דמינכר בין נתנה למניקה ע"ש שכתב דבנתנה למניקה הטעם דאסור משום דחיישינן דלמא הדרא בה ובגומלתו נמי מינכ' אלא משום דגזרינן שמא תמהר לגומלו קודם הזמ' אבל לא גזרינן הא אטו הא ע"ש. ודברינו נכונים למ"ש הריב"ש דשפיר גזרינן הא אטו הא ובדבי ר"ג משום דענינם מפורסם א"כ ניחא דלא גזרינן אטו מכירה אע"ג דמכירה אין בו משום פרסום כיון דצריך בדיקה מיהו כיון דנודע שנתנו למניקה ה"ל ידוע שאינה מכירה וכמ"ש. אמנם בשטה מקובצת כתב על פי' המורה ז"ל ואינו נ"ל דא"כ אמאי בעי עד כמה ופליגי אמוראי בשיעורא כל שנראה שאינה רוצה לינק מאש' אחרת אזי נכוף אותה ועוד האי דאותבי' בדרא דנשי מה צורך בבדיקה נרא' אם יונק מאשה אחרת מש"ה נראה לי שאעפ"י שהוא יונק אם הוא מכיר את אמו כופין אותה שכיון שהוא מכירה אם תניחנ' תיקש' לו פריש' אמו ומסתכן כו' ואלו כפי' המורה כיון שלא הי' יונק מאשה אחרת מה לו לומר הוי קא מסוי לאפה אלא ודאי יונק הי' מהם ואפ"ה מפני שהי' מכיר את אמו כפו אותה והלשון מוכיח דקאמר אם הי' מכירה ולא קאמר אם לא הי' יונק אלא ממנה ר' ישעי' מטראני ז"ל עכ"ל. ולפי"ז הדרא קושיין לדוכת' דגם בדבי ר"ג ונתנתו למניקה נגזור אטו מכירה:

(יט) דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה. והוא דעת הרשב"א להתיר בגרוש' כיון דלא משעבדא ואין איסור בגרושה אלא בהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה. ומשמע מדברי הרשב"א דאם הניקתו אחר שנתגרשה עד שהכירה כיון דבתחלה לא משעבדא כלל ה"ל כאשה דעלמא שהניקה עד שהכירה דאין כופין אותה ודוקא שהניקתו קודם שנתגרשה דאז הי' משעבד' לי' להניק והניק' מתוך שעבוד' עד שהכיר' ומש"ה אפי' נתגרש' אחר שהכירה כיון דכבר משעבדא והכירה הי' מתוך שעבודה הוא דכופין אותו אבל אם הניקתו אחר שנתגרשה עד שהכירה כיון דמעולם לא משעבד' אינה נכנסת בשעבוד במה שמכירה. וניחא בזה הא דכ' הרמ"א סי' פ"ב ז"ל וי"א דאפי' אשה אחרת שהניקה ולד עד שמכירה כופין אותה ומניקתו בשכר מפני סכנת הולד ע"ש ולכאורה ליכא מאן דפליג בהדיא בזה. ולפי מ"ש מוכח מדברי הרשב"א דבאשה דעלמא אין כופין אלא דוקא במכירה מתוך שעבודה

סי' ט"ו סעיף א (א) ואותן שהן מדרבנן קידושין תופסין. כתב בח"מ ז"ל הרב רמ"א נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש אחד את הערוה לו מדרבנן ואח"כ קידשה עוד אח' אם צריכה גט משני וספק זה יש להסתפק ג"כ בחייבי לאוין דקי"ל קידושין תופסין אם קידשה השני אם צריכה מדרבנן גט ע"ש. וב"ש כתב עלה ז"ל ולא ראיתי שם ספק בדבריו אלא משמע דס"ל בפשיטות דתופסין קידושין של שניהם גם כתב בח"מ דוקא כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסי קידושין של השני מיהו בסי' מ"ב הבי' הב"י בשם מ"כ אם קידש א' לפני פסולי עדות דרבנן ובא א' וקידש ג"כ לפני פסולי עדות דרבנן קידושי שניהם תופסין בה וכן פסק שם הב"י חזה נשמע ה"ה אם קידושי שניים ערוה דרבנן תופסין קידושי שניהם כל