אבני מילואים על השולחן ערוך - א לח

על מה דפליגי ר' מאיר ור' יוסי במניקה שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ור"י אומר שמנה עשר חודש א"ר נתן בר יוסף הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה שב"ש אומרים כ"ד חודש וב"ה אומרים שמנה עשר חודש ודוחק לומר דב"ש אומרים כ"ד חודש היינו לענין זמן היניקה כו' שהרי על שניקה שמת בעלה קאמר הן הן דברי ב"ש ועוד דא"כ ה"ל לר"נ בר יוסף לומר הן הן דברי ב"ש על משנה דגיטין דף ע"ה כמה היא מניקתו ב' שנים ר"י אומר ח"י חודש ה"ל למימר התם הן הן דברי ב"ש אלא ודאי דגם ב"ש וב"ה במניקה שמת בעלה פליגי וא"כ קשה לב"ש למה אסורה לינש' והא לא משעבדא לי' כלל כו' ומתוך קושיא זו הוכחתי דע"כ לא התיר ר"ש הזקן אלא בגרושה דאיכא אב אבל באלמנה דליכא אב מודה ר"ש הזקן שאין חילוק בין משעבדא ללא משעבדא עכ"ל:

ועיין שטה מקובצת שם בדף ס' ז"ל ואפשר דר' נתן ורשב"ג בפירושא דב"ש וב"ש וב"ה פליגי דודאי ר"מ ור"י פליגי לענין נישואין דר' מאיר קאמר בהדיא לא תיארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ור"י סובר עד י"ח חודש ומיהו בדברי ב"ש וב"ה איכ' לפרושי דהכי קאמרי ב"ש כ"ד חודש פי' שיעור היניקה כ"ד חודש ומיהו אין צריך להמתין מהלנשא כי אם כ"א חודש וב"ה סברי שיעור היניק' י"ח חוד' מיהו אינה צריכ' להמתין מלהנש' אלא עד ט"ו חודש אי נמי איכ' לפרושי דב"ש וב"ה בשיעור הנישואין נמי פליגי ר' נתן סבר כי היכ' דפליגי ר"מ ור"י בשיעור הנישואין וכדתני להדי' הרי זו לא תנש' כו' ה"נ פליגי ב"ש וב"ה דהן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה ורשב"ג סובר דב"ש וב"ה בשיעור היניקה פליגי ולדברי האומר כ"ד חודש מותרת לינשא בכ"א חודש ולדברי האומר י"ח חודש מותרת לינשא בט"ו חודש מהא דא"ל אביי לאריסי' דבעי ליארס בט"ו חודש מדר' מאיר ור"י הלכה כר"י היינו לומר דשיעור היניקה אינו אלא י"ח חודש ועיק' סמיכותי' מדמר עוקב' דאמ' לי התיר ר' חנינא ליש' לאחר ט"ו חודש עכ"ל. ומבואר דלרשב"ג ודאי עיקר פלוגתי' דב"ש וב"ה אינו אלא בשיעור יניקה וסבר דלנישואין בצרי לה שלשה חדשים לכל חד כדאית לי' ור' נתן נמי מודה דעיקר פלוגת' דב"ש וב"ה בשיעור יניקה אלא דר' נתן לא סביר' לי' הך פחת דג' חדשי' וס"ל דכי היכ' דפליגי בשיעו' יניקה ה"נ לענין נישואין ולדברי ב"ש כ"ד חודש והיינו לדידן דאלמנה משעבדא ולב"ה י"ח חודש. והא דאמר אביי לאריס' דבעי ליארס מהאי דר' מאיר ור' יהודא דהלכ' כר"י ומנלן דסובר ר' יהודא שיעור יניקה י"ח חודש ודלמא הוא לבתר שיעורא דעכירת חלבה וה"ל שיעור יניקה כ"א חודש כיון דר"י לענין נישואין קאמר משום דבהדיא מצינו לר' יהודה שיעור יניקה י"ח חודש בפ' מי שאחזו דף ע"ה דר' מאיר ס"ל ע"מ שתניקי את בני היינו שתי שנים ור"י ס"ל י"ח חודש ע"ש (יז) לא תניק לי' כלל ואפי' בשכר כתב ב"ש ז"ל הנה באלמנה נמי משכח' לה דאינה חייבת להניק היינו כשהיא עשירה או היכ' דאין לה מזונת ולפי"ז י"ל גם אלמנה מותרת להנשא כו' וכן פסק בתשובת אמונת שמואל ויסוד בנין שלו שסמך על הר"ש הזקן דס"ל גרושה מותרת להנש' משום דאין חייבת להניק אבל אין נ"ל להקל דהא לא כתבו הפוסקים היתר זה אלא בגרושה ולא באלמנה וע"כ הטעם משום דגרושה לעול' היא פטורה להניק א"כ אינה בכלל מניקה אבל אלמנה דלפעמים חייבת אז היא בכלל מניקה כו' ולכאורה יש להביא ראי' מש"ס אפי' אלמנה עשירה אסורה דהא בי ר"ג התירו חז"ל משום דהם מפורסמי' ובודאי בי ר"ג עשירים היו ומכל מקום מחמת עושרם אסורין וא"ל דמיירי אלמנה מאחר ובאה לינשא לר"ג מש"ה צריך שם הטעם בי ר"ג מפורסמי' דהא רש"י פי' שם כשהי' שם בר"ג אלמנ' מניקה משמע שהי' נשי ר"ג עכ"ל. והנה לכאורה כיון דמש"ס לאו ראי' דאי' למימר אלמנ' מאחר וכמ"ש ב"ש ונשאת לר"ג ומדברי רש"י נמי לאו ראי' דאפשר דרש"י אינו סובר כשטת ר"ש הזקן אבל לשטת ר"ש הזקן אי' למימר דכשם שגרושה מותרת משום דלא משעבדא ה"נ אלמנה עשירה לא משעבדא והש"ס מיירי מאלמנ' מאחר ונשאת לר"ג מיהו נראה דברי רש"י מוכרחין והוא דכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ג ז"ל ומה שהתי' ר"נ לדבי ר"ג היינו אם אחת מדבי ר"ג שכרה מינקת כו' אבל אם איש א' מדבי ר"ג נתן עיניו במניקת דעלמא לישאנה ושכר מינקת לבנה בזה לא התיר ר"נ וטעם נכון יש לחלק כי כשהאשה היא מדבי ר"ג אם ימות הוא מדבי ר"ג לא הדרא בה המניקת אבל אם א' נשא מינקת דעלמא לא תירא כל כך המינקת כיון שהילד אינו מדבי ר"ג ואולי תחזור בה דאי לא תימ' הכי הפקעת תקנת חכמים כל אשה מינקת תבק' לא' מדבי ר"ג שישכיר לה מינקת אלא ודאי רב נחמן לא התיר אלא לנשים מניקות של ר"ג עכ"ל ולזה הוכרח רש"י לפרש כשהי' בהם בדבי ר"ג אלמנה מינקת וא"כ ראיית הב"ש נכונה. ובעיקר דברי אמונת שמואל שהעלה דבעשירה דלא משתעבדא ה"ל דין גרושה דמותרת לדעת ר"ש הזקן ולענ"ד דביניקה אין חילוק בין עשירה לעניה ומשום דכל זמן שהבעל חי והכניסה לו כדי לקנות שפחה או לשכור שפחה וכמבואר בש"ע סי' פ' סעי' ט' היא אומרת ראוי הוא לקנו' או לשכור שפחה ע"ש. וכיון דפטורה ממלאכות וה"ה מיניקה לא משעבדא לי' אבל כשמת בעל ומחויבין היורשין להחזיר לאלמנה כל נכסי' ונדוני' שלה ואפי' אם עדיין לא גבתה אינו אלא חוב ביד היורשין וא"כ כל זמן שניזונת ודאי מחייבה במעשה ידי' ליורשי' והנקה בכלל מעשה ידיה. ובר"פ אלמנה ניזונת בהא דתנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידי' שלהן איבעי' להו ניזונת תנן או הניזונת תנן ניזונת תנן וכאנשי גליל ולא סגי דלא יהבי לה או דלמא הניזונת תנן וכאנשי יהודא ואי בעו לא יהבי לה ומסקי' ניזונת תנן וכתבו תו' דהכי פירושא ניזונת תנן וכאנשי גליל שהיא ניזונת על כרחין של יתומים והלכך מעשה ידי' שלהן אבל לאנשי יהוד' שמדעתם ניזונת ויכולין לסלקה אין מעשה ידי' שלהן או הניזונת תנן וכאנשי יהודה דאפי' לאנשי יהודה דאי בעו לא יהבי לה אפ"ה מעשה ידי' שלהן ע"ש וכיון דמסקי' ניזונת תנן ממילא מבואר דלאנשי יהודא כיון דיכולין לסלקה אין מעשה ידי' ליורשין וא"כ תיקשי לרב דס"ל כאנשי יהודה בפרק נערה דף נ"ד ולדידי' אלמנה לא משעבדא ליורשין להנקה ורב ושמואל דאמרו תרווייהו צריכה להמתין כ"ד חודש פ' אע"פ דף ס'. ונראה דרב ס"ל דהניזונית תנן וכ"כ בחידושי מוהרי"ט ע"ש לשטת רש"י ז"ל דלהכי מבעי' לי' אי ניזונית תנן קשיא לרב ע"ש גם בחידושי פני יושוע כתב ר"פ אלמנה ניזונית ע"ש בשטת רש"י דבהא גופה פליגי רב ושמואל אי ניזונית תנן או הניזונות תנן ע"ש והא דפשיט שם מדשמואל דהניזונת תנן וכאנשי יהודא ושמואל גופי' ס"ל הלכה כאנשי גליל כבר כתב בשטה מקובצת שם דהוי ס"ד דשמואל חזר בו עד דדחי לי' ע"ש וכיון דרב ס"ל דהניזונית תנן א"כ ממילא משעבד' אפילו לאנשי יהודא. אלא דלפי"ז לדידן דקי"ל כשמואל וכאנשי גליל ונזונית תנן וא"כ לאנשי יהודא אין מעשה ידי' ליורשין ועכשיו דנהיגין כאנשי יהודא ומשום דיכולין לתקן כל ב"ד במקומן שהיתומים יכולין לסלקה בכל עת שירצו וכמבואר בסי' צ"ב סעי' ג' ע"ש וא"כ עכשיו אין מעשה ידי' ליורשין וכבר כתב הב"ח בסי' צ"ה דהיכא דיש תקנה לעשות כאנשי יהודא אין מעשה ידי' שלהן וכן כתב הב"ש בסי' צ"ה ע"ש וא"כ האידנ' דלא משעבד' להנקה אפי' עניה ולא משכחת עכשיו איסור מינקת לדברי שו"ת אמונת שמואל ע"ש בתשובה הנ"ל תשובת הגאון מוהר"ש לוצאטו שכתב ליישב מה שהקשה ר"ת על ר"ש הזקן ז"ל ועוד דאלמנה לא משתעבד' מכי תבעה כתובה או להנשא וע"ש שכתב דשאני אלמנה דבדידה תלי' הפקעת השעבוד ומשום שלא תניק תובעת כתובתה וכן מ"ש הרא"ש טענה אחרת נגד השר שתאמר איני ניזונית ואינה עושה גם זה בדידה תלי' מלת' משא"כ במגורשת עכ"ל ע"ש ולפי מ"ש א"כ האידנ' כל האלמנות דינה כמגורשת דעכשיו אין מעשה ידי' ליורשין. ואין לומר כיון דמדינ' קי"ל כאנשי גליל ומעשה ידי' ליורשין ומשעבד' להנקה ומה"ט מניקה אסורה לינשא מש"ה אפי' עכשיו מינקת אסירה דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אע"ג דהטעם בטל האיסור במקומו דכיון דגם כשהי' הדבר באיסור היו העשירות מותר' לינש' לדברי שו"ת הנ"ל משום דלא משעבדא ועכשיו כולן דין עשירות להם לא שייך בזה משום דבר שנאסר במנין. מיהו לפי מה שמבואר לפנינו בסי' צ"ה סק"א דגם האידנא מעשה ידי' ליורשין ודלא כב"ש ע"ש א"כ א"ש דגם האידנא עניות אסורות לינשא. שוב ראיתי בס' הפלאה להרב הגאון בעה"מ שם בחידושיו הקשה לדעת הר"ש הזקן דהיכא דלא משעבדא לית בה דין מינקת דא"כ לרב דס"ל כאנשי יהודא דלעולם לא משעבדא להנקה לפי מ"ש תו' ר"פ אלמנה ניזונת והיכי קאמר רב צריכ' להמתין כ"ד חודש ובחידושי הגאון הנ"ל לש"ע סי' צ"ג כתב ליישב לפי מ"ש הב"ח סי' צ"ג דכל היכ' דאסורה לינש' מחמתו יש לה מזונת בע"כ ולכן אסורה לינשא כדי שיוכרחו היורשין ליתן לה מזונת ומעשה ידי' שלהן דהיינו הנקה ע"ש. ואינו נראה דכיון דדעת הר"ש הזקן הסיבה דאסרו מינקת היינו משום דמשעבדא לי' להנקה ומש"ה התי' בגרושה ואיך יהי' מן המסובב סיבה דכיון דלאנשי יהודא לא משעבדא להנקה למה יאסרו אותה לינשא. אלא דקושיא מעיקר'