אבני מילואים על השולחן ערוך - א לז

על דעת רבים:

אלא דאכתי תיקשי נהי דאשה הנשבע' ע"ד רבים ודאי לא תחזור ניחוש שמא אם הילד תחזור בה משכירת המניקת:

ובשטה מקובצת שם בסוגי' ז"ל שאני דבי ר"ג דלא הדרי בי' שאין המניקה חוזר' בה לאחר שקיבלתו להניק משום אימתם וגם הם אין חוזרין בהם מתוך חשיבתן וליכא למיחש למיתת הבן עכ"ל. וא"כ אי לאו דמשום חשיבתן לא הדרי הוי חיישינן שמא תחזור אם הילד:

ולכן נראה דגם אם הילד תשבע שלא תחזור והשבועה יהי' ג"כ על דעת רבים:

ואם האשה אם הילד תסלק למינקת כל דמי השכירות או שתתן לה משכון באופן המועיל אפשר דלא מהני דדוקא שבועה אית לי' קלא אבל נתינת המעות אפשר דלית לי' קלא ומחליף באינך לכן נראה שתשבע אם הילד ג"כ ע"ד רבים וכה"ג אפשר לסמוך בשעת הדחק על הפוסקים המתירין בשבועה ע"ד רבים:

(יב) ושכרו לו מינקת בחיי בעלה. כתב ב"ש ז"ל כן הוא באשר"י וכתב הב"י אדלעיל קאי שצמקו דדי' או פסק חלבה ושכרו מינקת וכ"כ מוהרש"ל וכן יש קצת גירסות בטור ועיין פרישה. וב"ח מסכים עם הגירס' או שכרו מינקת ולכאורה נראה דלא מהני שכרו מינקת לבד דהא בתשובת הרא"ש הביא דעת הסמ"ג דמתיר אם נתנה למניקה ג' חדשים בחיי בעלה ולא הניקה כלל תוך ג' חדשים והרא"ש מפקפק בהיתר ואיך פסק דמהני שכרו מינקת ולא קבע שום זמן עכ"ל:

והמעיין באשר"י בפסקיו נראה דלא כתב שיעור כלל אלא כל שנתנה בנה למניקה בחיי בעלה סגי ע"ש שכתב ז"ל וכן משמע הלשון מינק' שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה ע"ש ומזה משמע דאפי' יום אחד בחיי בעלה סגי. אלא שכתב אח"כ באשר"י שם ז"ל ומטעם זה נרא' להתי' אשה שדדי' צמקו ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה ומזה נרא' דוקא שפסק חלבה אבל כל שלא פסק חלבה ה"ל בכלל מינקת חבירו כיון דיכולה עדיין להניק. ולכן נראה דבגומלתו מדינא ראוי להתיר אפי' גומלתו אחר מות בעלה אלא דחיישינן שמא תגמלנו בכדי שתהי' רשאה לינשא ויבא הולד לסכנה ע"י מה שתמהר לגמול אבל כיון דגומלתו בחיי בעלה ומוכח דלא לשום כוונת נישואין גומלתו סגי אפי' יום אחד בחיי בעלה אבל כל שלא גומלתו אלא ששכרה מינק' בחיי בעלה כל שלא פסק חלבה וראוי' להניק וגם הולד עדיין צריך הנקה אסור' לינשא עד שיהא פסק חלבה בחיי בעלה כן נראה:

(יג) או שנתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה. כתב בח"מ ז"ל משמע אפי' לא פסק חלבה דאל"כ היינו בבא דרישא אבל מדברי הרא"ש משמע שבשלשה חדשים צמקו דדי' וצריך לומר דהכי קאמר כל שפס' חלבה עפ"י סיבה אפי' יום או יומים קודם מיתת בעלה או אפילו שהיא גרמה שפסק דהיינו שלא רצתה להניק משך שלשה חדשים וממילא צמקו דדי' עכ"ל:

ומשמע מזה דאם נתנה בנה למינקת בחיי בעלה ג' חדשים ולא צמקו דדי' וכגון שהניקה ולד אחר לתענוג או לכאב הדדים באופן שלא צמקו דדי' עדיין אסורה לינשא אמנם מתשובת הריב"ש אינו נראה כן ז"ל סי' תס"ג ואף הגאונים ז"ל לא התירו אלא בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה ולאחר שלשה חדשים מת בעלה דהשת' אינה נקראת מינקת חבירו כיון שיש שלשה חדשים שלא הניקתו ובשלשה חדשים כבר מכיר המינקת האחרת ותפסו להם הגאונים ז"ל ג' חדשים לחומרא שהיא השיעור הגדול הנאמר בגמ' בהכרת המניקת אבל בפחות מיכן לא התירו עכ"ל ולפי"ז אפי' לא צמקו דדי' וכגון שהניקה ולד אחר מחמת כאב הדדי' או לתענוג כל שלא הניקה בנה שלשה חדשים בחיי בעלה ונתנו למינקת מותרת לינשא. ובתשובת הרא"ש כלל נ"ג סי' ג' ז"ל אמנם חדשת דבר בכתבך כו' שכתבת שלפעמים היתה מניקה לתענוג לבתה באותן שלשה חדשים כו' ומאחר שלא מצינו התרה בגמ' אלא א"כ מת הולד שבאנו לסמוך על הר"מ ז"ל בשם הגאונים צריכין אנו לדקדק בלשונו שכתב אם פירשה מלהניק דמשמע פירשה לגמרי ופסק חלבה ואינה מניקה כלל עכ"ל ולפי מה שכתב הריב"ש דתליא שלשה חדשים בהכרה א"כ דוקא לולדה בעינן שיהי' פירש' לגמרי מלהניק דאם מניקה ולדה לפעמים לא הוי בכלל הכרה כיון דגם היא מניקתה לפעמים אבל אם פירשה להניק ולדה לגמרי שלשה חדשים אלא שמניק' הולד אחר לפעמים לתענוג אפי' לא צמקו דדי' נמי מותרת לינשא ולפי מ"ש הרא"ש בעינן שתהי' פרושה לגמרי מלהניח אפי' לולד אחר בכדי שיהי' צימוק דדים אז היא דמותרת לינשא והיכא דיש צד להקל רשאין לסמוך כה"ג על דברי ריב"ש דאם פירשה להניק ולדה בחיי בעלה שלשה חדשים אפי' היתה מניקה ולד אחר לתענוג ולא צמקו דדי' דמותרת לינש' משו' דכבר מכיר הולד המניקת האחרת וכמ"ש הריב"ש

סעי' י"ב (י"ד) ויכתוב לה כתובה אחרת כתב בח"מ ז"ל עיין ב"י מ"ש דכתובה הראשונ' נמחל שעבודה יא פלא פרע לה הכתובה ואין דבריו ברורין עיין בגוף התשובה של הרא"ש דמשמ' דאם תרצ' להחזיק כתוב' הראשונ' בידה עכ"ל: וב"ש כ' ז"ל כתב הב"י אפי' לא פרע לה הכתובה מכל מקום צריך ליתן לה כתובה אחרת משום דהוי שטר שנמחל שעבודה והיינו מסתמ' אמרינן כשהיא לא תבעה הכתובה בעת הגירושין דאז הי' זמן הגבי' מסתמא מחלה הכתובה אבל אם אמרה דרצונה להחזיק הכתובה עד שיחזיר אותה אין צריכה כתובה אחרת וכ"כ בח"מ עכ"ל: ולענ"ד נראה דלא הפסידה הכתובה במה שלא תבעה הכתובה בעת הגירושין וז"ל תשובת הרא"ש ואם תרצה תתבע כתובתה כשאר כל הנשים המתגרשות ואם תרצה לחזור אליו יכולה לומר לא אחזור אא"כ תכתו' לי כתוב' אחר' עכ"ל. ומשמ' דה"ל כמו בשא' נשי' דאפי' אינן תובעין כתובתן בשעת גירושין אחר כמה שנים ובשתיקה לא הוי מוחלת. ונראה דאפי' לא קיבלה כתובתה לאחר גירושין כשנשאה אח"כ צריך לכתו' כתובה אחרת דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וממ"נ אם לא תמחול כתובה הראשונה הרי יושבת עם הבעל בנשואי שניים בלא כתובה דהא הכתובה הראשונה כבר הוא חוב עליו עבור נישואין הראשונים וכאלו חייב לה בשט"ח ואם תרצה למחול הכתובה בעד נישואי הראשונים ותחזיק הכתובה על נישואין שניים לא מהני מידי דהא כבר נמחל שעבודה ואפי' בתורת תנאי שאם תתאלמן או תתגרש יהי' מחויב הבעל לפרוע כתובה הראשונה דתו אינה קלה בעיניו להוציאה דאם יגרשנה יהי' מחויב לפרוע כתובה הראשונה זה נמי לא מהני כיון שאין לה תורת כתובה בנישואין שניים וכמ"ש תו' כה"ג פ' החובל דף פ"ט ד"ה כל לגבי בעלה ודאי מחלה ז"ל וא"ת נכתוב שטרא בשמי' דאז לא מצי מחלה כו' ותי' ר"י דכיון שאין הכתובה בשם האשה הרי הוא כאלו משהה בלא כתובה ואעפ"י שאינה קלה בעיניו להוציאה ע"ש וה"נ אעפ"י שאינה קלה להוציאה דנימא דמוחלת כתובה ראשונה כשלא תתגרש אבל אם תתגרש או תתאלמן יהי' צריך לפרוע כתובה הראשונה א"כ היא בלא כתובה מנישואין שניים וא"כ אין לך תקנה אחרת רק שיחזור ויכתוב לה כתובה בנישואי שניי' וכדברי הב"י וזה ברור: והרא"ש שכתב ואם תרצה לחזור אליו יכולה לומר לא אחזור עד שתכתוב לי כתובה אחרת נראה דלאו דוקא דלאו ברצונה תליא ואפי' אינ' אומרת לא אחזור עד שתכתוב לי כתובה אחרת נמי צריך לכתוב כתובה אחרת וכמ"ש

סעי' י"ד (ט"ו) זה שאמרו בגרושה. כתב הרא"ש פ' החולץ ז"ל והיכא דקים לן דמעוברת היא תנשא אלמא תנן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ומסיק משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ודלמא מעברא ומיעכר חלבה וקטלא לי' ומתוך זה הי' אומר ר' שמשון גרוש' מניקת וגרושה מעוברת מותרת להנשא דלא משעבדא להניק עכ"ל ועיין בהגהת אשר"י פ' אעפ"י דס"ל ואעפ"י שאם מכירה כופה ב"ד להניקו מכל מקום אין שעבוד עלי' כל זמן שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא ולא דמי לאלמנה מינקה שחייבת להניק את בנה עכ"ל ומזה למדו קצתן דה"ה בצמקו דדי' בחיי בעלה דגם אלמנ' מעוברת מותר לישא כיון דלאו למניקה קיימא וכמו דמתיר ר"ש גרושה מעוברת משום דלאו למניקה קיימא: מיהו נראה דעכ"פ צריכה להמתין שלשה חדשים דהבחנה ואע"ג דהוכר עוברה כיון דאפי' הפילה צריכה להמתין ימי הבחנה ובתשובת הרא"ש כלל נ"ג ראובן בא על נערה ונתעבר' והודו שניהם שממנו נתעבר' ואח"כ נתקדשה לשמעון ונראה לב"ד שתנשא לראובן כיון שהיתה מעוברת ממנו והם מסופקים אם צריכה להמתין ג' חדשים כיון שנתן לה שמעון גט או דלמא כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן כו' תשובה כו' וכשמגרשה שמעון צריכה להמתין שלשה חדשים קודם שתנשא לראובן אעפ"י שהיתה מעוברת מראובן לא פלוג חכמים בענין הבחנה אפי' קטנה זקינה ואיילנות ואפי' שלח לה בעלה גט ממד"ה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים עכ"ל: (טו) דהא אי בעי' לא תניק לי' כלל ובתשובת נ"ב ז"ל הנה זה לי שנים רבו' הקשיתי על שטת ר"ש הזקן שחולה הטעם בשעבוד ומתוך כך מתיר גרושה והרי לב"ש שום אשה אינה משועבדת להניק כלל וכדאי' כתוב' דף נ"ט והרי בדף ס