אבני מילואים על השולחן ערוך - א לה

מינטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון שכל הזרע מאותו האיש ואין חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה עכ"ל. וכיון דס"ל לשמואל שם יבמות דף ל"ה חוץ מגיורת ושפחה משוחרר' א"כ שפיר מותיב רבא לשמואל התם מאי הבחנה איכא לבעלה דליכא למיגזר משום אחר כיון דלאחר לא בעי המתנה כלל לשמואל. מיהו לשטת הרמב"ם גיורת ומשוחררת דרך נישואין בעי המתנה גם לאחר וכ"ה שטת הרא"ש ס"פ ד"א דגיור' ומשוחררת דקא' שמואל דלא בעי המתנה היינו דרך זנות אבל דרך נישואין לא מתהפכת אע"ג דדעתה לגייר ע"ש וא"כ ראיית הריב"ש נכונה דכיון דלאחר בעי המתנה א"כ מאי מותיב מגר וגיורת נימא ר' מאיר היא כו' אע"כ כל לגבי בעלה לא בעי המתנה. אמנם לשטת תו' דס"ל דגר וגיורת אפי' דרך נישואין מתהפכת כל שדעתן לגייר וכן הוא שטת הרשב"א דחוץ מגיורת ומשוחררת דקאמ' שמוא' היינו בנישואין כיון דדעתה לגייר אפי' בנישואין מתהפכת וא"כ לשטת תו' והרשב"א מצינו לומר במחזיר גרושתו דצריך המתנה ומשום דגזרינן בעל אטו אחר. והא דאמרו ביבמות דף ל"ה וכתובות דף ל"ז בטעמא דר' יהודא במפותה ואנוסה משום דאימר לא נתהפכה יפה ולא קאמר משום דגזר בזנות אטו נישואין משום דר"י לא גזר כלל דס"ל פרק החולץ דף מ"א הארוסות ינשאו אלמא לא גזר מש"ה צריך לומר בטעמ' דר' יהודא אימר לא נתהפכ' יפה אבל לדידן דקי"ל כר' מאיר דגזר שאינן ראויות לילד אטו ראוו' ה"נ גזרינן זנות אטו נישואין

סעיף ה (ד) ואפי' גר ואשתו שנתגיירו בפ' החולץ מתיב רבא גר וגיורת צריכ' להמתין הכא מאי להבחין איכא ומשני להבחין בין זרע שנזרע בקדושה. ואיכא למידק דהא קי"ל בגר קטן שמטבילין אותו על דעת ב"ד הגדילו יכולין למחות ע"ש בכתובו' דף י"א ואם הורתו שלא בקדוש' אינו אלא גר קטן שמטבילין ע"ד ב"ד ואם הגדיל יכול למחו' ואם הורתו בקדוש' אינו יכול למחות דה"ל ישראל גמור ובזה ודאי צריך הבחנ' להבחין ולהבדיל בין ישראל לעמים ואע"ג דרבא מותיב שם על הא דאמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות כבר כתבו דקי"ל כרב יוסף ואע"ג דאותיבו עליה אביי ורבא לאו לאפלוגי עלי' אלא לברורי מתני' דלא תיקשי ע"ש שטה מקובצת. ונראה דביבמות דף ע"ח אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דאמר ר"י דבר תורה רוב' ומקפיד עליו חוצץ כו' שאני עובר דהיינו רביתי' וע"ש ומבואר דאי נימא עובר לאו ירך אמו א"כ הא דעלתה לו טבילה דאימי' היינו משום דלאו חליצ' היא דהיינו רביתי' וא"כ כשהגדיל יכול למחות כיון דאינו גר רק עפ"י טבילת עצמו שטבלוהו ב"ד אבל אי נימא עובר ירך אימי' א"כ העובר אין צריך טבילה כלל וליכא תורת גירות בעובר רק באימי' ובתו' שם ד"ה אלא הא דאמר רבא וא"ת מאי פריך מרבא הא בהדי' אית' דעובר ירך אימי' בפ' כל האסורין דף ל' ובשיר שנגח את הפרה דף מ"ז כו' ואומר ר"י שרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפי' לר' יוחנן ע"ש וכיון דסובר רבא עובר ירך אימי' אינו יכול למחות משהגדיל וק"ל ועמ"ש בסי' ד' סק"ג

סעי' י' (ה') המקדש. תוך תשעים יום מנדין אותו ז"ל הראב"ד פי"א מגירושין ונראה לי שמפרישין אותו לאחר תשעים כימים שעמד בתוך תשעים דאל"כ מאי הפסיד כשבעל באיסור ומתני' בבא על יבמתו בתוך ג' חדשים אם אין הולד של קיימא יקיים ולא קתני יוציא התם מפני שהיא יבמה ואם יתן לה גט נאסרה עליו עכ"ל. והיינו משום דאם קנאה בביאה הרי היא כאשתו לכל דבר ומגרשה וחוזר וכונסה אבל אם עדיין לא יבמה ונותן לה גט נפסלה עליו וע"ש בכסף משנה. ובמשנה למלך שם הקשה דאי משום הא שתיאסר עליו עולמית לא מהני דהא מסקינן פ' החולץ דף ל"ז דאפי' כהן יוציא, ונראה ביאור דברי הראב"ד דבפ' החולץ דף ל"ו אין הולד של קיימא יקיים תנא משום ר' אליעזר אמרו יוציא אמר רבא ר' מאי' ור"א אמרו דבר אחד ר"א הא דאמרן ר' מאיר דתניא לא ישא אדם מעובר' חבירו ומניקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר' מאיר וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ע"ש ומשום דר' מאיר ס"ל קנס שיוציא ולא יחזיר עולמית ה"נ קניס אם אין הולד של קיימא שיוציא ולא יכנוס עולמית ורבנן דסברי יוציא ולכשיגיע זמנו יכנוס ולית להו קנסא אלא דצריך גט שמא יבא עלי' ואם ברח ונשתהה עד אחר כ"ד חודש תו אין צריך גט וכמו כן בהבחנה תוך תשעים צריך גט שמא יבא עלי' ואחר תשעים יכול לכנוס דלא בעי גט אלא תוך זמנו שלא יבא עלי' והראב"ד דס"ל דאפי' לרבנן דלא קנסי עכ"פ אסרו עליו כימים שעברו באיסור. ולזה קשיא ליה משנתינו דתנן יקיים ולא בעי גיטא לימים כמנין שעברו באיסור דאי נימא דתיכף אחר זמן איסורו ליכא שום קנס ניחא דביבמה אחר שהפילה דתו ליכא איסור יכול לקיים אבל כיון שצריך פריש' כימים שעברו א"כ היכי תני יקיים והא בעי גט על ימים כימים שעברו. לזה מיישב הראב"ד כיון דמדינ' אין צריך גט אחר שהפילה דכבר חלף הלך איסורו אלא משום קנס כימים שעברו וביבמה כיון דע"י הגט תיאסר עולמית ואין לנו לקונסן אלא כימים שעברו וע"י הגט תיאס' עולמית מש"ה אי אפשר בגט דע"י הגט יהי' הקנס יותר מימים שעברו ודוקא במינקת חבירו דבעי גט תוך זמנו מדינא שלא יבא עלי' ומש"ה צריך גט אע"ג דע"י הגט תיאסר עולמית כגון באשת כהן אבל משום קנס כימים שעברו לא מצינו למיקנסי' יותר מימים שעברו ועל ידי הגט תיאסר עולמית ולפי"ז ה"ה באשת כהן תוך תשעים וכלו תשעים של הבחנה אין צריך גט כימים שעברו לשטת הראב"ד כיון דע"י הגט תיאסר עולמית והוא נכון. והרשב"א פ' החולץ כתב על דברי הראב"ד ז"ל ואם איתי' דקנסינן אפי' בשילדה כולהו אמרו דבר אחד דאפי' לרבנן דר' מאיר מודו בה דמוציא ואעפ"י שתיאסר עליו ממילא כמעוברת שנשאת לכהן דמאי שנא עכ"ל ולפי מ"ש ניחא דבמעוברת לכהן הגט מדינא שלא יבא עלי' ומש"ה אע"ג דתאסר עליו עולמית לא איכפת לן אבל משום קנס כימים שעברו לא בעי למיקנסי' קנסא שיעלה יותר מימים שעברו. ונראה הא דבא על יבמתו תוך ג' חדשים אם אין הולד של קיימא יקיים מיירי שהפילה אחר תשעים מיום המיתה דאי תוך תשעים אכתי לא שלמו ימי הבחנה דאפי' במפלת תוך תשעים צריכה המתנה וא"כ גיטא בעי מדינא ותו לא איכפת לן במה שתיאסר עולמית אלא מיירי שהפילה אחר תשעים מיום המיתה וחלף והלך האיסור אלא שהיבם כנסה תוך תשעים ומשום קנס ימים שעברו לא בעינן למיקנסי' יותר ומש"ה לא בעי גיטא דע"י הגט תיאסר עולמית וזה יותר מימים שעברו ולפי מ"ש בנימוקי יוסף פרק החולץ דאע"ג דבקטנה נמי צריך המתנה ג' חדשים אבל אם כנס אינו מוציא כיון דליתי' גבה משום הבחנה ע"ש וא"כ במפלת נמי אע"ג דצריכה המתנה כיון דלית בה משום הבחנה ואינו אלא משום גזירה אי כנס אינו מוציא ואפילו עדיין לא שלמו לה תשעים יום מיום המיתה וכמו בקטנה (ו) גרשה אסורה לדור עמו במבוי. הריב"ש בסי' ש"ס ז"ל וא"כ בנדון זה אם כנס כופין אותו להוציא בגט ולא יכנוס עד שיעברו ימי הנקת הול' כ"ד חודש כו' ונראה שהיא אסורה כל זמן זה לדור עמו במבוי דומיא דכהן שגירש אבל אין לאוסרו לדור עמ' בשכונתו דומיא דישראל שגירש ונשאת לאחר משום דהתם דאיכא איסורא דאשת איש אבל הכא דליכא אלא איסור דרבנן די לנו שנחמיר עלי' כמו באשת כהן שלא נשאת לאחר ואין לומר דשאני אשת כהן דאיכ' איסור דאוריית' אבל הכא דליכ' אלא איסור דרבנן תדור במבוי ואפי' בחצרו כל שיחד לה בית שתה' נכנסת בסוף בני' ויוצאה בראש בניה כלומר שיהי' שם שומר שלא יתייחד עמה כמו שהתירו באשת כהן שנשבית כדעבד לה ר' זכרי' בן הקצב לדביתהו כדאי' פ' האשה שנתארמלה דשאני התם דבשבוי' הקילו עכ"ל ע"ש. עוד תשובה לריב"ש בסי' רצ"ו ז"ל שאלת זה שאמרו חז"ל האשה שנתארמלה או נתגרשה צריכה להמתין תשעים יום שלא תתארס ולא תנשא ונתנו טעם כדי להפריש בין זרעו מראשון לזרע אחרון אם צריכ' כמו כן להמתין ולהשמר מזנות עד תשלום תשעים יום או לא אלא דוקא אירוסין ונישואין גזרו אבל אם תזנה היא לא גזרו בה כו'. תשוב'. כבר ידעת מה שנחלקו בגמ' יבמות בשלהי פ' ד"א ר' יהודה ור' יוסי באנוסה ומפותה דר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ור' יהודה אוסר דאימר לא נהפכה ונחלקו הראשונים בפסק הלכה כי הרב אלפסי והרמב"ם פסקו כר' יוסי כו' והרבה מן הגאונים ז"ל ומן האחרונים והרא"ש ז"ל מכללם פסקו באנוסה ומפותה כר' יודא דאסר כו' ולענין שאלתך ששאלת לפי פסק הרמב"ם הדבר ברור שכיון שאפי' ידענו בבירור שזינתה אנו מתירין אותו לכתחלה מטע' דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר כל שכן גרושה שזינתה תוך ג' חדשים שאין עונשין אותה על העבר מפני שלא המתינה שהרי יש לסמוך דאשה מזנה מתהפכה ואפילו לדעת הפוסקים באנוסה ומפותה לאסור יש לומר שבנדון זה אין עונשין שהרי ע"כ קיי"ל כר' יוסי בטעמא דאשה מזנה מתהפכת דהא שמואל קאי כוותיה בהא אלא שהם אומרים