אבני מילואים על השולחן ערוך - א לד

לישא אותה לכן לא ישא. עוד שם כתב הרשב"א ז"ל ועוד קשיא לי הכא מה"ט דאשה דייק' ומנסבה הא אפי' ת"ל דטעמא דע"א משום דלא משקר הוא מכל מקום הכא ה"ל כמביא מארץ ישראל דטעמא מאי מהימנת לי' בארץ ישראל משום דאי אתי בעל ומערער צריך לקיימו ומרתת דלמא אתי בעל וכ"ש הכא דמיתה אינו יכול להכחיש ע"ש. ובתו' רפ"ק כתבו טעמא דארץ ישראל דמהימן משום דמן התורה אין צריך קיום אלא דרבנן הוא דאצריך קיום ומשום עגונה הקילו כל זמן דליכא ערעור ע"ש וא"כ אין הטעם כלל משום דמרתת:

(ב) ואם כנס לא יוציא יבמות שם איבעי' להו כנס מהו שיוציא רב כהנא אמר כנס מוציא רב אשי אמר כנס אינו מוציא כו' אמר להו מתניתא היא הנטען מן השפחה ונשתחררה מנכריות ונתגיירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא אלמא ברננה לא מפקינן ה"נ ברננה לא מפקינן ובתו' שם ז"ל וללנטען על אשת איש לא דמי דהתם בדין שיוציא אם הוא אמת אסירא לי' אבל הכא שאסר את האשה בנדר אפי' אסרה שלא כדין כיון שגירשה בעלה שריא לחכם מדאורייתא ע"ש ולפי"ז במביא גט וגבי מת הרגתיו אם כנס מוציא דאם שקר מעיד הרי זו אסורה מדאוריית' ובאשר"י כתב ז"ל איבעי' להו חכם שאסר האשה וגרשה בעלה ומשמע דבאינך כנס מוציא וזה כדברי תו' והרשב"א בחידושיו כתב ז"ל הא דבעי כנס מהו שיוציא פי' רש"י דקאי אמביא גט ומת הרגתיו וחכם שאסר בנדר ואסיקנא אם כנס לא יוציא אבל מדברי התוספתא הי' נראה לכאורה שלא אמרו כן אלא בחכם שאסר את האשה בנדר דתניא הפודה את השבו' מותר לישא אותה המעיד על השבוי' הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר"י כו' הנטען מאשת איש ונתגרשה ע"י אחר הרי זה לא יכנוס ואם כנס לא יוציא החכם שאסר את האשה בנדר על בעל' הרי זה לא ישאנה ואם נשא לא יוציא אלמא מדקתני בכולהו אם כנס לא יוציא ושייר למת הרגנוהו ולא תני בהו מידי משמע דהתם אפי' כנס מוציא והכי נמי משמע מדאמר רב אשי ברננה לא מפקינן דמשמע דהא בדלא אפשר למיתי אלא לרננה בעלמא ולא לידי איסור דאורייתא עכ"ל אמנם בדברי רש"י לפנינו לא הוזכר כלל מת הרגתיו הרגנוהו וז"ל כנס מהו שיוציא אחכם ואמביא גט קאי ע"ש ושייר למת הרגתיו. ולכן נראה דרש"י נמי ס"ל במת הרגתיו הרגנוהו כיון דאפשר לבא לידי איסור דאוריית' מפקינן וכדמוכח מדאמר רב אשי ברננה לא מפקינן ומשמע דוקא ברננה הא היכא דאי' חשש דאורייתא מפקינן וכמ"ש הרשב"א ואע"ג דבמביא גט ממד"ה אם שלא כדת הוא מעיד לאו רננה הוא אלא איסור גמור היינו משום דבשליח שמביא גט ממד"ה גם אם לא יאמר בפ"נ נמי אם נשאת לא תצא וכמ"ש הב"י לדעת הרמב"ם ע"ש ב"י סי' קמ"ב לדעת הרמב"ם דאם לא אמר בפ"נ אם נשאת לא תצא ע"ש וא"כ י"ל דרש"י נמי הכי ס"ל להכי אינו אלא רננה שיאמרו דמעיד כדי לכונסה ומש"ה במבי' גט ממד"ה ובחכם שאסר בשניה' אינו אלא משום רננה דאחר שכנס לא בעינן עדותו כלל דאפי' לא אמר בפ"נ נמי אם נשאת לא תצא אבל במת הרגתיו נראה דמודה רש"י דאם כנס מוציא כיון דבזה אי' חשש איסור וכמ"ש ושטת תו' והרא"ש דאם לא אמר בפ"נ ונשא' תצא וכמ"ש ב"י בסי' קמ"ב ע"ש לזה כתבו תו' והרא"ש כנס אינו מוציא רק בחכם שאסר ודוק (ג) אבל המביא גט שאינו צ"ל בפ"נ. כתב הב"ש ז"ל משמע אפילו בארץ ישראל דמהני אם אמר בפ"נ דתו אינו יכול הבעל לערער מכל מקום אינו בכלל עד המעיד עכ"ל. ולא הי' לפני ב"ש דברי חידושי הרשב"א שכ' ז"ל ומסתברא לי' דבארץ ישראל נמי היכא דאמר בפני נכתב ובפ"נ לא ישא את אשתו ומשום דהתם נמי עלי' דידי' קסמכינן ואפי' אתי בעל וערער ערעורו בטל וכדאמרינן בגיטין פ"ק אמר לי' לא צריכת ואי עבדית מהנית עכ"ל

סי' י"ג סעיף א' (א) עד שתמתין צ' יום. פ' החולץ דף מ"ב וכן שאר כל הנשים בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי אמר רב נחמן אמר שמואל משום דאמר קרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכות להמתין ג' חדשים הכא מאי להבחין איכא ה"נ להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו כו' והקשו תיפוק לי' דצריך המתנה שלשה חדשים דשמא מעוברת היא ולא ישא מעוברת חבירו ומינקת חבירו וכתב הרמב"ן בחידושיו ליבמות דהוי מצי למימר כן אלא דחששא רחיקתא היא וכולי האי לא גזרו בספק מעוברת ונקט טעמא דעדיף מיני' ע"ש. וראיתי בתשובת נ"ב כתב עלה ז"ל ואני אומר כמה כרכורי' כרכרו בגמ' להחזיק טעמו של שמואל ושל רבא וכמה דוחקים סבלי לומר שאין בודקין אחר הנשואות ולומר אשה מחפה עצמה שירש בנה מנכסי בעלה ועדיפה מיני' לומר שטעם האיסור משום מעוברת ומינקת חבירו ע"ש שבדוחק פלפולו שם הוכיח מזה כשטת ר"ש הזקן ואח"כ כתב ז"ל. אמנם אחר העיו' קושי' מעיקר' ליתי' עד שאני תמה מאו' על שני מאורי אור עיני העדה הרמב"ן והרשב"א שהקשו קשי' זו דהרי מביא כאן בתחלת הסוגי' בריית' דגר וגיורת שצריכה להמתין שלשה חדשים ואיך אפשר לפרש דמשום הנקה ואיזו טעם יהי' שייך לאסור גר באשתו ג' חדשים לכן צריך לטעם הבחנה ושייך גם בגר בין זרע שנזרע ביהודי' כו' וכן טעמא דרבא שמא יפטור אשת אחיו וכפירש"י התם עכ"ל וכד דייקת תראה דשפיר קא קשיא להו ואחרי נשיקות עפרות זהב לו להגאון הנז' המבחין בין הבחנה להבחנה יראה דהבחנה שבין זרע שנזרע בקדושה כו' חמיר' טפי וכמ"ש תו' פ' אלו נערות דף ל"ז ד"ה צריכין להמתין ג' חדשים ע"ש ועיין בתו' פ' החולץ דף מ"ב ד"ה לזרעך אחריך שכתבו ז"ל לקמן פ' נושאין דרש מהאי קרא דאזהר לי' רחמנא לאברהם לא תנסוב נכריות ושפחה דלא יתייחס זרעך בתרה ע"ש וא"כ למה ליה לחדש הבחנה זו בין ראשון דלא מוכח שפיר מזרעך אחריך תיפק לי' ממעוברת חבירו שלא ישא וגבי גר וגיורת נימ' באמת טעמ' משום זרע שנזר' בקדוש' ובתשובת נ"ב שם ז"ל אלא דאכתי קשה במה דהקשה ונבדקה בהילוכה ואמר אשה מחפה שירש בנה וזה דוחק דלפעמי' הבעל הראשון עשיר יותר כו' וה"ל למימר אשה מחפה כדי שלא תצטרך להתגרש מהשני או לפרש טעם גוף האיסור משום מעוברת חבירו ומינקת חבירו ע"ש ובזה שפיר מצינו לומר דצריך להך טעמא דאשה מחפה שירש בנה בנכסי בעלה משום גר וגיורת דתיקשי ונבדקי' בהילוכה ולזה משני אשה מחפה כדי שירש בנכסי בעלה דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו יורש את אביו הגר ובשאר נשים אע"ג דלפעמים הראשון יותר עשיר משום דהתם בלא"ה מחפה שלא תתקדש מחמת מעוברת חבירו ומנקת חבירו. אלא דמלשון רש"י שכתב אשה מחפה שירש בנה בנכסי בעלה וכתב רש"י בנכסי בעלה השני ע"ש משמע דבשאר נשים נמי קאמר האי טעמא ולמה לא נימא בשאר נשים מחפה שלא תהי' צריכה גט משום מעוברת חבירו ותהא צריכה הפרשה שתי שנים או גט:

ולכן נראה לענ"ד כיון דבתחלה לא אסרו חכמים משום ספק מעוברת וכמ"ש הרמב"ן דכולי האי לא גזרו משו' ספק מעובר' וא"כ בהיתר גמור הוא ולכן אפי' המצ' ימצא דמעובר' היא נמי לא תצא מהיתר' הראשון דלא אסרו חז"ל מעוברת חבירו ומנקת חבירו אלא היכא שנשאה באיסור שהיתה מעוברת או מנקת חבירו אבל אם בשעה שנשאה הי' בהיתר אע"פ דנמצאת מעוברת לית לן בה כיון דבהיתר נשאה ולא בעי הפרשה בזה ולמסקנא דצריכה להמתין שלשה חדשים משום הבחנה א"כ כל שנשאת תוך שלשה חדשים ה"ל נישואין באיסור צריכה הפרשה משום עיבור ויניקה:

(ב) אבל מותרת לעשות שידוכין. וכתב ב"י שישבע המשודך שלא יכנוס בבית המשודכת עד סוף הזמן כדי שלא תבא לידי תקל' ועמ"ש בסק"ז

סעיף ד (ג) מחזיר גרושתו אינה צריכה להמתין בתשובת הריב"ש סי' תס"ב ז"ל עוד שאלת המחזיר גרושתו אם צריכ' להמתין ג"ח כמו שצריכין להמתין אם נשאת לא' תשוב' דבר ברור הוא שאינ' צריכה להמתין משו' הבחנ' ודוקא לא' כו' ואפי' היכ' דליכ' משו' הבחנ' כגון בארוס' או בקטנה וזקינה ועקרה וכולהו אינך דגזר בהו ר' מאיר דקי"ל כוותי' אבל בבעל עצמו לא שייך הבחנה כו' והיינו דבפרק החולץ מתיב רבא לטעמא דהבחנה מדתני' לפיכך גר וגיורת צריכה להמתין ג' חדשי' והכא מאי להבחין איכ' ומשנינן ה"נ להבחין בין זרע שנזרע בקדוש' ובודאי כי מקשי מגר וגיור' משמע דפשיטא לי' דגיורת שהיתה נשואה בגויתה שצריכה להמתין להנשא לישראל אחר דהא שייך בי' טעמא דהבחנה בלאו טעמא דהבחנת זרע שנזרע בקדושה ואפ"ה מקשי דלגר עצמו שנשא בגיותו אמאי צריכה להמתין דלא שייך כלל הבחנה גם לא שייך למיגזר בי' כלל דאי שייך למיגזר בי' לימא משום דגזרינן בעלה אטו אחר ור' מאיר הוא דגזר אלא ודאי בבעל עצמו לא שייך הבחנה כלל ע"ש ועיין תו' יבמות דף ל"ה ד"ה חוץ לגיורת ז"ל והא דתניא בהחולץ לפיכך גר וגיורת צריכה להמתין ג' חדשים כר' יהודא אתי' דחייש שמא לא נהפכה יפה כו' ועוד אור"י שיש לחלק דלא