אבני מילואים על השולחן ערוך - א לא

לעולם ומגרשה בשביל הנדר שייך הקלקול אם נמצא אחר זה היתר לנדרו ע"ש. והך לפי"ז סיים בפרישה ז"ל ולפי"ז אם נדר שתהא אסורה עליו לעולם ובשעת גירושין ג"כ אמר דמשום נדר זה מגרשה ג"כ אסור להחזירה משום דיכול לקלקלה ע"ש. והרמב"ם בפי' המשניות כתב להדיא שנדר שלא תהי' בינו לבינה נישואין לעולם ואם ירצה להתיר הנדר ויחזירנה מותר להחזירה ע"ש וא"כ תו ליכא למימר כדברי הפרישה ובט"ז תירץ דכאן מיירי שלא אמר לה משום נדר אני מוציאך ע"ש וקשה דהא בש"ס אמרו חסורי מחסרא והכי קתני בד"א שנדרה היא אבל נדר הוא יחזיר ולפי מ"ש הט"ז אין חילוק בין נדרה היא לנדר הוא דאם אמר משום נדר אני מוציאך גם בנדר הוא לא יחזיר ואם לא אמר משום נדר אני מוציאך גם בנדרה היא יחזיר להך לישנא דקלקולא. ומחוורתא כתי' הרמב"ן בחידושיו דבנדר הוא לא שייך קלקולא לומר אלו הייתי יודע שיש היתר לנדרי לא הייתי מגרשך כיון דלא נדר אלא שיגרשה וכבר גירשה וכבר הותר נדר וכיון דשוב לא יתיר הנדר ליכא קלקולא ע"ש אלא דלפי' שטת הרמב"ם בפי' המשניות שנדר שלא יהי' נישואין בינו ובינה לעולם א"כ גם אחר גירושין מצי מתיר את הנדר כדי שיהי' נישואין בינו לבינה וכיון דיתיר את הנדר חזר הדבר לקלקולא שיאמר אלו הייתי יודע שהנדר יש לו מתירין לא הייתי מגרשך. ונראה כיון דקי"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול הנדר וכמבואר בש"ע י"ד סי' רכ"ח סעיף י"ז הרי שנדר שלא יאכל בשר מר"ח אייר ונחם אינו נשאל עד שיכנס אייר ע"ש וזה שנדר מפירות עולם אם יהי' נישואין בינו לבינה לעולם וגירש' אין מתירין לו על פירות עולם עד שיחזור וישאנ' דקודם שישאנה עדיין אין הנדר חל ואם יגרשנה ותנשא לאחר אין מתירין לו על הפירות כיון דאין לו נישואין עמה ואם ימות האחר או יגרשנה נמי אינו רשאי בנישואין עמה דה"ל מחזיר גרושתו ולא משכח היתר על נדר הפירו' אלא היכא דעדיין לא נשאת לאחר ויחזור וישאנה ואז יחול הנדר ויוכל להיו' לו מתירין. וכיון דעיקר קלקולא אינו אלא לבתר שתנשא לאחר ויאמר אלו היינו יודע שיש מתירין לא הי' מגרשה ויהי' בני' משני ממזרים והכא כיון דאין לו מתירין בתר שתנשא לאחר כיון דאינו רשא' לישאנה ליכא קלקולא אבל בנדרה היא שפיר משכחת שתתיר את נדרה אחר שתנשא לאחר ויאמר הבעל אלו ידעתי שיש מתירין לא הייתי מגרשה אבל כאן שוב אין מתיר כשתנשא לאחר וקודם שתנשא לאחר ליכא קלקול לבנים והרמב"ם שכתב אם ירצה להתיר הנדר ויחזירנה היינו שיחזירנה ואח"כ יתיר הנדר וכל זמן שלא תנש' לו אין כאן מתירין דאין נשאלין על הנדר עד שיחול הנדר ודוק

סימן י"א סעיף א (א) הרי היא אסורה כתב ב"ש ז"ל ומבוא' ברמב"ם אפי' אם העיכוב הוא ממנו דהוא לא הי' רוצה להשקותה מכל מקום אסורה היא לו והטעם משום דאחר קינוי וסתירה היא אסורה לבעל ולבועל ואין תקנה אלא ע"י בדיקת המים וכו' א"כ ממילא היא אסורה כיון דאינ' יכול' להתבר' אם היא טהור' ואפשר הב"ד יכולין לכופו שישקה אותה כדי לברר הספק מכל מקום אם לא השקה אותה אסורה לו ולנחשד עכ"ל ע"ש. ובמשנה למלך פ"ב מסוטה כתב ז"ל ומהאי דפ' האשה רבה שכתבתי לעיל יתבאר לך ביטול דברי ב"ש ומשם יתבאר לך דאפי' אם הוא רוצה לחזור ולהשקותה אינו יכול להשקותה עוד ודוק בתוספות שם עכ"ל. והוא בפ' האשה רבה דף צ"ה אלא אמר ר' יוחנן סוטה ומקשה סוטה למאן אלימא לבעל בא עלי' בעל אסרה עלי' לבועל מאי ארי' בא עליה אפי' נתן לה גט ואפי' אמר אין אני משקה אותה ובתו' ד"ה אילימא בסוטה לבעל פי' כשבא עלי' בעל אסורה לבועל לעולם ששוב אין מים בודקין אותה מאי ארי' בא עלי' כו' או אמר אין אני משקה אותה שוב אינו יכול להשקותה ואסור' לבועל לעולם ותימא לרבינו יצחק דמנלן כשאומר איני רוצ' להשקות' דשוב איני יכול להשקות' ואומר ר"י שיש להוכיח קצת דמכי אמר איני משק' קתני במתני' בסוטה דף כ"ג בהדי הנהו דמנחותיהן נשרפות שאין ראויין עוד לשתות עכ"ל. ומבואר דאפי' חוזר ורוצה להשקותה אינו יכול וא"כ איך שייך כפי' לכופו שישקה אותו כיון דאינו יכול שוב להשקותה ולא מהני השתי' אמנם בעיקר ראיית התוס' מהאי דתני בהדי הנך דמנחותיהן נשרפות קשה לי דהתם ודאי המנחו' נשרפו אפי' נימ' דיכול לחזו' ולהשקות' ומשום דס"ל דיחוי וכדאמר ר' יוחנן בסנהדרין דף מ"ז ובהוריות דף י"א זבחים דף י"ב אכל חלב והפריש קרבן ועבד ע"א וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ע"ש ואע"ג דהתם נמי בידו לחזור אפ"ה ה"ל דיחוי וא"כ בזה נמי שאמר אינו משקה ה"ל דיחוי אע"ג דחזל בו אח"כ ורוצה להשקות' ואם חזר בו קודם שהפריש' המנחה נימא דיכול לחזור ולהשקותה אע"ג דאנן לא ס"ל הך דר' יוחנן באכל חלב ועבד ע"א והיינו משום דס"ל בעלי חיים אין נדחין ע"ש ביומא דף ס"ד אבל מנחות איתנהו בדיחוי ובתוס' סוכה דף ל"ג ד"ה נקטם מערב י"ט דהך דזבחים דף ל"ד דתנן גבי קיבל הכשר נתן לפסול יחזיר לכשר ופריך בגמ' ליהוי דיחוי ומשני רב אשי כל שבידו לא הוי דיחוי ובזבחים דף נ"ט דהואיל ונדחה ידחה אעפ"י שבידו לתקן וצריך לחלק בדברים ע"ש וא"כ אפשר דהך דאומר איני משק' דמי להך דר"א דכל שבידו לאו דיחוי וא"כ שפיר ראי' מהך דמנחותיהן נשרפות ובתוס' זבחים דף ל"ד ד"ה כל שבידו לא הוי דיחוי ע"ש ז"ל וגבי כיסוי הדם דקרי לי' דיחוי כשכסהו הרוח ונתגלה כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי לא חשיב בידו ולא דמי להכא דמצוה לאוספו והפריש קרבן והמיר דלעיל דף י"ב אין זה קרוי בידו כיון דאין דעתו לחזו' עכ"ל. וא"כ הך דאינו משקה כיון דמצוה להשקותה ולבטל הדיחוי חשיב בידו כהאי דזבחים דף ל"ד:

אולם כיון דעיקר המנחת סוטה של האשה היא והאשה היא הבעלים וכמ"ש רש"י בסוטה דף י"ט ע"ש. ואע"ג דמשל בעל באה מנחת סוטה אבל המנחת סוטה קרבן אשה היא והבעל הוא המביא משלו וכיון דקרבן אשה היא נראה דהוי דיחוי מכי אמר איני רוצה להשקותה ואע"ג דבידו לחזור ולהשקותה כיון דקרבן דידה היא והאשה אין בידה שיחזור הבעל וחשיב לאו בידה וה"ל דיחוי ומש"ה המנחה נשרפת וצ"ע:

(ב) וה"ה אם נאסרה לבעלה בשבילו אסור' לו כתב הרב המגיה במשנה למלך ז"ל עיין בתשובת מוהר"א ששון סי' קצ"ז שנסתפק בבועל שני אם נאסרה לו כיון שכבר היתה אסורה ועומדת ועיין מה שהשיגו עליו בס' שבות יעקב ח"א סי' צ"ד ובס' שער אפרים בקו' אחרון ועיין בפ' ארוסה דף כ"ה דאלמנה לכ"ג כו' מקני להו לאוסרן לבעל כבועל אלמא אפי' היכא דאסורה וקיימא עליו אסורה לבועל עכ"ל:

ולענ"ד נראה דהתם באלמנה לכ"ג ושם נמי תני ממזרת ונתינה לישראל דאמרו בש"ס דמקנין לאוסרה לבועל ע"ש התם כיון דאיסור סוטה חייל לבועל חייל נמי לבעל אע"ג דאסור' וקיימא משום אלמנה לכ"ג או משום ממזרת ונתינה חייל ע"י כולל מגו דחייל איסור סוטה לבועל חייל נמי לבעל וא"כ שפיר חשיב ונטמאה ונטמא' א' לבעל וא' לבועל דע"י קינוי תאסר לבועל וממילא תיאסר משום איסור סוטה לבעל ע"י כולל דבועל אבל בבועל שני לא שייך כולל כיון דהאי איסור סוטה כבר הי' על הבעל ע"י בועל ראשון וכיון דלא מצי חייל על הבעל אינו חל נמי על הבועל. ובסוטה דף כ"ו ע"י כל עריות מקנין פשיטא מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים א' לבעל וא' לבועל היכא דקא מיתסרא בהאי זנות אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קמ"ל ובתוס' שם ז"ל תימא הא שמעינן לה מאלמנה לכ"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ"ה איצטרך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוי שותה עכ"ל, ונראה דבפ' גיד הנשה דף ק"א מאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חמור ובתוס' פד"א דף ל"ג ד"ה אמר ר' יוסי הבער' ללאו יצא' ושם מבואר מדבריה' דהיכא דתרווייהו לאוי חייל שפיר בכולל וע"ש שהקשו האיך חייל איסור אחות אשה באיסור כולל אאיסור אשת איש דחמירא מיני' ותירצו דאיסור אשת איש קיל דיש לה היתר בחיי אוסרה ע"ש וניחא דתנן ע"י כל העריות מקנין דכל העריות בכללן נמי אותן עריות שאין להם היתר בחיי אוסרין וסד"א א' לבעל וא' לבועל ובזה לא חייל לבועל ע"י כולל דבעל דאיסור קל לא חייל על איסור חמור ע"י כולל אבל באלמנה לכ"ג שפיר צריך קרא דכי תשטה אשתו הא לאו הכי היתה שותה דחייל לבעל ע"י כולל דבועל וכמ"ש דתרווייהו לאוי נינהו ועיין במ"ש הרב המגיד פי"א מגירושין בשם הרשב"א דאפי' סוטה קאי עלי' בלאו דאמרינן בסוטה בא עלי' בדרך לוקה ומשום דספק עשה הכתוב כודאי וע"ש וכ"כ תוס' ביבמות דף פ"ה ד"ה ולר' מתיא בן חרש ז"ל ועוד דלא מרגלא לי' דהשתא איכא תרי לאוי ע"ש ומבואר דספק סוטה נמי חשיב לאו וא"כ שפיר חייל לבעל לאו דסוטה ע"י כולל דבועל אבל בעריות ס"ד דלא חייל כיון דליכא איסורא לבועל וע"י כולל דבעל לא חייל לבועל משום דאיסור סוטה דבלאו הוי קל על חמור והוה עריות שאין להם היתר בחיי אוסרן:

עוד שם בסוטה דף הנ"ל נכרי מקנין על ידו פשיטא מהו דתימא ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל היכא דקא מתסרא בהאי זנות אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קמ"ל והקשו בתוס' ז"ל תימא מאי קמ"ל רב הונא והא