אבני מילואים על השולחן ערוך - א ל

לא הייתי מגרש' דהא מחויב לגרשה דהא תנן יוציא ותי' דנהי דאסורה לו אבל אינה מחויב לגרשה ומצי אמר לא הייתי מגרשך ע"ש: ובתו' יבמות דף ס"ה ד"ה אי איהי שתקה ז"ל וא"ת דבפ"ק דנדה אמר גבי אשה שאין לה וסת לא יחזיר אפי' הדר ואיתקן משום קלקולא והשתא הא אינו יכול לקלקלה דאמר השתא הוא דברית כדאמרינן הכא ואור"י דלא דמי דקלקיל דבנים אין רפואה מועלת כל כך ולכך בשעה שגירשה לא היתה בת בנים דלא שכיח שתתרפא לגמרי ומגרש לה אבל קלקול דוסת שכיח להתרפאות ולא גמר ומגרש דיאמר אלו הייתי יודע שסם מועיל לא הייתי מגרשה והר"ר שלמה מדריוש תירץ דהתם יש לחוש שתקב' וסת כמו שהתחילה לקבוע סמוך לגירושין דליכא למימר השתא דברית דהא איגלאי מלתא למפרע דבעוד שהיתה תחתיו איברית עכ"ל. ולפי מ"ש הר"ש מדריוש לא תיקשי קושיו' הר"ן כיון דאיברית קוד' גירושין וקושיות הר"ן אינו אלא לפי' תי' ר"י דקודם גירושין עדיין לא איברי' א"כ מחויב הי' לגרשה. ובתו' בסוגיא גבי איילנות הקשו מהא דאמרינן גבי עקרה השתא הוא דברית וא"כ באיילנות אמאי חוששין לקלקולא ותי' דמיירי בס' איילנו' ולא שייך השתא הוא דברית ע"ש. וזה לפי שטתם שם דודאי איילנות אין לה רפואה עולמית אבל משטת רש"י נראה דמיירי מאיילנות גמורה ע"ש פי' רש"י במשנה וס"ל דאיילנות ודאי נמי אית לה רפואה וא"כ לשטת רש"י תיקשי קושיות תוספת דהיכי הוי קלקולא כיון דהשתא הוא דברית. ולפי מ"ש לעיל סק"א בשטת רש"י קלקולא דאיילנות משום דאומר אלו ידעתי שלא תשובי אלי עוד לא הייתי מגרשך א"כ אפי' נימא השתא הוא דברית נמי יכול לקלקלה וכמ"ש סק"א. והא דבעקרה שאין לה בנים אינו יכול לקלקלה מה"ט דהשתא הוא דברית ולא מצי אמר אלו ידעתי שלא תשובי אלי לא הייתי מגרשך משום דהתם בעקרה מיירי שאין לו בנים וכופין אותו להוציא וא"כ בשעת גירושין מחויב הי' לגרשה וכל היכא שכופין לגרש לא מצי מגרש בתנאי וא"כ תו לא מצי לקלקל וכקושיות הר"ן גבי אשה שאין לה וסת ובאשה שאין לה וסת שפיר מתרץ הר"ן נהי דאסורה היא לו אבל אינו מחויב לגרשה ומשום דלאו בת תשמיש היא וכמ"ש בחלק' מחוקק סי' קי"ז סק"ז דבעקר' כיון דבת תשמיש היא חיישינן שמא לא ישא אחרת לכן צריך לגרש מיד וע"ש ולכן שם בעקרה כל שאינו נושא אחרת מיד צריך לגרש מיד וכופין אותו לגרש וליכא קלקולא כיון שמחויב ליתן גט

סעיף ד (ד') אם עבר והחזיר קודם שנתקדשה לאחר. ובטור השמי' דין זה וכבר תמה בב"ח על הטו' כיון דהרא"ש פ' השולח כתבו והו' מדברי הרי"ף ז"ל הא דאמ' רבנן לא יחזיר אם החזיר אינו מוציא דגרסינן ביבמות דף כ"ה ילמדנו רבינו כנס מהו שיוציא א"ל תנתוה הנטען על אשת איש והוציאה מתחת ידו אעפ"י שכנס יוציא ואסיקנ' ולא היא התם אלומי אלמי לקלא הכי אמרינן קם לי' בקלא וליתי' ועיין בח"מ מ"ש בזה ונראה דהטור לטעמי' שפסק בסי' קמ"א בשם תשובת הרא"ש דכל היכא שהתרו בו וכנס לא מיקרי דיעבד ומוציאין אותו מידו ע"ש והוא עפ"י הירושלמי ע"ש בב"י ובהרב המגיד פ"י מגירושין וא"כ הכא במוציא משו' ש"ר או משום נדר שצריך לומר לו הוי יודע שאין אתה מחזירה לעולם וכמבואר בסעיף ו' ע"ש שכתבו דצריך לומר לו בשעת הגט דוקא דבזה הוא דמתקנינן שלא יהי' קלקול' וכמ"ש רש"י כיון שידע דאסור' לו ולא חש לבדו' שפיר גילה דעתו דלא היתה חביבה עליו וא"כ הרי זה התראה שלא יחזור ותו לא מיקרי דיעבד וזה נכון ודו"ק. והרי"ף שמביאו אפשר דס"ל דאפי' התרו בו נמי אם כנס יחזיר וכדעת הרמב"ן בגירסת הירושלמי וס"ל דאפי כנס אחר התראה נמי לא יוציא וכן הרמב"ם שהביאו נמי ס"ל דאפי' התרו בו לא יוציא וכדעת הרמב"ן אבל לפי דעת הטור לא מהני דיעבד כיון שהי' התרא' במה שאמרו לו בשעת הגט הוי יודע שלא תחזירנה והש"ע שהביאו אע"ג דס"ל לש"ע דכל היכא שהתרו אם כנס מוציא וכמבואר בסי' י"א סעיף ה' נראה לפמ"ש לקמן דלשטת תוספות דקלקולא אינו אלא משום לעז שיוצי' הבעל שבדעתו להחזירה וכיון דאמרו לא יחזיר תו לא יוציא הבעל לעז בחנם ע"ש בתוס' ולפ"ז אין צריך לומר בשעת גירושין דוקא הוי יודע שאין אתה מחזירה אלא גם אח"כ ע"ש סק"ו וא"כ אפשר דש"ע סובר כשטת תוס' וא"כ אין אומרים הוי יודע כו' דוקא בשעת הגט ומשכחת לה שפיר כשכנס עדיין לא אמרו לו הוי יודע כו' אבל לפי פירש"י דצריך לומר דוקא בשעת הגט הוי יודע דאם לא יאמרו בשעת גירושין עדיין איכא קלקולא כיון שיכול לומר שסבור להחזירה ומש"ה לא חש להמתין ולבדוק וכשאומרין לו הוי יודע בשעת הגט הרי זה כמו התרו בו וכמ"ש, וביבמות דף כ"ה דבעי לה כנס מהו שיוציא נראה דהתם ס"ל כהך לישנא דטעמא משום פרוצו' דלהך לישנא דפרוצות איכא למימר דאין צריך להודיעו בשעת גירושין וכמ"ש בסק"ו והטור ס"ל כשטת רש"י והרמב"ם דאין תיקון לקלקולא אלא במה שיאמרו לו בשעת גירושין הוי יודע שאין אתה מחזירה וא"כ זה הוי התראה ובודאי כל שהתרו אם כנס מוציא

סעי' ה' (ה') אם הי' לו בנים משהחזירה מותר להחזירה והיינו כדי שלא להוציא לעז על הבנים. וכתב הרב המגיד בשם הירושלמי ז"ל גירש מהו שיחזיר אם אומר כן לא נמצא לעז על בני' פי' אם אתה אוסר להחזירה נמצאת מוציא לעז על בני' וכ"כ הרמב"ן ז"ל. ואיכא למידק דהא לפי הך לישנא דטעמא דלא יחזיר הוי משום קלקולא ובדכפלי' למלתא ואמר אלו ידעתי שהדברים בדאים לא הייתי מגרשך ולא עדיף מתנאי גמור ואח"כ חזר וקדשה ואח"כ גירשה ולא נתקיים תנאי של גט הראשון וה"ל גט ראשון כמאן דליתי' ולא חלו קידושי שניים כיון דאשתו היא מחזיר וגירשה סתם בלי תנאי דמהני גט השני שהי' בלא תנאי ועיין ש"ע סי' קמ"ג סעי' ט"ז בשם תשובת הרא"ש וא"כ אפי' אין לו בנים ממנה יחזירנה. ואין לומר דגם גט השני הי' בכפלי' למלתי' דאין זה במשמע ועוד דאם גם גט השני הי' בכפלי' למלתי' והי' גט השני ג"כ משום ש"ר ומשום נדר א"כ מה מהני בנים הא בפעם ראשון אסור להחזיר אפי' יש לו בנים ומה עדיפותא של גט השני אלא ודאי סתמו כמשמעו דגט השני הי' בלא ש"ר ובלא נדר וכיון דגט השני הי בסתם א"כ נהי דגט הראשון הי' ע"י כפלי' למלתא דהוי כמו תנאי הא כשקידש אח"כ סתם וגירש סתם מהני גט השני וכמבואר בש"ע סי' קמ"ג וצ"ע: (ו) אם הי' לו בנים משהחזירה מותר להחזירה כבר כתבנו שהוא מדברי הירושלמי והרב המגיד פ"י מגירושין הביאו וכתב עלה ז"ל ונראה דוקא שהי' לה בנים מכניסה ראשונה לפי הירושלמי הזה עכ"ל ולא הבנתי דהא בבנים משהחזירה מיירי ולא מכניסה ראשונה ואולי הי' לו לכתוב שהי' לה בנים מכניסה שני' וצ"ע

סעי' ו' (ז') אומרים לו הוי יודע שאין אתה מחזירה לעולם ונראה דלשטת רש"י בטעמא שאומרים לו הוי יודע דאז אינו יכול לומר אלו הייתי יודע שהדברים בדאים לא הייתי מגרשה כיון שיידע שאסורה לו לחזור ולא חש להמתין ולבדוק גילה דעתו דלא היתה חביבה עליו ע"ש א"כ ודאי בעינן שיאמרו לו דבר זה בשעת הגט דאם לא יאמרו זה בשעת הגט הרי לא יצאנו מידי קלקול הבעל ויאמר שהיתה חביבה עליו. ולשטת תו' דהקלקול אינו מדינא אלא משום לעז שיוציא הבעל כדי להחזירה וכשיודע שאסור לחזור לא יוציא לעז בחנם ע"ש א"כ אין צריך הודעה זו בשעת הגט אלא ה"ה אחר הגט קודם שיוציא הלעז מודיעין אותו שידע שלא תחזור אליו ומדברי הרמב"ם נראה דס"ל כפי' רש"י שכתב פ"י מגירושין ז"ל לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שלא תחזור לך עולמי' ע"ש ומזה משמע כפי' רש"י דבזה שמודיעין אותו שלא תחזור ולא המתין בזה ודאי גמר בלבו לגרשה. ולהך לישנא דפרוצות נראה נמי דאין צריך הודעה זו דוקא בשעת גירושין דאינו אלא קנסא דקנסו שלא תחזור אליו. וכיון דלפי שטת רש"י והרמב"ם נראה דצריך לומר דוקא בשעת הגט א"כ מהראוי ליזהר בזה לומר הודעה זו בשעת הגט דוקא

סעי' ז' (ח') משום נדר שנדר להוציאה יכול להחזירה משנה שם המוציא את אשתו משום ש"ר משום נדר לא יחזור כו' אמר ר' יוסי בר"י מעשה בצידן בא' שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך וגירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם ובגמ' מאן תנא דתנא קונם חסורי מחסרא והכי קתני בד"א שנדרה היא אבל נדר הוא יחזיר ואמר ר"י בר"י מעשה נמי בצידון בא' שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך גירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם כו' מאי קונם אמר רב הונא באומ' יאסרו פירות העולם עלי אם איני מגרשך כו' פשיטא למאי ניחוש לה מהו דתימא משום דר' נתן דתני ר' נתן אומר הנודר כאלו בנה במה ע"ש. והרשב"א בחידושיו הקשה ללישנא קמא דחייש לקלקולא אמאי לא גזרינן בהא נמי שמא ימצא פתח לנדרו ויאמר אלו הייתי יודע שיש הית' לנדרי לא הייתי מגרשך. ובדרישה תירץ דמש"ה אינו יכול לקלקלה דהא לא נדר אלא לגרשה והי' יכול להחזירה מיד אחר הגט ולא החזירה ע"ש. וכתב הב"ש לפי"ז אם נדר לגרשה