אבני מילואים על השולחן ערוך - א כט

דקלקולא הוא שיאמר אלו ידעתי שלא חשובי אלי לא גרשתיך ומשום דבתנאה שאמר אם לא תהי' איילנות לא יהי' גט כוונתו שאם אח"כ לא תהי' איילנות לא יהי' גט אם לא תשוב אליו ועיין בתשובת מוהר"ם לובלין סי' קכ"ב וכיון דזה חשוב מתנאי דלהבא לזה כתב רש"י דכפלי' לתנאי' והיינו דאמר אם לא תהי' איילנות לא יהי' גט וגבי נדר ושם רע לא כתב רש"י כפלות התנאי ומשום דנדר ושם רע ה"ל לעבר לא בעינן כפלות התנאי אלא כפלי' למלתי' ולכן לא כתב רש"י גבי נדר ושם רע בהא דכפלי' למלתא אם לא יהי' נדר ושם רע לא יהי' גט משום דבלעבר לא בעי משפטי תנאי' רק כפלי' למלתא וגבי איילנות דה"ל להבא וכמ"ש להכי כתב רש"י דהי' כפלות התנאי ממש וכמ"ש:

והמעיין בלשון רש"י בסוגי' גבי נדר ושם רע דאמרו לא יחזיר פי' רש"י טעמו משום דגלי דעתי' דלא חביבה עלי' ומש"ה גירשה. וגבי איילנות דלא יחזיר כתב רש"י דקלקולא באומרו אלו ידעתי שלא תשובי אלי כו' ע"ש ולא סיים טעמו כיון דאמרו לא יחזור גלי דעתו דלא חביבה עליה ומשום דבנדר וש"ר לא הי' כפלות התנאי ממש אם לא יהי' נדר וש"ר לא יהי' גט דהוי לעבר ולא בעי משפטי תנאים אלא כפלי' למלתי' ומש"ה כד גלי דעתי' דלא חביבה עלי' אמרינן דגמר ומגרשה גם אם לא יהי' נדר וש"ר וגבי איילנות דע"כ הי' תנאי גמור דאם לא יהי' איילנות לא יהי' גט תו לא מהנו הך טעמא דלא חביבה עלי' כיון דאתני בכפילא אם לא יהי' איילנות לא יהי גט אלא כיון דבאיילנות ליכא קלקול בגוף התנאי דהא אמרינן השת' הוא דברית אלא שיאמר אלו ידעתי שלא תשובי אלי אחר שתתרפא לא היה נותן גט וא"כ ממילא כשאמרו לו הוי יודע שלא תחזור תו ליכא שום קלקול ודו"ק. (ב) וי"א דוקא בדאמר לה מפני כך אני מוציאך. כתב בתשובת נודע ביהודא חלק אה"ע שאלה באשת איש שיצא עלי' שם רע שזינתה וע"י זה בא תיגר' בבית כו' והרבה פצעי' במנצות אכזריות הוי ושאלה עצה משכנתה איך ומה תעשה ונתנה לה עצה שתאמר בפני בעלה שאמת שזינתה כדי שיגרש' ותציל נפשה מלהיו' בסכנה תמיד כו' וכן עשתה האשה העלובה בה והאשה השכינה ג"כ קיימה דברי' ובאה ודיברה לבעל שיגרש את אשתו והלך הבעל אצל המורה ואמר שרוצה לגרש את אשתו וכו' וקרא לבעל ושאל אותו אם הוא מאמין לדברי' והשיב הן שמאמין לדברי' ופסק המור' שיגרשנה וכן עשה וגירש' בלא כתוב' והלכה לבית אבי' ועתה נודע לבעלה שטהורה היא וגם נודע מהדברים שדיברה האשה עם שכנתה וכי היא הנותנת לה עצה הנ"ל כו' וגם השכינה מעידה כן ועתה צועק הבעל על אשת נעוריו ושני בנים קטני' ורוצ' להחזיר' כו' והאריך שם בענין אמתלא ז"ל שוב ראיתי בט"ז י"ד סי' קפ"ה בהך שלבשה בגדי נדות וגילתה קודם לכן לבעלה שגם הט"ז מדמה זו למוסר מודעא ואח"כ מוכר שדיהו או נותן גט ע"ש ואף דהוא מיירי בגלתה לבעלה ה"ה בגלתה לעדים ועיקר מודעא היא בעדים כו' ולפ"ז שני עדים מהני גם עד אחד או אשה נאמנת וע"כ לא בעינן שני עדי' אלא בדבר שבממון ולא יקום ע"א באיש ועפ"י שנים עדים יקום דבר אבל במלתא דאסורא להתיר אפי' דבר שבערוה ולא תחזיק איסורא גם ע"א נאמן מן התורה בודאי וק"ו להחזיר סוטתו שאין כאן אלא איסור לאו ולא מיקרי דבר שבערוה ואף דטומאה כתיב בה כעריות מכל מקום אינ' ערוה ממש ואפי' להמרדכי שכ' בפ' מצות חליצה דיבמה לשוק מיקרי דבר שבערוה ואין ע"א נאמן הנה כבר כתבתי במקום אחר שדברי המרדכי תמוהין אבל אין לנו צורך בסתירת דברי המרדכי שאפי' נודה להמרדכי הרי ביאר שם טעמו משום דאין קידושין תופסין ביבמ' והולד ספק ממזר וכאן בסוטה הא ודאי שהולד כשר וגם קידושין תופסין בה שאם גירשה בעלה וחזר וקידשה מקודש' והדבר צריך תלמוד כיון שלענין יבום אמרו טומא' כתיב בה כעריות אולי מקרי דבר שבערוה וגם בדבר שבערוה ולא אתחזיק איסור' נסתפקתי בתשוב' אחרת אם ע"א מהימן אמנם בהצטרף יחד שכאן אינו ממש דבר שבערו' וגם לא אתחזיק יש לסמוך על ע"א להתיר וק"ו לדעת הראב"ד פ"ו מיבום שס"ל שצריכה חליצה כו' והיכא דע"א נאמן באיסורין אין חילוק בין איש לאשה וא"כ הרי השכינ' מעידה שבעצתה נעשי' הודאה בשביל האמתלא כנ"ל כו' אמנם מטעם אחר אסורה אשה זו לחזור לבעלה הראשון אשר שלח' שהרי גרש' משו' שם רע כו' דע"כ לא בעינן שיאמר משום שם רע אני מוציאך אלא בשם רע בעלמא שלא נאסרה לו עפ"י ב"ד כו' אבל בנדון דידן שהיא הודי' לפני הגירושין שזינת' כו' שהרי חזינן דע"פ הוראת הרב שהורה לו שמחויב לגרש' עמד וגירש' ולא עוד אלא אפי' לדיעה הראשונה דבעינן כפלי' למלתי' כו' אפשר דכאן שהרב הורה לגרש' ועפ"י הורא' הרב שהאשה נאסרה עליו גירשה עדיף מכפלי' למלתי' כו' ויש דברים שאפי' גילוי דעת אין צריך שאנן אומדין דעתו כו' ע"ש בתו' ואין לך אנן סהדי יותר מזה כו' ועפ"י הוראה זו גירשה א"כ ודאי מחמת זה גירשה וע"ש שהאריך:

ונפלאתי בחקירה שחקר אם איסור סוטה חשיב דבר שבערוה והכריע דאינו דבר שבערוה ואיך נעלם דבר מעיני הגאון הנזכר דעיקר דבר שבערוה דבעי שנים אינו אלא משום דיליף דבר דבר מממון כתיב כי מצא בה ערות דבר וכתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר ומבוא' דדבר בסוט' הוא דכתיב עוד גמ' ערוכה פ' האומר דף ס"ו אשתו זינת' בע"א רבא אמר לא מהימן משום דאין דבר שבערוה פחות משנים ומבואר דסוטה לבעלה ה"ל דבר שבערוה. ומה שנסתפק הגאון הנזכר בדבר שבערוה ולא אתחזיק איסורא אם ע"א מהימן מבואר בקו' ש"ש ש"ו פ"ג ע"ש:

ולדינא במה שהעלה הנ"ל דהכא ודאי אסורה לחזור לכ"ע אפי' לדיעה הראשונה דבעי כפלי' למלתא ומשום דכאן אנן סהדי מה שגירשה הי' עפ"י הוראת הרב שהורה לו שאסורה היא לו במה שמאמין לדברי' ע"ש דבריו נראין נכונים:

וראיתי בס' בית מאיר כתב עלה ז"ל וצ"ע כי לא נראה הכי סתימת הפוסקים ועיין סי' קי"ז בב"י וח"מ קושיות הר"ן ותירוצו בדין מגרש שאין לה וסת משמע להיפך ע"ל:

והיינו דהר"ן הקשה במגרש אשה שאין לה וסת אמאי חיישינן לקלקולא דהא לא מצי אמר אלו ידעתו שתחזור לוסת לא הייתי מגרשך דהא הוא מוכרח לגרש ותי' דנהי דאסורה לו אכתי מצי אמר אלו ידעתי שכן לא הייתי מגרשך דאינו מוכרח ליתן לה גט ע"ש ומזה הביא ראי' דהיכ' דמחויב מן הדין לגרשה איקלשא הקלקולא יותר מהיכא שאינו מחויב מן הדין לגרשה ואינו השגה דהתם שאין לה וסת בשע' גירושין ומש"ה קשי' לי' לר"ן דהיכי מצי אמר אלו ידע שתחזור לוסת לא הי' מגרשה דהא מחויב לגרשה ואסור לו לישב עמה כל שאין לה וסת אע"ג שתחזור לוסת כל שבשעת גירושין אין לה וסת מחויב הי' לגרשה לזה תי' הר"ן אלו ידע שתחזור לה וסת לא הי' נותן לה גט דאם אסור לו לדור לשעתה שאין לה וסת אבל גט אינו מחויב ליתן אבל בנדון זה דאגלאי מלתא למפרע שלא הי' איסור כלל והוא היה נותן גט מחמת שהי' סבור שהיא אסורה ודאי אינו גט כלל דה"ל גט בטעות ודוקא בוסת דאח"כ הוא דחזרה לוסת וא"כ דברי נ"ב נכונים דבזה אפי' לא כפלי' לתנאי' הוי גילוי דעת שנתן הגט עפ"י המורה שהורה שאסורה לו והוא טעות דבשעת גירורין מותרת היא לו וכן גבי אשה שאין לה וסת כתב הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א דאפי' לא אמר מפני כך אני מגרש' סתמו כפירושו כיון דלאו בת תשמיש היא כלל הובא בב"ש סק"ה ובנ"ד נמי כפי שהורה המורה שאסורה לו לאו בת תשמיש היא כלל:

אך מ"ש שם עוד בתשובה הנזכר ז"ל ואף שמכל מקום אין לבטל עכשיו הגט מחמת זה כיון שאמר בשעה שגירשה בפירוש שמגרש בלי תנאי וביטל כל התנאים כנהוג בינינו בשעת סידור הגט מכל מקום לא גרע מכפלי' דג"כ מיירי דלא כפלי לתנאי' אלא כפלי' למלתי' עכ"ל ע"ש:

ואינו נראה לענ"ד דכפלי' למלתי' אע"ג דלא כפלי' לתנאי' אית בי' משום לעז וכמ"ש תו' והיינו משום דהעולם סוברים דהוי כמו תנאי כיון דכפלי' למלתי' אבל היכא שאומר בפירוש בלי שום תנאי נראה דאפי' משום לעז ליכא וגילוי דעת נמי ליכא כיון שאומר בפירוש בלי שום תנאי. ואע"ג דבגט שכ"מ כשעמד והיא אינו רוצה לחזור אליו דעת מוהר"מ לובלין דהוי גט בטעות אע"ג דביטל כל התנאי' כבר חלקו עליו כל חכמי הדור וכמ"ש ב"ש סי' קמ"ה ע"ש ועוד דלדעת מוהר"ם לובלין דס"ל דהוי גט בטעות א"כ פשיטא שמותרת לחזור אליו כיון דלא הוי גט כלל:

ולשיטת הרמב"ם משום פריצות נראה דהיינו היכא דמוציאה משום ש"ר אבל זה שאינו נותן הגט משום השם רע אלא לבתר שאמרה טמאה אני לך ומחמת שהי' סבור שאסורה היא לו א"כ אע"ג דהי' עליה שם רע כיון דהגט לא הי' משום שם רע אלא משום הודאתה ונתברר שהודאה דיד' הי' לפנים הוי גט בטעו' ואכתי צ"ע אבל למ"ד משום קלקולא נראה כיון דהאידנא מבטלין כל התנאים לית בי' משום קלקולא

סעי' ד (ג) המוציא את אשתו מפני שרואה דם ספ"ק דנדה דף י"ג דזמנין דאזלא ומנסבה ומתקנה ואמר אלו הייתי יודע שכך הי' אפי' הייתם נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובני ממזרי' והקשה הר"ן היכא מצי למימר אלו הייתי יודע