אבני מילואים על השולחן ערוך - א כז

הזונה או על הגרושה. פ' עשרה יוחסין דף ע"ז אמר רבא האי תנא איסור חל על איסור לית לי' באיסור מוסיף אית לי' אלמנה אסורה לכ"ג ושריא לכהן הדיוט ה"ל גרושה מגו דאתוסף לה איסורא לגבי כהן הדיוט אתוסף לה איסורא לגבי כ"ג כו' אלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה אמר רב חנא בר רב קטינא הואיל ושם זנות פוסל בישראל ופי' רש"י כגון אם זינתה תחתיו נאסרה על בעלה אע"ג דהאי זנות לאו תחת בעלה מיהו שם זנות אשכחן בי' מוסיף בעלמא ע"ש:

ונראה דלשטת הרמב"ם דס"ל מכל חייבי לאוין ה"ל זונה א"כ ה"ל נמי איסור מוסיף אבל לשטת תו' והרא"ש והטור דזונה אינו אלא מחייבי כריתות ומיתות ב"ד אבל משאר חייבי לאוין לא הוי זונה ואינ' פסול' לכהונה אלא מדכתיב ובת כהן כי תהי' לאיש זר ולכהונה יליף בק"ו מגרוש' דמותרת בתרומה ואסורה לכהונה והארכנו בזה בסי' ו' סק"ב ע"ש וא"כ האי לאו איסור מוסיף הוא ואינו חל על איסור חללה דדוקא זונה הוא דה"ל מוסיף משום דשם זנות פוסל בישראל וכמו שפי' רש"י:

ובזה אפשר ליישב קושיות תו' ביבמות דף מ"ד ד"ה ה"נ כיון דבא עליה עשאה זונה ע"ש למה לי דכתב רחמנא זונה לא יקחו כיון דזונה אסורה בתרומה ק"ו דאסורה לכהונה מגרושה דשריא בתרומה ואסורה לכהונה כו' אע"ג דאין מזהירין מן הדין קאמר התם דגילוי מלתא בעלמא הוא ע"ש. ולפי מ"ש נ"מ דליהוי לקי משום זונה אע"ג דאסורא בלאו הכי משום חללה דאיסור זונה ה"ל מוסיף הואיל ושם זנות פוסל בישראל אבל איסור דנפקא מכי תהי' לאיש זר לאו מוסיף הוא ואינו חל על חללה:

(ט) וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה כתב בחייבי לאוין בא עלי' וגבי בעולה דחייבי עשה כתב או שנשא בעולה משום דאם בא על בעולה שלא בדרך נישואין דהיינו בלא קידושין לא חיללה וכמ"ש הרמב"ם פ' י"ח מא"ב דאם בעל בעולה בלא נישואין לא חיללה ע"ש והרב המגיד כתב שם ז"ל פשוט הוא דאע"ג דקי"ל יש חלל מנושא את הבעול' כנז' למעלה דוקא בנושא לפי שעבר על עשה דהוא אשה בבתולי' יקח והוא עשה דכהונה אבל אם בא על הבעולה שלא כדרך נישואין אינו מוזהר בה יותר מאדם אחר עכ"ל:

ובשטה מקובצת נראה חולק בזה ע"ש ר"פ אלו נערות דף ל' בהא דאמרו שם איכא בינייהו בעולה לכ"ג ופי' רש"י שאין בה לאו דאלמנות וגירושין אלא עשה דבתולה יקח ולא בעולה וא"ת יש כאן לאו דזונה לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה אלא ר' אליעזר ולית הלכתא כוותי' ואין זונה אלא הנבעלת לפסול ובבעולה שלא כדרכה דאי כדרכה תו ליכא קנס כו' ואי קשיא לפי' רש"י דבעולה כבר הרי זו בביאה שבא עלי' כ"ג נעשית חללה ותו אין לו בה הוי' י"ל כיון דבשעה שבא עלי' הי' לו בה הוי' אע"ג דלאחר גמר ביאה אין לה בה הוי' חייב בקנס עכ"ל. ומבואר דס"ל דבעולה לכ"ג אם בא עלי' נעשית חללה אפילו בא עלי' שלא כדרך נישואין ומ"ש הרב המגיד ופשוט הוא דאע"ג דיש חלל מחייבי עשה דוקא בנושא לפי שעבר בעשה קשה לי דהא בקידושין דף ע"ח ומוד' רבא בכ"ג באלמנה שאם בעל ולא קידוש שלוקה ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי חילל וע"ש וגבי אלמנה נמי כתיב אלמנה לא יקח א"כ נימא נמי דבעי דרך קידושין וכמו בבעולה דכתיב בבתוליה יקח דהיינו קידושין ובפרק הבע"י דף ס' דס"ל לראב"י יש חלל מחייבי עשה מ"ט דראב"י דכתיב אלמנה וגרושה וחללה וזונה לא יקח כי אם בתולה מעמיו וכתיב לא יחלל זרעו בעמיו א"כ מ"ש דבחייבי לאוין עובר בלא יחלל גם בביא' גרידא וא"כ ה"ה דבחייבי עשה יעבור בלא יחלל בביאה:

ובמשנה למלך פי"ז מא"ב ז"ל שוב האיר ד' את עיני וראיתי סוגיא אחת פ' הבע"י דף ס"א וזה פרי' תניא ר"א אומ' כהן לא ישא את הקטנה כו' אמר רב אדא בר אהבה הכא בכ"ג עסקינן לאימת קני לה לכי גדלה בעולה היא כו' ודע דמלישנא דרב אדא דקאמר לאימת קני לה לכי גדלה בעולה היא משמע דליכא קפידא אלא ממה שיקיים אותה משגדל היינו שקונה אותה מדין תורה ונמצא כונס את הבעולה אבל ממה שיקיים אותה בעודה קטנה ליכא קפידא דאף דנימא דנישואין אלו לא חשיבא מכל מקום לא עבר בעשה דבעול' כיון דלא חשיב נישואין וס"ל דלא מוזהר כהן על בעיל' הבעולה שלא ע"י נישואין יותר משאר וכסברת רבינו דלסברת החולקים דס"ל דאסור לכ"ג לבעול בעולה אפי' שלא ע"י נישואין מאי ארי' לכי גדלה תיפוק לי דבקטנותה נמי איכא איסורא דלא אהני תקנתא דרבנן להפקיע איסור תורה כי היכא דלא אהני גדלותה וזו היא ראי' נכונה לסברת רבינו והנה ראי' זו נכונה עד מאד עכ"ל:

ועיין בשטה מקובצת פ' אלו נערות בהא דאי' שם בעולה לכ"ג ע"ש כתב בשם הרמב"ן שהביא דברי הר"ח שפי' דמיירי בבתולה שבא עליה כ"ג ומכאן ואילך בעולה היא וקיימא עלה באיסור עשה והא דתניא התם ביבמות אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי הא אוקמינא התם בגמ' ומוציאה בגט והא דתני אם נשא נשוי לומר שאינו משלם קנס במפותה והא דתניא אידך אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ראב"י אומר הולד חלל ומפרש טעמי' משום דיש חלל מחייבי עשה ולא קתני באנוסת עצמו שהולד חלל לאו משום דליכא איסור עשה אלא משום דסופה להיות בעולה תחתיו אין הולד חלל והיא עצמה אינה מתחללת שאינה דומה לאלמנה לכ"ג עכ"ל וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ליבמות דף נ"ט ע"ש:

ולפי"ז יתיישב דעת החולקין דס"ל דעובר בעשה לבעולה אפי' שלא ע"י נישואין דלפי מ"ש טעמא דחולקין היינו משום דכתיב לא יחלל זרעו דאכולהו קאי וכמ"ש רש"י ביבמות דף ס' לא יחלל זרעו בעמיו אכולהו קאי ופי' רש"י אכולהו ואפי' אבתולה ולא בעולה דעשה הוא וע"ש. וא"כ גבי אלמנה וגרושה דכתיב נמי לא יקח ואפי' הכי בעל ולא קידש לוקה ומשום דכתיב לא יחלל וה"נ בעשה דבחולה נמי כתיב ולא יחלל:

ומש"ה בכ"ג שנשא את הקטנה בעודה קטנה ליכא איסור כלל דה"ל בעולת עצמו ולית בי' משום לא יחלל דאין הולד חלל והיא עצמה אינה מתחללת אלא לכי גדל' נהי דלא יחלל ליכא אבל עובר בעשה משום דכתיב אשה בבתולי' יקח דהוא קידושין ובעודה קטנה דקיחא ליכא ומשום חילל נמי ליכא דה"ל בעולת עצמו אבל בעולת אחרים דהולד חלל והיא עצמה מתחללת א"כ אפילו בלא קידושין דליכא משום אשה בבתולי' יקח אית בי' משום חילל וחללה מחייבי עשה הוא ומ"ש במש"ל ראי' לסתור דעת החולקין לפי מ"ש אין בו ראיה לסתור ודוק:

(י) אבל מן הנישואין אעפ"י שלא נבעלה נתחללה. ואפי' עדים מעידים שלא נבעלה ודעת הט"ז בזה דאינו אלא לחומרא וב"ש כתב לשטת תו' דנתחללה בחופה בלא ביאה לרב דאית ליה יש חופה לפסולות ביבמות דף נ"ז ונתחללה מחמת החופה ובני' חללים בודאי ומותרים לטמא ע"ש:

ובשעה"מ הביא דברי מוהר"א ששון שכתב בסי' קע"ג דחופה לפסולות ולא נבעלה אינו אלא מדרבנן והחמירו חכמים יותר לפי שקרובה לביאה והשיגו דהא בנתארמלו או נתגרשו תו לא שייך טעמא דמשתמרת לביאה פסולה כיון דכבר מתו אע"כ דנישואין משוי לי' כבעולה ומדינא פסלי ע"ש ואינו מוכרח דיש לומר חופה דקרובה ממש לביא' פסולה החמירו בה חכמים לפוסלה לעולם אפי' מתו או נתגרשו ואע"ג דבקידושין גרידא למ"ד משתמרת לביאה פסולה ס"ל במתו או נתגרשו כשירה איכא למימר חופה דקרובה יותר לביאה פסולה לא מהני מתו או נתגרשו ואין להם היתר לעולם ועמ"ש בפ"ק ג'

סעי' י"ד (יא) או על יבמה לשוק עמ"ש בסי' ו' סק"ג

סעי' ט"ז (יב) כלם חללים עד סוף כל הדורות רפ"ק דמכות בהא דתנן מעידין אנו באיש פ' שהוא בן גרושה ובתו' שם ז"ל תימא כיון דאם הוזמו אין נעשין בן גרושה א"כ איך יעשה על פיהם בן גרוש' והא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ותירצו כיון שלוקין הוי שפיר כאשר זמם ועי"ל דגבי עדות בן גרושה לא איכפת לן בעדות שאי אתה יכול להזימה ע"ש: וראיתי בשטה בקובצת פ' מרובה דף ע"ד ז"ל ה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כו' דעדים זוממין שלוקין משום כאשר זמם כגון שמעידים על פ' שחייב מלקות והוזמו והוא ניהו דנחשב קנס לר' עקיבא התם וגם לא בעי התראה כדמפרש פ' אלו נערות דבעי למיקטל בלא התראה אבל בן גרושה ובן חלוצה דלקי על עון עדו' שקר האי לאו קנסא הוא וכן בעי התראה כשאר חייבי מלקות תוספת שאנץ עכ"ל: והוא תמוה דהא ש"ס ערוך שם כתובות דף ל"ב דגם בעדות בן גרושה לקי בלא התראה ע"ש בגמ' מי איכא מידי דאינהו בעי קטלי בלא התראה ואינהו בעי התראה והא בעינן כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא מתקיף לה רב סמא ברי' דרב ירמי' אלא מעתה בן גרושה ובן חלוצה דלא מכאשר זמם קא מתרבי ליבעי התראה אמר קרא משפט אחד יהי' משפט השוה לכלכם ופי' רש"י משפט השוה כיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעי התראה עכ"ל ע"ש ומבואר להדיא דגם בעדות בן גרושה לקי בלא התראה, סעי' י"ז (יג) כותי ועבד הבא על בת ישראל נסתפקתי במומר שבא על ישראלית אם פוסלה לכהונה לפי מ"ש במרדכי פ' החולץ בשם ר' אברהם מרעגנשפורק