אבני מילואים על השולחן ערוך - א כו

כדברי מוהרי"ק סי' קס"ז באשה שזינתה תחת בעלה ברצון והיא לא ידעה אם יש איסור בדבר אם יחשב שוגג והעלה שם דכיון שהיא מתכוונת למעול מעל באשה דהא לא כתיב למעול מעל בד' כו' אלא ומעלה בו מעל כתיב וע"ש שהביא ראי' מהאי דמגילה כאשר אבדתי אבדתי דעד השתא באונס והשתא ברצון כו' ולא עשתה שום איסור ולא הי' בדבר אפי' נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה את ישראל כו' ובפרט דקרקע עולם היתה וע"ש שהאריך וא"כ ה"נ היכא דנתרצית כדי למצא חן שלא יהרגנה אפי' לא עשתה איסור אפי"ה על בעלה נאסרת. ואולי דברי מוהרי"ק לפי שטת תוס' דנאסרת על בעלה היכא שמתרצית שלא יהרגנה ולא עשתה איסור ואפ"ה נאסרה על בעלה. אלא דמדברי תו' בע"ז דף כ"ג ד"ה תדע דע"י נפשות מחמת פחד נתרצית לו ותובעתו ע"ש וכה"ג שהיא תובעתו איסור יש בדבר שהרי בזה שמביאה אותו עלי' תיהרג ולא תעבור:

ובשטה מקובצ' דף ג' גבי ולדרוש להו דאונ' שרי ע"ש כתב בשם המאירי דבאשה אפי' מביאתו עלי' נמי תעבור ולא תיהרג ע"ש בלשון אחר. ושטת הפוסקים אינו כן אלא דבאשה נמי ע"י מעשה עצמה תיהרג וכיון דמביאתו עלי' ודאי אסורה לבעל וצ"ע:

(ה) ולהתירן אף לבעלים כהנים כתב בד"מ ז"ל אבל אם היתה יכולה לברוח ולא ברחה נראה דאפי' לבעלה ישראל אסורה אמנם בגזירת אוסטרייך הותרו עפ"י גדולים ג"כ לבעליהם אפי' לכהנים ואפשר נתנו הני נשי אמתלאות לדבריה' וע"ש בת"ה שהאריך ול"נ דאפשר שהגדולי' שהתירו לאו מדינא אלא משום צורך שעה שראו שיש ח"ו לחוש לעתיד לנשים שאם ידעו שלא יחזרו לבעל נעוריהן שלא יקלקלו ולכן הקילו ואין לומר כן דיש להקל בחשש איסור דאורייתא ונ"ל דסמכו אהא דאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ויש ביד ב"ד לאפקועי קידושין מינייהו והוי כפנויות ואף אם זינתו מותרת לבעליהן כנ"ל עכ"ל:

ודברי ד"מ לא הבנתי דהא נבעלה לפסול אפי' פנוי' נמי נפסלה לכהונה וא"כ מה בכך דהפקיעו לקידושין לעשותן כפנויות ועיין ר"ן סוף נדרים במשנה האומרת טמאה אני לך ע"ש משו' דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והקשה באשת כהן ובפסול לה דאפי' פנוי' נאסרת מאי איכא למימר ע"ש וצ"ע:

(ו) אבל אם נתייחדה עם כותים כתב בה"ג בה"ל מיאון ז"ל זה ששנינו בכתובות פ"ק היתה מדברת עם א' ואמר לה מה טיבו של איש זה כו' ר"ג ור"א אומרי' נאמנ' מה מדברת זעירי אמר נסתרה הני מילי נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם העכו"ם הרי היא כשבוי' ופסולה לכהונה עכ"ל ומוהרי"ק סי' ק"ס הביא דברי בה"ג וכתב עלה ז"ל ומשמע לכאורה דפליג אכל הני רבוותא דלעיל כו' מכל מקום היה קצת נראה לומר דלא פליג ולהעמיד האי דבה"ג דוקא לאוסרה להנשא לכהן אבל אם כבר נשאת אינה נאסרת על בעלה עכ"ל:

ובס' בית מאיר הקשה בהא דאמר רבינא ר"פ אין מעמידין הא לכתחלה והא דיעבד ומנא תימרא מהא דתנן לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות והתנן אשה שנחבשה ע"י ממון מותרת לבעל' כו' ובהמה לקרבן הרי הוא לכתחלה כמו אשה שנתייחדה עם העכו"ם להנשא לכהונה וע"י ממון מותרת לבעלה משום דבדיעבד אינה נאסרת על בעלה ע"ש:

ונראה דגם לדעת בה"ג הא דנאסרת לכהונה ע"י יחוד אינו אלא משום מעלת יוחסין וכדאי' שם פ"ק דכתובות בהא דאמר זעירי נסתרה ופריך והא אין אוסרין על היחוד לימא דלא כר' יושוע ומסיק מעלה עשו ביוחסין וכתו' שם דאין אוסרין על היחוד ע"כ מיירי בפנוי' דאי באשת איש היכי קאמר מלקין על היחוד דהא באשת איש אין מלקין על היחוד אלא מיירי אפנוי' לענין מפותת אביו ע"ש ומבואר דאפי' בפנוי' אין אוסרין על היחוד אפי' לכתחלה אלא לכהונה ומשום מעלת יוחסין ושבוי' נמי לא אסרו אלא לכהונה והוא נמי משום מעלת יוחסין אבל היכא דליכא משום מעלת יוחסין מותרת אפי' לכתחלה:

(ז) מיהו אם נתייחדה לשום זנות יש להחמיר במוהרי"ק שורש ק"ס שם כתב ליישב דברי בה"ג דלא נימא דפליג על כל רבוותא במה שכתב לאסור בנתייחדה עם העכו"ם וכתב בתחלה דבה"ג מיירי לאוסרה לכתחלה לכהן עוד כתב דבה"ג מיירי בנתייחדה לשום זנות דהיינו שמדברת עמו דברי תפלות וזנות ע"ש ומזה השיג בחלקת מחוקק על הרמ"א דמוהרי"ק לא מיירי אלא לכתחלה ואפי' במדברת דברי זנות אינו אלא לכתחלה ע"ש וב"ש בס"ק ל"ד כתב דמוהרי"ק בתי' השני בנתייחדה לשום זנות אוסר אפי' בדיעבד לכהן ע"ש:

ובמוהרי"ק שם מפרש הא דאמר זעירי מאי מדברת נסתרה הא דלא תני נסתרה דהוא לישנא מעליא אלא משום דאין אוסרין על היחוד אפי' לר' יושוע אלא כשמודברת עמו דברי זנות ותפלות וכתב עלה ז"ל וכ"ת א"כ יקשה מאי פריך לזעירי דאמר מדברת נסתרה אדרב דאמר מלקין על היחוד נימא הא דאמר ר' יושוע אוסרין על היחוד היינו בראוה מדברת ואחר כך נסתרה ורב דאמר אין אוסרין על היחוד היינו דוקא ביחוד בעלמא יש לומר דדייק לישנא דרב דאמר מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד דתרי זימני על היחוד למה לי הכי הוי לי' למימר מלקין על היחוד ואין אוסרין או אבל לא אוסרין אלא הכי פירושו מלקין על היחוד ואפי' ביחוד כל דהו דליכא רגלים לדבר שנתייחדו אדעתא דזנות ואין אוסרין על היחוד ואפי' ביחוד אדעתא דזנות ואת"ל דביחוד כל דהו לא הי' מלקין כי אם בדאיכ' רגלים לדבר דאדעתא דזנות נתייחדו כ"ש דא"ש טפי דאז נוכל לומר דלאו מלישנא דיתורא פריך כו' ומכל מקום האי דיוקא דדייקינן יתורא דלישנא דהדר ואמר אין אוסרין על היחוד דיוקא מעליא הוא שהרי כיוצא בו דקדק רבינו מאיר לפסק הלכה בענין אותיות הדבוקות בתפילין ומזוזות להתיר לתקנם אפי' אחר שכתב התיבה או הפסוק שלאחר כן כמ"ש ברשב"ץ בשם רבינו מאיר ז"ל מדגרסינן בירושלמי דמגילה תולין בספרים ואין חולין בתפילין ומזוזות משמע דוקא חולין הוא דלא כו' והרי לך בהדיא שדקדק כיוצא בזה הדקדוק ממש שדקדקתי עכ"ל:

וכיון דדייק מהא דאין אוסרין על היחוד דמיירי לשום זנות וכמ"ש מהרי"ק ועלה משני מעלה עשו ביוחסין ואינו אלא לכתחלה בפנוי' אבל בדיעבד אין אוסרין דהא אמר אין אוסרין על היחוד אפי' בנתייחדו לשום זנות וע"כ הא דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש ומוכח דבדיעבד מותר. ואפשר דמפרש להך דאין אוסרין על היחוד לאו לכהן מיירי אלא אין אוסרין על היחוד בפנוי' ולענין מפותת אביו ע"ש בתו' ד"ה מעלה עשו ביוחסין בשם הר"ר יוסף. אבל לכהן ובנתייחדה לשום זנות אפי' בדיעבד אסורה ואפי' לפי' תו' שם דמיירי באשת איש אפשר דלא מיירי לכהן אלא לישראל וכ"ת אם לישראל א"כ ליכא חשש כלל כיון דביחוד ליכא חשש רצון וכמ"ש תו' ר"פ אין מעמידין דף כ"ו דלפי' מוהרי"ק מיירי בנתיחדה לשום זנות א"כ באשת ישראל איכ' חשש רצון ובזה הוא דאין אוסרין אבל לכהן יש לומר דאסורה לכהן אפי' בדיעבד כשנתייחדה לשום זנות ודוק:

והנה הך דיוקא של מוהרי"ק מיתורא דלישנא ודאי שפיר דק וכמו שהביא ראי' דכה"ג דקדק רבינו מאיר גבי תפילין אלא שהביא ממרחק לחמו דהכא בהאי מימרא גופי' דייק יתורא דלישנא ועיין בתשובת מיימוני לה"ל אישות סי' כ"ה ע"ש דדייק מדאמר רב אין אוסרין על היחוד משמע דוקא איחוד אבל על עדי כיעור אוסרין וליכא למימר ה"ה בעדי כיעור אין אוסרין והא דנקט התם יחוד משום רישא דמלתא דמלקין על היחוד רבותא דאיחוד לחודי' מלקין הא ודאי אי אמר רב במלתי' מלקין על היחוד אבל לא אוסרין הוי מצי לדחויי הכי אבל מכיון דהדר ונקט במלתי' על היחוד דאין אוסרין אלמא דאיחוד קאמר עכ"ל והיא תשובת מור"מ ע"ש:

מיהו נראה דלפי המסקנא דמסיק מעלה עשו ביוחסין ואינו אלא בפנוי' אבל באשת איש אין אוסרין וכתבו תו' דלפי"ז רישא דמלתא דקאמר מלקין על היחוד ע"כ בפנוי' מיירי דבאשת איש אין מלקין שלא להוציא לעז על הבנים כדאיתא בקידושין דף פ"א אלא דמילי מילי קאמר מלקין על היחוד בפנוי' ואין אוסרין על היחוד באש' איש ע"ש בתו' וא"כ כיון דמילי מילי תני תו לא קשיא הא דהדר ותני אבל אין אוסרין על היחוד כיון דזה קאי על אשת איש ומלקין על היחוד מיירי בפנוי' לא מצי תני מלקין על היחוד אבל לא אוסרין דהא במקום דמלקין דהיינו בפנוי' שם אוסרין וע"כ צריך לחזו' ולאמר אבל אין אוסרין על היחוד במלתא אחריתי היינו באשת איש. ולפי"ז מצינו לומר דרב מיירי ביחוד שלא לשום זנות וזעירי מיירי במדברת לשום זנות כיון דלא קשה יתורא דלישנא וכמ"ש אלא דבס"ד דהך דרב מיירי בחד גווני ובפנוי' ומלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד וקשה יתורא דלישנא ע"כ מיירי אין אוסרין על היחוד אפי' בנתייחדו לשום זנות וכמ"ש מוהרי"ק ולבתר דמסיק מעלה עשו ביוחסין בפנוי' לכהן ואין אוסרין על היחוד באשת איש וליכא יתורא דלישנא וא"כ מצי מיירי שלא לשום זנות ולפי"ז בפנוי' אסור' לכתחלה לכהן אפי' בלא נתייחדה לשום זנות והא דאמר זעירי מדברת ולא קאמר נסתרה משום דמיירי במדברת לשום זנות דוקא והיינו משום דהתם לא נודע בבירור שהוא פסול לה ואיכ' ספק ספיקא עד דהי' מדברת לשום זנות דה"ל כמו ראוה שנבעלה אבל נתייחדה עם פסול לה אפי' ביחוד בעלמא לכתחלה לא תנשא לכהונה:

(ח) על