אבני מילואים על השולחן ערוך - א כד

משום זונה היא. ולשטת רש"י חייבי כריתות ומיתות ב"ד דפסלי היינו משום כי תהי' אלמנה וגרושה יצאו אלו שאין להם קידושין וכמבואר לעיל

סעיף י"א (ד) אשת ישראל שנאנסה כתובות דף נ"א ואפי' תחלתו באונס וסופה ברצון וע"ש ועמ"ש בש"ש ש"א פט"ו

סעיף י"ג (ה) שהרי הודית שהי' זונה כתב הב"ש ז"ל נראה אם ניסת לכהן בני' כשרי' דאינה נאמנת לפסול בני' ודוק' לאב נתנה התורה נאמנות ולא לאם ואם האב אמר דמאמין לדברי' יכול לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לומר בן גרושה היא עכ"ל והיינו מדכתיב יכיר יכירנו לאחרים מש"ה אע"ג דאב בעצמו אינו יודע אלא שמאמין לאחר וסומך דעתו עליו ודומה לו שהוא כן ה"ל בכלל יכיר וכמו שיוכל לאסור על עצמו ע"י מה שמאמין לאחר ה"נ האב לבנים ה"ל כמו בעל דבר וכשסומך דעתו בזה ה"ל בכלל יכיר יכירנו לאחרים ועמ"ש בש"ש ש"ב פ"כ

סעיף י"ז (ו) פנוי' שראוה שנבעלה עיין בקונטריס ש"ש ש"ד פי"ז עד פכ"ד שם מבואר באורך בשטו' שיש לראשוני' בזה

סעיף י"ח (ז) אפי' לא הי' שוכן שם אלא כותי א'. כתב בנימוקי יוסף ס"פ אלמנ' לכ"ג דהיכ' דאיכ' אבי' או אחי' בעיר דה"ל לדידה חייבי כריתות והולד ממזר חיישינן למיעוט' ע"ש ועמ"ש בזה בש"ס ש"ד פ' כ"ב:

(ח) היתה אלמת או חרשת ומשום דאפי' היכא דאיכ' רוב כשרי' כל שאינ' טוענת ברי אפי' אם נשאת תצא עד דאיכא תרי רובי. בתשובת צמח צדק סי' פ"ב כתב באלמנה שניסת לכהן ח"י אייר ואח"כ בתשרי ט"ו בו ילדה ולד נגמר שערו וצפורנו והודית שזינת' עם בעל אחותה וע"ש שהעלה דאפי' הולד חי שלשים יום דודאי זינתה קודם שנשאת לבעלה זה מכל מקום מספקינן דלמא לא זינתה עם מי שאסור לה כמו שאמרה היא שזינתה עם בעל אחותה כדי לאוסרה עצמה על בעלה ואח"כ העלה להחמיר משום דהי' הוכחה טובא דקושטא קאמרה שהרי לא הודית מעצמה אלא אחר חקירה ודרישה יע"ש. ובס' בית מאיר השיגו דתיפוק לי' דאפי' להכשיר צריכה טענת ברי דלכשר נבעלה וכיון דהיא אומרת לפסול נבעלה נהי דאינו נאמנת בזה ומשום דעיני' נותנה באחר לא עדיף משותקת דכל שלא אמרה ברי לכשר נבעלה תצא וע"ש. אמנם כבר כתב כן בתשובת צ"צ סי' צ' והיא תשובה על מ"ש בסי' פ"ב ע"ש באשת כהן שזינתה כשהיתה פנוי' ונשאת לכהן וילדה תוך ה' חדשים ואמרה בפני נשים ובפני השמש שזינתה עם בעל אחותה וז"ל הנה כתבתי כבר הנראה לענ"ד שאסורה לבעלה כהן והבאתי ראיות לזה והכל הוא בידך כו' והעלה דאפי' אם לא אמרה תחלה שנבעלה לפסול לה כיון דהשתא אינה אומרת בהדיא שנבעלה לכשר לה אלא אומרת שלא נבעלה לבעל אחותה ונבעלה לאחר הרי היא כאלו אינה בדוקה כלל כיון שלא רצת' להגיד ודינה כאלמת שכתב הטור אה"ע סי' ו' שאפי' אם ניסת תצא וכן פסק בש"ע עכ"ל והיא היא על התשובה שבסי' פ"ב. ולענ"ד נראה כדברי הצ"צ שבסי' פ"ב דמ"ש בסי' צ' דזה הוי כאינה בדוק' ולדעתי הקלושה כיון דניסת לכהן אחר הזנות ה"ל כאמרה לכשר נבעלתי דאם היתה נבעלת לפסול לא היתה ניסת לכהן וכהאי דרמ"א בי"ד סי' קפ"ה באשה שאמר' טמאה אני לך שאינה צריכה להוציא האמתלא מפי' אלא כל ששוכבת אצל בעלה ע"ש בשם מוהרי"ו ובדרכי משה סי' ז' ז"ל והרד"ך בית ח' האריך בדין שבוי' וכתב דאם נשאת בפומבי ובפרהסיא בפני קהל ועדה שכל הקהל הם במקום ב"ד שבעירם אין לך באה בפני ב"ד שבעיר ואומרת להם טהורה אני והתירוה ב"ד לינשא ונשאוה גדולה מזו דנישואין שנשאת בפניהם הרי היא כאומרת להם שטהורה היא והם התירוה לינשא ע"ש ומבואר דכל שנשאת בפני קהל ועדה הרי היא כאומרת טהורה אני וה"נ כאלו אומרת לכשר נבעלתי וכשחוזרת ואומרת לפסול נבעלה ה"ל חוזר ומגיד ושוב אינה נאמנת משום דעיני' נותנה באחר ובפ"ק דכתובות דף י"ד רמי לי' אביי לרבא ומי אמר ר' יהושוע אינה נאמנת ורמינהו העיד ר"י ור"י ב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה א"ל הכי השתא התם אשה נשאת בודקת וניסת הכא אשה ומזנה בודקת ומזנה ופי' רש"י אלמנת עיסה כו' כגון שזרק לה בעל אמו גט ספק קרוב לו וכו' בודקת וניסת וי"ל שבדקה אחר אותה גירושין והוגד לה שקרוב לו הי' ולא נתגרשה כלל ואלמנ' היתה וכשירה לכהן ובתר הכי אמר רבא דר"י אדר"י קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא כו' אלא אמר רבא דר"ג אדר"ג לא קשיא התם ברי הכא שמא דר"י אדר"י נמי לא קשיא התם חד ספקא הכא תרי ספיקי וכתבו תו' ד"ה דר"י אדר"י לא קשיא ז"ל והשתא לא מצי לשנויי דבודקת ונשאת כדמשני לעיל כיון דהשתא אוקמינא באומרת שמא עכ"ל ומבואר דהיכא דאומרת ברי אמרינן בודקת וניסת ולא גרע מבודקת ומזנה והכא שהיא יודעת בברי אם לכשר אם לפסול אמרינן מדניסת לכהן יודעת שלא נבעלה לפסול לה וא"כ שוב לא מהימנא לומר אח"כ לפסול נבעלה ואמרינן עיני' נתנה באחר זה הנרא' לענ"ד. והא דכתב הרמב"ם וש"ע היתה אלמת כו' אם נשאת תצא ולא אמרינן דנישואין שלה לכהן הוי כאומרת ברי לי דכבר כתב בתשובת נ"ב חלק אה"ע סי' ז' דאלמת אפי' מרמזת לכשר נבעלתי כיון דאין רגילה כ"כ עם בני אדם אינה מבחנת בין כשר לפסול ע"ש. וא"כ ברי שלה נמי לא מהני כיון דאינה מבחנת בין כשר לפסול. ולפי מ"ש בקונטריס ש"ש ש"ד פ' כ"ב בטעמא דאלמות תצא ולא מהני מרמזת משום דתני זו עדות שהאשה כשירה לה ע"ש בכתובת דף י"ג ומשמע דהוי כמו עדות ואלם פסול אפי' כע"א במיתה לדעת כמה פוסקים ועיין ב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ז וגם באומר בפ"נ ובפ"נ אלם פסול להעיד מפי כתבו וכמבוא' פ"ק דגיטין דף ה' בתו' שם ד"ה חרש ע"ש אבל פקח דאפי' מפי כתבו כשר כיון שראוי להעיד וראוי לבילה ונשאת לכהן לא גרע ממרמזת אע"ג דלא אמרה בפי' ומשום דבודקת וניסת עדיף מבודקת ומזנה היכא דאיכ' ברי. ובתו' פ"ק דכתובות דף ט' ד"ה לא צריכא באשת כהן ז"ל וא"ת ונוקמה אחזקת כשרות שהיא כשירה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינתה ע"ש והקשה בחידושי פני יושוע דאפי' צאי תחתיו נימא שנבעלה לפסול ליה ומתרץ דמיירי ברוב כשרין ע"ש ואכתי תיקשי לפי מ"ש הפוסקים אפי' ברוב כשרים בעינן טענת ברי ואם אינה טוענת ברי אפי' נשאת תצא וגבי פ"פ ליכא טענת ברי כיון דמיירי בשותקת או במכחשתו ואומרת בתולה הייתי וכמבואר באשר"י פ"ק דכתובת וא"כ ליכא טענת ברי וצריך לומר דמיירי בתרי רובי ויותר נכון לפי מ"ש דכל שנשאת לכהן הוי כטענת ברי וכהאי דרד"ך בשבוי' שנשאת לכהן בפני קהל ועדה. וכן בהאי דרמ"א בי"ד סי' קפ"ק כל ששוכב' אצל בעלה אין צריך להוציא האמתלא מפי' ע"ש ואע"ג דהתם צריך שידע הבעל האמתלא דהיינו הקטטה שהי' ביניהם היינו משום דהתם כבר אמר' טמאה ואח"כ כשחוזרת ואומרת טהורה צריכה אמתלא וכל שידע האמתלא סגי במה ששוכבת אצלו במקום אמירה וא"כ ה"ה בזה כל שנשאת לכהן בפוס בי' היינו אמירה דידה שכשירה לכהונה ודוק:

(ט) אפי' נתעברה בעיר. ספ"ק דכתובת דף ט"ו הולכין אחר רוב העיר כו' ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ולא אחר רוב סיעה גרידא מ"ט גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב העיר נמי אי קאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו דה"ל קבוע וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ומי בעינן תרי רובי והתניא תשע חניו' כו' ובנמצא הלך אחר הרוב וכ"ת כשאין דלתות המדינה נעולות דקא אתי לי' רובא מעלמא הא אמר ר' זירא אעפ"י שדלתות מדינה נעולות מעלה עשו ביוחסין:

ובשטת הרמב"ם כתב ב"י דס"ל דלעולם לא מהני תרי רובי אא"כ הי' הביאה בפרשת דרכים דאי' תרי רובו רוב העיר וגם רוב העוברים שם כשרים וגריס כגי' רש"י איכא דקא אזלא איהי לגבייהו ע"ש ובשטת הטור כתב דגרס לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו ע"ש. והך גירסא אינו מובן דאי נימא דלעולם אזלינן בתר רוב העיר ולא פסלי אלא בידו' דאזלא איהי לגבייהו א"כ מאי פריך מתשע חניות כיון דהת' ידוע שפירש ממקום הקביעות אלא ודאי דעיקר הגזירה הי' אפי' בפירש משום קבוע ולהכי פריך אמאי לא גזור בתשע חניות פי' משום קבוע ומשני דמשום מעלת יוחסין גזרו טפי אטו קבוע. וכבר הארכנו בקו' ש"ש ש"ד פ' כ"ג

סי' ז' סעיף (א) אסורה לכהן כתב ב"ש ז"ל ואפשר אם שבוי' נשאת לישראל ונמצא דהית' בתולה מותרת אחר מיתתו לכהן וצ"ע ובט"ז אוסר וכתב דיש לחוש שמא הערה בה השבאי עכ"ל. ומצאתי בשו"ת רשב"ץ שכתב בזה להתיר ע"ש ח"ג סי' קע"ח ז"ל קטנה בת יששכר נשבית ביד עכו"ם והביאוה לטונס וקנאה יהודי אחד והעידו שהעליל בה ומצאה בתולה ואח"כ בא אדם א' שמו בליפא ונשאה בבונא כו' ז"ל שמטעם שבוי' לא היתה נאסרת עליו שהיא נאמנת לומר נשבתי וטהורה אני ואפי' יש עדי' שנשבית נאמנת לומר יש לי עדים שלא נטמאתי וכ"ש שהרי העידו שלא נבעלה