אבני מילואים על השולחן ערוך - א כב

כריתות ומשנינן כי תהי' כתיב הנך דאית בי' הוי' אלמ' זנות דחייבי כריתות לא פסול מאכיל' תרומ' הא הדר מייתינן התם קרא אחריני כי תהי' אלמנה וגרושה למעוטי כותי ועבד דאין לו אלמנות וגירושין ומהאי קרא נמי נפקא לן חייבי כריתות דהא אין לו אלמנות וגירושין בה עכ"ל וא"כ אשת איש וכל חייבי כריתות לא נפקא מאיש זר כיון דהנך לאו בני הוי' נינהו ולא נפקא אלא מהך קרא דנפקא עבד ועכו"ם והוא מכי תהי' אלמנה וגרושה ומהאי ודאי לא לקי וכמבואר בתו' דף מ"ד ד"ה ה"נ כיון דבא עלי' עשאה זונה כו' ועוד איצטריך לזונה מכותי ועבד לרבנן דר' עקיב' דליכ' בה לאו דתרומה מלאיש זר אלא מאלמנה וגרושה נפק' עכ"ל ומבואר דדוקא מלאיש זר הוא דאי' לאו דכתיב היא בתרומת הקד' לא תאכל ולכהונה נפק' מק"ו דלקי ג"כ וכמ"ש אבל הך דממעט עבד ועכו"ם מאלמנה וגרושה דיצאו אלו שאין בני הו' ליכ' מלקות ולשטת רש"י ה"ה חייבי כריתות דלאו בני הוי' לא נפקא מכי תהי' לאיש זר אלא מאלמנה וגרושה וליכא מלקות ומש"ה אשת כהן שנאנסה אינו לוקה אלא משום זונה וטומאה ומכי תהי' אלמנה וגרושה ליכא מלקות ולתרומה נמי ליכא מלקות ולכהונה דאינו אלא מק"ו דתרומה כיון דלתרומה גופי' ליכא מלקות ודאי לכהונה פשיטא דליכא מלקות. ולשטת תו' כל היכ' דלא תפס' קידושין אית בי' משום זונה ובעכו"ם ועב' נמי אית בי' משו' זונ' א"כ הא דאיצטריך קרא לעבד ועכו"ם אלמנה וגרושה אינו אלא לתרומה אבל לכהונה אית בי' לאו משום זונה וא"כ לתרומה לא לקי בעבד ועכו"ם כיון דאינו אלא משום אלמנה וגרושה דבזה לית בי' משום לאו וכמ"ש. עוד כתבו תו' שם ד"ה ה"נ כיון דבא עליה עשאה זונה ז"ל ולעיל ספ"ד אחין דף ל"ה הביא ר"י דכל הנך דע"י קידושין כיון דלא הוי זר אצלו מעיקרא לא הוי בכלל לאיש זר וזונה דפסולה לתרומה משום דכללי' קרא בהדי חללה להכי פסולה כחללה ע"ש א"כ למה צריך קרא אלמנה וגרושה לעכו"ם ועבד תיפוק לי' דכל שאין לו קידושין בה זונה היא וממילא תיפסיל נמי לתרומה כיון דכללי' קרא בהדי חללה וצ"ע כעת:

והנה לפי מ"ש בשטת רש"י א"כ חייבי לאוין חמירא, מחייבי כריתות דאם בא עלי' מחייבי כריתות ומיתות ב"ד ליכ' לאו לתרומה דחייבי כריתות לא נפק' מלאיש זר אלא מאלמנ' וגרושה ובזה ליכ' מלקות ואלו ביאת חייבי לאוין נפקא לן מבת כהן כי תהיה לאיש זר דאי' לאו אם תאכל בתרומ' ולכהונה ודאי לקי על חייבי כריתות ומיתות ב"ד משום זונה לא יקחו מיהו לתרומה חמיר' חייבי לאוין מחייבי כריתות וכמ"ש (ג) לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל. כתב הרב המגיד פי"ח מאיסורי ביאה ז"ל ודע שרבינו כשהזכיר נבעלה לאדם שהיא אסורה לא הוצרך להביא מחזיר גרושתו דהא ודאי לא פסיל לה משום דלאו זר אצלה מעיקרא הוא לפי שלא אמרו כן אלא לתרומה אבל לכהונה כבר נפסלה מחמת שנתגרשה ומכל מקום בדין היה לו לבאר עכ"ל ואיכא למידק בדברי הרמב"ם פי"ט מא"ב שכתב ז"ל לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה חזר ובא עלי' ביאה שני' ונתעברה היא חללה וולדה חלל לפי שהיא מאיסורי כהונה עכ"ל וכיון דמחזיר גרושתו לאו זר אצלה מעיקר' כיון דאינו אלא ע"י קידושין וביבמות דף ט"ו מבואר להדי' בפי' רש"י ד"ה היא עצמה מתחללת כו' דאין נפסלת בחייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקר' לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקר' הוא עכ"ל וכן בתו' שם ד"ה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת כו' ולאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר אצלה מעיקר' הוא וכ"כ תו' יבמות דף ע"ז ד"ה כ"ג באלמנה ע"ש דיבמה לשוק ומחזיר גרושתו לא פסלי ע"ש. ועוד קשה לי טוב' דהא בש"ס משמע להדי' כן דיבמה לשוק לא נפסלה וכמו מחזיר גרושתו הוא ע"ש פ"ק דיבמו' דף ט"ו שאלו את ר' יושוע צרת הבת מהו כו' קבעי מיני' צרו' וקפשיט לי' בני צרות תרתי קא בעי מיני' צרות מאי ואת"ל צרות כבית הלל בני צרות דב"ה לב"ש מאי למאי נפק' מיני' למיפשט ולד מחזיר גרושתו לב"ה מי קאמרינן ק"ו ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום או דלמ' איכ' למיפרך מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת ע"ש ופי' רש"י תאמר במחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקר' הוא וע"ש ואמר להם צרות מתיירא אני כו' בני צרות אני מעיד לכם ע"ש ואי נימא דיבמה לשוק נפסלה משום זונה וכדברי הרמב"ם היכי מעיד בבני צרות. ובטור פסק דמחייבי לאוין לא נעשית זונה לבד מיבמה לשוק דנפסלה בביאתה וכתב הב"י בטעמו משום דיבמה לשוק לא תפסי קידושין ע"ש ומבואר מדברי רש"י ותו' הנ"ל שכתבו בפשיטות דיבמה לשוק לא נפסלה לכהונה. ועוד דהיכי קאמר למיפשט ולד מחזיר גרושתו לב"ה מי קאמרי' ק"ו כו' והיכי בעי למיפשט דהא אם יאמר ביבמה לשוק דבנה פגום אכתי איכ' לספוקי גבי מחזיר גרושתו ומשו' דיבמ' לשוק היא עצמה מתחללת ומשום דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין משא"כ במחזיר גרושתו לא אמרינן ק"ו ומשום דמה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת וגבי מחזיר גרושתו קידושין תופסין. ולכן נראה מדברי רש"י ותו' דס"ל דגם ביבמה לשוק לא מיפסלה לכהונ' דאע"ג דאין קידושין תופסין בה אפ"ה לא חשיבא זונה דדוקא עבד ועכו"ם ניפסלו משום דכתיב אלמנ' וגרושה יצאו אלו שאין בהן אלמנו' וגירושין שאין קידושין בהם אבל יבמה לשוק כיון שעומדת לחליצה חשיבא באלמנות וגירושין. וכיוצא בזה כתבו תו' פרק החולץ דף מ"ט ד"ה הכל מודים בבא על הנדה ז"ל ואפי' למ"ד דהוי ממזר מנכרי ועבד מכל מקום אין ממזר מיבמה לשוק דכיון דיבמה עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קידושין עכ"ל. ועוד נראה דוקא לעכו"ם ועבד דמעולם לא הי' להם אלמנות וגירושין אבל יבמה לשוק כיון דקודם שנתקדשה לבעלה היתה בת קידושין חשיבא נמי בת אלמנות וגירושין. וכן נראה מדברי תו' יבמות דף ל"ה ד"ה אעפ"י שמותרת לבעלה שכתבו שם דכל הנך שע"י שאר אפי' חייבי כריתות לא נפסלו לתרומה משום קרא דובת כי תהי' לאיש זר ומשום דכל ע"י אישות לא הוי זר מעיקר' ע"ש. ומשמע דלא מיפסלי לתרומה משום כי תהי' אלמנה וגרושה וכמ"ש לעיל בשטת רש"י ע"כ דסברי דוקא עכו"ם ועבד לית בהו אלמנות וגירושין אבל הנך דע"י שאר חשיבא בת אלמנות וגירושין קודם שנאסרו ע"י שאר מיהו בשטת רש"י דחשיב הנך שע"י שאר בחייבי כריתות דאין להם אלמנו' וגירושין ואפ"ה סובר רש"י דיבמה לשוק לא נתחללה ואע"ג דאין קידושין תופסין בה אפשר דאזיל אליבי' דמ"ד קידושין תופסין ביבמה ועוד דיבמה לשוק עדיף מהנך שע"י שאר ומשום דיבמה עומדת לחלוץ חשיב' בת קידושין משא"כ הנך שע"י שאר אינה עומדת להיתרא. ומכל הלין מבואר דיבמה לשוק לא נפסלה ומשום דלא חשיב זר מעיקרא. וא"כ דברי הרמב"ם פי"ט מא"ב שכתב לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם כו' ונעשית זונה קשה כיון דמחזיר גרושתו לא נעשית זונה ומשום דלא הי' זר מעיקרא וכמ"ש הרב המגי' א"כ יבמה לשוק נמי לא הוי זר מעיקר' ואין לומר בשיטת הרמב"ם משום אלמנה וגרושה וסובר הרמב"ם דגם יבמה לשוק חשובה אין לה אלמנות וגירושין ולכהונה בק"ו מתרומה דהא קידושין תפסי ביבמה ומידי ספיקא לא נפקא ואיך חשיב לה הרמב"ם לודאי זונה ומוהרש"ל וב"ח כתבו בדברי הטור וב"י דאע"ג דקי"ל דיבמה לשוק צריכה גט היינו לחומרא בעלמא אבל מדינא אין צריכה גט ע"ש. אמנם מדברי הרמב"ם נראה מבואר דספק גמור הוא ע"ש פ"ד מאישות ז"ל חוץ מיבמה שנתקדשה לזר היא מקודשת מספק נסתפק לחכמי' אם הקידושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קידושין תופסין בה כערוה עכ"ל:

ומזה נראה דמדינא לא נפקא מספיקא והנראה לענ"ד בשטת הרמב"ם דס"ל דמחייבי לאוין נמי הוי זונה ובדף ס"ח דקאמרי מנא הני מילי דאמר רב יהודה אמר רב אמר קרא ובת כהן כי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול פסולה דהיינו לתרומה דלא כתיב זונה אלא לכהונה דכתיב זונה לא יקחו להכי צריך קרא לתרומה ובש"ס שם דאמרו אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל היינו כמ"ש הרשב"א בחידושיו שם שהקשה בהא דיליף מכי תהי' לאיש זר ותיפוק לי' משום זונה ותירץ דאין זונה אלא מחייבי כריתות ואח"כ כתב דאיצטריך כי תהי' לאיש זר להיכא דנאנסה דליכא משום זונה וכדאמרו פ' הבא על יבמתו דף נ"ו באשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה משום זונה לא ועלה כתב שכן עיקר ע"ש וא"כ הרמב"ם לטעמי' שכתב פי"ח מא"ב דנאנסה לוקה משום טומאה ואף משום זונה וע"ש וא"כ לכהונה לא צריך למילף משום איש זר אלא משום דהוי זונה ואפי' באונס ועיקר קרא דלאיש זר אינו אלא לתרומה דזונה לא כתיב אלא לכהונה וכדכתיב לא יקחו ובש"ס דאמר אשכחן לתרומה לכהונה מנלן היינו באונס והסוגיא אזלא להך לישנא ביבמו' דף נ"ו דנאנסה אין בו משום זונה והרמב"ם פסק כאידך לשנא דגם באונס אית בי' משום זונה א"כ לכהונה לא צריך קרא דלאיש זר וא"כ דלא נפקא לכהונה מלאיש זר אלא משום זונה לא יקחו א"כ יבמה לשוק נמי מיפסל' לכהונה אבל לתרומה דצריך למילף מלאיש זר דזונה לא כתיב אלא לכהונה צריך זר מעיקרא. ובש"ס דקאמר אי הכי מחזיר