אבני מילואים על השולחן ערוך - א קעב

בעצמו ששאל בגדיו הוא מצא האדושטאט. ובאמת כ"ז אינו מן הצורך. דכיון דקי"ל כרבא דלא חיישינן לנפילה אף דרבי' כלל:

וכיון שכבר הכריע הב"ש דבכיס וארנקי לא חיישינן לנפילה וגם דעת הב"י כן וכבר הוכחנו בבירור שדעת רש"י ביבמות דף קכ"ב ד"ה כ"א לכשתהא הפונדקית כו' דעל הסימנים סמכו וע"י דמקלו ותרמילו וס"ת אין דרכו לשאול וע"ז סמכו הרי להדיא דאי נימא סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה דאל"כ תפשוט מדר"ע דסימנין דאוריית' ולולא דמסתפינ' הייתי אומר דממקומו מוכרע דלא חיישינן לשאל' בדבר שאין דרכו להשאיל אף אם נימא סימנים דרבנן. דהא עיקר טעמו של הב"ש הוא כיון דסימני' דרבנן ובעינן ס"מ ובחשש שאלה לא הוי סימן מובהק ולפענ"דנ לפקפק ע"ז דהא באמת עיקר מאי דמיבעי אי סי' דאוריית' או דרבנן משום דדלמ' שכיחי סימנים כאלו וכמ"ש הפ"י בב"מ להדי' וא"כ למאי דבעי לומר דסימנין דאוריית' וע"כ צריכין אנו לומר דסימני' לא שכיח ומוקי מתניתין בחוורי וסומקי ולהאי תירוצ' דמוקי בחיורי וסומקי לא חיישינן לשאלה וא"כ קשה דהא עכ"פ איכא חשש שאלה תו אזיל לי' סימני' ותהוי כשכיח ונימא דלא התיר' תורה בסימני' רק היכא דליכ' חשש שאלה משא"כ היכא דאיכ' חשש שאל' הוי כשכיח ולא מהני וע"כ צ"ל דלהאי תירוצ' דחיוורי וסומקי תו לא חיישינן לשאל' ואין חשש שאלה פוגם כלל לעשות כשכיח. ולפי' נהי דמסקינן סימנים דרבנן והיינו דלא סמכינן אשארי סי' דלמא שכיחי משא"כ בסי' מובהק שרינין אף אי סי' דרבנן משום דסי' מובהק בוודאי לא שכיח א"כ בוודאי אין חשש שאלה פוגמו לעשותו שכיח ואדרבא ק"ו הוא דמה אם בדאורייתא סומכין אסימנים אמצעים אף דשכיח קצת אעפ"כ אנו אומרין דאין חשש שאלה פוגמיו מכ"ש בסי' מובהק דלא שכיח כלל דאין שאלה פוגמו אך הרחקתי סברא זאת לומר אותה מדעתי מחמת שכתבתי דאולי אף לתירוצא דחיוור וסומק יש חשש והני תירוצי לא פליגי ותירץ הראשון מתרץ בכליו ביש בהם סימנים מובהקים ואין סומכים משום חשש שאלה ובתירוצא דחיוור וסומק אף באיש דאין דרכו להשאיל או בכלים שאין דרכם להשאילם דלא מהני בחיוורי וסומקי:

אבל עכ"פ מדברים דלא חיישינן לשאלה כמו כיס וארנקי סומכין עליו. ולא חיישינן לשאלה כמ"ש הב"ש ומה שאמר שעכ"פ ע"כ כוונתו הוא שהוא מגליל לבוב ואומר עוד סברא אחת בזה שוודאי מה שהוא אומר שהוא מלבוב. ע"כ הי' לו תירץ בקל להשיב וליישב דבריו דכוונתו שהוא מגליל לבוב דהא ע"כ הוא מרתת פן ישאלו על אדוסטאט. ויצטרך להראותו לפני המאגיסטראט. והנראה מהאדוסטאט שכבר הוצרך במקומות רבים להראותו. ונכתב עליו במקומות רבים שראו אותו כנהוג עפ"י פקידת הקיר"ה וא"כ בודאי הי' מתירא בכל מקום. פן יאמרו לו רוזני הקהל ולהבדיל הערכאו' להראותו ויתפס כגנב הנמצא במחתר' על שנותן טעמו וע"כ יצטרך ליישב דבריו כי אי אפשר ליישב דברי הדוסטאט. לאשר שם מבואר הנומר בהפאמעליט שלו ושהוא תושב בטרניפאל ומשפטיו ומעשהו וע"כ יצטרך להודות שהו' מטרניפאל ולתרץ דבריו במה שאמר שהוא מלבוב וא"כ כמו שהוא יישב דבריו כן גם אנו ניישב דבריו ועוד ראי' אביא דבדבר שיכול להתברר תיכף לא שכיח לשקר וע"כ היה לו טעם ליישב דבריו בטוב מהא שכת' הש"ך בי"ד סי' צ"ח דסומכין על טעימ' קפילא ומקשי הש"ך שם הא אין נכרי נאמן אפי' במס"לת באיסור דאורייתא ומסיק שם כיון דיש לברר במקומו לטעום אחריו ויתברר שקרו במקומו סומכין עליו הרי בכאן אם יבקשו ממנו אדוסטאט ויבקשו וימצא אצלו ויראו שדבריו יסתרו כתבו:

ע"כ יצטרך לתרץ דבורו ולא כתבו וא"כ בע"כ יצטרך למצוא טעם מקובל מדוע הגיד שהו' מלבוב או שיאמר מעכשיו באתי מלבוב או שהוא מגליל לבוב וכיון שיש לו לתרץ דבורו גם אנו נתרץ דבורו כנ"ל ויש לסמוך על אדוסטאט ועל קוויטלך מנרות ועל סימני הגוף עם חולי השבר ועל סימני בגדים אשר לפי רוב הפוסקי' לא חיישינן לשאלה ובהצטרפם אחד אל אחד יש בהם די לסמוך והרי ראינו שבעהמ"ח ס' צ"צ בסי' ק"ו סמך עצמו על הסידור שהי' בידו בשאלה ואין השואל רשאי להשאיל אף שאינו דומה כ"כ לנידון דידן וכמ"ש הוא בעצמו דאפשר דלא ידע דאסור להשאיל, גם מ"ש דאין כל הסידורים שוים. גם זה אינו מוכרח הלא לא סידור א' נדפס רק כמה אלפים ויש למצוא כמו זה ועכ"פ סמך ע"ז והבעל פנים מאירות בחלק ב' סי' ל"ב על כתב קיבוץ והאיך לא נסמוך אנן על האדוסטאט שיש, בו סמיכה יותר מאלו. בצירוף כל שאר ענינים הללו כי ע"כ לא סמכי רק בצירוף וטעמים אחרים דכמה פוסקים דלא חיישינן לשאלה אך לאשר אני מתירא להרים ראשי בדבר זה מה שאמר שהו' מלבוב. ובודאי בכ"מ סומכין על אמירתו ואין בודקין אחריו כמו דאמרינן שמע קול שאמר אני פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ומצאו מת ולא הכירוהו משיאין את אשתו. גם הני מעשיות דסוף יבמות גבי ב' ארי' וכו' מבואר להדיא אי מיקרי ואמר ואנן לא ידעינן דמשיאין את אשתו. ולא אמרינן דלמא אינו ממקום זה רק מסמוך לו או מגליל זה והאיך אנן ניקו ונסמוך ע"ז אך אחר שראיתי בתשובו' פנים מאירות חלק ב' סי' קי"ד מתיר בשינוי שמו מכ"ש לכאורה בשינוי מקום. וגם אחר שראיתי ושמעתי שהאחרונים סמכו ע"ז ואולי דעתם דבודאי במקום שאין אומדנות והוכחות נגד זה לא מתרצינן דבריו ובודאי סומכין על דבריו כאשר אמר משא"כ במקום שיש אומדנות והוכחו' נגד דבריו שמשקר מיישבין אנו דבריו שיסכימו לאומדנו' וכדקי"ל גבי עדות בהלכות עדות וגבי שליש שמיישבין דברי' לזאת סמכו האחרונים להתיר ואולי אפשר ג"כ לצרף לזה דכיון דאיכא אומדנות הוי שינוי מקום כשינה בדבר שא"צ דקי"ל גבי גט בסי' קכ"ח דשינוי כי האי כשר ואפשר לחלק ביניהם:

ושוב ראיתי בתשובת הר"נ סי' ל"ג שהתיר להדי' בא' שאמר שישנה שמו בכדי להניח אשתו עגונה:

מטעם סימנים עשוין להשתנות כמבואר שם ואף דכאן לא אמר שישנה שמו מ"מ יש לצדד להקל ואין פנאי להאריך והנה אחר כותבי זאת מצאתי ראיתי בשו"ת הב"ח סי' פ"ו דמתירוצא דמתרץ גופו דאריך וגוץ. וכליו דחיישינן לשאלה מוכח דחיישינן לשאלה כאשר הארכתי למעלה מדלא אמר ג"כ כליו בחוורי וסומקי ונהניתי שכוונתי ת"ל י"ת לדעתו הגדולה וסיים שם ג"כ דבכלים דלא מושלי לא חיישינן לשאלה כהכרעת הב"ש ובסי' פ"ח התיר במציאת מפתח מטעם דאינו משאיל דלמא ילך לביתו ויקח כל אשר לו מידו ובזה אין דבריו מוכרחי' שאיכא למימר דידע שזה הוא חסיד ונאמן ולא ישלח ידו בשל אחרים וכמה פעמים מפקידין ביד נאמן מעות ומטלטלין אבל בנ"ד לפענ"ד עדיף מכיס וארנקי וגם הי' מקום מחמת תפילין שהכירו ולא הכנסתי עצמו בזה מחמת שאמרו תפילין בי בר חבי משכח שכיחי:

תמו דברי הכותב להלכה ולא למעשה רק אם יסכים כבודו דמר בדעתו הרחבה וכבר הסכים עמי הגאון אב"ד דק"ק בוטשאטש יצ"ו אני גם אנכי אהי' כסניף עמהם, דברי המתאבק בעפר רגלם של ת"ח הדורש ומבקש מהש"י שלא יכשל בתורתו ושלא לומר ח"ו על איסור היתר ולדבר הזה יסלח לי אדוני על אשר לא הארכתי בדברי חיבה. ולהללו ולשבחו כראוי לו אמרתי דומי' תהילתו והקיצור בשבחי' תפארתו והאהבה העזה אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה הנה הוא תקוע בלב לעולם לא תמוט וענותנותו תרבני. ותרשני לומר דבר לפניו וישיבוני דברי באהבה דברי אובהו המצפה לדבריו ולתורתו ובוטח באהבתו שיתן מקו' לשאלותיו:

ה"ק יהושוע העשיל אב"ד דק"ד טארנאפיל והגליל יע"א:

ב"ה יום ואו י"ד תשרי תקסו לפ"ק פה ק"ק סטרי

שלום לכבוד אהובי ידיד ד' וידיד נפשי ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם החריף ובקי בן של קדושים אראלים ותרשישים ג"י ע"ה פ"ה מפיק מרגליות ק"ש מוה' יהושע העשליש יצ"ו הנה האיר אל עבר פני מכתב הדרת מעכ"ת הרמה והנשאה, אמנם בהגיע לידי ימי רצון ותפלה ותחנונים. ואין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה לא יכולתי לעיין בהם והנה נתתי לבי לעיין בדברי קדשו ואם גם לעת הזאת אין הפנאי מסכים כי ימי מצוה ועשי' המה. אולם להיות הלכה למעשה הוא, הוכרחתי ליקח לעצמי זמן מה. והנה ראיתי בדברי קדשו ות"ל ידיו רב לו לאסוקי שמעתתא אליב' דהלכתא בפלפול עצום ומעכ"ת אינו צריך לגמרא דידי ולא לסברא דידי. אך למלאות רצון אהובינו. באתי לטייל קצת באמרי פניניו. והנה על דבר השאל' ששינה שם עירו. ואמרו שהוא שמואל מלבוב. וע"י סימני גופו וע"י סימני שבכליו. וע"י כתבים שאתו הי' מבואר שהוא שמואל מטארניפאל ופלפל רו"מ כ"ת הנשאה בדברי רש"י שכתב גבי פונדקית על הסי' סמכו. וקשיא לי' לרו"מ מכ"ת ניחוש לשאלה ולזה הבי' ראי' דכלים דלא מושלי אינשי לא חיישינן לשאלה. אמנם נראה דבש"ס מבואר שם להדי'. דטעמא דר' עקיבא משום דהית' מסיחה לפי תומה. ע"ש בש"ס מאי גריעות' דפונדקית כו' מסיח' לפי תומה היתה ואי נימא טעמא