אבני מילואים על השולחן ערוך - א קסט

עלי ואף כי בער אנכי מאיש ולא אדע עכ"ז שוקדים על דלתותי רוגשים בהרמת קול יען אשר אנכי עובד להם עבודת הקודש וכי ימצא חלל באדמ' בגבולי עלי מוטל להתחיל בדבר זה אם לאיסור או להיתר לכן לא מנעתי ולא אחשה מלדבר ולא אבוש לעמוד בפני הגדולי' חקרי לב ואתפלל אל ד' יחנינו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולא יצא מתחת ידי מכשול ח"ו:

ובאמת כל איברי דא לדא נקשון להכניס א"ע למצוא היתר אשר איננו מבואר בראשונ' ובפרט בחומר א"א ותולדותיהן כיוצא בהן איסורו דאיסור לא יבא ממזר לעולם אך לאשר ראיתי בדברי מהרא"י בפסקיו בסי' קל"ח הביאו ג"כ האחרונים ח"מ וב"ש דבמקום אומדנות והוכחות אף שאין שום עדות מספקת כמבואר שם מ"מ אם ניסת לא תצא והיינו ע"כ דמחמת אומדנות גופא מותרת מדאוריית' ואסור' רק מדרבנן ובהוראת חכם ל"ת וכמדומ' לי להבי' ראי' מכתובות דף כ"ג מרש"י שכתב באומרת ברי לי ופרש"י שאלו הי' קיים הי' בא. והר"ן השיג על רש"י כמבואר שם ולפענ"ד כוונת רש"י מחמת שמבואר בתק"ע בסי' י"ז סעיף ל"ז דאש' בעצמ' וע"א הוי כשנים אם שני פסולי עדי' מכחישים אותם וקי"ל דבפסול עדי' הולכין אחר רוב דעות ועל' על דעת רש"י כיון דקתני בבריית' סתם ב' אומרים מת וב' אומרי' כו' מיירי אף בעדות פסולין כיון דלא קתני' בהדי' דמיירי דווק' בעדי' כשרים. וכיון שכן היאך נוכל לומר שהאש' אומרת ברי לי שמת הי' לנו לילך אחר רוב דעת אליב' דכ"ע לכן כתב רש"י שאינ' אומרת שמת אלא מאומדנ' שאלו הי' קיים הי' בא. ואומדנא אע"ג דמדאוריית' מהני מ"מ לרוב דעות לא מצטרפי לעדו' שתה' חשובה כעד:

כן נראה לי לכאור' להליץ בעד רש"י ואולי גם הר"ן מוד' לרש"י ולא השיג על רש"י רק בהאי או בפירו' דברייתא דמשמע דאף בשהי' ישראל שרויין על אדמתן והי' מספר בני ישראל כחול הים כו' מיירי הבריית' דאז לא היו ידועים ואז אין זה אומדנ' כנרא' ממהרא"י אבל באומדנות רבות כמ"ש מהרא"י או בזמן הזה מוד' ג"כ הר"ן לדין דרש"י לו מהראי' שהו' אומדנא גדול' כמבואר שם במהרא"י להדי' וע"ש ולזאת נשקד עול פשעי בידי מאשר יגורתי אמרתי אשמע לקול בוכים הללו ואאזור כגבור חלצי אף שאין בי כח להרות בדבר א"א החמור' רק אשר ישים ד' בפי אותו אדבר ואשר יחונני דעת אציע לפני גאוני הזמן ואשמע מה יענו גם הם:

ומעכשיו קודם כל אנו צריכין להקדים מעסקי שאלה זו אשר יש בו קוץ גדול מה שאמר שהו' שמואל מלבוב ולזה אינו מועיל שום סימן אף אם יהיו אלף סימני' בגופו ובאמת בבא הג"ע לידי אמרתי אין לזו תקנ' ויהי כשמע' את דברי הרימ' קול גדול לצעוק כך הי' דרכו מאז מעולם בנסעו שמה הגיד תיכף שאינו מטרניפאל רק ממקום אחר ידע אינש בנפשי' מעשיו אשר עשה פה שהוא שנוא בעיני כל רואיו ושומעיו כי כולם קמים עליו לרעה כי דבריו ומעשיו מפורסמים לכמה פרסאות לכן שינ' שם עירו כי ירא פן נשמע גם בשארי מקומו' ממשלת קיר"ה מעשיו וירחיקוהו כולם. וכבר הי' זה האיש נתפס בקרימונאל בסטאניםלאב כמה שנים בבי' כלא יושבי חשך ומה לי לספר בגנותו גלוי הוא לכל סביבותינו זאת אמרתי אולי יש תיקנו אחרי שהעידו כמה אנשים על דברים הללו שכך דרכו לעולם וא"כ אמיר' דהאי גבר' לית בי' משש' ועכ"ז איני סומך א"ע עלי בפרוטרוט רק שיענו כולם כאחד שהשינוי מקום הזה אין לגרוע ואמיר' דהאי גבר' מידי משש' אית בי' וכמאן דליתי ואף אחד מהרואים יכול לעכב כי אין בזה מגמרא סמוכ' שיש בה די ואם יסכימו כולם גם אנכי לא אחשוך מלהיות כאחד מהם לשאת במשא זו. ונמטי שיבא מכשורא עמהם ג"כ ובפרט שמצאתי בתשובת הר"ן סי' ל"ג דהיכי דאמר קודם שיניח אשתו עגונ' דאינו מעיד שינוי השם דהוי סימנים עשויין להשתנות ואף בתשובת גאונו בתראי מחלק בסי' ק"ז מ"מ הארכתי במקום אחר בנ"ד שאמר ג"כ קודם נסיעתו שיראה שתהי' אשתו עגונ' ולא שינ' שמו רק שם עירו לבד דלית לן בה:

ובאמת האומדנות בכאן רבות אשר נמצאו בגדיו וכל כתביו וקוויטלך מנרות אשר אין שייך בהם שאל' למה ישאל חברו כדבר הזה הבעה"ב אשר בעיר או ישמרם להראות לפאלטיר או יזרקם לאשפ' והמביאם מעיר לעיר עמו אינו רק להראות כי הוא מעיר הזאת ולזאת ישאם עמו להיות לו לעד וא"כ איך ימסרם לאחר אף לפקדון ממ"נ אם מהצורך להביאם עמו בכדי שיכירו אותו בעברו ממקום למקום איך יפקדם לאח' ועד עתה נושאי' אפי' בקרוב למען תהי' לו לעד ובהרחיק העיר' יפקידם ביד אחר אין לנו אומדנות גדול' מזו. ובפרט אומדנות תמונת פניו וצורתו ושערו וקומתו כמבואר באדוסטאט גם חולי השבר ואף שהגאון נ"ב בספרו מפקפק ע"ז אולי גם זה סימן אמצעי מיקרי ועכ"פ אומדנא היא זו לדעתי. ובזה ניחא לי דברי מהרא"י שכתב באמצע דהפונדקית היתה מראה פנים לדברי' וכו' שהרי הוציאה להם מקלו ותרמילו ואלו הי' חי והלך לדרכו לא הי' מניח החפצים האלו ולכאורה קשה מה זו סמיכה הא חיישינן לשאלה וכמ"ש מהרא"י בעצמו בסי' קס"א ובוודאי מאן דחייש לשאלה חייש לפקדון כדמוכח ביבמות דף קט"ו אי לפקדון כו' הרי דחיישינן לפקדון ואם תירצה לומר דמהרא"י ס"ל דמקלו ותרמילו הוי ככיס וארנקי וטבעת וכן נראה באמת מדברי רש"י בדף קכ"ב ע"א ד"ה כ"א וכו' שהרי פונדקית הוציאה להם ועל הסימנים סמכו עכ"ל וקשה איך סמכו ע"ז הא חיישינן לשאלה ופקדון וע"כ דסבר ר"ע דאינו משאיל ומפקיד אלו ובפרט כי ס"ת לא יתן להפקיד ביד נכרית א"כ הרי להדי' דכלי' הללו דאין דרכן להפקידן אין אנו חוששין וקשה באמת איך הביאו חכמים ראי' מהתם ממ"נ או שהיתה מסל"ת כקושיית התוס' שם ד"ה פונדקית או שהיתה מראה להם מקלו ותרמילו דהוי סימן מובהק ולא שייך תירוצם וע"כ דרבנן סברי או שלא הי' להם בהכלי' סימני' או דחיישינן לשאלה בכלים הללו וא"כ מאי קאמר מהרא"י שם ולפמ"ש ל"ק מידי דעכ"פ אומדנא גדולה הוי ומדברי רש"י אליבא דר"ע דהתירו ע"י סימני' יש ראי' גדולה דאי סימנין דרבנן לא חיישינן בכיס וארנקי לשאלה דלא כהב"י אליבא דריטב"א שמביא הב"ש בס"ק עיי"ן רק כהכרעת הב"ש דאל"ה למה התירו לר' עקיב' בסימנים גבי פונדקית ולקמן נבאר עוד בעזה"י מזה:

ולדעתי דאומדנא שלנו דומה לאומדנא של מהרא"י אף שאין הנידון דומה לראי' דהתם קול גדול ולא יסף הוי עכ"פ שמת משא"כ אם נימא שאחר הוא אין כאן משום קול שזה מת מ"מ לדעתי הוי זה בעצמו שאמר ששמו שמואל ומת ולא נפקד שמואל אחר שנתכסה מן העין עיין בח"מ סימן ל"ח שמביא בשם מהרא"י דכל שלא נתכסה אחר מן העין מתירין בשמו ושם אביו לחוד והוא במהראי' סי' רכ"ד א"כ נידון דידן נמי אומדנא גדולה היא ועוד דהא לכמה פוסקים מותרת בסימני בגדים לחוד דסברי דלא חיישינן לשאלה כמ"ש הש"ך בסי' ס"ה והפנים מאירות בסי' ל"ב א"כ בוודאי בדעבד ל"ת אך אנו נבאר לקמן דעת הרמב"ם דחיישינן לשאלה ועכשיו נראה במה שיש להתיר אשה זו לכל הפוסקים. ואדברה וירווח לי אף אולי לא יצאתי י"ח כזה כי אין צריכין למצוא קולית לתק"ע ולא חומרות מ"מ אציע לפני גאוני זמנינו מה שעלה על דעתי ובתחילה נדבר מסימני כליו לחוד אם יש להתיר:

וזה יצא ראשונה אם יש להתיר מטעם סימני' מובהקים וט"ע בכליו לפענ"ד אין להתיר שכבר כתבו האחרונים וביחוד הבעל פנים מחירות בחלק ב' סי' ל"ב שאין להתיר נגד דעת הב"י והגאון ח"צ בתשובותיו סי' קל"ד החמיר שאין לסמוך אף אם נמצא הרוג בכל כליו מכף רגל עד ראש ע"ש. אמת שהפ"מ מראה פנים לסמוך על הפוסקים שפסקי דלא חיישינן לשאלה וכתב שלא מצא דבר זה בהרמב"ם דסובר דלא חיישינן לשאלה רק ברא"ש מבואר כן להדי' בספ"ק דמציעא הלכה ג' ובתשובה שמביא הטור להדי' בסי' קי"ח מביא בשם הרא"ש דחיישינן לשאלה. ובאמ' ברא"ש ספ"ק דמציעא אין ראי' דאפשר לומר דהרא"ש מפרש המשנה אף להאי תירוצא דחיישינן לשאלה אבל לא לפסק הלכה אך מתשובה שהבאתי מוכח כן להדי' דחיישינן לשאלה:

ברם מה שכתב שבהרמב"ם אין הכרע לענ"ד דבר זה מוכרע לכאורה בפ"ג מהלכת גירושין הלכה ט' וז"ל המביא גט ואבד ממנו וכו' או שמצא כלי שהניחו בו ויש לו טביעות עין באורכו ורוחבו של גט וכו' ה"ז בחזקתו ותתגרש בו עכ"ד ותמה הר"ן עליו כיון שיש לו סימן בחפיסה למה צריך שיכיר הגט והביאו שם הכ"מ וא"כ ע"כ הרמב"ם שמצריך שיכיר הגט ע"כ דסובר כסברת התוס' בגיטין כ"ח דאף במצאו בעצמו חיישינן לשאלה רק דווקא בדקים לי' שלא השאילו וכתירוץ הראשון שם בתוס' ד"ה מצאו בחפיסה אבל בא"י מוכרח להיות לו ט"ע בגט דווקא ומצאו בחפיסה דנקיט היינו לרבותא דאף דמצאו בחפיסה והי' לחוש לשאלה אפילו הכי סומכין על ט"ע שבגט או אפשר דע"י החפיסה יש לו ט"ע בגט וכמ"ש התוס' ביבמות דף ק"ך בט"ע ע"י סימני הגוף וא"כ מוכח דלהרמב"ם חיישינן לשאלה ועיין בפני יהושוע:

עוד ראי' ממה שכתב הרמב"ם בפ"ד מנחלות הלכה ג' וז"ל וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות וכו' או שנדקר במלחמה ומת או שנהרג ולא הכירו פניו אבל הי' לו סימני' מובהקים בגופו והכירו אותם בכל אלו הדברים