אבני מילואים על השולחן ערוך - א קסב

אגבר' מחמ' קלא ומש"ה באמר מקודשת לפ' חיישינן לקלא ואמרינן שלא תנש' לאיש עד שתקבל גט מאותו פ' אבל אם הקול יצא שלא לפ' אלא מקודשת סתם דכה"ג לית' בתקנתא וה"ל כדעבד ולא אסרינן לכ"ע והיינו נמי טעמא בעיר אחרת אין חוששין לה והיינו שמזכירין שמו לומר מקודשת לראובן אלא שלא הזכירו שם העיר ואמרו מקודשת לראובן בעיר אחרת דכה"ג נמי ליתי' בתקנתי' ולא אסרינן לה במקום דליתי' בתקנה אבל אם אמרו מקודשת לראובן בעיר אחרת והזכירו שם העיר דהיינו שאמרו לראובן בעיר פ' כה"ג נמי חיישינן לה כיון דאפשר בתקנה ואע"ג דלא היו הקידושין בעיר שדרין בה. ומש"ה השמיט הרמב"ם הך דינא דבעיר אחרת דכיון שכתב דבעינן שיאמרו נתקדשה פ' לפ' היינו ודאי שידעו זו הוא פ' ואם אמרו בעי' אחרת ולא הזכירו שם העיר מאי מהני שם פ' כיון דכמה ראובן איכא בעולם ואם יחדו שמו של פ' שהוא מעיר פ' כה"ג נמי חיישינן אלא בעיר אחרת דתני אין חוששין היינו שלא הזכירו שם העיר דהוי שלא לפ' כן נראה בשט' הרמב"ם:

והא דתני שם נשואה חוששין לה ארוסה אין חוששין פרש"י נשוא' יצא על פנוי' קול שהיא נשואה זה ימים וכו' ארוסה יצא עלי' קול שהיא ארוסה זה ימים כו' ע"ש:

והרשב"א בחידושיו כתב בשם רש"י נשואה שיצא עלי' קול שנשואה זה ימים כו' ארוסה כלומר אפי' אמרו עכשיו נתקדשה אלא שאמרו סתם ולא אמרו לפ' אין חוששין לה עד שיאמרו עכשיו נתקדשה ונראה שדחקו לפרש כן משום דכבר תני נשואה אין חוששין שוב לא הי' צריך לומר ארוסה אין חוששין וקשיא לי דא"כ כל הני אמוראי דבסמוך דאמרי לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהי' נרות דולקות ואומרי' פ' נתקדשה היום הוי להו לסיומי נתקדשה היום לפ' דהא עיקרא דקלא באומרים לפ' אלא ודאי משמע דלא קפדינן בין היכא דאמרי סתם להיכא דאמרי לפ' ועוד דהא קתני בהדיא בברייתא של פ' אין חוששין לה כלומר אפי' אמרי ארוסה של פ' אין חוששין לה ואפי' לספרים דגרסי שלא לפ' כלומר אם אמרו נתקדשה סתם ולא אמרו לפ' אין חוששין לה מכל מקום ארוסה שאמרו אי אפשר כפרש"י דאכתי תרתי למה לי היינו ארוסה היינו שלא לפ' אלא שהגירסא זו אינה מחוורת מן הטענה שכתבתי א"כ ה"ל לאמוראי לסיומי ואומרים פ' נתקדשה היום לפ' והפי' הנכון דנשואה וארוסה אין חוששין מפני שאין שם אלא קול הברה בעלמא ואין חוששין עד שיהיו נרות דולקות כו' וארוסה לרבותא נקטה כלומר אין צריך לומר דנשואה אין חוששין לה שקול גדול יש לנשואה ורבים מרגישי' בדבר וכדאמרינן בעלמא כל הנשואות יש לה קול וזו הואיל ולא ראינו נרות דולקת חזקה קלא דשיקרא אבל ארוסה שאין קול כל כך לארוסה הוי אמינא דחוששין לה קמ"ל דלא עכ"ל:

ובפי' רש"י שלפנינו מבואר דמפרש לה נמי ארוס' על דרך שפי' בנשוא':

ומבואר מדברי הרשב"א דס"ל דאפי' שלא לפלוני נמי חוששין לה וקשיא לן בגוה דא"כ אסרינן לה אגברא דהא יצא קול נתקדשה סתם ולית לי' תקנתא כלל וצ"ע:

ולולי פי' רש"י והרשב"א נראה לפרש הא דארוסה אין חוששין לה לפמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' י"ב על ראובן ששידך רבק' ושלח לה סבלונות ושאלו בני העיר למוליכי סבלונו' למי אתם מוליכי' אלו הסבלונו' אמרו לרבק' מאורסת ראובן. ויצא עלי' קול בעיר שהיא ארוסתו יראה דאין כאן קול להצריכה גט כו' ואי משום קול של מוליכי הסבלונת לאו קול הוא להצריכה גט שכן דרך העולם לקרות למשודכ' ארוסה וע"ש וא"כ הא דתני ארוסה אין חוששין נראה לפרש היינו שיצא עלי' קול שהיא ארוסה ובזה אין חוששין כמ"ש הרא"ש עד שיצא קול נתקדשה:

(ב) כגון שבאו עדים שתלו בהן. בטור ז"ל וכתב הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר הי' כגון אותן שתלה בהן הקידושין שנתקדש בפניהם אמרו להד"ם אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באמתלא וצד ספק אעפ"י שנתברר שהי' אמתלא מעיקרא אינה מבטלת הקול כיון שלא יצא עם הקול ממש עכ"ל. ובריב"ש סי' ק"ע ז"ל והרמ"ה ז"ל כתב דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ היכא דלא אשתכח ריעותא דמבטלא לי' לקלא לגמרי אלא כגון אמתלא וכיוצא בה דצד ספק הוא ומספיקא לא מבטלינן קלא דחיישינן ללעז אבל היכא דאתברר דשקרא הוא מפומא דהנך דאזלי למד"ה דתלי בהו עיקר קלא דאתו ואמרו להד"מ א"נ בפחות בש"פ קדיש א"נ על תנאי קדיש ואנן ידעינן דלא אקיים תנאה דכ"ע מבטלין קלא דלא תהא אלא עדות גמורה כי אתברר דשקרא הוא מי לא מבטלין לה לגמרי דיקא נמי דתני והלכו למד"ה טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עלה ודוקא דאמרי דבר ברור דמבטלי לגמרי ע"כ ובנדון זה הרי העידו עדים בדבר ברור עכ"ל:

ונראה מדברי הריב"ש בשם הרמ"ה דהיכא דנתברר ששקר הי' לכ"ע מבטלין קלא וא"כ הא דפליגי בש"ס אי מבטלין קלא א"כ למ"ד מבטלין קלא אפי' נתברר אח"כ באמתלא נמי מבטלין קלא ולפי"ז גם הטו' מ"ש בשם הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר הי' ס"ל דלא מבטלין קלא ומדברי הב"י משמע דהטור ס"ל כמ"ד מבטלין קלא ומשום דכן ס"ל להרא"ש בתשובה דמבטלין קלא ע"ש בב"י וא"כ משמע להיפך דלמ"ד לא מבטלין קלא בשום אופן לא מבטלי לקלא אפי' נתברר בודאי ששקר הי' אלא דמ"ד מבטלי קלא בנתברר בודאי ששקר הי' אבל ע"י אמתלא וצד ספק אפי' למ"ד מבטלין קלא כה"ג אין מבטלין. וכן נראה מדברי תוס' דף פ"ט פר' המגרש ד"ה מבטלין קלא או לא מבטל נראה כפי' שני שבקונטריס כגון שחזרו פלוני ופ' ממד"ה ואמרו להד"מ כו' ומבואר דעיקר פלוגתא דמבטלין קלא היינו בנתברר ששקר הי' וכן מוכרח לענ"ד מהא דאמרו שם שלחו ליה מבי רב ושמואל ילמדינו רבינו יצא עלי' קול מראשון ובא אחר וקידש' קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו. מאי והעמידו דבר על בוריו אילימ' דאי מגליא מלת' דקידושי קמא לאו קידושי מעליא היא ומבטלין קלא והא נהרדעא אתרי דשמואל ולא מבטלי קלא ע"ש ומאי קושיא נימא העמידו על בוריו דאי אשתכח בבירור דקידושי קמא לאו קידושי ובהנך גוונא שכתב הריב"ש כגון דאמרי להד"מ או בפחות מש"פ או על תנאי ולא נתקיי' אלא משמע דמ"ד לא מבטלין קלא בשום אופן לא מבטלין ואפי' אתברר דשיקרא לא מבטלין והטור שכתב בשם הרמ"ה דמבטלין כשנתברר דשיקרא ס"ל כמ"ד מבטלין קלא ודברי הריב"ש צ"ע:

והרמ"א שכתב וי"א דבזמן הזה אין מבטלין קלא משמע דאפי' באו עדים ואמרו להד"מ נמי לא מבטלין קלא דהא קאי אדסמיך כגון שבאו עדים כו' ואמרו להד"מ:

(ג) וי"א דבזמן הזה אין מבטלין קלא והיינו משו' דבגמ' אמרינן דאתרוותא נינהו בסורא מבטלין קלא בנהרדעא לא מבטלין קלא וחוששין למקומות דלא מבטלין קלא:

וברא"ש כתב ז"ל וראיתי בפי' רבינו חננאל שכתב אתרוותא נינהו בסורא מיקרי ואמרי הלכך מבטלין קלא בנהרדעא לא מיקרי ואמרי הלכך לא מבטלי קלא משמע שאינה מחלוקת של אמוראי אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מקום שבקל מוציאין קול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין קול בקל מסתמא אם יצא קול יש בו ממש ואין מבטלין אותו עכ"ל ע"ש. מיהו מדברי תוס' משמע דפליגי ע"ש ד"ה ובנהרדעא ז"ל ואע"ג דהני בי רב דשלחו לשמואל הם תלמידי דרב ובסורא מבטלי קלא מכל מקום לא הוי מורה להו דלא כנפשי' עכ"ל ולפי מ"ש הרא"ש בשם ר"ח דלא פליגי ובסורא גם לשמואל מבטלי קלא כיון דבקל מוציאין קול ומשמע דס"ל לתוס' דפליגי ומש"ה חוששין למקומות דשמא גם אנו מאותן מקומו' דס"ל לא מבטלין קלא:

(ד) מקדש ראשון