אבני מילואים על השולחן ערוך - א קסא

רגמ"ה ז"ל והי' רשע ואפשר אפי' הי' אומר בפירוש קדשתי' לא הי' נאמן דאין אדם משים עצמו רשע לכן נ"ל היכא שנשא המשודך אשה אחרת שעדיף משניהם מודים שלא קידשה כו' עד נראה בכל מקום שנשלחו הסבלונות ונשא המשודך אחרת דליכא בית מיחוש משום צד קידושין ולא בעי גיטא עכ"ל ע"ש:

והיינו דוקא לפי' ר"ח הוא דנאמן לומר שלא קידש אבל לפי' רש"י אין המשודך נאמן לומר שלא קידשה וכמבואר בת"ה סי' ר"ז שכתב ז"ל הועתק מתשוב' א"ז גדול וכתב דלפי פי' ר"ח אם אומר שלא קידש כבר מהימן ולא חיישינן לסבלונות אבל לפי' רש"י אפי' אמר שלא שלחם לשום קידושין לא מהימן וע"ש. ומש"ה כתב דלפי' ר"ח דבאומרים שלא הי' צד קידושין דנאמנין וא"כ כשנשא אחרת כיון דלא עבר על חרם רגמ"ה הרי הוא כאומר לא קידש אבל לפי פי' רש"י כיון דאפי' אומר שלא שלחם לשום קידושין אינו נאמן א"כ ה"ה נשא אחר' אינו נאמן וכבר פוסק הרמ"א דאינו נאמן ואפי' נשבע שלא קידש אינו נאמן א"כ השתא שבועה דחמירא אינו נאמן מכ"ש ע"י חרם דאינו נאמן וכן אפי' נשאת תצא ברובא מקדשי והדר מסבלי ולא אמרינן דלא עבר' באיסור אשת איש א"כ נשא אחרת נמי לא מהני ומשום דאינו נאמן לא הוא ולא היא לומר שלא קידשו ואפי' על שבועה או שאר איסורי דחמירא וז"ב. מיהו היכא דשידך ונשא אשה אחרת ואח"כ שלח למשודכת סבלונות בזה נראה אפי' לפי' רש"י אין לחוש ששלח לשום קידושין כיון דכבר נשא אחרת לא עבר בחר' רגמ"ה וכמ"ש מוהרי"ק בשלח בשבת דכיון דאין מקדשין בשבת ודאי לא עביד איסורא אבל אם בשעת שילוח הי' בהיתר תו לא מהימני אח"כ בשו' אופן אפי' נשבע או שאר איסו' לא מהימני ומשו' דכבר דנין אותו במקודשת אבל אם בשעת שילוח הסבלונות הי' איסו' ע"י קידושין אמרינן דלא עבד איסורא ולא קידשה ואע"ג דגם בשידך ונשא אחרת עבר על חרם קדמוני' במה שחזר משידוכין איסורא דעבד עבד אבל להוסיף באיסורו במה שיחזור ויקדש אשה על אשה ולעבור על חרם רגמ"ה לא אמרי' ואמרינן שלא שלח לשו' קידושין:

(יא) והחתן אינו אומר ששלח לשום קידושין. וכתב בת"ה דהאידנא שנהגו לקדש תחת החופ' ומברכין ברכת אירוסין לא חיישינן לסבלונת וע"ש ועיין ב"ש. ועוד נראה להקל האידנא בסבלונת לפי מה שנוהגין בתנאי' לכתוב הקנס לא יפטו' החרם וגם יש חרם הקהילות במי שחוזר ואין לא היתר אלא בהתרת הרב' אנשים או שיפטרו זה את זה ועיין בהגהת מרדכי דיבמות ועיין ב"ש סי' נ"א, וכיון דאם נשבעו זה לזה שישאו זה את זו אין חוששין לסבלונת דלא חיישי דלמא הדרא בה ולא מקפדה וסומכין על השבועה וכמ"ש ב"ש סק"א ה"נ סומכין על החרם דלא ליהדרא בה:

(יב) חוששין לכתובה ומשמע דאינו אלא חשש וכמו חוששין לסבלונ' ובריטב"א פי' האיש מקדש כתב שטת הרמב"ן דלכתובה לא חיישינן כלל וע"ש שכתב דכמה זימנין דכתבי כתובה עד דלא גמרי קידושין אלא אדלעיל קאי היכא דכולהו מסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן לסבלונת ואמרינן השתא דהוחזק שטר כתובה חיישינן לסבלונת ע"ש:

וקש' מהא דכתבו תו' פ"ק דמציעא דף ז' גבי מצא שטר כתובה בזמן שהבעל מודה יחזיר וכתבו שם ז"ל דלא חיישינן לקנוניא וליכא למיחש לשמא כתב בניסן ולא נשא עד תשרי דמנה ומאתים נשתעבדו מן האירוסין אף בלא כתובה דאירוסין קלא אית לי' ולקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה עכ"ל ומבואר מדבריהם דלא חיישינן דלמא כתב לה קודם אירוסין אפי' במקום שנפל ואיתרע דחיישינן כל חשש דאיכא למיחש וכיון דלא חיישינן כלל לכתוב כתובה קודם אירוסין וא"כ אמאי לא חיישינן בכתובה לקידושין ואפי' לדעת הש"ע דחוששין לכתובה אינו אלא חשש ולפי מ"ש תוס' פ"ק דמציעא דלא כתב קודם אירוסין א"כ ה"ל למימר בכתובה דה"ל קידושי ודאי וצ"ע

מו (א) לפ' בעיר זו. פ' המגרש דף פ"ט ת"ר בעולה אין חוששין לה נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה. שלא לפ' אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ופרש"י שלא לפ' יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפ' אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה. בעיר אחרת יצא קול פ' מתקדשת היום במקום פ' וע"ש: וכתב הב"י ז"ל ואיני יודע למה הרמב"ם בפ"ט מאישו' השמיט זה ולא הצריך שיאמרו נתקדשה לפ' היום כאן ע"ש. ובריב"ש סי' ק"ע כ' דהגי' בהרמב"ם נתקדשה פ' לפ' אלא דאין צ"ל היכן היו הקידושין כי מכלל דבריהם נשמע שנתקדשה במקום שהנירות דולקות כ"כ בכסף משנה ע"ש: ואכתי תיקשי למה השמיט הדין שאמרו בברייתא בעיר אחרת היינו שאמר בפירוש שנתקדשה במקום פ' אין חוששין: ולכן נראה דלפי מה שפירשו בשיטות הא דבעינן לפ' וכן בעיר הזאת הכל הוא כדי להגביל את הקול שיהי' בדבר מפורש ולא בדבר סתום וע"ש: וקשיא לן בגוה בהא דאמרי בעולה אין חוששין ותיפוק לי' שלא הגבילו הקול שלא אמרו נבעל' לפ' בעיר הזאת ובעול' סתם משמע שלא הזכירו למי נבעלה ורש"י מפרש לה דלא חיישינן לה לכ"ג ותוס' פי' דבעולה סתם היא ביאת זנות ונפסלה לכהונה ע"ש וכיון שלא הזכירו למי נבעלה הוי קול שלא בהגבלה דאפי' בקידושין כה"ג אין חוששין: ולכן נראה דעיקר החשש דחושפין לקולא אינו אלא דלא תנשא לכתחלה עד שתקבל גט מן המקדש שעליו יצא הקול אבל בדיעבד לא אסרינן עלה