אבני מילואים על השולחן ערוך - א קס

דאל"כ אין לך מתן מתנה לפנוי' לפי מ"ש לעיל דאפי' לפי' תו' אין חוששין בסבלונת אלא במה שדרך לשלוח חתן לכלה אבל בשאר דברים לא ואין דרך ליתן מתנה לפנוי' מה שדרך לשלוח חתן לכלה ואם נותן לה מה שדרך לשלוח מחתן לכלם בזה הוי דין סבלונת ואפי' לא שידך (ו) ששלח מיד אחר הקידושין יום או יומים. במוהרי"ק הטעם משו' דאם אי' דקידש אותה אחר השידוכין קלא אית למלתא דלא נשכח הדבר עדיין לפרש"י דהסבלונו' בעצמן קידושין ליכא חשש כיון דלא נתן בעצמו הסבלונות אלא ע"י שליח ואם איתא דלקדושין נתכוונה הי' מקדשו בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו:

וב"ש כתב ז"ל ולכאורה קשה איך מיישב הסוגיא דשלח ע"י שליח דחיישינן לפי' רש"י דקידשה בסבלונת ע"ש. והוא מבואר במוהרי"ק סי' קע"א שם שהאריך נגד הכותב ז"ל שהרי מנהגינו בסבלונת כמנהג מתני' דקתני אע"פ ששלח סבלונת כו' הרי לך אע"פ שאין באין לה כדרך המתקדשת ואפי' הכי מקודשת מספק ע"כ ומה הועיל באריכות זה ומה עזר ללא כח ממתני' דשלח לה סבלונת דפשיטא ופשיטא כשאינו בעיר שדרך לקדש ע"י שליח ובהדיא שנינו האיש מקדש בו ובשלוחו והאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פ' ומשניות אחרות שמה דודאי אם אינו רוצה לטרוח ללכת שם דרך הוא לשלוח שליח אבל כשהם במעמד אחד למה לא תקבלנו יתן לידה ולמה לא תקבלנו חידי מי הוא שיטעה לדמותם אהדדי עכ"ל ומבואר דלא אמר מוהרי"ק דאין חוששין ע"י שליח אלא כשהם במעמד אחד דודאי מצוה בו יותר מבשלוחו אבל אם אינם במעמד א' ואינו רוצה לטרוח ללכת עד מקומה ודאי שלוחו כמותו גם לענין סבלונת והיינו משנתינו דשלח סבלונת ומהתימה על הב"ש שירד לחלק בחילוקים אחרים זה שלא עלה ע"ד מוהרי"ק:

(ז) ואפי' שלח לה אח"כ ג"כ. דין זה כתוב בתשובת הרשב"א אבל מדברי מוהרי"ק משמע להיפך כמ"ש בח"מ ובב"ש וטעמא דהרשב"א משום דמה ששולח מיד אחר השידוכין אין חשש קידושין דאם איתי' דקידש אחר השידוכין הי' קול כיון דלא נתיישן א"כ איש זה מסבל בלא קידושין מש"ה אף מה ששולח אח"ז אין בו חשש ע"ש:

והנה נראה לדברי מוהרי"ק דאע"ג דחזינן להאי גברא דמסבל פעם אחת קודם הקידושין לא נפיק מכלל רובא מהא דאמרינן ר"פ המוכ' פירות גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעו' ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך ופריך וליחזי אי גברא דזבין לנכסת' לנכסתא לרדיא לרדיא ומשני בגברא דזבין להכי ולהכי ע"ש ומבואר דאע"ג דהאי גברא זבין להכי ולהכי לא נפקא מכלל רובא דעלמא אלא א"כ ידוע דהאי גברא עובד אדמה ורובא דידי' לרדיא אי טבח ורובא דידי' לשחיטה אבל אם הוא גברא דזבין להכי ולהכי לא נפיק מכלל רובא דעלמא וא"כ בהאי גברא נמי דמסבל פעם אחת קודם קידושין עדיין לא נפיק מכלל רובא דעלמא דאתרא דנהגו מקדשין ואח"כ מסבלין ולא נפיק מכלל רובא דעלמא אא"כ מוחזק לן בהאי גברא דנפיק מכלל רובא דעלמא וכגון שהי' טפח קבוע אבל אם האי גברא שקול כגון שהי' עובד אדמה וגם טבח וזבין להכי ולהכי אזלינן בתר רובא דעלמא וה"נ בזה האיש דסיבל פעם אחת קודם קדושין עדיין לא נפיק מכלל רובא דעלמא ושם בפ' המוכר פירות דף צ"ג מר אזיל בתר רובי דאינשי ומר אזיל בתר רובא דזריעה ומבואר דאע"ג דלוקחין רובא לאכילה אפ"ה כל שהפשתן רובו נלקח לזריעה אזלינן בתר רוב הפשתן וע"ש וא"כ מכ"ש הכא דניזל בתר רובא דסבלונת שרובן אחר קידושין ואע"ג דהאי גברא פעם מסבל קודם קידושין אינו יוצא מכלל רובא אא"כ ידעינן ומוחזק בהאי גברא כמה פעמים דמסבל ואח"כ מקדש ואי לא לא נפיק מכלל רובא:

והרשב"א בתשובה שם ז"ל בראובן ששידך בתו לשמעון כו' ונתן המשדך סבלונות להכלה ואח"כ הי' שולח בכל יום סבלונת ואח"כ המיר דתו המשדך והיא נשאת לאיש אחר ועכשיו טען המשדך שבתורת קידושין נתן לה הסבלונת והשיב דעו' כו' כיון שמנהג המקום לשלוח סבלונת ואח"כ מקדשין כו' שהרי אין מנהג המקום ואפי' למיעוט האנשים להמתין ולשלוח הסבלונת אחר הקידושין ועוד אני אומר אפי' הי' מקומכם מקום שמקצת בני המקום מקדשין ואח"כ שולחין הסבלונת במעשה איש זה לא נחוש מפני שכבר אמרתי לכם שאין הסבלונת בעצמם קידושין וכן אין לחוש שמא זה שנתן סבלונת כבר קודש שהרי עכשיו שידך בפנינו ואם מפני סבלונת ששלח אח"כ אין זה ראי' שכבר קידש שהרי איש זה כבר ראינוהו שנתן מתחלה סבלונת קודם קידושין א"כ אין סבלונת לעולם ראי' על שכב' קידש ולפיכך אין חוששין לדבריו כלל וכ"ש לזו שכבר נשאת עכ"ל וע"ש. ונראה דהרשב"א לא קאמר אלא בעובדא דידי' דרובא מסבלי ואח"כ מקדשי וכמ"ש הרשב"א ואפי' הי' מקום שמקצת בני המקום מקדשין ואח"כ מסבלין וניחוש למיעוטא לזה קאמר הרשב"א במעשה איש זה אין לחוש כיון דחזינן להאי דמסבל ואח"כ מקדש וא"כ אין אנו חוששין בו למעוט' דהא מעשיו נמי מוכחין כרובא דמסבלי ואח"כ מקדשי אבל היכא דרובא מקדשי ואח"כ מסבלי דאזלינן בתר רובא וא"כ אפי' חזינן בהאי גברא פעם אחת דמסבל ואח"כ מקדש לא נפיק מכלל רובא עד דמוחזק לן בהאי גברא ע"י פעמים הרבה דמסבל והדר מקדש אז הוא דנפיק מכלל רובא אבל בפעם אחת לא נפיק מכלל רובא וכדמוכח מהאי דר"פ המוכר פירות וכמ"ש ודו"ק:

והרמ"א שסתם משמע מדבריו דלעולם לא חיישינן לסבלונת כל ששלח פעם אחת קודם קידושין ולפי מ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף ק"ס לא קאמ' אלא היכ' דרוב' מסבלי ואח"כ מקדשי אלא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ובזה ששלח פעם אחת קודם קידושין מוכח דהוא נמי כמו רובא דמסבלי והדר מקדשי אבל ברובא מקדשי והדר מסבלי לא מהני מה ששלח סבלונת פעם אחת קוד' קידושין וכמ"ש ודו"ק:

(ח) אם שלח בעדים. הטעם דבשעת חלות קידושין לא בעינן עדים וכדאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וה"נ אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וה"ל כאלו ראינו הנתינה ממש אבל דעת הר"י והר"א ממיץ דאפי' ליכא עדים כלל לא בשילו' ולא בנתי' היכא דמנהג פשוט לשלוח אחר השידוכין טבעת ומנעלים דשוב הוי אנן סהדי דודאי שלח לה לשום קידושין והוי עדות כמו רקדו בפניה וע"ש בת"ה סי' ר"ז ונראה דשטה זו אזלא בשטת הרא"ה הובא בריב"ש סי' קצ"ג בקידש בפחות מש"פ ודר עמה כדרך איש ואשתו ולא הי' עדי יחוד דה"ל כמו עדי יחוד ע"ש וה"נ אע"ג דבשעת קידושין ליכא עדים כלל כיון ששידך וידוע מנהג המקום לשלוח טבעת ומנעלים ה"ל עדים ממש וא"כ לפי מ"ש הריב"ש שם דחלקו על הרא"ה כל האחרונים א"כ ה"נ כל שלא הי' עדים בשעת שילוח סבלונות אין לחוש:

(ט) רק אחר מקבל להם אין חוששין והוא מדברי מוהרי"ק. ובת"ה סי' ר"ז כתב בשם א"ז דסבלונות יש לחוש אפי' קיבלה אשה אחרת דדלמא שליח שוי' כיון שכבר קיבל הקנין על הקנס וכ"ש אם קיבל אבי' דיש לחוש לפי' רש"י. וע"ש בת"ה שכתב דאפי' קטנה קיבלה סבלונות יש לחוש לפי' ר"ח שכבר נתקדשה ע"ש. וכבר כתבנו חזה בסק"א דבקטנ' אפי' לפי' ר"ח אין חוששין כיון דליכא הודאה מן האשה דהודאת קטנה לאו כלום הוא ואין המשודך נאמן בשליח סבלונות לשוי' אשת איש ואפי' בגדולה נמי מחמת הודאה ע"ש:

(י) שעש' איסור כתב הב"ש ז"ל ה"ה אם נשא אשה אח"כ מוכח דלא קידש את זו דאל"כ הי' עובר על חרם ר"ג' תשובת ש"י סי' כ"ח ע"ש. והתשובה שם העתק מכ"י הגאון מוהר"י מרפורק ז"ל שהיתה כתובה בסוף ס' א"ז שלו כו' ושם כתב רבו זקנו זצ"ל בשם רבינו שמחה זצ"ל דלפי' ר"ח כששניהם מודים כששלחו הסבלונות שלא הי' צד קידושין בדבר שאז אינה צריכה גט א"כ כפי אלו הדברים נ"ל היכא שנשא המשודך אחרת יש לנו לומר דעתו בודאי שלא קידש כי הי' עובר על