אבני מילואים על השולחן ערוך - א קנט

משמע אם שולח סתם ולא אמר כלום אין חוששין לפי"ז אם אמר לדורון או לסבלונות אין חוששין אפי' אם דיבר לשון חיבה עכ"ל. והמעיין בתשובת מוהרי"ק נראה מבואר להיפך וז"ל שם בסי' ק"ע ועוד נרא' לענ"ד דע"כ לא חיישינן לסבלונות לרש"י שהם עצמם קידושין אלא היכא שהוא נותן סתם או שאומר משום אהבה וחיבה וכיוצא בזה דמשמע קצת לשון קידושין אבל כשהוא נותן לה בלשון דורון בלבד בהא מודה רש"י שאין לחוש שיתן אותו לשום קידושין דבשלמא כשנותן סתם איכא למימר דאשידוכין קא סמיך שכבר פייסה שתתקדש לו ומש"ה לא פי' וכ"ש כשאומר בלשון אהבה וחיבה או כיוצא בו אבל כשהוא נותן בלשון דורון בעלמא גלי אדעתי' דלאו לקידושין ניתנו אלא לדורון בעלמא עכ"ל. ומבואר להדיא דנותן סתם נמי חוששין לסבלונת ולא אתי לאפוקי אלא היכא דאומר בלשון דורון בפירוש. וע"ש במוהרי"ק שכתב ז"ל ועוד נראה לענ"ד שלכאורה יש לדקדק כן מלשון רבינו מאיר שהרי כתב בתשובה ז"ל אם יש עדים ששידך ונתרצית כו' עד הי' מדבר עמה על עסקי גיטין וקידושין ולא פי' כו' ומיהו נראה הני מילי כשנותן לה בשתיקה ולא דיבור מאומה אבל היכא שדיבר שנתן לה מאהבה וחיבה יש בלשון הזה לשון סבלונת וקי"ל חוששין לסבלונת עכ"ל. ומדקאמר אבל היכא שדיבר שנותן לה מאהבה וחיבה שיש בלשון הזה לשון סבלונת ומשמע דוקא בלשון אהבה וחבה וכיוצא הוא דאי' למיחש לסבלונת הא בלשון דורון בעלמא לא דאי אמרת שכל הקולות כשרים בסבלונת מה לו לומר כיון שנותן לה לאהבה כו' ה"ל למימר כיון שדיבר ולא שתק יש לחוש לסבלונת ועוד מאי יש בלשון הזה לשון סבלונ' אם איתי' שהם נאמרים בכל לשון אלא ודאי פשיט' לכל מבין דס"ל לרבינו מאיר דבעינן שיאמר לשון דמשמע איזה קורבה ואהבה ולא סגי בלשון דורון ומתנה בעלמא עכ"ל מהרי"ק וע"ש ואולי לזה כיון הב"ש בשם מוהרי"ק דס"ל דבעינן דוקא לשון אהבה אבל סתם לא מהני:

אמנם כיון דמוהרי"ק בתחלה כתב להדיא דסתם מהני איך יסתור דבריו אח"כ ובתחלה כתב דסתמא מהני אלא דוקא בלשון דורון הוא דלא מהני דה"ל כמגלה דעתו שאינו חפץ לקדשה וכמו שהביא ראיה לזה מהא דאמרינן רפ"ק דקדושין דף ו' גבי מיועדת לי מהו דאפי' עסוקין באותו ענין דמהני שתיקה אבל האי למלאכה קאמר ע"ש. ומבואר דסת' מהני לחשש קידושין בסבלונת ולא חזר מוהרי"ק מדבריו ואדרבה רוצה להוכיח דבריו מדברי רבינו מאיר אלא דעיקרא דמלתא סתמא לשם אהבה וחיבה אבל אם שולח פרוטה או שאר דברים שאינן דרך סבלונת בזה סתמן לאו לקידושין ניתנו אלא סבלונת שדרך החתן לשלוח לכלה לשום אהבה וחבה בזה יש בו חשש קידושין ושאר דברים שאין סתמן לשום אהבה וחבה אין בזה חשש קידושין אלא כשאומר בפירוש לאהבה וחיבה אז אפי' בשאר דברים חזרו להיות דין סבלונת וכן להיפך בסבלונת שסתמו לשום אהבה וחבה אם אומר בפירוש לשון דורון יצאו מסתם סבלונת ותו אין בו חשש קידושין דעיקר חשש קידושין אינו אלא באותן סבלונת שסתמן לשום אהבה וחיבה וה"ל כמו קידושין ובשאר דברים שאין סתמן לשום אהבה וחיבה אין חוששין לקידושין וכן בשאר דברים אם אומר בפירוש לשום אהבה וחיבה חוששין לקידושין ואפי' בסבלונת שסתמן לשום אהבה אם אומר בפירוש לדורון מגלה דעתו שאינו לשום קידושין דלעול' אין חוששין בסבלונת לקידושין אלא באומר לשום אהבה וחבה או בסבלונת שסתמן לשום אהבה וחיבה וכמו שנתבאר וזה ברור:

ומ"ש הב"ש בשם מוהר"ם לובלין. המעיין שם נראה דשם כתבו ע"ד אשר שלח אחר השידוכין תרנגולת לכפרה עי"כ וכתב על זה דשילוח תרנגולת לכפרה אין בו לשון סבלונת ולא לשון חיבה והיכא דלא אמר לשון חיבה ודאי אין חוששין וכמ"ש מוהרי"ק שורש ק"ע וכמו שהוכיח מדברי מוהר"ם עכ"ל והתם ודאי כיון דתרנגולת לכפרה אין דרך לשלוח לשום סבלונת ובשאר דברים כל שאומר בלשון חיבה ואהבה ה"ל סבלונת אבל לא אמר בלשון חיבה בשאר דברים ודאי אין בו משום סבלונח וכמ"ש. ובמשנה למלך פ"ט מאישות הביא תשובת מוהרי"ק שכתב דע"כ לא פליג אשאר גאוני' דאמרי דאין לחוש שיהיו הסבלונת עצמן קידושין אלא היכא שהוא נותן סתם או שאמר משום אהבה וחבה אבל כשהוא נותן בלשון דורון בלבד מודה רש"י שאין לחוש שיתן אותן לשום קידושין וכתב דיש לדקדק כן מלשון מוהר"ם ע"ש ובדברי הרב הגדילו התערובות וכל מאי דאייתי מדברי מוהר"ם אינו ענין כלל לפי' רש"י דמוהר"ם כשכתב דבלשון אהבה וחיבה דיש בזה בלשון סבלונת קאי לפי' הגאונים דחששא דסבלונת הוא משום קידושין שקדמו אבל לרש"י ז"ל לא שייך חששא דסבלונת כיון שפי' משום אהבה וחיבה ולפום מאי דקאמר הרב תחלה אין בלשון אהבה וחיב' לשון קידושין ולרש"י לא הוי כלום וא"כ מוהרי"ק דקאי לפי' רש"י מה לי שיהא לשון דורון שוה ללשון אהבה וחבה או לא ולרש"י בכל גווני לאו כלום הוא ואי אפי' לפי' הגאונים דחששא משו' קידושין שקדמו כל שלשון הסבלונת אינו מורה דרך אישות אלא דרך דורון בעלמא לא חיישינן אין כאן מקום דברים הללו אלא לעיל דמיישב נדון דידי' למ"ד דהחשש' הוא משו' קידושין שקדמו הי' לו להזכיר זה עכ"ל:

אמנם דברי מוהרי"ק נכונים והוא דלשון אהבה וחיבה אפי' נימא דלא הוי קידושין ממש מכל מקום סבלונת מיהא הוי והיינו דעיקר סבלונת הוא מה שדרך החתן לשלוח לכלה לשום אהבה וחבה וכמו שיבואר לקמן אבל אם אין דרך לשלוח כזה חתן לכלה כמו שאר דברים אין בזה משום סבלונת אבל באומר לשום אהבה וחיבה הכא הוי דינא דסבלונת ואח"כ כתב מוהר"ם דלשון אהבה וחיב' היא גופה לשון קידושין כמו אהובתי. וא"כ לפי' רש"י הוא החילוק בין אומר לשום אהבה וחיבה והיינו בשאר דברים שאין דרך לשלוח חתן לכלה. ומה שעלה על דעת משנה למלך לומר דמוהרי"ק כתבו לפי שטת הגאוני' דחיישינן לקידושין שקדמו ודאי ליתי' דהא דמוהרי"ק כתב שם להיפך דהא דלא חיישינן בשולח לשום דורון בעלמא היינו לפי פרש"י אבל פי' הגאונים דחיישינן לקידושין שקדמו אפי' נותן לשום דורון:

(ד) וכ"ש אם אמר ששולח לשום דורון בעלמא. כבר נתבאר בסק"ג דפי' סבלונת מה שדרך לשלוח חתן לכלה אבל שאר דברים שאין מדרך לשלוח לכלה אין חוששין וכמ"ש רש"י במשנתינו שם ז"ל דורנו' שדרך החתן לשלוח לכלה ע"ש ומשמע הא שאר דברים לא. ולפי' רש"י דהטעם דחוששין לסבלונת שהם עצמם קידושין לא חיישינן להו אלא בדברים שדרך החתן לשלוח לכלה שהוא סתמא לשום אהבה וחיבה בזה הוא דחוששין שמא נתן לקידושין. ולפי' תו' חוששין לקידושין שקדמו היינו נמי משום דמקדשי והדר מסבלי תליא בקפידא וכתב הרא"ם טעמא דקפידא דשמא תחזור בה ואתי לידי כיסופא ולהכי מקדשי והדר מסבלי ע"ש ולא שייך קפידא זו אלא בדורנות שדרך לשלוח חתן לכלה ובזה כי הדרא בה אתי לידי כיסופא אבל שאר דברים שאין דרך לשלוח חת' לכלה גם כי תחזור בה לא אתי לידי כיסופא והיכא שאומר בהדיא לשום אהבה וחבה אפי' בשאר דברים אתי לידי כיסופא כשהדרה בה ונעשה בזה דין סבלונת בין לפי' רש"י ובין לפי' תוס' והגאונים ומש"ה כתב במרדכי דכי אמר לשום אהבה וחיבה ה"ל לשון סבלונת אע"ג דנראה שם מדברי מרדכי דס"ל כפי' תוס' אלא משום דגם לפי' תוס' תליא בלשון סבלונת כל שאומר לשום אהב' וחיבה דבזה אפי' בשאר דברים אתי לידי כיסופא כשהדרה בה ומש"ה חוששין לסבלונת בזה לקידושין שקדמו. מיהו היכא דשלח סבלונת שדרך לשלוח חתן לכלה ואומר בהדיא לשום דורון בעלמא בזה נ"מ בין פי' רש"י ובין פי' תוס' דלרש"י כיון דאומר בהדיא לשום דורון תו ליכא חששא דלקידושין ניתנו כיון דאומר לדורון אבל לפי' תו' דחוששין לקידושין שקדמו באתרא דמקדשי והדר מסבלי ומשום קפידא דלא ליתי' לידי כיסופא ובזה נמי כיון ששולח מה שדרך לשולח לכלה והדרה בה אתי לידי כיסופא וחוששן לקידושין שקדמו:

(ה) אבל בלא שידוכין ליכא למיחש לכ"ע כ"כ הרשב"א והר"ן דאפילו לפי' חו' אין חוששין בלא שידוכין דאל"כ כל מי שיתן מתנה לפלו' ניחוש לקידושין ע"ש וב"ש כתב דמדברי תו' מוכח דאפי' לא שידך נמי וכן מדייק בתשובת מוהרי"ן לב ובתשובת מוהרשד"ם ע"ש. והיינו מדכתבו תו' דרש"י לשיטתו פי' שידך ומשמע דלשטתם לא בעינן שידך ע"ש וכן נראה מוכח להדיא מתשובת מוהר"ם רוטנבורק הובא במרדכי ספ"ב דקידושין בראובן שקידש את לאה כו' ע"ש דמיירי בלא שידך וכתב עלה דאם אמר לשום אהבה וחיבה דיש בלשון זה לשון סבלונת ע"ש ומאי ענין סבלונת כיון דלא שידך אלא משמע דלפי' תו' אפי' בלא שידך וע"ש. וכ"כ בתשובת מיימוני סי' ד' להל' אישות ז"ל בראובן שקידש את לאה ולא שידך ומסיק עלה דין סבלונת ע"ש ומ"ש שהרשב"א והר"ן