אבני מילואים על השולחן ערוך - א טז

כהדדי וכמ"ש בס' ה' דפ"ד מותר בספק ממזרת ואע"ג דאסור בממזרת ודאי ובישראלי' ודאי אינו אסור ממ"נ אם ישראלית היא אסורה לו ואם ממזרת היא אסורה לו אלא כיון דאפי' תרתי דסתרי מותר מש"ה מותר פ"ד בס' ממזרת וע"ש וה"נ קידושיו קידושי ספק דשמא ממזר הוא ואינו נכרי ומצד ממזר קידושיו תופסין כיון דאינו מחייבי לאוין דהא התורה התירו לבא בקהל ודו"ק:

והנה לפי מה שמבואר מדברי תו' דישראל הבא על השפחה או על הנכרי' הולד ממזר וע"כ שדית לי' בתר אביו דהא אין ממזרת מצד שפחה א"כ תיקשי קרא דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדונ' דהא הולד ממזר ושדית לי' בתר אביו שהוא ישראל דעבד עברי ישראל גמור הוא:

ולפי מ"ש תו' שם ביבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד ז"ל וא"ת בשלמ' מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מכותי אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא מותר וי"ל אע"ג דביאת היתר הוא מדאורייתא בצנעא מכל מקום כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר כמו בעבד כו' א"נ מכותי לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר כותי אגב עבד ע"ש וא"כ לפי מ"ש תו' דתליא בחייבי לאוין ואינו אלא בעבד א"כ עבד עברי דמותר בשפחה ולא הוי ביאת עבירת חייבי לאוין לא הוי ממזר וכיון דלא הוי ממזר ולא שייך בי' הלך אחר פסולו ניחא דאשה וילדי' תהי' לאדונ' אך לפי מ"ש תו' דאפי' בכותי הולד ממזר אע"ג דביאתו היתר מן התורה ומשום דלא תפסי א"כ בעבד עברי הבא על השפחה דאין קידושין תופסין והוי הולד ממזר וכל היכא דהולד ממזר ע"כ שדית בתר אבוה וכמ"ש דאין ממזר מצד שפחה אלא מצד ישראל:

ולפי מ"ש דרב אסי לא אמר אלא בישראל הבא על הנכרית אבל בשפחה ה"ל כמו במעי בהמ' ולא הוי ממזר והולד כמותה ניחא. אלא דאכתי תיקשי לר"א דס"ל בישראל הבא על השפחה דהולד עבד ממזר ואם אין ממזרו' מצד שפחה ע"כ שדית בתר אביו וא"כ קשה הא דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוני' כיון דלר"א לא אמרינן בשפחה דולדה כמו במעי בהמה:

ולכן נראה מוכרח דהטעם הוא משום חייבי לאוין וכמ"ש תו' דבעבד אי' לאו וכמו כן בשפחה אי' לאו ובעבד עברי דמותר בשפחה לא הוי ממזר וכמ"ש. ובסנהדרין דף כ"א א"ר יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך ואי ס"ד בת נישואין הוי אחתי' מי הוי שריא ופירש"י אלא ש"מ עדיין לא נתגיירה אמו כשילדת' ע"ש ואכתי מי הוי שריא כיון דישראל הבא מן הנכרית הולד ממזר ואמנון ישראל ואסור בממזר' ואפשר כיון דלא הוי ולד ממזר אלא משום חייבי לאוין ועמ"ש בסי' ט"ז מדין ביאת נכריות וכיון דיפת תואר התורה התיר' ליכא חייבי לאוין אלא דלפי מ"ש תוס' בחד תי' משום דאין קידושין תופסין א"כ אע"ג דהוי ביאת היתר מכל מקום כיון דבנכרית לא תפסי קידושין הוי הולד ממזר ואיך מותר אמנון בתמר:

ונראה לפי מ"ש רש"י בקידושין דף כ"ב דאפי' ביאה ראשונה אסור במלחמ' עד לאחר כל המעשי' כולן והקשו בתוס' סנהדרין לשטת רש"י א"כ לא בא דוד על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא"כ בת נישואין הוי והיכי שריא תמר לאמנון וכמו כן תקשי שם בקידושין והובא שם בתוס' פלוגתא בירושלמי אם הותר לו ביאה ראשונ' קודם גירות וסבר ר' יוחנן דאפי' ביא' ראשונה לא הותר' עד אחר גירות ע"ש בתוס' ובריטב"א הקשה לר' יוחנן מהך דאמנון ותמר וז"ל ואפשר דמשום דהוי בע"כ ולית לי' לר' יוחנן הא דדרשינן הכא ולקחתי לקוחין יש לך בה ועד שנתגייר' בלב שלם דין גוי' יש לה ע"ש. ובשטת רש"י נראה דס"ל דאע"ג דאמרה תורה ולקחת ליקוחין יש לך בה אינו אלא גזירת הכתוב דהיא אין לה אלא דין גוי' כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה יש לך בה קידושין:

וניחא בזה דתמר מותרת לאמנון כיון דהיא דין נכרית לה כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה אמרה תורה ליקוחין יש לך בה וכיון דקידושין תפסי בה א"כ לא הוי ולד ממזר ובפ' האומר דף ס"ח דיליף דישראל הבא על הנכרית הולד כמותה משום דכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים וילדו כל היכ' דקרינן כי תהיין קרי בי' וילדו ע"ש א"כ קשה כיון דהכא גלי קרא ליקוחין יש לך בה א"כ אע"ג דנתגייר' בע"כ וה"ל דין גוי' אפ"ה נימ' דהול' בתר אבו' וא"כ אחתי' הוא אך דכבר כ' הריטב"א ביבמו' דלרב פפא דדרש מכי תהיין לאיש דבחייבי לאוין תפסי קידושין לית לי' האי דרשא דנכרית כמותה מכי תהיין לאיש אלא דנפקא לי' נכרית ולדה כמותה מהאי קרא דבת אשת אביך כדאי' ביבמות דף כ"ג ע"ש ולפי"ז אע"ג דגבי יפת תואר שנתגיירה גלי קרא דליקוחין יש לו בה כיון דהי' דין גוי' יש לה שנתגייר' בע"כ הוי הולד כמות' ולאו אחתי' היא:

ובסנהדרין שם כתב רש"י תמר אחות אבשלום בת יפת תואר היתה קודם שנתגיירה בלב שלם מעכה אמו ילדה לו לדוד את תמר ע"ש ומשמע דהגירות לאו גירות הוא כיון דבע"כ גיירה אלא דאפ"ה גלי קרא ולקחת ליקוחין יש לו בה וא"כ ה"ל דין גוי' ולא הוי ולד ממזר וכמ"ש ודוק:

ובסנהדרין דף ק"ו ויהי דוד בא עד הראש כו' והנה לקראתו חושי הארכי כו' אמר לו לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבו' ע"א כו' אמר מ"ט קנסבת יפת תואר א"ל יפת תואר רחמנא שרי' א"ל לא דרשת סמוכין דסמיך לי' כי יהי' לאיש בן סורר ומור' כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה ע"ש ולפי מ"ש רש"י גבי יפת תואר דה"ל דין גוי' והולד כמותה א"כ לא הוי בנו כלל:

מיהו לפי מ"ש רש"י תמר אחות אבשלום בת יפת תואר היתה קודם שנתגייר' בלב שלם ע"ש ומשמע דאחר שנתגיירה בלב שלם ואז ה"ל ישראלי' גמור' וה"ל בנו ממש והיינו דבתחלה הוא דאינה מתגיירה בלב שלם אבל אח"כ מגיירה עצמה בלב שלם ומש"ה כתיב והי' הבן הבכור לשנואה גבי יפת תואר וכמ"ש רש"י פ' כי תצא לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר אם נשאה סופו להיות שונאה שנאמר אחריו כי תהיין לאיש כו' וסופו להיות מוליד ממנה בן סורר ומורה ע"ש וכתיב והי' הבן הבכור לשנואה אלמא דבנו הוא אלא משום דלאחר שנתגיירה בלב שלם הרי הוא בנו ממש ותמר נולדה קודם שנתגיירה בלב שלם שוב מצאתי בפי' הטור על התורה פ' כי תצא הביא שם ספרי ואח"כ תבא עלי' ובעלתה אין לך בה אלא מצות בעילה לומר שאין קידושין כסף ושטר תופסין בה וגם הבעילה לא לשום קידושין הוא דגוי' היא אלא שהתיר הכתוב בעילתה ומכל מקום אחר כל המעשי' הללו היא אשתו גמורה ואם זינתה תחתיו תידון בחנק כו' והנה בזמן ההוא לקחה עצה לנפשה על הגירות ונעקר מלבה קצת ע"א ודבקה באיש הזה והורגלה בו ולכך אמר והבאתה אל תוך ביתיך ולא בבית אחר וכן וישבה בביתיך שתשב כל הזמן הזה בבית שהוא משתמש בה אולי תתרצה בו אבל אם רצתה להתגייר ברצון נפשה בב"ד מותרת לו מיד גם לאחיו גם לאביו עכ"ל ומשמע מדבריו דכל הגירו' אינה גמורה ואינה ברצון נפשה אלא דאפ"ה התורה עשאה כאשת איש שאם זינת' תחתיו היא בחנק אבל היא דין גוי' יש לה ומש"ה תמר מותר' לאמנון עד אחר זמן רב שאז היא מגיירת עצמה ברצון שלם ואז שייך בה דין סורר ומורה על בנה ולא יוכל לבכר ובנו ממש הוא ודוק היטב

סעיף כ (י"ד) ממז' נושא לכתחלה שפח' הרמב"ם כתב פט"ז הולד מה' א"ב ולא גזרו על שפחה לממזר מפני תקנת הולד ע"ש וס"ל דשפחה אין איסור' אלא מדרבנן והתירו לממזר מפני תקנ' הולד ולדעת תוס' השפחה מן התורה אסור וממזר דמותר בשפחה משום דכתיב לא יהיה קדש וממזר קדש ממילא שנולד מאיסור ערוה שאין קידושין תופסין

סעיף כ"ב (ט"ו) גר ועבד משוחרר מותרים בממזרת. ומשום דקהל גרים לא איקרי קהל וכתב בח"מ יש להסתפק אם גר עמוני דחייב בכל המצו' אם מותר בשפח' כממזר או עדיף מממזר ואסור בשפחה. וב"ש כתב ז"ל לכאורה נראה דתליא בשני תירוצים אלו להרמב"ם י"ל דמותר כדי להכשיר זרעו ולר"ת י"ל דאסור דהא אין יצירתו בעבירה ע"ש עוד כתב ז"ל ונתין אסור בשפחה כ"כ תוס' בגיטין דף מ"א ובפסחים מיהו שם כתבו כן אליבי' דר"ת דס"ל ממזר מותר בשפחה משו' דהוא קדש י"ל נתין אסור אבל לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל י"ל דמותר אלא קושיות תוס' שם שהקשו וישא נתינה צ"ע ליישב: ונראה דכיון דהא דמותר לדעת הרמב"ם שישא ממזר את השפחה אינו אלא משום תקנת הולד הא לאו תקנת הולד הי' אסור בשפחה עכ"פ מדרבנן וכמו כן י"ל בנתין דמותר בשפחה מפני תקנת הולד או בעמוני לישא שפחה הכל מפני תקנ' הולד אבל להיפך שישא עבד את הנתינה דאין כאן תקנת הולד דהא הולד יהי' אסור משום נתינה וכיון דאין כאן תקנת הולד הוא אסור' עכ"פ מדרבנן ותו לא קשה וישא נתינה דכיון דליכא תקנת ולד ואע"ג דאיכ' תקנה לחצי עבד שישא אשה לא התירו אלא משום תקנת הולד: וראיתי בשער המלך שכתב בשם הרשב"א יבמות דף ע"ז דגר מצרי מותר לישא שפחה והבי' שם דברי ירושלמי דפ' עשרה יוחסין דקאמר בהדי' דעמוני נותנין לו שפחה ע"ש ודעת הרשב"א דשפח' אסור מן התורה א"כ ע"כ הא דמותר עמוני ומצרי בשפחה לאו משום תקנת הולד הוא כיון דמן התורה אסור בשפחה לא הוי מותר משום תקנת הולד אע"כ דהכי דינא דעמוני ומצרי מותר בשפח' וא"כ הדר' קושיתו