אבני מילואים על השולחן ערוך - א טו

ר' יהודא כו' לא הוי מצי ידיו ורגליו כו' בהא אי הוי ס"ל לר' יהודא בנים ולא בנות ע"כ לא מדרש להם וא"כ ישא נתינה ודוק. והנה שם בחידושי פני יושוע כתב ליישב ע"ד פלפול עצום והוא דלר' יהודא קיימינן דס"ל בסנהדרין דף נ"ג אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר כו' ע"ש: והמעיין בש"ס סנהדרין יראה דאינו מוכרח שם דר' יהודא ס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ועוד דהא אמרו מצרי שני במה יטהר דלמא אי עבר ונסיב ומשני דאי לא כתיב קרא והרי ממזר דאי וכתבי' דאי לאיסורא כתב דאי להיתרא לא כתב ע"ש ותיפוק לי' דע"כ אינו באיסור' דא"כ ה"ל הולד ממזר. ועוד דהא מצרי ואדומי חייבי עשה נינהו וא"כ קידושין תופסין בהו ופני יושוע שם כתב גבי מצרי ואדומי דלמ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ה"ה במצרי ואדומי ע"ש. ואפי' מ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אינו ענין למצרי ואדומי שהוא חייב עשה ודוק

סעיף ח' (י) וגר מצרי שנשא גיורת עמונית הולד מצרי. וכתב בח"מ ה"ה שאר גיורת דהא גיורת עמונית אין בה שום פגם והוי כבת ישראל והולד הולך אחר הפגום עכ"ל וב"ש כתב ז"ל הולד מצרי משו' דעמוני' כשירה וליכא פגם שניהם והרי יש קידושין ויש עבירה הולכין אחר הפגום ע"ש. ושותא דמרן לא ידענא דקרי לי' יש קידושין ויש עבירה דהא מצרי מותר בעמונית דקהל גרים לא איקרי קהל אלא דאע"ג דאין עבירה הולכין אחר הפגום ועמ"ש בסק"ט

סעיף י' (יא) האידנא נתבלבלו. בס' שער המלך ה"ל איסורי ביאה הביא בשם ס' אלי' רבה דאע"ג דממזר מותר בשתוקי וכן להיפך אבל ספק עמוני אסור דדוקא גבי ממזר איכא יתור לומר בקהל ודאי ולא בקהל ספק אבל בעמון ליכא יתורא דקר' והביא ראי' מהא דאמרו ביבמות דף מ"ט כבר עלה סנחריב ובלבל וכו' וכל דפריש מרובא פריש הא לאו הכי הי' אסור מספק ובשעה"מ שם השיג והעלה דכיון דכתב רחמנא תרי קהלי למשרי קהל ספק ולא ידעינן אהי מינייהו קאי דרשינן לי' אכולהו ומשום דהי מינייהו מפקת והיינו נמי משום דדרשינן כולהו קהלי דכתיבי באורייתא בקהל ודאי דומיא דאינך כו' וטעמא דכל דפריש מרובא פריש לענין שיהי' מותר בקהל אפי' מדרבנן ע"ש ועמ"ש בס"ק כ"ט

סעיף י"ח (י"ב) ישראל שנשא ממזרת כתב ב"ש ז"ל הולד ממזר דקי"ל כל מקום שיש קידושין ולא קרינן כי תהיין לא קרינן וילדו לו ש"ס ס"פ האומ' עכ"ל ואין כאן מקומו דהא ממז' בישראל קידושין תופסין בחייבי לאוין ואולי קאי על האי דסמיך סעיף י"ט בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. ובזה טעמא משום דלא קרינן כי תהיין לא קרינן וילדו והוי הולד כמותה

סעיף י"ט (י"ג) עכו"ם ועבד. ספ"ק דיבמות דף ט"ז אמר רב יהודא אמר רב אסי נכרי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושין שמא מעשרת שבטים הוא וכתב רש"י ז"ל שנשאו כותית וקסבר דכותית שילדה מישראל הולד ממזר וחוששין לקידושי ממזר ע"ש ובתו' שם ד"ה נכרי שקידש ז"ל ותימה דבכמה משניות מוכח דאינו מתייח' אלא אחריו דתנן לקמן בפ' ב' מי שיש לו בן מכל מקו' פוטר חוץ ממי שיש לו מן השפח' ומן הנכריות ותנן נמי בפ' האומ' דולד שפחה ונכרית כמותה ולא הוי ממזר ונראה דלא קשיא כל כך דהני משניות סברי דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וה"ה איפכא ורב אסי סבר כר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מכותי ועבד וה"ה הבא על שפחה ונכרי' עכ"ל:

ואיכא למידק נהי דהולד ממזר ומשום דעכו"ם ועבד חייבי לאוין וכמ"ש תו' שם ד"ה קסבר כותי ועבד ונקט כותי או עבד משום דלא תפסי קידושין ע"ש וקשה ליהוי ממזר ונכרי כיון דהולד כמותה וא"כ היכי, תופס קידושין וכהאי דאמרינן ס"פ האומר בממזר הבא על השפחה דס"ל לר' אליעזר דהולד עבד ממזר ע"ש וה"נ ליהוי נכרי ממזר דכשיתגיי' ליהוי ממזר אבל קודם שנתגייר ליהוי נכרי גמור כמו התם בעבד ממזר דקודם שנשתחרר אין בו תפיסת קידושין וה"נ קודם שנתגייר הרי הוא נכרי דהא הולד כמותה והיכי תפסי קידושין קודם שנתגייר ועוד קשה נהי דכותי ועבד הבא על ישראלית ס"ל דהולד ממזר ומשום דלא תפסי בהו קידושין התם שאמו ישראלית איכא למימר דאית בי' דין ממזר דאינו אלא מצד ישראל אבל להיפך ישראל שבא על השפחה ונכרית כיון דהולד כמותה איך שייך בי' דין ממזרות כיון דצד ממזרות לא שייך כלל בצד נכרית ושפחה:

ואחר העיון נראה לענ"ד לפי מה שאמרו ס"פ האומר בפלוגתא דר"ע ור"א בממזר שנשא שפחה דס"ל לר' אליעזר הרי זה עבד ממזר. מ"ט דר"א דאמר קרא לו הלך אחר פסולו כו' ור"א לאו אע"ג דכתיב למשפחות' לבית אבותם אתא לו אפקי' ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדיה תהי' לאדונ' אתא לו אפקי' ורבנן כו' ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי ע"ש וכיון דממזרות אינו אלא מצד ישראל ואינו מצד עכו"ם ושפחה וכמ"ש רש"י ס"פ האומר דף ס"ח ובתו' יבמות דף כ"ג ד"ה קסבר רבינא ע"ש ובתו' בכורות דף מ"ז ד"ה ולא תימא ע"ש א"כ כיון דס"ל לר"א דהולד עבד ממזר היינו שיש לו דין עבד מצד אמו שהיא שפחה וממזר מצד ישראל שבא בעבירה ע"כ דין ישראל יש לו ג"כ והלך אחר הפסול ולפי"ז לר"א אם קידש אשה נרא' דקידושיו תופסין דכיון דכתי' לו הלך אחר הפסו' ושדית לי' בתר ישראל וממילא ה"ל דין ישראל. או אפשר דאית בי' דין חצי עבד מצד אמו וחצי ב"ח מצד אביו ישראל ובחצי עבד וחצי ב"ח קידושיו קידושין וכמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות הובא אצלינו בסי' מ"ד ע"ש:

וא"כ ה"ה בישראל הבא על הכותית דין ממזר יש לו דכיון דכתיב בממזר לו הלך אחר פסולו ואתא לו אפקי' מאשה וילדי' תהי' לאדוני' וה"ה דאפקי' מהאי דכתיב כי תהיין וילדו לו דאתא לו ואפקי' כיון דגלי קרא לו הלך אחר פסולו ע"כ אזלת בתר ישראל וממילא אית ליה דין ישראל שיהיה קידושיו קידושין כיון דאין דין ממזרת אלא מצד ישראל שבא בעבירה ולא בתר שפחה ונכרית דין ממזרות וס"ל לר' אסי כר' אליעזר דאתא לו אפקי' ואוקמה ע"כ בדין ישראל. מיהו נראה דגם רב אסי ס"ל כרבנן דטעמא דרבנן אינו אלא משום דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי אבל אי לאו הך סבר' הוי מודי דאתא לו אפקי' וא"כ הך טעמ' לא שייך אלא בשפח' אבל לא בנכרית דאית להו חייס אתא לי אפקי' ורב אסי מיירי בישראל שבא על הכותית:

ובשער המלך פט"ז מאסורי ביאה כתב על דברי תו' יבמות ז"ל והדבר תימה אצלי איך אשתמיט מינייהו משנה ערוכה פ' אלמנה לכ"ג דף ס"ט דלא תליא הא בהא דסתם לן תנא התם תרוויהו דולד שפחה ונכרית כמותה כדקתני הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד ואפ"ה ס"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כדקתני סיפא ממזר פוסל ומאכיל וא"כ איך כתבו דס"ל לרב אסי דלמאן דס"ל דנכרי כו' הולד ממזר ה"ה הבא על השפחה ונכרית והא מתנ' צווחת ככרוכיא דלאו הא בהא תליא וצ"ע כעת עכ"ל:

ולפי מ"ש דרב אסי לא אמר הולד ממזר אלא בישראל הבא על הכותית אבל בבא על השפחה מודה ומשום דקי"ל כרבנן דעובר במעי שפחה כמו במעי בהמה דמי ואין ממזרות מצד שפחה וכמ"ש ותוס' שכתבו וה"ה הבא על שפחה ונכרית לאו דוקא שפחה אלא מנכרית בלבד מיירי רב אסי ואולי דנקטו שפחה אליבי' דר"א דס"ל גם בשפחה דהלך אחר פסולו אבל לדידן דק"ל כרבנן דבשפחה אין הולכין אחר פסולו דה"ל כמו במעי בהמה ע"כ שפחה לאו דוקא:

בעיקר דברי תו' קשיא לי דכיון דסבר ר' אסי אין קידושין תופסין בחייבי לאוין א"כ נכרי שקידש היאך חוששין לקידושיו דכיון דהוא ממזר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין שוב ראיתי בחידושי מוהרש"ל שכתב להגיה בדברי תו' כר' עקיבא דאמ' הולד ממזר מגוי ועבד וז"ל ולית נגר בר נגר דליפרקי דאי סבר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אמאי חוששין לקידושי ממזר וכן תמצא בדברי תו' דעשרה יוחסין שנוכל לחלק ולומר שסבר כר"ע בהא דגוי ועבד הולד ממזר ולא ס"ל כר"ע בהא דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין שוב ראיתי בגליון תו' שבא לתרץ דהא דאמר חוששין לקידושין מיירי בקידש ממזרת או גיורת ודוחק גדול לומר דאי הוי איירי בכה"ג דוקא הוי מפרש אלא נראה עיקר כמו שפרשתי עכ"ל. ולענ"ד נראה ליישב דאע"ג דלר"ע אין קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו ממזר ודאי דהוא מחייבי לאוין אבל ספק ממזר דמותר מן התור' לבא בקהל לא הוי חייבי לאוין וקידושי תופסין בו דשתוקי שקיד' קידושיו קידושין דאי כיון דאינו מחייבי לאוין ולאו ספק קידושין עלי' אלא קידושי ודאי כיון דהתור' אמר' ספק ממזר יבא בקהל וא"כ בנכרי שקידש דאינו ודאי ממזר אלא ספק וכדאי' שם בש"ס וכל דפריש מרוב' פריש בדוכתי דקבוע והיינו דכל קבוע כמחצ' על מחצ' ולא הוי אלא ספק ומות' מן התור' וקידושין תופסין בה ואין לומר דהא ממ"נ אין קידושיו קידושין דאם הוא נכרי גמור אין קידושין תופסין ואם ממזר הוא נמי אין קידושיו קידושין דהא דס' ממזר מותר לאו משום ספק הוא אלא דגזירת הכתוב דס' מותר ואפי' תרי ספיקא דסתרו נמי מותר ושתוקי מותר בישראלית ובממזרת