אבני מילואים על השולחן ערוך - א קנז

אא שאינה אלא באשם ושאר נשים במיתה ובנשתחררה נמי פוטרת צרותיהן כיון דמספקא לן אי פקע או גמרו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' יבום א"כ למ"ד פקעי לא מצי פוטרת צרותיהן כיון דכבר פקעי ואי משום דקודם שנשתחררה עדיין לא פקע ואין אנו קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' דהא אדרב' קודם שחרור נמי לא פטרה צרותיהן וכמ"ש בתו' שהיא אינה אלא באשם ואינך במיתה וא"כ צריכה השפחה חליצה וגם שאר נשים צריכה חליצה זה הנראה לענ"ד בזה ודו"ק:

(ו) ואם עד שלא נתן לה כתב הרמב"ם פ"ד מאישות המקדש חצי שפחה וחצי בת חורין אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחרר גמרו קידושין כקידושי קטנה שגדלה וא"צ לקדשה קידושין אחרים בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הרי זה ספק קידושין לשניהם עכ"ל ונתקשו בזה הר"ן והרב המגיד דכיון שכתב דגמרי קידושיו כקידושי קטנה שגדלה היכי כתב דאם בא אחר וקידשה הוי ספק קידושין וכתב הרב המגיד דגמרי קידושין כקידושי קטנה היינו לענין שאין צריך לקדש קידושין אחרים לכי בעל דה"ל מקדש בביאה כקטנה שגדלה דמהני בעל וע"ש:

ובכסף משנה כתב בשם מוהרד"ך דאפי' לא בעל לשום קידושין ולא הי' עדי יחוד כלל נמי גמרי קידושין דאפי' למ"ד דקידושי קטנה שגדלו לא גמרי קידושין עד דבעל אבל כי בעל גמרי קידושי כסף כיון שנתרצית לביאה חיילי קידושי כסף וע"ש. ועמ"ש בסי' ל"ט ס"ק א' בשטת מוהרד"ך והב"י כתב לפרש דברי הרמב"ם דאין צריך לקדשה קידושין אחרים היינו דשריא לדידי' בקידושין הראשונים וע"ש וכ"כ הב"ש דאפי' ביאה לשום קידושין א"כ כיון דקידושין הראשוני' תופסין מדאורייתא א"ל קידושין אחרים ע"ש וכ"כ בט"ז:

ולפי"ז קידושי קטנה שגדלה נמי א"ל ביאה לשום קידושין ושריא לדידי' מחמת גמר קידושין הראשונים מדכתב הרמב"ם גמרו קידושיו כקידושי קטנה שגדלה משמע דקטנה שגדלה נמי הכי שריא לדידי' בגמר קידושין הראשונים ומיהו לא מהני גמרו אלא לדידי' אבל אם נתקדשה לאחר תפסי קידושי שני עד דבעל לשום קידושין וע"ש בב"י:

וקשה לי לפי"ז כיון דלדידי' שריא אפי' לא בעל לשום קידושין א"כ הא דאמרי ביבמות פ' ב"ש ובפ' המדיר בקטנה שגדלה ובעל דלא תפסי קידושי שני ומשום דאין אדם עושה בב"ז ובעל לשום קידושין ע"ש והא אמרינן דלדידי' א"צ בעל לשום קידושין וב"ש כתב בסי' נ"ז ס"ק כ"ג ז"ל וכתב בתשובת הרשב"א דאין איסור מה שהיא אצלו ותהי' אצלו עד שתתגדל ואז יקדש בביאה ואף אם בעל סתם מסתמא מקדש בביאה אע"ג דכאן אין ביאת זנות מכל מקום אחר שתתגדל ואפשר לו לקדש אותה מסתמא הוא מקדש בביאה כדי שלא יתפס בה קידושין של אחר עכ"ל והתם אפשר לומר כדעת הרשב"א דקטנה תקינו לה רבנן נשואין שלא ינהגו בה הפקר היינו קודם שתגדיל אבל אחר שתגדיל כיון שהיא בעצמה ראוי' לנישואין ולקידושין תו לא תיקנו רבנן קידושין בה וה"ל בעילת זנות וא"כ ע"כ בעל לשם קידושין אבל לפמ"ש לדעת הרמב"ם דגדלי קידושין בהדה לדידי' דלא ניהוי בעילת זנות א"כ היכי מוכח מדבעל דהוי לשם קידושין כיון דאין בזה ביאת זנות. ומ"ש הב"ש עוד דמסתמא הוא מקדש בביאה כדי שלא יתפוס קידושי אחרים נמי קשה מהא דאמרינן בקידושין פ"ב דף נ' בקטן שקידש ושלח סבלונות דמחמ' קידושין ראשונים שלח ופריך מינה למ"ד חוששין לסבלונו' ומשני מתני' כדקאמר טעמא שעל דעת קידושין ראשונים שלח וכתב שם הר"ן אע"ג אם בעל אחר שהגדיל אמרינן אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום ולא בעל על דעת קידושין הראשונים וכתב דספק הוא לו ולביאת איסור לא מחית לספיקא אבל לסבלנות אינו חושש וע"ש. ואי נימא טעמא דמקדש בביאה כדי שלא יתפוס קידושי אחר אע"ג דאין ביאתו ביאת זנות א"כ בסבלונות נמי נימא הכי דמסתמא שלח לשם קידושין כדי שלא יתפיס בה קידושי אחר:

ומ"ש הב"ש ועוד דמסתמא הוא מקדשה בביאה שלא יתפסו בה קידושי של אחר. אתמהה דבש"ס נסיב לה בכל דוכתי בבעל משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והיכי ניקום ונסמוך אטעמא אחריתי דרוצה שלא יתפסו קידושי אחר דא"כ למה נקט הש"ס אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצ"ע:

(ז) או מגרש ראשון ונושא שני באשר"י ובטור כתבו אחד מגרש וא' נושא וכתב ח"מ בשטתם ז"ל ולא חיישינן שמא יאמרו שהראשון מחזיר גרושתו שיאמרו דגמרי קידושין של הראשון וקידושי של השני לא חלו ועוד דאף אם ראשון אפשר דאין בו האיסור תורם להחזירה לאחר שנשאת מאחר דלא היתה אשת איש גמורה אצל הראשון דהא אין חייבין עלי' רק אשם עכ"ל:

והנה מ"ש דלא חיישינן שיאמרו הראשון מחזו' גרושתו שיאמרו דגמרי קידושי ראשון וקידושי שני לא חלו ובש"ס אמרו בהך גזירה דמגרש ראשון ונושא שני הוא. שלא יאמרו דקידושי ראשון מהני וגירש ראשון ונשא שני ונמצא זה מחזיר גרושתו. ולפי דברי הח"מ א"כ בכל דוכתא נמי נימא הכי שיאמרו קידושי הראשון חלו והשני לא חלו:

גם מ"ש דאף אם גירש ראשון אפשר דאין בו איסור תורה מאחר דלא היתה אשת איש גמורה קשה תינח קודם שנשתחררה אבל אחר שנשתחררה דספיקא אי גמרי קידושי תורה. והכא בנשתחררה מיירי וא"כ חייבין עלי' מיתה. ודין מחזיר גרושתו נמי אית בה כיון דנעשית אשת איש גמורה ואפי' בגירש קודם שנשתחררה ונשא אחר נראה דאסו' להחזירה כיון דקידושין תפסי בה אלא דהתורה חידשה בה לפוטר' ממיתה ולא משום קידושין קלישא דאית בה אלא קידושין מעליא הוי ומשום דלא שייר בקניינו אלא דהתורה חידשה לפוטרה ממיתה ולחיובה באשם גרידא:

ואפשר בטעמא דטור ורא"ש דס"ל א' מגרש וא' נושא ולא גזרינן שמא יאמרו הראשון מחזיר גרושתו דכיון דבנשתחררה ספיקא הוא בש"ס אי גמרי אי פקעי ולא החמירו בזה גזירה דרבנן דה"ל כמו ספיקא דרבנן ושמא פקעי ואמרינן לקולא ואע"ג דבכל דוכתי כיון דעיקר בדאורייתא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא הכא כיון דכבר נתגרשה תו לא הוי אלא ספיקא דרבנן ולקולא ודו"ק

מה (א) מקום שנהגו לשלח סבלונות. ולשטת רש"י חוששין דקידש' בסבלונות הללו ומש"ה בעינן עדים בשעת שלוח הסבלונות ולשטת תוס' חוששין דכבר נתקדשה ואפי' אין עדים בשעת השליח חוששין. ע"ש מיהו בעדים עכ"פ בעינן משלוח הסבלונות. ונ"מ בעידי הכמנה דלקידושין ממש לא מהני עדי הכמנה: והר"ן כתב דנ"מ דלפי' רש"י שהוא חושש לסבלונות עצמן לקידושין דוק' בשנותן לה בפני עדים שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים ולפי' הרי"ף כל ששלח סבלונות בודאי אפי' בלא עדים חוששין לקידושין שקדמו ע"ש. ומדכתב ששלח בודאי משמע ע"פ עדים והיינו עידי הכמנה וכמ"ש אבל לקידושין לא מהני עדות בידיעה אחורי הגדר. ובח"מ כתב במ"ש הרמ"א אע"פ שלא שלח סבלונות בעדים דהיינו ע"פ הודאתם ומגו לא מהני משום דהוי מגו נגד המנהג ע"ש: עוד שם בר"ן ז"ל ולדברי האומר דקטנה שנתקדש' שלא לדעת אבי' אם נתרצה אביה בפירוש חיישינן וכמ"ש למעל' אפי' בקטנה נמי חיישינן לסבלונות אם נתרצה בהם אבי' ולא עוד אלא אפי' בקטנה שאין לה אב כל ששדכה בחיי האב אע"פ שלא שלח סבלונות עד לאחר מיתת האב לפי' הרי"ף חוששין שמא קיבל אבי' קידושין אבל לדעת רש"י שאינו חושש אלא שמא הסבלונת בעצמן קידושין הכא כיון שאין לה אב במיאן סגי לה עכ"ל: ונראה הא דחיישינן ביש לה אב אפי' לפרש"י דוקא אם נתרצה בשעת שלוח הסבלונת וכגון שהי' במעמד האב ועי' ב"ש ס"ק י"ז אבל אם לא הי' האב בשע' שילוח הסבלונ' אפי' נתרצה האב אח"כ תו לא חיישינן לסבלונת כיון דעיקר חשש סבלונת באתרא דמקדשי והדר מסבלי בקפידא תליא מילתא משום דחוששין שמא הדרא בה ולכן מקדשי והדר מסבלי וכמ"ש הרשב"א והר"ן ומוהרי"ק שורש קע"א ע"ש דמקדשי והדר מסבלי שלא בהקפדה אין חוששין ע"ש. ובקטנה ע"כ שלא בהקפד' היא כיון דכל זמן שלא נתרצה האב אין כאן קידושין ויכולה הדרא בה דלא חיילי קידושין אלא משעת ריצוי ואילך לדעת הרמב"ם והמרדכי וראבי' וראב"ן וכן פסק רמ"א סי' ל"ז סעי' י"א ואפי' לדעת הש"ע דכי נתרצה האב ה"ל קידושין למפרע ועיין ב"ש סי' ל"ז ס"ק י"ח מכל מקום קודם שנתרצה בין היא בין אבי' יכולין לעכב וכמ"ש בש"ע בסי' ל"ז סעי' י"א וא"כ כל זמן שלא נתרצה הרי מצית הדרא בי' וא"כ ע"כ שלא