אבני מילואים על השולחן ערוך - א יג

סעיף ז' (ח) וישאר כהן בחזקת אביו. והקשו בתוס' דהא תרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן הוא ותירצו דמיירי לתרומה דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א והר"ן ע"ש ועיין ב"ש שכתב ז"ל והרמב"ם שכתב דהוא בחזקת אביו כוונתו ג"כ לתרומה דרבנן ובקו' ש"ש ש"ו פי"ח שם כתבנו דבתרי ותרי אע"ג דהוי ספיקא דרבנן ולא מהני חזקה אבל תרתי חזקה מהני ושם ראי' מהא דאמרו בעירובין דף ל"ה רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כתי עדים עסקינן אחת אומר' מבעוד יום נטמא' והא' אומרת משחשיכה רבא אמר התם תרי חזקה לקולא והכא חדא חזקה ופירש"י ז"ל רבא אמר גבי נגע בא' בלילה אפי' יש שם שני כתי עדים חלוקים אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת נמי ר' מאיר מטהר ואפ"ה לא תיקשי התם תרי חזקה לקולא נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקולא לטהר כו' דאוקי תרי להדי תרי והעמד מת על חזקתו הראשונה כל הלילה וחי הי' ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונה וטהור הכא במתני' חדא חזקה היא דאי' למימר העמד תרומה על חזקתו ומשום חזקה לא מרעי סהדי הלכך אזלינן לחומרא עכ"ל והרי מבואר דבתרתי חזקו' מרעינן סהדי ואזלינן לקולא. ובפ"ב דכתובו' דף כ"ו פירש"י דמוקי לה בחזקה קמייתא דאסיקנא עפ"י העד ע"ש ובתוס' מפרשי משו' חזקת אביו ע"ש וא"כ איכא תרתי חזקה חזקת אבהתי' וחזקה קמיית' דאסיקני' עפ"י העד ובתרתי חזקה אזלינן לקולא אפי' בדאורייתא ומש"ה סתם הרמב"ם דמשמע אפי' לתרומה דאורייתא וע"ש

סעי' ט' (ט) זינתה עם כהן א' ובתוך שלשה חדשים נשאת לכהן ביבמו' דף ק' כי גזור רבנן בזנו' בנישואין לא גזור ופריך ובזנות מי גזור והתנן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת כו' אימא סיפא והוא אונן עליהם כו' אלא הם אוננים עליו היכי משכחת לה אלא בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סיפא עולה במשמר של זה ושל זה וכתב רש"י ז"ל אלא לאו בזנות ששניהם באו עליו בזנות ע"ש ומזה הוכיח בח"מ דוקא שניה' בזנות אבל נישואין אחר זנות תולין בנישואין משום דרוב בעילות אחר הבעל וע"ש וב"ש כתב ז"ל ואינו נ"ל כי רוב בעילות דתולין בבעל היינו בזינתה תחת בעלה אז אמרינן כיון דהבעל מצוי לה בודאי רוב בעילות ממנו אבל אם זינתה קודם הנשואין י"ל דכבר היתה מעובר' ומה שדייק כן מרש"י כו' י"ל דלא כתב כן אלא לדעת המקש' דקשה מנ"ל להקשו' לשמואל דלמא שמואל מוד' כשהי' באח' נישואין אע"כ דהקשה בדרך מאי לאו דמתני' מיירי ששניהם באו עלי' בזנות אבל לפי המסקנא קשה למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בזה והיינו לענין חשש כהונה דחששא דרבנן הוא אבל לענין טומאה לטמאות למת דהוא איסור דאוריית' אסור אלא ודאי אפי' היה באחד נישואין הוא אינו כהן וע"ש: והנה מ"ש ב"ש למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בזה כו' אבל לענין טומאה כו' אסור ולענ"ד דבריו תמוהין דא"כ היכי תני עלה עולה במשמר של זה ובמשמר של זה. והיכי עולה למשמר קמא כיון שהוא בזנות אינו מיוחס אחריו וע"ש ביבמות דעולה בע"כ משום פגם משפחה ופירש"י משום שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני אדם פסול הוא לעבודה ע"ש ואי נימא דבזנות אינו כהן עכ"פ מדרבנן ואינו כהן אלא משום דתלינן בשני שהוא דרך נישואין א"כ איך עולה במשמר קמא בע"כ כיון שהוא בזנות לקמא א"כ במשמר קמא ודאי אינו ראוי: ועיין בסוטה דף כ"ז תו' ד"ה רוב בעילות ע"ש דמשמע מדבריהם דלשמואל דאמר ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה משמע דלא ס"ל לשמואל רוב בעילות אחר הבעל וע"ש וא"כ לא א"ש גם מ"ש בח"מ דלכך פי' רש"י שניהם בזנות דאי בנישואין אזלינן בתר נישואין ומשום דרוב בעילות חולין בבעל כיון דהסוגיא דיבמות אליבי' דשמואל ולדידי' לא ס"ל הכי

סימן ד סעיף א (א) ונתינים אסורים איסור עולם ביבמות דף ע"ו אמר רבא הני מילי בהיותן נכרים כי מגיירי בישראל שרו ורבנן הוא דגזרו בהו כו' הדר אמר רבא לאו מלתא בהיותן נכרים לית להו חתנות נתגיירו אית להו חתנות והנה דעת הרמב"ם פי"ב מא"ב כלישנא קמא וכל ז' אומות שנתגיירו התחתנות בהן מן התורה מותר ודוד גזר עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם וכן הוא דעת רש"י ודעת הרמב"ן והרשב"א דהלכתא כלישנא בתרא דרבא ושבע אומות מן התורה אסור אחר גירות אלא דהבנים שנולדו אחר שנתגיירו מותרים דלא כתיב בהו דורות ונתינים מחמת גזירת דוד אסורין לעולם ודעת ר"ת דשבע אומות גם הדורות אסורין לעולם וגזירת דוד לא הי' רק לשעבוד. ועיין יבמות דף ע"ח אמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאו בלידה לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש כיון דאמר מר קהל גרים אקרי קהל מצרי שני במה יטהר דלמא אי עבר ונסיב דאי לא כתב קרא ובתו' שם ד"ה מצרי שני במאי יטהר ז"ל וא"ת וישא נתינה והולד כשר לר' יוחנן דאמ' בסמוך מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי דבתר דידי' שדינן וי"ל דר"י דהכא סבר כאידך דר' יוחנן דאמר רב דימי א"ר יוחנן בנה שני דבתר דידה שדינן עכ"ל. ולשיטות הרמב"ן והרשב"א דסברי אין בהן איסור דורות בנתינה מן התור' א"כ יתעורר קושית תו' וישא נתינ' דאע"ג דבתר דידה שדינן נמי בנה מותר כיון דדורות שרי מן התורה: ונראה כיון דדעת הרמב"ן הובא בב"י סי' זה דמצרי ראשון שנשא מצרית שני' דבנה שלישי ומשום דקי"ל כאידך דר' יוחנן דבתר דידה שדינן דכתיב אשר יולדו דתלינן בתר לידה בין לקולא בין לחומרא וא"כ אפי' מצרי ראשון שישא נתינ' נמי בנה מותר כיון דבמצרי לא אזלינן רק בתר לידה דידה ולא משכח' מצרי שלישי אלא בנושא מצרית שני' ולשיטת הרמב"ם דפסק דאזלינן בתר לידה לחומרא אבל לא לקולא ומצרי ראשון שנשא מצרית שני' בנה שני ולשיטת הרמב"ם עוד דנתינים מותרין אחר גירות קושית תו' לא קשה מידי כיון דלר' יהודה קהל גרים מיקרי קהל א"כ מצרי אסור בנתינה

סעיף ד (ג) מעוברת שנתגייר' בנה שני ביבמות דף ע"ח ואי כתב רחמנא להם הוי אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד כתב רחמנא אשר יולדו פי' רש"י אשר יולדו למימר דכל לידה דמגירות ואילך חדא דרא היא ע"ש. וע"ש בסוגיא דפריך אי נימא דעובר לאו ירך אמו אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה אמאי אין צריך טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ כו' והא אמר רב כהנא ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ ומשני שאני עובר דהיינו רביתי' ע"ש ומבוא' דלמ"ד עובר לאו ירך אמו א"כ הא דעובר א"צ טבילה לאו משום טבילה דאימי' אלא משום טבילת עובר עצמה כשטבלה אמו ומשום דלאו חציצה דהיינו רביתי' ולפי"ז אם הגדול יכול למחות כמו בגר קטן שמטבילין אותו דיכול למחות כשיגדיל וכדאיתא בכתובות דף י"ב וא"כ העובר דהוי משום גירות עצמו ראוי להיות מצרי ראשון שנתגייר בפני עצמו וקשה דאמאי הוי בנה שני דאי נימא עובר ירך אמו ומחמת טבילת אמו הוי גר א"כ לכי נולד ה"ל שני לאמו אבל אם עובר לאו ירך אמו ואינו אלא גירות עצמו ראוי להיות ראשון: וצריך לומר דאע"ג דהוא ע"י גירות עצמו מכל מקום כיון דנולד ממצרית ראשונה אזלינן בתר לידה וה"ל שני ויתיישב בזה קושית תו' ד"ה הוי אמינא מצרית מעוברת היא ובנה חד ז"ל וא"ת אי סבר כר' יהודה א"כ לימא דאיצטריך אשר יולדו לומר שתלאן בלידה ואי כר' שמעון היכי ס"ד דהיא ובנה חד כיון דקסבר מצרי ולא מצרית ע"ש ולפי מ"ש ס"ד כיון דהוא בעצמו גר ראשון כיון דעובר לאו ירך אמו וכמ"ש ואם הוא זכר ה"ל מצרי ראשון קמ"ל כיון דהיא נתגיירה ה"ל ללידה מצרי שני ועיין לחם משנה פ"ד מפסולי מוקדשין

סעיף ה' (ד) ישראל שבא על אח' מאלו הולד כמותה. והיינו קודם שנתגיירו דישראל שבא על הכותית הולד כמותה וכמ"ש בח"מ ובפ' האומר דף ס"א ולדה כמותה מנלן אמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך ופירש"י מדלא כתיב נמי כי תסור את בנך אלמא בן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה ע"ש פירש"י דבן בתך אפילו מן הנכרי קרוי בנך ומשום דבני בנים קרוים בני' כ"כ הריטב"א שם ע"ש, וראיתי בס' שער המלך פט"ו מאיסורי ביאה ז"ל וקשי' לי מהא דאמרינן פ' הבע"י דף ס"ב א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מלתא דאמר רבנן בני בנים הרי הם כבנים אלימא כו' ופירש"י ז"ל אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן והשתא אמאי לא קמייתי לה מהכא דקרי לבן בתו בנך וצ"ע עכ"ל ונראה דהא דפשיטא לן יותר בן בנו היינו משום דהבן מתייחס אחר אביו ודאי ה"ל כבנו אבל בן בתו כיון דמתייחס אחר אביו ולא אחר אמו דכתיב למשפחותם לבית אבותם ומש"ה בעי לה בבן בתו אי הוי כבנים וא"כ בבן בתו הבא מן העכו"ם דהולד כמותה ואינו מתייחס אחר אביו אלא אח' אמו א"כ הדר ה"ל בן בתו כמו בן בנו ומש"ה לא מצי למילף בן בתו מישראל כיון דמתייחס אחר אביו לזה פשיט לי' מהאי דבני מכיר מחוקקים: