אבני מילואים על השולחן ערוך - א קמח

הנתבע היינו משום דבקרקע ע"א לאו כלום ולא האמינו תורה כלל לע"א בקרקע אלא כשמודה חייב בהודאתו גרידא משא"כ בקידושין דבינו לבינה לא הוי קידושין כלל ומקדש בע"א הוי קידושין וא"כ האמינו חכמי' ע"א בקידושין תו לא מהני מגו כל שאינו מכחישו ולכן דיקדק הב"ש וכתב לתי' ריב"א היינו דלדידי' לא מהני מגו אבל לתי' ר"י הי' מהני מגו ע"כ. ויפה כיון:

ובתוס' פ' חז"ה דף ל' ד"ה לאו קא מודית לי ז"ל ובעובדא דידן אי הוי מייתי המחזיק עדים דדר ביה חד יומא נראה לרשב"א לאוקמא ארעא בידי' אע"ג דליכא מגו מ"מ טענינן ללוקח מאחר שהי' המוכר יכול לטעון זבינתא ממך במגו דאי בעי אמר לא הי' שלך מעולם ואע"ג דהאי לוקח ידע שהי' שלו והוי כחד סהד' מ"מ הוי מגו כדמשמע לקמן גבי נסכא דר' אבא אי לא הי' מחויב שבועה היה נאמן לומר דידי חטפתי במגו כו' הכא לאו מחויב שבועה ולכך נאמן במגו כו' ור"י אומר דלא דמי להאי דהמוכר את הבית דהכא אם הי' רוצה המוכר לזכות בטענה זו דלא הי' שלך מעולם לא הי' מעכבה שהרי הוא יודע שהוא שלו עכ"ל. וא"כ ה"ה בזה נראה דתלי' בדעת הרשב"א והר"י דלדעת הרשב"א שפיר הוי' מגו ואף אין השני צריך לחוש אבל לדעת ר"י כיון דאם הי' טוען להד"ם אז השני שמודה לדברי העד הי' אסור בקרובים א"כ בטענת המגו לא מהני יותר לזה שמודה לדברי העד וא"כ ראוי להחמיר עכ"פ לזה שמודה ודו"ק:

(ה) והוא לבד ראה. כתב בת"ה סי' רי"ב היכא דלא היו רק שנים וא' אומר קרוב לו וא' קרוב לה דכיון דאין ראובן יכול לקיים עדותו אלא בסהדותי' דשמעון וראי' דידי' לחודי' לאו כלום הוא וא"כ הואיל ושמעון מכחיש לא מהני ודמי' להא דכתב הרא"ש פ' הנזקין ומרדכי בפ' האש' רבה בביאורי י"ד חלוקים בנאמנות דע"א דאם אמר ע"א טבל מתוקן כי אמרתי לפ' לתקנו והלכו ושאלו לאותו פ' ואמר לא תקנתיו הרי זה בחזק' טבל כיון שזה מוד' שלא תקנ' הוא אלא אמר לזה לתקנו והוא אומר לא תקנתיו ה"ז טבל גמור כו' אמנ' באשר"י פ' המדי' גבי אזל ואשכח שיקר' דכל הני אשכ' שיקרא איירי בעדים דוק' שהכחישוהו אבל החכם או הכהן אינו נאמן נגד' להכחש' וכתב האשר"י דהכי מסתברא דאין להפקיע' ממון כתובתה בע"א אלמא אעפ"י שהית' תול' תיקונה בחכם וכהן לא מהימני' כנגד' כדי לאפוקי ממון מחזקתי' ומ"מ שפיר דייקי רבנן לענין טבל בי"ד חלוקים דהת' אדרבה העמיד טבל על חזקתו והרי הוא עדין טבל גמור הואיל והיא מודה שלא תיקנה אלא שאמר לחבירו לתקנה וא"כ בענין דידן נמי איכא למימר נחמיר משום חומרא דאשת איש להאמין לע"א שהוא וחברו ראו ושמעו בקידושין ולא ניחוש בהאי אי חברו שהוא תולה בו מכחיש כיון דלאו סברא ברורה היא כדמוכח מן הירושלמי ע"ש:

והנה לפי מ"ש הב"י בי"ד סי' קפ"ז להקשות דברי הרא"ש אהדדי דבפ' המדיר הביא דברי הירושלמי דאשתכח שיקרא בעדים דוקא ובפ' הנזקין הביא דברי הרמב"ן דהראשון נאמן יותר וכתב לחלק בין ממון לאיסור והאי דפ' הנזקין דהוא לכתובה אין נאמן יותר אבל לאיסור הראשון נאמן יותר ע"ש וא"כ לפי"ז בעד א' קרוב לו וע"א קרוב לה דאמרו בגמ' דלא תינשא פ"ב דכתובות דף כ"ג מיירי דוקא בהיו שם עדים הרבה ואינו אומר בשם חבירו דווקא דאל"כ הראשון נאמן יותר:

אלא דבגוף הדמיון דמדמה בת"ה להאי דראשון נאמן יותר לבי מהסס דהרמב"ן לא קאמר אלא היכא שאומר השני משם הראשון זה ששמע משמו או אפי' ראה בעיניו שתיקן לו הכרי וזה שאומר משמו הוא מכחשו נאמן יותר כיון שהוא העושה או האומ' ומש"ה נאמן יותר אבל הכא דהוא מודי דממילא שמעי' שהי' הקידושין בפני פ' קרוב לה ואיך ששמעון ראה זה שהי' בפניו בזה אינו מעיד בששמעון כיון דהו' מודי דממיל' נרא' דהרמב"ן לא קא' בכגון זה והרי זה כאומר פלוני הי' עמי דהוא מודי דממילא דאינו אומר משם הראשון כלל וצ"ע:

(ו) והאחד מהם קרוב. וכתב הב"ש ז"ל והא דלא נפסל בצירופו כמבואר בח"מ סי' ל"ו דס"ל דלא נתכוין לשום עדות מ"מ מה שמעידין היום מהני אע"ג דלא נתכוונו לשום עדות ע"ש:

ולפי מ"ש הש"ך בסי' ל"ו דהא דמהני לא נתכוונו לשום עדות היינו היכ' דהכשרים כיונו לעשות הא אם גם הכשרים לא כיונו להעיד ה"ל עדותן בטילה אף דגם הפסולים לא כיונו להעיד ע"ש. א"כ צריך לומר דה"נ מיירי שהכשר כיון להעיד והפסול לא כיון להעיד

עוד כתב הב"ש דלשטת הרא"ש אע"ג דנתכוין הפסול להעיד היינו דאין הב"ד יכולין לפסוק הדין על פיהם אבל כאן בעת הקידושין היו הקידושין כשרים א"כ אע"ג דאין הב"ד יכולין לפסוק הדין על פיהם מ"מ המקדש קידש לפני עדים כשרים ע"ש. והיינו משום דשטת הרא"ש דבעינן תרתי ראי' והגד' וכיון דבעת הקידושין לא הי' הגד' הרי מהני עדות הכשרים

וכן הוא בתו' והרא"ש פ"ק דמכות שהקשו מקידושין הנעשים בפומבי ויש שם קרובים ופסולים והעלו דתרתי בעינן ראי' והגדה:

אלא דלשטת התו' הרא"ש כיון דבצירוף ראי' לחודי' לא מהני אלא בצירוף הגד' לב"ד ומשום דבגמ' מכות דף ו' פריך הרוג יציל ומשני במקיימי הדבר הכתוב מדבר ופי' תוס' במקיימי הדבר היינו דבעינן הגד' שמקיימת הגדתן לב"ד וע"ש. ומש"ה כשרים ופסולין שראו קידושין לא מיפסלי הקידושין כיון שלא הי' הגדה וא"כ היינו דוקא כשלא הי' הכחשה ביניהם אבל אם הי' הכחשה ביניהם ובאו כשרים ופסולים והעידו על הקידושין אין כאן עדות דהא כיון שיצטרפו ראי' והגדה עדותן בטילה אבל אם שניהם מודים אע"ג דהגידו שניהם לב"ד ג"כ נתקיימו הקידושין ולא הוי כמקדש בלא עדים כיון דבשעת ראי' לא נפסלו אלא בעת הגדת' ה"ל כאומר קדשתי בפני עדים והלכו למד"ה וב"ש כתב בשם בית הלל היכא דשניה' מודים מהני עדותן של הכשרים וליתא דהא ילפינן מקרא דעד קרוב מבטל עדות והוי כאלו מקדש לפני עדים פסולים ולא מהני הודאה שלהם עכ"ל. ולפמ"ש נכונים הם דברי ב"ה כיון דקי"ל דתרתי בעינן כדעת תוס' והרא"ש א"כ אם באו הכשר והפסול והגידו יחד בב"ד אם הי' הכחשה ביניהם אין כאן עדות והקרובים מבטלים את הכשרים וה"ל כאלו אין כאן עדות אבל בשניהם עדים כיון דבשעת ראי' כשרי' הי' ה"ל כאומר קדשתי בעדי' והלכו למד"ה ומה שנתבטל עדותן ע"י הגדתן ה"ל כאלו הלכו למד"ה שאין כאן הגדה וזה ברור ובעיקר הקושי' שהקשו הראשונים על גיטין וקידושין שנעשו בפומבי ונמצאו שקרובים ופסולים. ונראה לענ"ד ליישב לולי דבריהם והוא דהרא"ש כתב בפ"ק דמכות דף ז' ז"ל ונראה שאם הזמין המלוה עדי' כשרים ועמדו שם קרובים ופסולים אפי' אם כוונו להעיד ובאו והעידו בב"ד לא נתבטלה עדות הכשרים דכיון שייחד את עדיו לאו כל כמינייהו להפסיד לזה ממונו דהא דקאמר הש"ס דשיילינן להו אי למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתי היינו דבר הנעשה ברוב עם בלא הזמנת עדים ובאו כולם להעיד אבל המזמין את עידיו והוציא את האחרים מכלל העדים לא וכל כמינייהו לבטל העדות וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה לאחרים להחרים כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד ובאו בערבוביא והעידו כשרים ופסולים ראיתי רבותי דנין שלא נתבטלה עדות הכשרים שלא היו כוונתו בראייתן להעיד ע"ש וכן פסק בטור וח"מ סי' ל"ו וע"ש בד"מ שכתב דאפי' בשעת מעשה כשאומר כל מי שיודע לעדות יצטרך לבא ולהעיד ע"ש, ולפי"ז כיון דבגיטין וקידושין צריך עדים לגוף הדבר וצריך לכוין לעדות וכמו שיבוא לפנינו לקמן א"כ כי היכי דאם הי' מייחד עדים בפי' לכשרים כוונתו ומהני וה"נ אפי' בסתמ' כל שמכוין לעדי' אמרינן ודאי כוונתו הי' לעדים כשרים הראויין להעיד ולא אמרינן נמצא א' קרוב או פסול עדותן בטילה אלא בד"נ דליכ' יחוד לעדי' או בד"מ דלא איברי סהדי אלא לשיקרי ולא מכוין המלוה לעדים כלל אבל כל היכי דבעי כוונה לעדים כמו בגיטין וקידושין דהאיש והאשה צריכין שניה' כוונה שיהי' הקידושין בעדי' והמקדש בלא עדים לא הוי קידושין כלל וכל שמכוין לעדים דעתו על הכשרים ותו לא מיפסיל ע"י קרובים או פסולים. וזה ברור אמנם בס' קצה"ח סי' ל"ו סק"א שם כתבנו דראוי ונכון לכל מסדרי קידושין לייחד עדים כשרים בשעת קידושין שלא יהא ח"ו שום גמגו' בשורש קדושת ישראל ע"ש (ז) שוב אינה נאמנת בח"מ העלה דאפי' הם מוכחשים