אבני מילואים על השולחן ערוך - א קמא

לט (א) ע"מ שאין עלי' נדרים פ' המדיר דף ע"ג אמר אביי לא תימא טעמ' דרב משו' דאחולי אחלי' לתנאי' ופי' רש"י ואית לה כתובה והקשו תוס' דהא תנן בהדיא במתניתן כנסה סתם תצא שלא בכתוב' וביאורו דקשה ממ"נ אי נימא דקאי ארישא דהיינו קדש' ע"ת וכנסה סתם הרי אמרת דאית לי' כתובה והיאך תני תצא שלא בכתובה ואי נימא דסיפא מיירי דקדשה סתם וכנסה סתם כ"ש קשה דהשתא קידשה על תנאי וכנסה סתם אמרת אחולי אחיל לתנאי' ואית לה כתובה קדשה סתם וכנסה סתם כ"ש דמחיל על מומין ונדרים:

והר"ן כתב די"ל קדשה ע"ת וכנסה סתם הוא דאית לה כתובה כיון דהזכיר התנאי בשעת קידושין ולא הזכיר בשעת כניסה ש"מ דמחיל אבל קדשה סתם וכנסה סתם גרע ע"ש ולענ"ד נראה לפמ"ש מוהרי"ק שורש ל"ב בשם תו' הר' פרץ בהא דאמרינן אחולי אחיל לתנאו ובמה מקדש' כיון דחופה אינו קונה ומשום דחיילי קידושי כסף שנתן לה ואפי' נתאכלו המעות כיון דיהיב לה לשום קידושין וכמו במקדש לאחר שלשים דאפי' נתאכלו מקודש' ע"ש ועמ"ש בזה בסי' ל"ח ס"ק י"ב ובש"ע סי' נ' ז"ל המקדש אשה בין שחזרה היא בין שחזר הוא כו' אין הקדושין חוזרין לעולם אפילו קדשה באלף דינר הרי הם מתנה גמורה שאין לה חזרה ואם היו קדושי טעות חוזרים המעות כו' וכן אם היו קדושי ספק ובח"מ ובב"ש העלו דבקדושי ספק נמי לטיבועין ניתנו כיון דטעמא דלא הדרי קדושין כסף היינו שלא יאמרו דמותר באחותה וכיון דבקדושי ספק נמי מיתסר באחותה לא גרע מקדושי קטנה דצריכה גט מדרבנן דאין הכסף חוזר וע"ש:

ולפי"ז ניחא דבקידשה על תנאי וכנסה סתם אמרינן בשעת כניסה דלא הזכיר התנאי אחולי אחיל לתנאי' מחמת חיבת חופה ומקודשת בכסף שנתן לה ואפי' נתאכלו המעות כיון דהיתה צריכה להחזיר המעות דהא בקידושי טעות כיון דמותר באחותה הכסף חוזר ומקדשה בכסף דאית לי' גבה אבל בקידשה סתם וכנסה סתם כיון דקידשה סתם הוי ספק קדושין אם חפץ באשה נדרנית או לאו וצריכה גט מספק או מדרבנן כדאי' שם בסוגי' וכמ"ש תוס' במתני' ע"ש. וכיון דהוי ספק תו לא הדרא הכסף קידושין להמקדש דכל היכי דצריכה גט מספק או מדבריהם כמו בקטנה אין הכסף חוזר למקדש ולטבועין הן אצל אשה א"כ כי הדר כנסה סתם אע"ג דאחולי אחיל גבי המומין והנדרים מחמת חבת חופה אין כאן קדושין ובמה מקדשה חופה אינו קונה וכסף קידושין לטבועין ניתנו וליה לי' גבה כלום וא"כ אין בה אלא קדושי ספק מחמת שקדשה סתם ומש"ה תצא שלא בכתובה דממונא לקולא והכניסה אינו מועיל כלל להיות קדושי ודאי כיון דכבר לטבועין ניתן הכסף קידושין אע"ג דאינו חפץ באשה נדרנית מכל מקום כיון דצריכה גט מספק תו לית לי' כסף גבה וא"כ במה הדר ומקדש' להיות קדושי ודאי ואינו אלא ספק קידושין ודו"ק:

והנה הרמב"ם כתב בפ"ד מאישות גבי מאמנת ז"ל ולמה יוצאה בלא גט מפני שאין קידושי' קידושין גמורין מן התורה אלא מד"ס והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיו ונעשית אשת איש גמורה ואין צריך לחזור ולקדשה וע"ש וכתב שם הרה"מ דמה שכתב אם ישבה תחת בעלה היינו שבעל ושיהי' הבעילה לשום קידושין וע"ש. ומוהרי"ק שורש ל' ביאר דברי הרמב"ם דכל שבעל אחר שגדלה דכיון דמוכח דניתרצית גמרו קידושי כסף וחיילו אפי' נתאכלו כמו במקדש לאחר שלשים ומש"ה אין צריך עידי יחוד כיון דחיילי קידושין כסף וע"ש וכן שם הוא שטת מוהרד"ך בביאו' דברי הרמב"ם והובא בכסף משנ' ע"ש והיינו דבש"ס יבמות דף ק"ט בעא מיני' ר' אליעזר מרב מ"ט דרבן גמליאל משום דקסבר קדושי קטנה מיתלי תלי וקאי וכי גדל' גדלי קדושי בהדה ואע"ג דלא בעל כו' וסבר רב אי בעל אין אי לא בעל לא והא אתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה וניסת רב אמר אינה צריכה גט משום מאי לאו דלא בעל לא דבעל ע"ש הרי דס"ד דש"ס לומר דאפילו לא בעל גדלי הקידושין בהדה וכ"ת במה מקדשה כיון דקדושי קטנה לאו כלום כבר כתבו הרשב"א והנ"י דדומה למקדש על אחר שלשים יום דמקודש' לאחר שלשים וע"ש וא"כ אפי' לפי דמסקינן דמיירי דבעל נמי מחמת קידושי כסף הוא דחיילי ולא צריך עידי יחוד אלא דבעל דבעינן היינו משום דכל דלא בעל אינו מוכח כל כך שנתרצית אלא עד דבעל מוכח שנתרצית וה"ל כגר קטן שמטבילין אותו ע"ד ב"ד והגדילו יכולין למחות וכי נהגו דת יהודים בגדלי' מוכח שנתרצו וכן כה"ג בעניני אישות אינו מוכח הרצוי אלא מכי בעל זה הנראה בשטת מוהרי"ק ומוהרד"ך ולפמ"ש דהיכא דקדושין לטבועין ניתנו לא מצי לקדשה בקדושי כסף כיון דתו לית לי' גבה ולא מידי וא"כ בקדושי קטנה שהגדילה קודם שבעל דתו אינה ממאנת מדרבנן וצריכה גט מדבריהם והוי הכסף לטבועין משעה שהגדילה וכמ"ש ב"ש ובח"מ שם ובסי' נ"ט וא"כ נהי שבעל אח"כ היכי חיילי קידושי כסף כיון דתו לית לי' גבה ולא מידי ודידה נינהו ואפשר ליישב לפמ"ש הרמ"א בסי' נ' דמן הנשואין הקידושין חוזרין והוא מתשוב' מוהרי"ל והטעם כמ"ש ב"ש שם דמדינא ראוי להיות קידושי הדרא לבעל אלא משום שלא יאמרו קידושי טעות נינהו ומותר באחותה ומן הנשואין דליכא למימר הכי כיון דאין תנאי בנשואין מש"ה אחר הנשואין קידושי הדרא וע"ש וא"כ בקטנה שהגדילה דמיירי בבעל ואחר נשואין קידושי הדרא ומש"ה בבעל מקדשה בכסף דאית לה גבה:

ובזה נראה ליישב מה שהקשה בלחם משנה לשטת מהרד"ך ומוהרי"ק דבבעל בהא דפריך בגמ' שם ביבמות דף ק"ט אי דבעל מ"ט דשמואל קסבר כל הבועל על דעת קידושין ראשונים הוא בועל. והא לרב נמי ע"ד קידושין ראשונים הוא בועל אלא דחיילי קידושי כסף וע"ש. ולפמ"ש אפשר דשמואל נמי ס"ל דכי בעל ומוכח הריצוי וראוי שתתקדש בכסף דאית ליה גבה ואפי' נתאכלו וכמ"ש מוהרי"ק דדומה למקדש לאחר שלשים אלא דשמואל לטעמי' דס"ל בקידשה ע"ת אפי' בעל אינה צריכה גט ומשום דכל הבועל ע"ד קידושין ראשונים בועל ומש"ה ס"ל דלא חיילי קידושי כסף אפי' נתרצית בבעל דכיון שהגדילה צריכה גט מדבריהם וכיון דצריכה גט כסף קידושין לטבועין ניתני ודידה הוי שלא יאמרו אין קידושין תוספין באחותה ואפי' נשאת כיון דשמואל ס"ל אפי' בנשואין לא נמחל התנאי' ואפילו בעל א"כ אפי' אחר נישואין קידושי לא הדרא וא"כ קידושי דידה נינהו ואין לו במאי לקדשה. ורב לטעמי' דס"ל קידשה ע"ת וכנסה סתם דאחולי אחיל לתנאי וכן בבעל דאין אדם עושה בב"ז וא"כ לאחר נשואין תו ליכא למימ' קידושי טעות היו וכיון דליכא למימר קידושי טעות תו ליכא למימר קידושין תופסין באחותה וא"כ לאחר נשואין קידושי הדרא כמ"ש הרמ"א וא"כ מקדשה בכסף דאית לי' גבה דאע"ג דלאחר שהגדילה צריכה גט אפ"ה קידושי הדרא. ומש"ה פריך אי דבעל מ"ט דשמואל דס"ד דבעל מודה שמואל דאין תנאי וא"כ קידושי הדרא וראוי להיות מקודשת בכסף דאית לי' גבה ומשני קסבר שמואל כל הבועל ע"ד קידושין ראשונים בועל וא"כ בבעל נמי יש תנאי וקידושי לא הדרא שלא יאמרו דקידושי טעות הי' ומות' באחות' וכמ"ש:

עוד קשי' לן בדברי מוהרי"ק ומוהרד"ך דבקטנה שהגדילה ובעל דצריכה גט משום דמקדשה בכסף א"כ הא דפריך בשמעתין וכן ס"פ ב"ש שם והא אפלגי בה חדא זימנא קטנה שהגדילה כו' ומה ענין זה לזה כיון דהתם בקטנה שהגדילה מקדשה בכסף וגבי מומין ונדרים מקדשה בביאה כשבעל ועיין תוס' בסוגיין ולפמ"ש יש ליישב כיון דטעמא דקטנה שהגדילה דאיפלגי רב ושמואל אינו אלא משו' דסבר רב דבבעל כשמוכח הריצוי מקדשה בכסף וקידושי לא הדרא אחר שהגדילה משום דנשאת ובנישואין אין תנאי ולשמואל אפי' בבעל אינה מקודשת בכסף משום דסבר שמואל בקידשה ע"ת וכנסה סתם דאפילו בבעל ע"ד קידושין הראשונים הוא בועל וא"כ קידושי לא הדרא וא"כ היינו פלוגתי' דקידשה על תנאי ובעל ויתיישב בזה קושיית תו' בשמעתין דמאי פריך והא איפלגי בה חדא זימנא דהא מהא דאמר רב בקידשה ע"ת וכנסה סתם צריכה גט לא שמעינן אלא דצריכה גט ויש לומר מספק אבל גבי קטנה אשמעינן דהוי קידושי ודאי וע"ש ולפמ"ש ניחא דכיון דסבר רב בקידשה ע"ת וכנסה סתם צריכה גט נהי דנימא דצריכה גט מספק מ"מ כיון דעכ"פ צריכה גט תו ליכא למימר בנשואין בקידושי טעות הי' ומותר באחותה דהא כל שנשאת סוף סוף צריכה גט ואסור באחותה וכיון דתו ליכא גזירה דיאמרו דמותר באחותה א"כ לאחר נשואין קדושי הדרא וכל דהדרא הקידושין אחר הנשואין ממילא מקדשה בקידושי כסף קידושי ודאי ולשמואל נמי דס"ל בקטנה שהגדילה צריכה גט משניהם וס"ל דלא חיילי