אבני מילואים על השולחן ערוך - א קלט

לך מאתים דהי' התנאי מצד המקדש דכה"ג חוזר בקידושין ובמאתים ואינה יכולה לומר כאלו התקבלתי: (כ) בשעת כניסה לחופה מחלה לתנאי וכתב הר"ן פ' האומר כל התנאי' שהוא חייב וכנס תוך הזמן אז אמרינן אף שלא נתקיים בזמן הוי קידושין מכל מקום המעות שנתחייב הוא בתנאי נעשה עליו מלוה וצריך לקיים ואם טוען פרעתי נאמן ועמ"ש בסי' כ"ט:

(כא) נתרצו שניהם להאריך הזמן. בט"ז הקשה מהא דאי' ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ט הנשבע לפרוע לזמן פ' יכול להתירו שיאמר כאלו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לא כל כמיני' אא"כ התנו שיוכל להאריכו כו' וא"כ ה"נ קשה ממ"נ אם תאמר בהרחבת הזמן לחוד בלא הריני כו' לא נתבטל הקיושר לגמרי והוא עדיין חייב לקיימו יש לנו לומר שמה שאינו מקיים התנאי לזמן פ' המוגבל כו' הקידושין בטלים ומה יועיל שמקיימו לזמן שני וא"ת כאן דבאומר' הריני כו' א"כ בטלי הקידושין הראשוני' לגמרי וצריך קידושין אחרי' כמו שצריך שבועה אחרת ע"ש ונראה דתנאי שאני דודאי בשבועה אין לו היתר רק במה שיאמ' הריני כאלו התקבלתי ואם הוא כאלו כבר קיבל שוב אין כאן שבוע' אבל הכא בתנאי כבר כתב הרא"ש בתשובה בטעמ' דמהני מחילת התנאי משום דהמעשה הוא ענין בפני עצמו וראוי להתקיים המעשה אף שלא נתקיים התנאי וכיון דהתנאי אינו אלא דיבור אתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש והובא לעיל בס"ק י"ב וא"כ אינו בדין התקבלתי אלא משום שמוחל עכשיו מקצת התנאי ויכול הוא בכך משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ומש"ה מרחיב הזמן דיכול הוא לבטל מקצת דיבור ולקיים מקצתו וכן במקדש לאחר שלשים דיכול לחזור תוך שלשים ומשום דאתי דיבו' ומבטל דיבור ה"ה שיכול להרחיב על ששים יום וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מאישות ע"ש וה"ה הכא יכול להרחיב משום דכיון דאינו אלא בתורת ביטול דיבור למה שמבטלו מבטל והשאר שאינו מבטל בדיבורו קאי וז"ב:

מיהו נרא' דהך דינא הוא מתשוב' הרא"ש כלל ל"ה והוב' בב"י בשם הרא"ש ולטעמי' דאתא דיבור ומבטל דיבור ניחא שיכול להרחיב הזמן אבל לשטת הר"ן דטעמא דמחילת התנאי בדבר שאינו של ממון אינו אלא משום דלא הי' דעתו אלא אם יקפיד עי' בס"ק הנ"ל א"כ לא מצי להרחיב הזמן דאם קפיד קפיד ותו לא מצי להרחיב הזמן אלא עד שימחול אותו לגמרי ומכ"ש לשטת הרשב"א דאינו יכול למחול תנאי אלא בדבר של ממון ומשום דהוי כאומר התקבלתי א"כ נמי איני יכול, להרחיב הזמן כמו שאינו יכול להרחיב הזמן בשבועה דאם הוא כנתקבל תו אין כאן שבועה וה"ה כאן לענין תנאים וא"כ הך דינא דיכול להוסיף או לגרוע אינו אלא לשטת הרא"ש וכמ"ש אבל לשטת הר"ן דהוי משום קפידא נמי אינו יכול להרחיב ולגרוע מקצת ולקיי' מקצת ובתו' כתובות דף נ"ג בהא דהקשו דבכנסה מה מהני מחילת התנאי כיון דחופה אינו קונה וחי' דבשעת קידושין הי' דעתי לכך שאם יכניסנה לבסוף יהא מחול התנאי עכ"ל. וזה נראה כדברי הר"ן דאינו אלא משום קפידא. וקשה דלפמ"ש דלשטת הר"ן אינו יכול לגרוע מקצת התנאי ולקיים מקצתו דאם קפיד כל התנאי בתוקפו ואם אינו מקפיד כל התנאי נתבטל וא"כ איך כתבו תוס' שם ד"ה לא תימא דלכתובה בתנאו קאי וכן פי' רש"י שם וכן כתב, שם הר"ן דלכתובה בתנאו קאי ודוקא לקידושין נמחל התנאי ומשום דאין אדם עושה בב"ז אבל לכתובה בתנאו קאי ומשמע דיכול למחול מקצתו ולקיים מקצתו. ואפשר דבתרי עניני דהיינו שני תנאים יכול לבטל תנאי א' ולקיים אחד ותנאה דע"מ שאין עלי' נדרים הוי כעין שני תנאים דאם ימצאו עלי' נדרים לא יהי' עליו קידושין וממילא דאין לה כתובה וא"כ כשמוחל תנאה דקידושין אבל לכתובה בתנאו קאי ומשום דלקידושין לא קפיד ולכתוב' קפיד יותר אבל להרחיב הזמן דהוא בתנאי ובענין אחד בזה נראה דלהר"ן אינו יכול להרחיב עד שימחול לגמרי אבל להרא"ש משום דאתי דיבו' ומבט' דיבור יכול בענין אחד לגרוע מקצתו ולקיים מקצתו:

(כב) בקידושין תנאי שהוא לטובתו. כתב הרשב"א בחידושיו דף כ"ג זה לשונו הא דאמרינן הכא במאי עסקינן כגון דאקני' לי' אחר מנה ואמר לי' על מנת שאין לרבך רשות בו כו' וכי אמר לי' ע"מ לאו כלום קאמר תימא והיאך אפשר לומר כן שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בעל כרחו של נותן והרי הוא כפל תנאו כו' וא"כ היאך קנה רבו ולמה אין בטלה מתנתו והראב"ד פי' דטעמא דמילתא משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרינן אבל לא לחוב לו הילכך ס"ל לר' מאיר כיון דא"ל קני קני עבד וקני רבו דכשנתנו לעבד כאלו נתניו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו. ורבנן סברי דמעיקרא קני עבד אלא דלכי זכי העבד זכי אדון מכח זכיית העבד הלכך כשהתנה עם העבד ה"ל כשאר תנאין דעלמא דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו וכיון שכן תנאו קיים דאי אמרת מכל מקום ליזכי אדון מיד עבד כבר קדמו תנאי נותן שלא יהא לרבו רשות בו עכ"ל ונסתפקתי לפי שטה זו היכא דנותן זיכה במתנ' לאחר ע"י אדם אחד והתנה עמו תנאי אי מהני כיון דהזוכה אינו מקבל אלא לזכות א"כ ה"ל כאלו התנה עם אחר ובפסחים דף פ"ח גבי אומר לעבדו שחוט עלי פסח ושכח מאי אמר לי' רבו כו' ופריך מה שקנה עבד קנה רבו ומשני דהולך אצל רוע' שרגיל רבו אצלו ומקנ' לו ע"מ שאין לרבו רשו' בו ע"ש. והרמב"ם פ"ג מהל' קרבן פסח כתבו והקשו עליו בזה דלא מסיי' ע"מ שתצא בו ידי פסח דהא לרמב"ם באומר ע"מ שאין לרבך רשות בו לא מהני וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מזכי' עד שהתנ' הנותן בגופה של מתנה שתהי' לכך ולכך ע"ש. ועמ"ש אא"ז בתי"ט פ' האשה. ולפמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד בטעמא דלא מהני ע"מ שאין לרבך רשות בו היינו משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו אמרינן ולא לחוב לו כו' והתם בשכח מה אמר לו רבו תנאי זה שאין לרבו רשות בו זכותו הוא וכדאמרינן שם בגמ' הולך אצל רועה הרגיל ופי' רש"י שרגיל רבו אצלו דניחא לי' בתקנתא דרבו ע"ש. וכיון דתנאי זה תקנתא דרבו הוא א"כ ודאי ניחא לי' בתנאי זה שהתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו ובפ' לולב הגזול לא ליקני אינש לולבא לינוקא בי"ט משום דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני והקשה שם הר"ן דהא התנה עם הקטן ע"מ להחזיר וכיון דלא מצי לאקנויי א"כ המתנה בטלה. וע"ש בר"ן דכתב דה"ל כתנאי שאי אפשר לקיימו בסופו. ואפשר כיון דקטן אין לו דעת והא דזוכה כשדעת אחרת מקנה אותו אינו אלא משום דזכין לאדם שלא בפניו. וכמבואר אצלינו בספר קצה"ח סי' רל"ה ס"ק ד'. וכדהוכחנו שם מדברי הרמב"ם פכ"ט ממכירה והרה"מ שם ומדברי הרשב"א בחידושיו ע"ש וא"כ כיון דאינו אלא משום זכין לאדם שלא בפניו א"כ לחוב לא אמרינן ומה שהתנה עם הקטן אינו אלא כהתנה עם אחר דקטן כמאן דליתי' ובפניו כשלא בפניו דמי:

(כג) חוץ מפלוני עיין מה שכתבתי בסימן ל"א ס"ק כ"ג:

(כד) ע"מ שתהי' מותרת לפלוני בפ' המגרש דף פ"ד הקשה הרשב"א בחידושיו וז"ל וא"ת דלמא