אבני מילואים על השולחן ערוך - א קלז

סתם תצא שלא בכתובה ונראה דלאו פירכא היא דמצי לאוקמי מתניתן כשלא בעל והכא בבעל קאמר דאחולי אחיל לתנאי' ורבינו יצחק פי' לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה אע"ג דלא בעל אחלי' לתנאי' ותהא צריכה גט ומיהו כתובה ודאי לית לי' כדרבנן במתניתן אלא טעמא דרב משום דאין אדם עושה בב"ז ופליג אדעולא אמר ר' אליעזר לקמן דבבעל כ"ע מודי דצריכה גט ולא פליגי רב ושמואל אלא כשלא בעל עכ"ל ולכאור' תיקשי בלשון התוס' במ"ש לפי' רבינו יצחק כו' פליג אדעולא דהא בהדיא קאמר אלא משום דאין אדם עושה בב"ז וא"כ ע"כ מיירי בבעל וא"ש פליג אדעולא ומה זו סמיכה לפי ר"י ועיין מפרשי' ולפמ"ש אפשר ליישב לשון תוס' והוא דלפי איכא דגרסי בדעולא דבעל ד"ה אינה צריכה גט א"כ י"ל דלא פליג אדעולא והיינו דרב ושמואל מיירי מטעות שתי נשים והוא תרי סתמי' כניסה ובעילה אבל בעל גרידא אינה צריכה גט וכשטת בעל המאו' אבל לפי' רבינו יצחק לא מצינו למימר דאית לי' דעולא ומשום דבעל לחודי' לא מהני עד דאיכא תרי סתמי כיון דלפי' רבינו יצחק לא בא אביי לאפוקי אלא דלא תימא דרב משום דאחלי' לתנאי' ומהני כניסה גרידא אלא משום דאין אדם עושה בב"ז וא"כ בעינן בעל א"כ מוכרח לומר דס"ל דעכ"פ בעל לחודי' נמי מהני דאי נימא דבעי תרי סתמי כניסה ובעילה א"כ איך בא אביי לאפוקי כניסה גרידא ולא מפיק נמי בעל כיון דמהאי טעמ' דאין אדם עושה בב"ז אינו מפיק אלא כניסה גרידא אבל בעל גרידא לא מפיק כיון דבעל לחודי' נמי אית בי' טעמ' דאין אדם עוש' בב"ז א"כ ממ"נ פליג אדעולא בין להך גירסא שלפנינו ובין להך גירסא דגרסי אינה צריכה גט משא"כ לפי מ"ש תוס' בתי' ראשון דלא בא אביי לאפוקי דינא דצריכה גט אלא דלא תימא דרב משום דאחולי אחלי' לתנאי' וכתובה נמי אית לה וא"כ לא בא אביי לאפוקי אלא כתובה ומשום דעיקר טעמא דרב דאין אדם עושה בב"ז ולכתוב' בתנאי קאי וא"כ אכתי איכא למימר דרב תרתי בעי כניסה סתם ובעילה סתם אז הוא דאחלי' לתנאי' וכדי שלא יהי' בב"ז אבל בעילה גרידא בתנאו קאי וה"ל כמפר' בשעת ביאה דלא אמרינן בי' אין אדם עושה בב"ז לדעת קצת פוסקי' א"כ מצ"ל דלא פליגי אדעולא להך גירסא דגרסי בדעולא ד"ה אינה צריכה גט אמנם לפמ"ש בשטת הרשב"א דבחופ' לא אמרינן דמקדשה ומיירי הסוגיא בבעל ומש"ה מהני אחלי' לתנאי א"כ תיקשי מהא דאמרינן ר"פ בית שמאי אין תנאי בחופה ומשום דאחולי אחיל וכמו שפי' רש"י שם והת' במאי מקדשה כיון דחופה אינה קונה. מיהו לפמ"ש תוס' שם בסוגיא הא דאין תנאי בחופה דמסתמא בדיק לה מעיקרא ע"ש ניחא ובמוהרי"ק שורש ל"ב האריך בענין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' ואח"כ נתרצה האב דמקודשת אחרי ריצוי האב אפי' נתאכלו המעו' כיון דלש' קידושין יהבי והביא ראי' מהא דאמרינן בקידש ע"ת וכנסה סתם דאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום דאחולי אחיל וכתבו תוס' הר' פרץ דחיילי קידושי כסף אלמא דאפי' בקידשה על תנאי חיילי קידושי כסף ואפי' נתאכלו המעות משום דלקדושין יהבי' ניהלי והוי כמקדש לאחר שלושים וא"כ ה"ה בנתרצ' ע"ש. ונראה מדברי הר"פ שהביא דחיילי קידושי כסף אפי' נתאכלו היינו דחיילי קידושי כסף אחר שמוחל התנאי ולא למפרע אמנם לא היבנותי במה שמדמה אותו לנתאכלו המעות במקדש לאחר שלשים התם משום דלקידושין יהבי' ניהלי' לאו למלוה דמי דמדידה קא אכלה אבל הכא דהוי קדושי טעו' א"כ ודאי צריכה להחזיר המעות וא"כ כי אכלה מדידי' דמקדש קא אכלה וצ"ע ואפילו היכא דהמעות בעין נמי נראה דלדעת התוס' ר"פ המוכר פירות דהיכא דהוי מקח טעות ה"ל מעו' הלואה וכן פסק רמ"א בח"מ ס"ס רל"ב דה"ל כבע"ח ואפי' איתניהו לזוזי בעיני' אין צריך להחזיר המעות שקיבל אלא מעות אחרים ומשום דה"ל כבע"ח א"כ היכי מקדש לה בהני זוזי כיון דה"ל מלוה ומקדש במלוה אינה מקודשת ולאו לקידושין יהבי' ניהלי' כיון דקדושי טעות נתבטלו הקידושין לגמרי ומכ"ש היכא דאין המעות בעין ונתאכלו דודאי למלוה ממש דומה וכמ"ש וצ"ע:

(יד) שלא בפני עדים כתב הר"ן פ' המדיר ז"ל וא"ת והא תנן בפ' המקדש ע"מ שאני כהן ונמצא לוי ובכולן אפי' אמרה בלבי הי' להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ואם איתי דיכולה למחול בתנאי שאינו של ממון אמאי אינה מקודשת כו' ולפיכך נ"ל דזו מפני שאמרה בלבי הי' להתקדש הורע כוחה ואינ' יכול' למחול ולומ' הרי את לי כאלו היית עשיר שהקידושין הי' תלויין משעה ראשונה עד שתראה אם תקפיד או לא אבל אם משעה ראשונה לא הית' מקפדת ואעפי"כ התנתה כיון דדברים שבלב אינן דברים נתבטלו הקידושין לאלתר שלא להנאתה התנתה אלא תנאי גרידא הי' ובטלו הקידושין מיד אבל במתנה להנאתו יכול הוא שיאמר הרי את עלי כאלו אין עליך נדרים ע"ש. ומבואר מדבריו דאם בלבו לא הי' קפידה ולא להנאתו התנה לא מהני בטולו לתנאו והוא בח"מ ובב"ש. אמנם נראה דזה הוא לשטת הר"ן בטעמא דביטול תנאי' אבל להרא"ש בתשוב' טע' אחר בביטול תנאי' ע"ש כלל ל"ה סי' ח' דהבי' דיכול למחו' תנאו מהא דאמר אביי לא תימא טעמיה דרב משום דאחלי לתנאי' וז"ל ואע"ג דעיקר מעשה על תנאי וכפל לתנאי' שאם לא יתקיים התנאי שיהי' המעשה בטל אפ"ה יכול לבטל התנאי וישאר המעשה במקומו משום דמתנאי ב"ג וב"ר ילפי' שיש כח בתנאי לבטל המעש' כו' ולהכי בעינן שיהי' התנאי כב"ג וב"ר דחידו' הוא ואין לך בו אלא חדושו וכיון שכן הוא שהמעשה הוא בפני עצמו וראוי להתקיים בלא קיום תנאי אלא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר א"כ יכול הוא לבטל התנאי שהו' מעש' בפ"ע ואין קיום המעשה תלוי בו דדבור בעלמא הוא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של תנאי ונשאר מעשה קיים כדחזינן בפ' האומר גבי מקדש לאחר שלשים וחזר בתוך שלשים דאמר ר' יוחנן אתי דיבור ומבטל דיבור עכ"ל. ולפ"ז נראה דאפי' תנאי שאינו להנאתו נמי יכול לבטל תנאו כיון דאתי דיבור ומבטל, דיבור התנאי