אבני מילואים על השולחן ערוך - א יב

תנאי שם כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו והקשו מה לי אלמנה מה לי בת ותירצו דבת העיסה אין לה חזקות כשרות ע"ש תו' ד"ה אלמנת עיסה ומזה למדו דבת פסולה אבל לשיטת ר"ת דגרס איזהו עיסה וקאי אהא דתני בשלהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' והכי פירושו נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' כו' ועלה תני בברייתא דהכא איזהו עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' והכי משמע בתוספת' דקתני לטהר ולטמא לאסו' כו' ובאלמנת עיסה לא. נגעו ע"ש והיינו דתנן שם בשכנה העיד ר' יושוע וריב"ב על אלמנת עיסה שהיא כשירה לכהונה שהעיסה כשירה לטהר ולטמא כו' והיינו שהעיסה כשירה לטהר ולרחק ע"י שתיקה אבל אלמנתו לעולם כשירה וכדתני ובאלמנת עיסה לא נגעו וכשירה אפי' היכא דהבת פסולה כגון ע"י שתיק' אבי' ומשום חזקת כשרות דידה ובזה שפיר קאמרי הנך תנאי וסברי דכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ובמקום דהעיסה פסולה כגון ע"י שתיקה ובזה אלמנתו נמי פסולה. ולפי"ז מצינן לומר היכא דליכא שתיקת האב לא בה ולא באבי' דהבת נמי כשרה ומשום ספק ספיקא:

ובדברי התו' שכתבו בשם ר"י הא דלא מהני ספק ספיקא לגבי בת היינו משום דלית לה חזקת כשרות קשה דהא קי"ל כמ"ד לדברי המכשי' בה מכשיר בבתה ומועיל חזקת כשרות דאם לגבי בת וצ"ע כעת:

ועיין ב"ש סקי"ג שכתב אבל שותקת כשאומרים לה דהיא ממזרת או חללה י"ל דתצא כיון דיש תערובת במשפחה זו ע"ש וכבר כתבנו בס"ק ב' דאין ענין ממזרת לאלמנתו דהיא אינה אלא שנשא' לס' ממזר והוי עלה ספק חללה ע"ש:

(ד) אבל בתה אפי' נשאת תצא. ובתו' הקשו מ"ש בת ומ"ש אלמנה כיון דאי' ס"ס ותירצו משום דבת לית לה חזקת כשרות והגאון מוהר"ר הילמן הקשה דהא ה"ל ספק א' בגוף וספק א' בתערובת ועיין ב"ש בזה וראיתי בס' בית מאיר שכתב עלה וז"ל ובעניותי אחרי רואי כל הגדולים תפסו האלמנה והבת לס' א' בגוף וס' א' בתערוב' מ"ש זחלתי ואירא מלחוות דעתי ומכל מקום עצור במילין מי יוכל הא מבואר בש"ך י"ד סי' ק"י סעיף ד' מדיני ס"ס דאם הי' בחצר תרנגולת ספק טריפה ותרנגולת כשרה ונמצא ביצה שרי מטעם ס"ס ספק א' אם הטילה הס' ואת"ל הטילה שמא כשירה ובזה לא נחלק אדם כו' והש"ך בקיצורים לא הקפיד בניכר אם לא ובנדון שלפנינו לא מיבעי' להש"ך דהוי ס"ס באופן המועיל האלמנה והבת דהא לא צריכין לדון על התערובת כי אם על האלמנה ובתה הבאים מכח התערובת ואין הבדל ביניהם לבין הבי' והבת היינו הביצה ממש ובשעה אחת חלו השני ספיקות אם החלל בעל אותה ואת"ל בעל שמא כשר הוא והוי ב' ספיקות בענין אחד וגוף אחד כו' שוב אחר כמה שנים מצאתי שקדמני בזה המנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק כ"ד עכ"ל. ולענ"ד נראה דאינו דומה הבת להך דביצ' המבואר בש"ך ומשום דהתם הביצה שנמצא ואינו ידוע איזו תרנגולת הטילה ולכך משוי ליה ספק ספיקא הבאין כאחת על הביצה אבל אם הי' ידוע איזו מתרנגור' הטי' זו הביצה ה"ל כמי שנחתך חתיכה אחת מתרנגולות אלו שנתערבו וידוע שזו החתיכה היא משל זו התרנגולת ודאי לא עדיף החתיכה מן התרנגולת עצמה וכמו כן זו הביצה שידוע שהיא מזאת ה"ל כתרנגולת עצמה. והכא באלמנה ובת שידוע שאלמנה זו היא אשת פ' וזה הוא ספק חלל הרי הבת או האלמנה כמוהו ואין ה"נ אם הי' ספק על הבת מי אבי' או על האלמנה מי בעלה ה"ל כהאי דביצה שמבואר בש"ך אבל כאן שידוע הבת מי אביה וכמו כן האלמנה מי בעלה דכה"ג גבי ביצה נמי אסורה כמו התרנגול' ולא אמרו גבי ביצה שמותרת משום ס"ס אלא אם אינו ידוע איזה תרנגולת הטילה וזה ברור:

(ה) וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר וכתב ב"ש ז"ל נשמע מזה אם היה בכה"ג חשש לישראל כגון שנתערב ספק ממזר אפי' ר"ג מודה דכשר' היא דהא הוי ספק ספיקא ולא החמיר אלא רק לכהונה ועמ"ש ס"ק ב'

סי' ג' סעי' א (א) ולישא את כפיו. עיין ב"ש שכתב דלישא את כפיו אע"ג דהוא איסור תורה ומשום דכל דבר שאין לו הנאה מזה לא חיישינן לשום דבר אלא שמא יאכל תרומה ע"ש. וקשה נהי דעכשיו בחוץ לארץ ליכא תרומה אכתי איכא מתנות כהונה שלפדיון הבן ולדעת הש"ע י"ד סי' ס"א מתנות זרוע לחיים וקיבה נוהג בחוץ לארץ (ב ואם נשא או נטמא לוקה והיינו משום שהחזיק עצמו לכהונה נאמן על עצמו להחמיר וה"ל התראה ודאית עיין בהרב המגיד: ועמ"ש בקונטריס ש"ש ש' פ"י דהיינו דוקא שהוחזק לכהן שלשים יום אבל אם לא הוחזק לכהן שלשים יום אינו לוקה עפ"י עצמו (ג) והנבעלת לו ספק חללה וכתב הרב המגיד ביאורו מפסולי כהונה וזרעה ספק ע"ש. ובמשנה למלך ז"ל אלא שדברי ה"ה קשים בעיני כפי זה שכתב והנבעלת ספק וזרע' ספק ולפי מה שפירשנו דבהוחזק מיירי נהי דאין האשה לוקת על פיו ממה שהחזיק הוא עצמו בכהן דמהני מה שהחזיק לגבי דידי' מיהו זרעי' ליהוי חלל ודאי דברא כרעא דאבוהו עכ"ל ועמ"ש בקו' ש"ש שם פי"א דלא אמרינן בזה ברא כרעא דאבוהו דאמרו בפ' החולץ דף מ"ז מעשה שבא אחד ואמר נכרי אני ונתגיירתי ביני לבין עצמו ואמר לו ר' יהודה נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך ע"ש ומבואר דאע"ג דהוא אסור בישראלית וכמ"ש תו' שם אבל זרעי' כשר ולא אמרו בזה ברא כרעא דאבוהו וע"ש עוד בזה

סעי' ב (ד) הי' עד אחד מעיד עליו נאמן להאכילו בתרומה בזמן הזה והוא שטת הרמב"ם והר"ן הקשה כיון דע"א נאמן באיסורין למה לא יהי' נאמן ע"א להאכילו בתרומה דאורייתא ועמ"ש בקו' ש"ש ש"ו פ"ז ליישב: (ה) הרי שהי' כתוב בשטר. פ' כהן לוה מפ' מנה עמ"ש בס' קצה"ח סי' כ"ח סק"ז ובסי' מ"ט סק"ז

סעי' ג' (ו) אם יעיד א' מהאנוסים שאחד מהם מוחזק בכהונה. כתב בח"מ ז"ל כתב הרשב"ץ דרוב האנוסין נזהרין מלהתחתן בגוים ומיהו קשה דהא בסמוך סעי' ו' כתב דע"א המעיד שאביו כהן אין מעלין אותו לכהונה שמא אביו נשא חללה אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו ב' והעידו שאביו של זה כהן הרי זה בחזקת אביו א"כ אנוס זה שמעיד שאחד מהם מוחזק בכהונה היינו שאבותיו הי' בחזקת כהנים דאם מעיד עליו א"כ מהיכי תיתי יש לחוש שמא בן כותית הוא וא"כ יהיו הפסקים סתרי אהדדי כו' ע"כ הי' נראה דהרשב"ץ לא ס"ל כהרמב"ם כו' וכבר כתב הרב המגיד שרש"י והראב"ד פי' הגמ' דוקא שיצא קול על אמו כו' ואפשר דלקרות בתורה אף הרמב"ם מודה דלאו איסורא הוא ע"ש: ואכתי תיקשי דכיון דס"ל דאפי' בע"א מוקי לי' בחזקת אבהתי' דכהן הוא ואינו בן גרושה וחלוצה א"כ מה"ט נמי אין לחוש שמא בן כותית הוא כיון דמוקי לה בחזקת אביו דכהן איהו נמי כהן ולמה צריך הרשב"ץ להאי טעמא דנזהרין רוב האנוסין מלהתחתן בכותים וב"ש כתב דה"א הואיל והי' בין העכו"ם רגילין לישא עכו"ם קמ"ל דאין דרך לישא לעכו"ם ומחזיקין אותו לכהן לעלות לס"ת ע"ש: ולענ"ד נרא' דוקא בס' בן גרושה וחלוצה כיון דאביו הוא מוקמינין לי' בחזקת אביו אבל אם אנו מסופקין שמא בן כותית הוא וא"כ אינו אביו כלל דישראל הבא על הכותית הולד כמותה לא שייך בי' חזקת אבהתי' לזה הוצרך הרשב"ץ טעמ' דלא חיישינן לספק זה דרוב האנוסין נזהרין בזה אבל בן גרושה דאביו הוא מוקי לי' בחזקת אביו דהוא כהן

סעי' ה' (ז) שראיתי לפ' טובל ואוכל בתרומה בפ"ב דכתובות דף כ"ו תנן איש פ' יצא מבית הספר לטבול ולאכול בתרומה ופריך וליחוש דלמא עבד כהן הוא כו' לימא מסייע לי' לריב"ל ע"ש וא"כ צריך לומר נמי מבית הספר יצא וכ"כ בש"ע סעי' א' וכתב בח"מ הא דהשמיט כאן דסמך אדלעיל: וב"ש סק"ה כתב ז"ל והרמב"ם שמצריך לומר הוציאני מבית הספר מוכח כתי' הראשון של הרב המגיד דס"ל מי שאין משפחתו ידוע' לנו חיישינן שמא עבד או ממזר הוא לכן צריך לומר מבית הספר והמחבר סתם ופסק כוותי' והטור ס"ל אפי' מי שאין משפחתו ידוע' לנו מכל מקום לא חיישינן שמא עבד הוא ע"ש. וקשה לדעת הטור א"כ למה צריך במשנתינו לומר מבית הספר יצא ואין לומר דהטור פסק כחכמים דס"ל כל המשפחות בחזרת כשרות ומש"ה לא חיישינן שמא עבד הוא ומתני' אתיא כר' מאיר דס"ל פ' עשרה יוחסין דלא אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות דהא בר"ן פ"ב דכתובות כתב דאפי' לר' מאיר אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות: ולכן נראה דאע"ג דס"ל דכל המשפחות בחזקת כשרות אפ"ה לכהונה חיישינן טפי וכמ"ש הרב המגיד פ"ב מאיסורי ביאה ואפי' לתרומה דרבנן משום מעלת יחוסי כהונה ואפי' לפי מ"ש קצת פוסקים דאין חוששין אלא לשמש ע"ג המזבח אבל לישא לכהונה אין חוששין משום חללה ועיין ב"ש סי' ב' סק"ז נראה דמצד הרוב אינו עבד או ממזר אבל לומר שהוא כהן דהוא נגד רובא דעלמא שאינם א"כ חיישינן הא דאכל תרומה לאו משום כהן הוא אלא משום עבד כהן: והטור דהשמיט הך דמבית הספר היינו כמ"ש בח"מ סק"ד דבארצותינו לא שכיחי עבדי' שמלו וטבלו לשום עבדות ע"ש וכן עיקר וכסתם משנה דתנן יצא מבית הספר: