אבני מילואים על השולחן ערוך - א קכז

עלה הרשב"א ז"ל וטעמ' דמלתא משום שנשאר עלי' שעבוד הדינר שנתן לה בקידושי' ואעפ"י שקטנה היתה באותה שעה ואינה משתעבד' דבר תורה מכי יתן איש אל רעהו פרט לקטן אפ"ה כיון דתיקינו לה רבנן נישואין הרי הוא משתעבדת בכסף קידושי' ולפיכך כשגדלה גדלי קידושי' בהדה דבר תורה והוא שקידשה בכסף כדהתם ואעפ"י שלא בעל עכ"ל. וא"כ לפי"ז לדעת רבינו יצחק שנחלק על בה"ג וס"ל דלא תקינו רבנן נישואין בקטנה שיש לה אב אינה משתעבדת בכסף קידושי' כיון דאינה משתעבדת אלא משום דתקינו לה רבנן נישואין ונהי היכא דהכסף בעין אין לחלק בכך אבל כשנתאכלו מיה' יש לנו לחלק דלדעת רבי' יצחק לא גדלה קידושין בהדה ומסתמא אחר שהגדילה בין כך ובין כך ליתי' לכסף בעין. וגם בנימוקי יוסף כתב כדברי הרשב"א ע"ש פ' ב"ש עלה דגדלה קידושי בהדה ז"ל ותלמודא מפרש לה בתרי גווני או לומר קידושיה תלויין עד שתהא גדולה ואז גמרי הקידושין דה"ל בשעה שנותן לה כסף קידושין כאלו התנה עמה הרי את מקודשת לי לאחר שתגדיל וכאותה ששנינו הרי את מקודשת לאחר שלשי' שאם לא חזרה בה תוך שלשי' הוי מקודשת מדאוריתא לאחר שלשים אעפ"י שנתאכלו המעות משום שנשאר עליה שעבוד הדינר וה"ל כיון דתקינו רבנן נישואין הרי היא משתעבדת בכסף קידושי' ולפיכך כשגדלה גדלי קידושי בהדה דבר תור' והוא נמי ע"ד הרשב"א הנזכר. מיהו נראה דהרשב"א והנ"י דאתו עלה מכח נישואין דרבנן היינו משום דס"ל דקטן אינו משתעבד ומשום דכתיב כי יתן איש אל רעהו וזה כדעת הר"ר יונה הובא ברא"ש פ' שני דייני גזירות דקטן שלוה פטור מלשלם ע"ש אבל לפי דעת הרא"ש שם דקטן שלוה חייב לשלם ודוקא קטן שהזיק פטור מלשלם וכן פסק בטור וש"ע ח"מ סי' צ"ו דקטן שלוה חייב לשלם כיון שיש לו הנאה וע"ש וא"כ אפי' לא תקינו רבנן נישואין נמי משתעבדת בכסף קידושי' ואפי' נתאכלו ושפיר קאמר מוהרי"ק דאין לחלק ודו"ק. (יז) למי שגילה האב דעתו עמ"ש בזה ב"ש ומ"ש ליישב בס"ק י"ג ובגמ' בהא דאמר מקדשה ברתך לברי אפי' למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן ופי' רש"י דגברא דייק ונסיב ע"ש ובאשר"י כתב ז"ל דגבי בת אם נתרצה האב חיילי קידושין למפרע והוי כאומר אדם לבתו צאי וקבלי קידושיך כדאמר לקמן גבי נתקדשה לדעת והלך אבי' למד"ה ועמדה ונשאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבוא אבי' וימחה ואם נתרצה הוי חופה למפרע וכן בקידושין כשנתרצה הוי קידושין למפרע אבל בבן אפי' נתרצה הבן אח"כ אינו מועיל דצריך שיעשה האב שליח עכ"ל ולא נדע לחלק דהא לפי שטת הרא"ש גם באומר צאי וקבלי קידושייך אינו אלא מטעם שליחות והוא מבואר בס"ק ג' ע"ש וא"כ מ"ש דהבת נעשית שליח למפרע והאב אינו נעשה שליח למפרע וצ"ע:

(יח) ואמר בתך סתם מקודשת ני בטור כת' בשם השאלתות ראובן הי' לו ד' בנות ונתן לו שמעון קידושין סתם על אחת מבנותיו ולא פי' למי נוטל כו' נאמן לומר לזו נתכוונתי על' קבלתי קידושין ואם אינו יודע ששכח כולן צריכין גט עכ"ל והקשה הב"י אמאי יהי' נאמן לומר לזה נתכוונתי ע"ש ובט"ז כתב ז"ל ולענ"ד נראה שהלכה ברורה היא דהא יש לדקדק במ"ש ולא פי' למי הי' נוטל ולמה לא אמר למי הי' נותן כו' אלא דמיירי כאן שהמקדש נתן הברירה לאב שאיזו שנתכיוין הוא בשעת קידושין יתן לה נמצא דהוי כאלו פי' בתך פ' והשאר שלא נתכוון עליהם אותו פעם אינם בכלל כלל בזה דהברירה שנתן לו היינו בשעת קידושין לא אח"כ שוב ראיתי בד"מ שכתב ג"כ דכאן מיירי שתולה בדעת האב ולא זכר שם דהיינו מה שבדעתו דוקא בשעת קידושין דאז הוי דוקא נמסר לביאה וכ"נ עיקר עכ"ל ונראה ליישב דברי ד"מ והוא דס"ל לשאלתות בדאורייתא נמי אמרינן ברירה כיון דעת רבינו יצחק הובא בר"ן ר"פ השותפין ע"ש וא"כ כיון שתלה בדעת האב אפי' אחר הקידושין הוברר הדבר למפרע שלזו נתרצה האב ובתו' רי"ד בסוגיא דקידושין שאין מסורין לביאה ז"ל הכל מודים היכא דאמר מיקדשי ארבעים מתוך שמונים כו' וגם בחמש נשים אין לסמוך על הברירה ולומר זו אני רוצה והוברר הדבר שזו קידש כיון שבשעת הקידושין הי' ספק מה בריר' יש לומר שלא ידע איזו קידש בודאי אם הי' אומר איזה שארצה היום או מחר בזה הי' יכול לסמוך על הברירה כיון שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחלה בספק שלא בירר איזו קידש אין לומר שם ברירה עכ"ל וא"כ ה"ה תולה ברצון האב אפי' היום או למחר נמי מהני משום ברירה ועמ"ש בסי' מ"א ס"ק ב'. ומיהו לדידן דקי"ל בדאורייתא אין ברירה לא מהני מה שתולה ברצון האב והאי דע"מ שירצה אבא דמהני כבר כתבו בראשוני' לחלק בזה והוא דמילי דתנאי לית בי' משום בריר' והדברים עתיקין ועמ"ש בקצה"ח סי' ס"א ס"ק ב' ולדידן לא מהני מה שתולה ברצון האב בשעת קידושין וכמ"ש בט"ז והא דנאמן האב יותר מן המקדש נראה דגבי מקדש נמי נאמן לומר לזו נתכוונתי אלא כיון דדברים שבלב אינו דברים והוא קידש בסתם ולכן כולן בכלל אבל זה שאומר בפירוש לזו שנתרצו בשעת קידושין ולא הוי דברי' שבלב כיון