אבני מילואים על השולחן ערוך - א קכו

בן שמא שליח שוי' דלא חציף אינש וכן בהך דסעיף ל"ה סעי' ד' לא חיישינן שמא המקדש שליח שוי' לזה האחר דאין אנו חוששין שמא שליח שוי' אלא דוקא האב לגבי בן דסתמ' מפקח הוא בעסקי בנו אבל לא באחר. ומש"ה הך דינא דסעי' ל"ה לאו דכל"ע היא אלא בשם יש מי שאומר והך דסעי' י"ב אליבי' דכ"ע הוא ומשום דגם הרי"ף מודה להך דסעי' י"ב ומטעמא דשדר לקדשה בחשאי ובזה נתיישב מה דקשיא ליה לב"ש בס"ק כ"ז:

(יד) אבל אם מיחתה היא או אבי'. שם בסוגיא אמר רב בין היא בין אבי' יכולין לעכב ורב אסי אמר אבי' ולא היא. והקשו תו' מה יועיל עיכובתה דידה אחר שנתרצה האב כיון דיכול לקדשה בע"כ וי"ל היינו דוק' בתחלת הקידושין אבל הכא דנתקדשה שלא לדעת אבי' ואח"כ נתרצה האב ועתה י"ל דמקודשת מטעם דזכות הוא לו אמרינן כיון דבתו מעכבת דחוב הוא ולא הי' מתרצה אם הי' יודע דמעכבת ולפי' הקונט' לא קשיא מידי דפי' הואיל ובשעת הקידושין לא נתרצה האב אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת ולא מהני תו ריצוי האב עכ"ל. והנה אכתי צריך טעמא גם לדעת רש"י דמפרש שחוזרת קודם שנתרצה האב נמי תיקשי מאי מהני חזרתה ומחאתה כיון דסוף סוף הרי נתרצה. ונראה דלשטת הרמ"ה והריטב"א דלא הוי קידושין למפרע אלא מכאן ולהבא דהיינו אחר שנתרצה ולדידהו טעמא דמקודשת אחר שנתרצה האב היינו משום דין ערב ובהאי הנאה שמניח לה הכסף עפ"י האב והובא בס"ק י"ב ע"ש וא"כ תן מנה לפ' ואקדש אני לך אינו אלא כשרוצה פ' לקבל המנה אבל אם אינו רוצה לקבל לא שייך בי' דין ערב דהא עיקר דין ערב אינו אלא כשבא הנאה לבן דעת על פיו והכא שמיחת' הקטנ' ואינו רוצה בכסף א"כ ממילא ליכא דין ערב. אלא דלשטת רש"י דמקודשת למפרע כשנתרצה בסוף. תיקשי כיון דנתרצה לבסוף ומקודשת למפר' א"כ אמאי מהני עיכובא דידה ונראה דלשטת רש"י נמי דמקודשת למפרע כשנתרצה לבסוף אינו אלא משום דאמרינן דכיון דנתרצה לבסוף מסתמא ניחא לי' בזכות בתו אבל כל זמן שלא נתרצה ולא שמע אינו מוכח דניחא לי' בזכות בתו כיון דיוצאה היא לכמה דברים מרשותו וכמ"ש הר"ן הובא לעיל. וכיון דמיחתה הבת א"כ מוכח דריצוי שנתרצה האב אח"כ לאו משום דניחא לי' בזכות בתו כיון דאיהי גופה לא ניחא לה וא"כ כיון דלאו משום זכות בתו וניחותא דידה הוא דנתרצה א"כ אינו מוכח שנתרצ' מעיקר' לניחותא דידה ולרצונה ודו"ק:

(טו) או אבי' והנה הרמב"ם הביא בהלכותיו הך דינא דבין היא בין אבי' יכולין לעכב. והקשו עליו כיון דלשטתו אפי' נתרצה בפירוש לא מהני א"כ מאי נ"מ במחאתה ובכסף משנה כתב דנ"מ דאפי' הי' ריצוי בשעת קידושין יכולה לעכב אח"כ וכמ"ש תו' דאלו ידע שתמחה בתו לא הי' מתרצ' ע"ש. ומוהרי"ט בחידושיו הקשה עלה דא"כ לעולם תהי' קידושין תלויין דשמא תמחה אח"כ וכוונת תו' אינו אלא כשמיחתה קודם ריצוי דאב או אחר ריצוי דאב והיא לא שמעה ריצוי דאב ואמרינן דאדעתא דהכי לא נתרצה אבל אם נתרצית הבת בתר דשמעה רצוי דאבוה ודאי תו לא מהני מחאת' וא"כ זה שנתרצה בשעת קידושין ושניהם בבת אחת נתרצו האב והבת ודאי תו לא מהני מחאת הבת ועיין שם. ובני הב"ח כמר זאב וואלף ש"ן אמר דלפי שטת הרא"ש הא דמהני צאי וקבלי קדושיך דהוא בתורת שליחות ואע"ג דאין קטן נעשה שליח לטובתו ולזכותו נעשה שליח וזה היא נמי שטת הרמב"ם וכמ"ש בס"ק ג' ע"ש. ואמרינן פ"ק דכתובות דף י"ג גר קטן מטבילין אותו ע"ד בית דין דזכין לאדם שלא בפניו כו' הגדילו יכולין למחות. וכתב שם הר"ן מדאמרינן הגדילו יכולין למחות משמע דמחאה דקטנות לאו כלום הוא ואי אפשר לצמצם שתמחה מיד כשתגדיל אלא דנהי דמחאה דקטנות לאו מחאה היא לענין שאם נתרצית אח"כ אין מחאתה כלום אפ"ה מהני לה מחאה דקטנות לענין עמדה במחאה דקטנות גם אחר שתגדיל וע"ש. וא"כ ה"נ כיון דאין שליחות לקטן אלא משום דזכותו ולטובתו נעשה שליח ומהני בזה מחאה וכמו בשאר זכי' דקטן דמהני לי' מחאה ואע"ג דמחאה דקטנות לאו כלום הוא מהני לי' לענין שאם עמדה במחאתה זו גם אחר שתגדיל דתו לאו זכות היא ואינה נעשית שליח למפרע דבתר מחאה דידה ה"ל חוב עכ"ד. והנה בעיקר הדין דבין היא ובין אבי' כו' הוא מימרא דרב שם. ולא אתברר לפי"ז הא דאמר רב והאלקים צריכה גט וצריכה מיאון צריכה גט שמא נתרצה האב צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב ויאמרו אין קידושין תופסין באחות' וכיון דהיא יכול' לעכב א"כ למה לי גט תסגי במיאון גרידא דאפי' נתרצה האב מהני מחאתה והוא מיאון דידה וכבר נתקש' בזה בשו"ת מוהרש"ך ח"א סי' ו' ע"ש. ובס' עצמות יוסף ראיתי שכתב בזה ליישב וז"ל ולי נראה דהתם מיירי שבאת היא לקיים הקידושין וכאן השמיענו דאפשר לה לעכב עכ"ל. ושותא דמרן לא ידענא דהא התם דצריכה גט ומיאון וכיון דצריכה מיאון היכא בא לקיים הקידושין וכיון דמיאנה בקידושין היינו מחאה דידה וקושיות מוהרש"ך קושיא גדולה. ונראה בשטת תו' דהא דאמרינן בגמ' עלה דרב דאמר צריכה גט וצריכה מיאון והוא ששידכו דמשמע הא לא שידכו לא אין הטעם משום ספיקא שמא נתרצה האב אינו אלא בשידכו אלא דחששא דשמא נתרצה היא אפי' בלא שידכו אלא הא דבעינן שידכו הוא מחמת קושיא זו כיון דצריכה מיאון א"כ היינו מחאה דידה ורב דס"ל בין היא כו' יכולין לעכב א"כ גט למה ולזה קאמרי והוא ששידכו ומשום דע"כ לא אמרינן דהבת יכולה לעכב אלא היכא דלא הי' שום גילוי דעת מן האב שרוצה לקדש' אלא שהיא בעצמ' הלכה ונתקדשה ובזה הוא דאמרינן דאע"ג דנתרצה האב כששמע אינו ריצוי אלא למעשה הבת ואלו ידע האב שתמחה אח"כ אינו מסכים ג"כ כיון דאינו אלא כמסכים למעשי' אבל היכא דשדיך ואבי' עצמו גילה דעתו שחפץ לקדשה לזה א"כ הא דנתרצה כששמע אינו משום מעשה הבת אלא מסכים לכוונתו הראשונ' בשעה ששידך שחפץ בזה וכה"ג תו אין הבת יכולה לעכב כלום וא"כ מימרא דרב דאמר בין היא בין אבי' אינו אלא בדלא שדיך. ובזה ניחא דברי תו' שם ד"ה בין היא בין אבי' יכולין לעכב ז"ל ואע"ג דאמר רב לעיל חיישינן שמא נתרצה האב היינו בסתמא ששמע ושתק אבל היכא דמיח' גיל' בדעתו עכ"ל ומאי קושיא תיפוק לי' דהתם אינו אלא בששידכו והך מימרא דבין היא כו' משמע בדלא שידך דמייתי עלה בגמ' הא דתניא אם מאן ימאן ע"ש בפיתוי לשום אישות וזה משמע בלא שידך וע"ש בחידושי מהרש"א ולפי מ"ש יתיישב דאפי' בלא שידך נמי חיישינן שמא נתרצה האב אלא הא דבעי שידכו היינו משום דאי לא שידך סגי במיאון לחודי' כיון דיכולה לעכב אפי' נתרצה האב. וניחא נמי הא דכתבו תו' ד"ה אלא דקידשה נפש' ע"ש דמשמע מדבריהם דגבי שידוך צריכה גט ומיאון ובדלא שידך צריכה מיאון ואינה צריכה גט ע"ש ובחידושי מהרש"א. ולפי' מ"ש דגם בדלא שידך חיישינן שמא נתרצה ומש"ה צריכה מיאון דמהני לי' במקום מחאת הבת כיון דבלא שידך אינו אלא כמו נתרצה למעשי' ואמרינן אלו ידע שתחזור בה לא הי' מתרצה אבל בשידך צריכה גט ומיאון ומשום דלא מהני בזה מחאת הבת דבשידכו אמרינן דריצוי דאביה אינו אלא כמסכים לדעתו הראשונה דרצה לקדשה לפ' אבל לא למעש' הבת ודו"ק:

(טו) ונתגדלה הבת ושתקה. במוהרי"ק סי' ל"ב שם האריך בזה בנתקדשה שלא לדעת אבי' וגדלה אם גדלה קידושי בהדה. ורצה להביא ראי' מהא דאמרינן בקטנה יתומה דקדשה נפשה ע"י אחי' ואמה דאמרינן כי גדלה גדלי קידושין בהדה והוי קידושי תורה אפי' בלא בעל וה"ה בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' וגדלה דגדלי קידושי בהדה ואפי' לא בעל ואח"כ כתב עלה וז"ל ואם כי נחלק רבינו יצחק על דברי ה"ג ואמ' דלא תקינו לה רבנן קידושין לענין חלות הקידושין בגדלות לא נחלקו עליהם כמו שאמרו החבירי' המקשיבי' לדבר אמת כדכת' מר ותדע דכן הוא דהא מדאורייתא קאמר דגדלי קידושי בהדה ולענין חלוק דאורייתא אין לחלק בין אם תיקנו לה רבנן נישואין וקידושין ובין לא תיקנו כדכתבתי לעיל עכ"ל. אמנם לפי ענ"ד דיש לחלק גם בדאורייתא בין תקינו לה רבנן נישואין או לא והוא דהא דאמרינן ביבמות דף ק"ט שם דגדלי קידושי בהדה כתב