אבני מילואים על השולחן ערוך - א קכג

עומד על גבה אינו נראה כהתחיל האב אלא כאילו התחיל המקדש. ועוד דא"כ אינו אלא בקידושי כסף אבל בקידושי שטר דלא שייך בי' דין ערב לא מהני עומד על גבה, ומדברי רמ"א שסתם משמע שאפילו בשטר מהני כל שעומד על גבה. לכן נראה דכיון דכתב בת"ה דהאב יעמיד אצלה ויחזיק בידה לקבל הקידושין וכשתופס בידה ה"ל כמאן דנקט לי' איהו בידי' כדאמרינן בשבת ר"פ נוטל אדם את בנו. אמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס ע"ש א"כ ה"נ כיון דתופס את ידה ה"ל כמאן דנקט ליה האב ומהני לי' בין בקידושי כסף בין בקידושי שטר. אלא דהרמ"א כתב לא שיעמיד האב אצלה והרי לפנינו שהת"ה דקדק בלשונו וכ' יחזיק בידה דוקא וצ"ע מיהו לפמ"ש הרמ"א שיעמיד אצלה נראה דבקידושי שטר ודאי לא מהני עומד אצלה ודוקא בקידושי כסף איכא למימר דס"ל מדין ערב ואע"ג דבתן מנה לפלוני אם התחיל המקדש לא מהני כמבואר בסי' כ"ט ע"ש. י"ל דבקידושי קטנה כשאב עומד אצלה והכל יודעין שרוצה לקדש וליתן הכסף לבתו הקטנה ה"ל כאילו התחיל האב. אבל בקידושי שטר עמידת האב אינו מעלה כלל ותופס ביד' אפשר דמהני אפי' בשטר ומטעמא שכתבנו דה"ל כנקט לי' אביה וכמו האי דשבת וכמ"ש ואכתי צ"ע:

(ט) אי שווי' שליח אחרינא כתב הב"ח דין זה שייך נמי בבעל ואשה דשווי' שליח אחרינא וכתב עוד דאם של בתרא קדמו א"צ גט אלא מבתרא ממ"נ אי של בתרא בטלו לקמי' הרי קידושי קמא לאו קידושין ואי לא בטלו לקמא אלא לא סמיך דעתו קסבור דקמא לא משכח אבל אי משכח לא בטלי הרי כיון דשל בתרא קדמו קידושיו קדושין ושל קמא לא הוי קידושין דקמא לא משכח יעו"ש. ובט"ז כתב ז"ל ולא נהירא לי דמי הגיד לנו דבאותו צד דלא בטלו לקמא הוי דעתי' דאי לא משכח קמא דילמא נימא דדעתי' הוי דשליח קמא ניחא למשלח טפי דהוא ודאי יעשה השליחות יותר מן השני אלא דאם לא יקבל הראשון שום קידושין כלל אזי עכ"פ יקבל לו השני ונמצא אם יקבלו שניהם ניחא לי' בהאי קמא ע"כ בכל גווני צריכה גט משניהם עכ"ל גם בח"מ מפקפק על דברי הב"ח. ונראין דברי הב"ח דכיון דשליח בתרא ודאי הוי שלוחו ושלוחו כמותו ה"ל כאלו הוא בעצמו קידש ותו לא מצי שליח קמא מקדש בתר מעשה הקידושין של שלוחו שהוא כמותו. ומשום אומדנא ליכא בהאי מלתא כלל דנימא דניחא לי' דאם יקדש הראשון שום אשה אחר משך שנה או שנתי' והי' שליח בתרא בטל אלא שליח קמא הוי שלוחו וכן שליח שני אלא מי שקדם ועשה שליחתו דהוי כמותו תו אין במעשה שני הן קמא הן בתרא כלום:

(י) או נשאת כתב הב"ש ז"ל היינו קידושין ונשואין הי' הכל בלא דעת אבי' בש"ס פליגי בזה רב הונא ור' ירמי' ולרב הונא אוכלת בתרומה ש"מ דהוי קידושי ודאי וכ"כ הריב"ש סי' קצ"ג. ובשו"ת הרשב"א סי' אלף רי"ט כתב בשם הרמב"ן בקידש ונשאת לכ"ע צריכה גט ומיאון דבזה לא נדחה דברי רבו שמואל ותימא על המחבר שפוסק בפשיט' דלא הוי קידושין עכ"ל. ונראה דהתם בגמ' ובתשו' הרשב"א מיירי שאביה כאן ואמרינן דנתרצה כיון דנעש' לה מעשה יתומ' בחיי אב ושתק ש"מ דנתרצה אבל כאן בש"ע מיירי שנתקדשה ונשאת שלא לדעת אביה ואין אביה כאן. ועוד נראה דאף אם אביה כאן לא הוי קידושין דהא טעמא דרב הונא הואיל ונעשה לה מעשה יתומה בחיי אב כולי האי לא הוי שתיק אבל בקידושין גרידא אפי' אבי' כאן אמרי' מרתח רתח ע"ש. ולדע' הר"ן והרמב"ם אפילו נתרצה האב בפי' אחר הקידושין לא מהני כל שנתקדשה שלא לדעת אביה וכמו שיבואר בס"ק י"ד וא"כ אפילו אח"כ נשאת ונעשה לה מעשה יתומה דהוי ראי' מדשתק כל כך נתרצה תו לא מהני ריצוי של האב אחר הקידושין ורב הונא לטעמי' דס"ל חופה קונה א"כ כיון דנשאת ושתק כל כך ש"מ דאודי ונתרצה וקונה החופה ועמש"ל סק"ו. אבל לדידן דקי"ל חופה אינו קונה א"כ לא מהני נשאת דנהי דנשאת חשיב כשתיק' וכהודא' שנתרצה כיון דבשעת קידושין אינו מוכח שנתרצה תו לא מהני הריצוי אח"כ ובמה מקדשה. ובעת הנשואין נמי חופה אינו קונה ודו"ק:

(יא) ואפילו שדכה אביה תחלה עיין ב"ח שהקשה כיון דשדכה וגילה דעתו שהי' חפץ לקדשה ומבואר בסעיף י"ב דכה"ג הוי קידושין ע"ש שהגי' ואפי' שדכה באביה ובח"מ כתב דאין צורך לזה דאף דנתרצה בשידוכין לא נתרצה בקידושין של עכשיו דאולי לא נתרצה עד שיתן כסף הקידושין לידו דוקא כאשר התורה זכתה לו ואין רצונו שתקבל היא הקדושין בלא דעתו עד שיגלה דעתו דניחא לי' בקבלתה עכ"ל וכ"כ הב"ש בשם הריב"ש ולפי"ז צריך לומר דהך דינא שכתב הש"ע בסעיף י"ב מיירי שגילה האב דעתו דניחא לי' בקבלתה דאם לא גילה דעתו אלא לקידושין אמדינן דעתו שיקבל בעצמו. והמעיין ירה דהך דסעיף י"ב הוא בטור בשם הרמ"ה והוא מסוגיא דקידושין מ"ה מהאי עובדא ההוא אמר לקריבא והיא אומרת לקריבה אדאכלו ושתו אתי קריבי' באיגרא וקידשה אמר אביי כתיב שארי' ישראל לא יעשו עולה רבא אמר חזק' אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומזה למד הרמ"ה הך דינא והתם בהאי עובדא לא הי' שום גילוי דעת אלא במה שרצה לקדשה לקריבי' ונימא דלא נתרצה אלא שהוא בעצמו יקבל הכסף קידושין כאשר זכתה לו התורה ואפילו לפי מה שמפרש שם הרי"ף האי עובדא דכיון דגילה האב דעתו לקדשה לקריביה אמרינן שמא שדר בחשאי לקדשה ע"ש א"כ הכא נמי בשידכה דהוי נמי גילוי דעת ניחוש שמא שדר בחשאי לקדשה. ולכן נראה דשידוך לא הוי גילוי דעת כלל שהוא רוצה לקדשה וכן מוכח שם בקידושין דף מ"ה גבי הנהו בי תרי דהוי קאי שתו חמרא כו' אמר מקדשה לי ברתך לברי אמר רבינא אפילו למ"ד אמרינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן כו' ודילמא ארצויי ארצי קמי' כו' והתם משמע דמיירי משידוך דהא אפי' מ"ד חיישינן שמא נתרצה האב אינו אלא בשידוך כדאי' דף מ"ד וכ"כ הר"ן שם דמיירי בשידוך ע"ש וכן משמע מפי' רש"י שם ע"ש. והדר פריך ודילמא ארצויי ארצי קמי' והיינו גילה דעתו שחפץ בה ומשמע דגילה דעת שחפץ בה לקדש' עדיף משידוך והיינו משום דשידוך גרידא לא הוי גילוי דעת כל כך שרוצה לקדשה דהא גבי בן שידוך לא מהני וכדאמר רבינא אפי' למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב והוא בשידך אבל נתרצ' הבן לא אמרינן ואלו בגילוי דעת שחפץ לקדשה שפיר מהני כדפריך וניחוש שמא ארצויי קמ"ל אלא דאמרינן לא חפץ איניש למשווי' אבוה שליח ומשום דלא נכנס האב בדיבור זה אפי' אומ' בפירוש כל הרוצה להיות שליח וכמ"ש הר"ן שם וא"כ ע"כ דשידוך לא הוי קרוב הדעת כל כך לקידושין כמו גילה דעת לקידושין וא"כ הך דינא דסעי' י"ב איירי בגילה דעת לקדשה וכהאי עובדא בדף מ"ה וכמ"ש מהאי דאמר לקרובאי. והך דהכא דאיירי בשידך דלא הוי גילוי דעת לקדשה. ובט"ז ראיתי שכתב בקושי' הב"ח ז"ל וצ"ל דהך שדכה אין פירושו שיאמר בפירוש שרוצה להתחתן עמו אלא סיפור דברי' היו בין הבעל והאב וביניהם לא הי' שום הסכמה עכ"ל. ולפמ"ש שידכה דהכא ככל שידוכין דעלמא אלא דלא הוי גמר ריצוי וגילוי דעת שע"י שידוכין יקדשה אלא היכא דגילה דעת שרוצה לקדשה וכמו שהוכחנו מהאי דנתרצה הבן לא אמרינן דמיירי בשידוך ואפ"ה פריך שמא ארצויי קמי' והארכנו בפשיטות לפי שמדברי אחרוני' לא משמע כן ולענ"ד כמ"ש. (יב) ואפילו נתרצו בפירוש אחר הקידושין. בפ' האיש מקדש דף מ"ד אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' אמר שמואל צריכה גט ומיאון אמר קרנא דברי' בגו אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט כו' אפכוהו ושדרוהו לקמי' דרב אמר להו האלקים צריכה גט ומיאון וחס לי' לזרעא דאבא בר אבא דנימא הכי וטעמא מאי אמר רב אחא בר"י דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה. והנה שטת רש"י ותוס' והרא"ש דכי