אבני מילואים על השולחן ערוך - א קכ

ובספרי קצה"ח סימן ע"ר כתבנו להביא ראי' דאב זוכה במתנת בתו הנערה מהא דכ' בש"ע או"ח סי' שס"ו סעיף ט' שאין מזכה עירוב ע"י בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אפי' הן גדולים ולא ע"י בתו אפי' אינה סמוכה על שולחנו כל זמן שלא בגרה ע"ש. והוא בב"י שם ואי נימא דאינו זוכה במתנת בתו הנערה א"כ אמאי אינו מזכה ע"י בתו הנערה כשאינו סמוכה על שולחנו כיון דלענין מתנה הרי היא כאחרת ואין ידה כיד האב לענין מתנה וע"ש. ובסי' קע"ו שם כתבנו בשם הרשב"א דאין האב זוכה במתנת בתו ז"ל בתשובותיו חלק ג' סי' קמ"ג עוד שהשותפין הותנו ביניהם כו' ומ"מ אין המציאה בכלל שאין המציאה כמתנה כו' שהרי הבת שמעש' ידי' לאבי' ומעש' ידי אשתו לבעלה אינו מציאתם להם מן הדין אלא מן התקנה בת משום איבה ואשה כדי שלא תבריח משל בעלה ותאמר מציאה מצאתי ומחנ' שנתנו לה אחרים הרי היא לעצמה ולא לאב ולא לבעל כדאיתא בגמרא בהדיא אלא בעל אוכל פירות בנכסי מלוג עכ"ל ומבואר להדיא דמתנה שנתנה לה אחרים אינו לאב ע"ש. וכעת מצאתי מבואר כן מדברי המרדכי בפ"ק דקידושין ז"ל אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה כו' ועוד אומר ר"י דאין שווין ממש עבד ואשה שהרי אם נתנו אחרים לעבד סתם מתנה זכה בהם הרב בין בגוף בין בפירות ואם יתנו אחרים לאשה אין לבעל כי אם הפירות והגוף לאשה כו' וכן משמע בפירקן לעיל דקאמר נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחיי' ולא קאמר שאם יתנו לה במתנה שיהי' הגוף שלו אלמא משמע דאין הגוף שלו כו' והרב ר' יעקב מקורביל הי' מסופק בדבר אם יתנו לאשה מתנה שמא יזכה הבעל בין בגוף בין בפירות והאי דיתר עליו הבעל יש לדחותה דלא איירי במתנה עכ"ל. ואי נימא דאב זוכה במתנתה א"כ היכי מצי תני נשאת יתר עליו הבעל שזוכה במתנתה דהא התם במתניתין דנשאת יתר עליו הבעל בפ"ק דקידושין דף ד' קאי על זכותו דאב דתנן האב זוכה בבתו בקידושיה בכסף כו' נשאת יתר עליו הבעל וכיון דאב נמי זוכה במתנתה א"כ אין הבעל יתר גבי מתנה ומאי ראי' מייתי המרדכי דלא שווין עבד ואשה אלא ע"כ דאב אינו זוכה במתנת בתו ודו"ק:

(ב) דאין קידושין תופסין בנפל ח"מ כתב דהוי ספק קידושין ע"ש ועיין מ"ש ב"י בזה והרמב"ן בחידושיו לנדה כתב בפשיטות דאין קידושין תופסין בנפל ע"ש דף כ"ג בהא דבעי בהמ' במעי אשה וקבל' אבי' קידושין מהו ונ"מ לאתסורי באחותו ואמרו שם ע"כ הביא ר' ירמי' לר' זירא לידי גיחוך מי קא חיי ע"ש שכתב ז"ל פירוש רש"י דהא אחותו לא מיתסרה אלא בחיי' ותמהני א"כ יפה שאל ר' ירמי' ונ"מ לענין אתסורי באמה ואם אמו דאסור אפילו לאחר מיתה מותר מן התורה. ועוד נ"מ לאתסורי באחותו ב' וג' ימי' אלא כך פירושה למימרא דחיי שאם אי אפשר לו לחיות כלל אין קידושין תופסין בנפל גמור כגון בת שמונה והוא לכל דבר כאבן אלא ודאי דסבר ר' ירמי' דחיי עכ"ל. ומבואר בפשיטת דאין קידושין תופסין בנפל. ומ"ש הח"מ ראי' מעובר דתפסי קידושין ע"ש עובר שאני דהוא בן קיימ' וכן הוא לענין ירושה דעובר ירית ונפל לא ירית כמבואר בסוגי' בפרק מי שמת דף קמ"ב ועי' ש"ך סי' ר"י ובס' קצה"ח סי' ער"ו ס"ק א':

(ג) שיאמר לה צאי וקבלי קדושיך בקדושין דף י"ט אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קדושיך מדר"י בר' יהודא לא אמר ר"י בר' יהודא מעות הראשונות לאו לקדושין ניתנו וכי משייר בה ש"פ הוי קדושי ה"נ לא שנא וכתבו תוס' ז"ל תימא מאי אתי לאשמוענן פשיטא למה לא תתקדש אפילו הי' אומר תן מנה לפ' ותתקדש בתי לך היתה מקודשת מדין ערב וכ"ת דהכא לא שייך דין ערבות דהא לא דיבר למקדש א"כ לר"י בר"י דאמר דמקודשת בפרוטה אחרונה אטו נילף מיני' דאם לא אמר כלום לא לבת ולא למקדש תהא מקודשת אע"כ המכירה חשובה כאלו אמר אבי' לבת התקדשי ביעו' א"כ המכיר' נמי תחשב כאלו אמר אבי' למקדש. וי"ל דלא הוי לא כאומר לו ולא כאומ' לה אלא הכי מוכיח ע"כ קטנה יש לה יד לקבל קדושין מדאשכחן גבי יעוד דאמר רחמנא שתייעד על ידי עצמה שאם לא הי' מועיל בעלמא כשנותן לה רשות להתקדש מדעת ע"י עצמה לא הי' אומר הכתוב שיהי' מועיל לענין יעוד עכ"ל. ודברי תוס' צריכין ביאור דכיון דאינו אלא גזירת הכתוב א"כ היכי מוכח כלל הך דינא דאומר אדם לבתו כו' כיון דגבי יעוד ליכא אמירה ונראה דודאי גופה של יעוד אינו אלא גזירת הכתוב וכדמוכח מדברי הרשב"א שכתב ז"ל כשאומר לה צאי וקבלי קדושיך ה"ל כאלו נותן לה זכותו שנתן וזכה לו התורה עלי' שיקבל בה קידושין והיא תתקדש לדעתה לכל מי שתרצה וזה דומה לדר"י בר"י שהמכירה אנו חושבין כאלו אמר זכות שיש לי בך אני נותן לך שתתקדש עצמך לאדון זה ואעפ"י שאינו דומה לגמרי דבהא דר' יוסי אלו רצה האב לחזור בו אינו יכול אא"כ קדשה ממש לאחר ובאומר לבתו צאי וקבלי קדושיך אם רצה לחזור בו הדעת נותן שחוזר עכ"ל וזה הוא נמי שיטת התוס' דאומר אדם לבתו הוי כח והרשאה שנותן לה כח וזכות שיש לו בה אלא כיון דיעוד הוא בע"כ דאב א"כ תו ליכא למימר מדין ערב דהא דין ערב אינו אלא משום האי הנאה שזה הוציא ממונו על פיו בהאי הנאה קא מקדשא ומשעבדא נפשיה והכא כיון דאב צווח ואמר שאינו רוצה שיתן לבתו כלום א"כ מאי הנאה אית לי' בגווה במה דמשייר לה שוה פרוטה כיון דאינו רוצה בזה ונהי דה"ל כאומר בשעת מכיר' שנותן לו בתו ליעוד ושיתן לה שוה פרוטה מעבדות ליעוד אם חוזר ואומר שאינו רוצה א"כ מאי הנאה אית לי' ואינו מקבל האב כלום דכה"ג באומר אדם תן לפ' וערב אני לך וחוזר ואומר אל תתן ליתי' לדין ערב. אע"כ דיעוד אינו בתורת קדושי אבי' כלל אלא דה"ל כאומר שהוא נותן לבתו כמו וזכותו וכיון שנותן לה כחו וזכותו הדר האדון ומקדשה לה בשיור שוה פרוטה בקידושי דנפשה זה הנראה לענ"ד לולי דברי התו' ורש"י כתב ז"ל וכי כשייר בה ש"פ הוי קדושין אלמא הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן מדעתי' הוי וה"ל כאומר לה קבלי קידושיך עכ"ל. יש להקשות בהא דתנן המוכר את בתו והתנה שלא ליעדה נתקיים התנאי דברי ר' מאיר ורב אמר אם רצה לייעד מייעד מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנ' על מה שכתב בתור' תנאו בטל והלכ' כחכמי' וא"כ היכי הוי כאומר לה קבלי קידושיך כיון דהתנה בפירוש שלא לייעד. ונראה דזה דהוי כאומר לה קבלי קדושיך לאו מצד אמירת האב הוא אלא דהתורה הוא שאמרה דכל המוכר בתו שיהי' בה דין יעוד ושיהי' ניתן זכות האב שיש לו בבתו לבת ומש"ה אפי' התנ' בפירו' ע"מ שלא לייעד ה"ל מתנ' ע"מ ש"ב וילפי' מיניה דאומר אדם לבתו כו' דאי לא מצי יהיב לה כלל זכותו שתקדש נפשה א"כ במכירתו לאדון ליכא למימר שהתורה אמרה שבמכירתו יהי' כאלו נותן לה כחו וזכותו כיון דלא מהני אלא ודאי דמהני