אבני מילואים על השולחן ערוך - א קיט

שקידש על ידי שליח ועיין מה שכתב בסימן ל"ד ס"ק א':

(ה) וקיבלה סתם כתב בח"מ ז"ל מכאן משמע דאין שליח לקבלה צריך שיאמר הן ואפי' קיבל בשתיקה סגי כמ"ש למעלה והב"ש כתב בס"ק ב' ז"ל ולמ"ש ב"ח צריך לומר מ"ש בסעיף ח' ושתקה וקיבלה סתם היינו שלא אמרה שהיא שליחה אבל מ"מ השיבה הן עכ"ל. ואין נראה כן מלשון הרא"ש שכתב שם בדף נ"ב בהא דאמרו ש"מ דאשה נעשה שליחה לחברתה אף במקום שנעשית צרה ז"ל ורבינו יצחק פי' דאיצטריך לאשמעינן כו' אלא הכי פירושא כשקבלה סתם אמרה לה קבלי בשביל כולנו. והיא לא אמרה כן אקבל גם בשבילכם אלא שתקה וקבלה סתם וקמ"ל דכיון שקיבלה בסתם ולא אמרה בפירוש איני רוצה לעשות שלוחתכם מסתמא בשביל כולם קיבלה ואעפ"י שנעשית צרתה עכ"ל, ואי נימא שאמרה הן ה"ל כאילו קיבל' בפירו' בשביל כולם ומדכתב ולא אמרה בפירוש איני רוצה ודאי משמע שהי' שתקה לגמרי ולכן נראה דהתם כיון שאשה גופי' נתרצית להתקדש לזה אלא שאמרה לזו שתקבל את הכסף בשבילה ושליח שפיר נעשה בשתיקה וכדמוכח בפ"ק דמציעא דף ח' גבי ראה את המציא' כו' ואמר תנה לי ע"ש משו' דלא אמר זכה לי ומשמע הא אמר זכה לי נעשה בשתיקתו שליחו כיון דלא אמר איני רוצה לעשות שליחותיך אבל באומר לשליח קבלה הרי זה לקידושין למי ששלחך כיון דאינו אומר שיעשה שליחותו דהא שליח קבלה שליח דאשה הוא אינו צריך למחות וכמו בנתן הוא ואמרה היא כמ"ש בס"ק א':

ו) וכשנתן הקידושין אמר לה ואת. בטור כתב ואחר שנתן לה הקידושין אמר לה ואת. והקשה בבדק הבית אחר נתינת הקידושין מאי מהני אמירתו ותי' דאמר תכ"ד ואע"ג דהקידושין לא מהני תכ"ד היינו לענין חזרה לא מהני וע"ש ועמ"ש בסי' ל"א ס"ק ט"ז וקשיא לי כיון דלענין חזרה לא מהני תכ"ד א"כ מכי מסר לה הכסף לשום חברתה לקידושין כבר זכתה חברתה בכל הכסף ואפי' נתן לה אלף דנרין לשום קידושין לא מהני חזרה תכ"ד מקידושין ממילא גם מכסף קידושין אינו יכול לחזור וכיון דכבר זכתה חברתה א"כ במאי מקדשה כיון דאין הכסף שלה אלא של חברתה וצ"ע. ולכן נראה דמיירי שנתכוין מתחלה לשום כך ולא נמלך כלל דבכה"ג מהני אף בקידושין וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה בסי' ל"א גבי התקדשי לי בזו ובזו דהני מילי היכי דאיפסיק שיעור דאיכא למיחש לאימלוכי ע"ש וה"נ מיירי כה"ג שלא איפסיק שיעור דאיכ' למיחש לאימלוכי אבל היכי דאיכא שיעור דאימלוך נראה דלא מהני ואת נמי דכבר זכתה חברתה בכל הכסף ואינ' מקודשת בכסף שביד חברתה:

(ד) שאין האב נעש' שליח כתב בתשו' מוהר"מ מינ"ץ סי' ב' באחד שעשה שידוך עם בתו קטנה וטעו עדים וחתמו שטר שהי' כתוב בו הנני מארס בתי לכמר יואב. וע"ש שהעל' שלשון מארס אינו נופל אלא על האיש המקדש או שלוחו ולא על אבי הקטנה ואלו תאמר לפרש אלו המלות דרך רחוק ונאמר אולי המשדך עשה לאבי המשודכת שליח וא"כ הרי היה שליח החתן ולבתו אחרי שהיא קטנה ואז שייך הנני מארס גם זה כו' ע"ש וראיתי בס' בית מאיר שכתב עלה ז"ל נשמע מיני' אלו הכי הוי שאדם עשה שליח לאב שיקדש לו בתו הקטנה מקודשת ואני תמה איך אפשר הא קי"ל בח"מ סי' קפ"ה סעי' ב' אין שליח יכול לקנו' לעצמו אפילו באותן דמים שהורשה למוכרו והטעם דאין מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאה מרשות לרשות וה"נ איך יהיה שליח שיהי' במקום המקדש שיקנה לו בתו הקטנה הרי אין כסף קידושין יצאין מרשותו שהוא במקום המשלח אתמהה כו' ע"ש שהניח בצ"ע ויש ליישב לפי מה שמבואר לקמן סי' ל"ז דאומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קידושיך ושט' הרשב"א דמהני לי' כל שנותן האב כחו וזכותו שתה' בתו יכולה לקבל בעצמ' קידושין ושתתקדש למי שתרצה וע"ש וזהו נמי שיטת תו' ע"ש לקמן בסי' ל"ז סק"ג וא"כ כל שהמקדש עושה שליח להאב לקדש לו בתו קטנה ונותן האב כסף קידושין לבתו הרי נותן לה רשות לבתו שתקדש עצמה ואז הכסף קידושין וגוף הקידושין מצד הבת והאב יכול להיות שליח המקדש וא"כ הי' לנו לחוש לדעת התו' והרשב"א מש"ה הוכרח מוהר"מ מינ"ץ לומר שאינו בלשון מארס ע"ש. אבל לשטת שאר פוסקים בטעמא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך לא מהני שליחות האב למקדש ועמ"ש בסי' ל"ז סק"ו שם בביאור שטת הפוסקים בזה ודו"ק:

(ח) אין האשה עושה שליח לקבל קידושין מיד שליח בעלה ר"פ התקבל אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ור' חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה מ"ט אבע"א משום חצירה הבאה לאחר מכאן מאי בינייהו א"ב דקדמה איהי ושוי' שליח מעיקרא וכתב בחידושי רשב"א דלמ"ד משום בזיון דבעל הוי גט בטל מדאורייתא דבקפידה תלי' מלתא כו' אבל משום חצירה הבא לאחר מיכן דבר תורה כשר והוי גט פסול מדבריהם ע"ש וע"ש בתוס' וא"כ הכא בקידושין נמי למ"ד משום בזיון בטלו מן התורה ולמ"ד משום חצירה הבא לאחר מיכן ה"ל קידושין מן התורה ואפילו משום בזיון דבעל לא פסיקא לי' לרשב"א דהוי בטל מדאורייתא ע"ש שכתב בלשון אפשר. והיכי דשמע הבעל ולא קפיד כתבו תוס' דלמ"ד משום בזיון ליכא דהא שמע ולא הקפיד ולמ"ד משום חצירה הבא לאחר מיכן איכא ע"ש וכן כתב הרשב"א. וא"כ שמע הבעל ולא קפיד הוי מקודשת מן התורה דליכא בזיון כיון דשמע ולא קפיד ומשום חצירה הבא לאחר מיכן אינו אלא מדרבנן. ויתיישב בזה מה שהקשה בעל המגיה במ"ל בפ"ד מאישות ז"ל ותמי' לי דבסוגיא דיבמות דף ל"ד משני דשווי' שליח ושווי' אינהו שליח ופגע שליח בשליח וע"ש שכתב דלשיטת רש"י היכי דקדמה איהי ושווי' שליח משום בזיון איכא ומשום חציר' הבא לאחר מיכן ליכא ולשיטת סמ"ג הוא להיפך משום חצירה הבא לאחר מיכן איכא ומשום בזיון ליכא ועם פי' הסמ"ג יש ליישב הקושי' ע"ש ולפמ"ש לא קשה מידי דמשכחת לה בשמע בעל ולא קפיד דמשום בזיון ליכא ומשום חצירה הבא לאחר מיכן אינו אלא מדבריהם והתם ביבמות מיירי בקידושי תורה. ועוד נלפע"ד דמשום חצירה הבא לאחר מיכן לא שייך אלא בגט דבעינן ונתן בידה או בחצירה והיכי דבא לה חצר לאחר מיכן לא הוי הנתינ' מיד הבעל וה"ל טלי גיטך מעל גבי קרקע. אבל בקידושין דלא בעינן נתינ' מיד הבעל וסגי לה אפי' בטלי קידושי' מעל גבי קרקע כמ"ש בסימן ל' ס"ק א' א"כ בחצירה הבא לאחר מיכן נמי מהני כיון שחצר' זוכה לה בקדושין אע"ג דליכא נתינה מיד המקדש וא"כ בקידושין דאין האשה עוש' שליח לקבל קידושין מיד שליח בעלה אינו אלא משום טעמא דבזיון דבעל וא"כ היכי דשמע ולא קפיד ה"ל קידושין אפילו מדבריהם. מיהו היינו דוקא בקידושי כסף דלא בעי' נתינה מיד המקדש. אבל קידושי שטר דיליף מגט דכתיב ויצאה והיתה ובעינן לשמה מהאי טעמא א"כ ה"ה טלי קדושי שטר מעל גבי קרקע ואית בי' נמי גזירה משום חצירה הבא לאחר מיכן וניחא נמי הך דיבמות דף ל"ד בשמע הבעל ולא קפיד ובקדושי כסף דכה"ג ליכא לא משום בזיון ולא משום חצירה הבא לאחר מיכן וכמ"ש ודו"ק לז (א) וכן הוא זכאי במציאתה עיין בח"מ ובב"ש שנסתפקו אם האב זוכה במתנתה כמו שזוכה בכסף קידושין