אבני מילואים על השולחן ערוך - א יא

סעיף י (ה) מזכה לה גט בת"ה הטעם כדי שלא יעבור הבעל על תקנ' ר"ג ומוהרי"ק סי' קמ"א נתן טעם דיש לחוש שתתייבם צרתה והיא אסורה להתייבם משום צרת סוטה לכן מנהג יפה הוא במקום דנוהגים ליבם ועיין ד"מ וב"ש. וקשה לו כיון דעיקר הטעם דזכין לאדם שלא בפניו כתבו תוס' בכתובות דף י"א כיון דזכות הוא לו אנן סהדי דניחא לי' ועביד שליחותי' ע"ש וכיון דחזינין השתא דשבקי היתרא ואכלי איסורא וא"כ אנן סהדי דלא ניחא לה בשליחו' ולפי מ"ש בקצה"ח סי' ק"ה סק"א דלאו משום אנן סהדי אתינין עלה כיון דהשתא מיהת לא ידע ה"ל יאוש שלא מדעת אלא משום דכן גזירת הכתוב שיהי' זוכה לאחר שלא בפניו במידי דזכות כל זמן שאינו מוחה וע"ש וא"כ ה"נ אע"ג דאלו ידעה לא הוי ניחא לה השתא מיהת לא ידעה ואינה מוחה וכיון דזכות הוא זכין לאדם שלא בפניו. ולפ"ז היכא דמיחתה בפירוש ליתי' להך תקנתא:

ואחר העיון מצאתי תקנת הגט אפי' במקום שמיחת' בפירוש והוא לפמ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין פ"ק דף כ"א גבי שחרור דזכין לאדם שלא בפניו וע"י אחרים בשטר וז"ל ואי לאו דמסתפינא זינא דהכא אפילו בע"כ נמי ומתנת ממון שאני דלאו זכות גמור הוא ואדרבה חוב מצד עצמו דכתיב ושונא מתנות יחיה אלא מיהו מצד שנפשו של אדם מחמדתן קרי לה זכות ואעפ"י שהוא מצד עצמו חוב זכין לו שלא בפניו אבל גט שחרור דזכות גמור הוא דמתירו בבת חורין ומכניסו לכלל מצות ישראל מכל מקום ואפילו עומד וצווח בטלה דעתו אצל כל אדם ואעפ"י שבמציאה ובנכסי הגר ובלקט שכחה ופיאה דזכות גמור הוא וגר קטן שהטבילוהו ב"ד שאין זכין בע"כ כדאמרינן פ"ק דכתובות הגדילו יכולין למחות הכא שאני דאלו איתי' לעבד כאן כייפינן לי' לעבד לקבולי בע"כ כי ליתי' נמי מזכין לי' בע"כ כו' ועוד שלא יהא רבו עובד לעבדו ויהא מפסיד רצון נפשו בעקשותו של עבדו ע"ש וא"כ ה"נ כיון דזכות גמור הוא לה וגם יכול לגרש בע"כ אלו אותה כאן לכן אפי' צווחה נמי מזכה לה בע"כ. ואע"ג דהרשב"א לא סמך עלה כל כך כל כה"ג דאינו אלא על צד היות' טוב כדאי המה דברי הרשב"א לסמוך עליהם במקום שנהגו לזכות לה גט ודוק:

סי' ב' סעי' ד' (א) כל שקורין לו ממזר ושותק. פ"ק דכתובות דף י"ד ת"ר איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים אמר ר"מ שמעתי כל שאין בה א' מכל אלו משיאין לכהונה רשב"א משום ר"מ וכן הי' רשב"מ אומר כדבריו איזהו אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל מכירין ישראל ממזרין שביניהן כו' אמר ר' יוחנן ממזר צווח וחלל שותק איכא בינייהו ת"ק סובר כל פסול דקרי ליה ושותק פסול והכי קאמר ת"ק איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה לא שתוק ממזרות כו' וקאמר לי' ר"מ הנך הוא דקא פסול ליה בקהל אבל חלל שותק כשר כו' וקאמר לי' רשב"א לת"ק דר"מ שמיע לך דמכשר ר"מ בשתיקה לא דקרי לי' חלל ושותק אלא דקרי לי' ממזר ושותק והאי דשתיק סבר ממזר קלא אית לי' אבל ממזר וצווח חלל ושותק פסיל והאי דשתיק סבר מסתיי' דלא מפקי לי' מקהל:

ובתוס' שם ד"ה מסתיי' ז"ל וא"ת מאי צריך להאי טעמ' לימא הא דשתק משו' דאודי' אודי ליה דהא ממזר שותק פסול לת"ק משו' דשתיקה כהודאה וה"ה דחלל שותק פסול לר' שמעון מהאי טעמא כו' וי"ל דהכי פי' סבר מסתי' דלא מפקי לי' מקהל כו' וטעם זה שייך גם בממזר שותק ולא נאמר שתיקה כהודאה וכן פי' בקו' עכ"ל ובאורו עיין בשטה מקובצת ז"ל ונראה לפרש דלכ"ע לא מיפסל בשתיקתו מטעם הודאה אי לא שיש טעם לפוסלו מחמ' שתיקתו והכי פי' מסתיי' דלא מפקי לי' מקהל פי' מקהל כהונה וכו' וירא שאם יצוח יחזרו לברר הדבר ויודע פסולו עכ"ל:

ואכתי צריך ביאור דהא קי"ל בכל דוכתי שתיקה כהודאה ואע"ג דאין הוכחה משתיקתו אלא משום דאדם נאמן על עצמו. ועוד דבממזר שותק לא אמרו כלום טעם לשתיקתו ותוס' שכתבו דגם בממזר שותק לת"ק שייך טעם זה אכתי תיקשי למה בחלל מפרש בגמ' טעם לשתיקתו ובממזר לא אמרי טעם ויתיישב לקמן סק"ב:

(ב) דוקא שנתערב בה אחד מאלו הפסולין כתב ב"ש ז"ל וקשה א"כ שותק למה לי תיפוק לי' דצריך בדיקה כיון שנתערב בה פסול וח"מ רוצה לתרץ אם נתערב ושותק אחד אמרינן זהו הפסול ושאר משפחה א"צ בדיקה וכבר כתבתי דליתי':

ונראין דברי הח"מ דשתיקתו מהני להכשיר המשפחה ובזה יתכן ליישב מה דקשיא לן בסק"א דלמה צריך טעם לשתיקתו דהא בכל דוכתי שתיק' כהודא' משום דנאמן אדם על עצמו דהכא כיון דשתיקתו של זה מהני להכיר המשפחה ולזה אמרו דאומדנא כיון דשתק היינו משום דירא לצוות ויחזרו לברר הדבר וא"כ הוא הפסול אבל אם לא היה טעם לשתיקתו נהי דהוי מהני לפסול עצמו משום דאדם נאמן על עצמו לא הי' אומדנא להכשיר בשתיקתו של זה את המשפחה:

וניחא בזה הא דלא אמרו טעם לשתיקה אליב' דת"ק בממזר שותק ועמ"ש סק"א ומשום דבממזרות צריך שתיקה לפסול עצמו דבממזר ספק שנתערב במשפחה ה"ל ספק ספיקא וכשר לכתחלה וכמ"ש ב"ש ס"ק י"ב וע"ש ס"ק ט"ז דלא החמירו בס"ס אלא לכהונה ולא לקהל וא"כ צריך השתיקה לפסול את עצמו והיכא דפוסל עצמו אין צריך טעם לשתיקתו אבל חלל שותק דהוא לפסול כהונה דבזה לא מהני ספק ספיקא ואפי' לר' יושוע דאינו מכשיר אלא אלמנת עיסה ומשום חזקת כשרות וכמו שיבואר לקמן וא"כ ע"כ שתיקתו אינו אלא להכשיר ובזה צריך טעם לשתיקתו דאז ה"ל אומדנא דמוכח דזה הוא הפסול ובאלמנת עיסה לא נגעו ואם לא היה טעם לשתיקתו לא הוי מהני להכשיר המשפחה וכמ"ש:

וב"ש כתב לישב ז"ל וי"ל ר"י כתב כן על הסוגיא דהעיד ר' יושוע על אלמנת עיסה להכשיר כל שאין בה שתוק ממזר וחלל אבל אם שתקה מחזיקין אותה שהיא ממזרת או חללה ע"ז כתב הא דפוסל ר' יושוע בשתקה היינו דוקא כשנתערב במשפחה אחד מהפסולים וס"ל כל אלמנה במשפחה זו כשירה ומכל מקום אם שתקה היא פסולה ולמה דקי"ל כר"ג אם נתערב פסול כל אלמנה פסולה ולא נ"מ מזה וכו' גם נ"מ אפי' לר"ג אם נתערב במשפחה ספק ממזר מותר לישא אשה מן משפחה זו עכ"ל:

והמעיין בתו' בסוגיין ושם מבואר להדיא דהא דשותק פסול אינו אלא לעצמו אבל באלמנת עיסה לא מיירי ע"ש ד"ה תנו רבנן איזהו אלמנת עיסה וז"ל קשה לר"ת על גירסת הספרים דגרסי אלמנת עיסה כו' לכך מוחק ר"ת אלמנת וגרס איזהו עיסה ולענין בת קתני וקאי אהאי דתני בשלהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' וה"פ נאמנת לטהר עצמה בצווחה או בשתיקה למר כדאית ליה כו' ועלה קתני בברייתא דהכא כו' והכי משמע בתוספתא דקתני נאמנת עיסה לטהר ולטמאן לאסור ולהתיר לרחק ולקרב ובאלמנת עיסה לא נגעו עכ"ל ומבוא' דשותק דמהני אינו אלא לבת אבל לא לאלמנה והבת בלא שתיקה נמי פסולה אם נתערב אחד מהפסולין ואפילו לר' יושוע כיון דלית לה חזקת כשרות. ובשטה ז"ל ובאלמנת עיסה לא נגעו פי' דאפי' הי' צווח או שתק פסול למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' אינו נאמן לפסול אלא את עצמו דוקא אבל אינו נאמן לפסול אלמנתו וכן פירשו בשטה ישינה עכ"ל וא"כ תו לא מצינו לומר דנ"מ לאלמנתו ולכן נראה כמ"ש דנ"מ להכשיר המשפחה וכמ"ש בח"מ:

והב"ש שכתב אבל אם שתקה מחזיקין אותה שהיא ממזרת או חללה ע"ש ואין ענין ממזרות באלמנה אלא בבעל אלמנה:

וכמו כן כתב ב"ש ס"ק י"ג ז"ל אבל שותקת כשאומרים לה שהיא ממזרת או חללה י"ל דתצא כיון שיש תערובת במשפחה זו עכ"ל ולא נסתפקו באלמנ' עיסה עלי' אם היא ממזר' אלא בבעלה הוא הספק ואפי' אם קורין לה חללה ושותקת נמי לא שייך בזה דין שתיקה כיון דאין הפסול מחמתה אלא מחמת בעלה ולא ידעה במילי דבעלה:

ולפי מ"ש דשתיקה מהני להכשיר המשפחה כיון דיש טעם לשתיקתו וכמ"ש אפ"ה לא מהני לפסול אלמנתו דכיון דמכשר ר' יושוע את אלמנה משום ספק ספיקא ומשום חזקת כשרות לא מהני שתיקה לפסול אלא לקולא הוא דמהני להכשיר המשפחה ע"י שתיקה כיון דבלא"ה איכא ספק ספיקא למשפחה סמכינן על אומדנא דשתיקה להכשיר אבל לפסול לא מהני אלא לעצמו משום הודאת בע"ד אבל לא נגד אלמנה לפוסלה ודוק

סעיף ה (ג) וי"א דוקא אלמנה דאית לה חזקת כשרות והוא בב"י סי' ז' ז"ל ומשמע מדברי הרמב"ם דע"כ לא קאמר דמשפחה שנתערב בה ספק חלל דאם נשאת לא תצא אלא באלמנה דאית לה חזקת כשרות דגופה אבל בת דלית לה חזקת כשרות דגופה תצא ודייק לישני' דסבר הכי דברישא גבי ספק נקט אלמנה ובסיפא גבי ודאי דאפילו נשאת תצא כתב כל אשה מהם אסורה כדי לכלול גם הבת דבכלל אשה בין אלמנה בין בת וכ"כ התו' ג"כ ומיהו עוד כתבו תוס' שר"ת סובר דגם הבת כשרה עכ"ל ודברי הב"י תמוהין דבתו' שם לא כתבו אלא שר"ת מוחק בבריית' דאיזו אלמנת עיסה כל שאין בה שתוק ממזרות כו' ובזה הוא דמוחק אלמנת עיסה וגריס איזהו עיסה ומשום דקאי אעיסה גופה אמנם במשנה דעדיות ודאי גרסינן העיד ר' יושוע על אלמנת עיסה וע"ש בתו': ונראה כיון דעיקר הוכחת תוס' דבבת מודה ר' יושוע דפסולה מהא דאמרינן בפ' עשרה יוחסין דף ע"ה בהא דסברי הנך