אבני מילואים על השולחן ערוך - א קטו

קפידא לקדשה דוקא בכסף זה ה"ל מילי וכ"כ בש"ג ועמ"ש בזה בקצה"ח סימן קפ"ב ס"ק ב' ובסימן רמ"ד ס"ק ב':

(יא) אם לא קדשה במעות המשלח. כתב בט"ז ז"ל דאי במעות המשלח ה"ל גזל וכ"כ במרדכי. והקשה בדרישה דבלאו טעמא דגזל הוא כן דהא בח"מ סי' קפ"ג כתב בשם הרמב"ם דאם שולח לקנות סחורה וקנ' השליח במעות המשלח ואמר זקפתי המעו' במלוה ולדידי קניתי דאין בדבריו כלום וצריך ליתן הסחורה לבעל המעות והתם לא שייך טעמא משום גזל עכ"ל ונ"ל דלק"מ דשם נמי משום גזל הוא דלא חשדינן לי' בגזלן שנוטל מעות חבירו בלי ידיעתו דרך הלואה עכ"ל הט"ז. מיהו בסי' קפ"ג שם דעת כמה פוסקי' דאפי' יש עדי' לדבריו שקנה לעצמו נמי צריך ליתן המקח לבעל המעות ע"ש. אלא נראה דקושיא מעיקרא ליתי' דגבי סחורה אמרינן כיון שקנ' במעו' המשלח אעפ"י שקנה במשיכה וכיוצא אפ"ה אין דעת המוכר אלא לבעל המעות אבל בקידושין כיון דאשה לא נתרצית אלא לזה ודאי לא הי' דעת האשה לבעל הפרוטה דאולי בעל הפרוטה אינו הגון לה ולכך צריך לומר הטעם משום גזל וא"כ קידושה בדבר שאינו שלו וזה פשוט ועיין ב"ש שכתב במעות המשלח לאו דוקא דאין מקדשין במטבע. וכבר כתבנו בסי' כ"ז סק"א דשפיר מקדשין במטבע (יב) אין כאן בית מיחוש. בח"מ וב"ש מפרשי דאין כאן בית מיחוש ומקודשת לראשון ע"ש וקשה לי נהי דמה שאמר לי הי' בטעות ואינה מקודשת לשליח אכתי היכי מתקדשת לראשון כיון דלא אמר הרי את מקודש' למשלח אלא לי ומ"ש בח"מ דתיבת לי בלא כוונה משמע לעשות שליחותי ע"ש ואינו מוכרח דתו' לא כתבו אלא בהא דתנן והלך השליח וקדשה לעצמו מקודשת לו והקשו דמאי קמ"ל וכתבו דה"א לי כוונתו למשלחו ולעשות שליחותי' ע"ש. ונהי דזה הי' ה"א אבל בתר דקמ"ל במשנה דתיבת לי אינו במשמ' לעשות שליחותי א"כ בלא כוונה נמי אינו במשמע ותדע דהא בתשובת מוהר"מ האריך בזה אם נאמן השליח לומר טעיתי ואי נימא דבמשמע לעשות שליחותי א"כ ליהוי נאמן לומר השליח דמה שאמרתי לי היינו לעשות שליחותי ומשום דבתר דקמ"ל מתני' דמקודשת לשליח ושאין במשמע לעשות שליחותי א"כ תו אין לפרש לי לעשות שליחותי ומש"ה הוכר' מוהר"מ לבא מצד טעיתי וכיון דאינו אלא טועה היכא תתקדש למשלחו אם לא אמר למשלחו. ואפשר דמיירי בעסוקין באותו ענין שאמר לה לקדשה למשלחו ואח"כ כשאומר לי כיון דהוא טועה ה"ל כנתן בשתיקה וממילא מקודשת לראשון כאלו נתן בשתיקה ואע"ג דבפ"ק דקידושין גבי מייעדת מיוחדת בעי לה אפי' בעסוקין באותו ענין משום דהתם הנך לישני דלמלאכה קאמר מגרע כחו דעסוקין באותו ענין דהתם לאו טועה הוא אבל הכא דהוא טועה לא מגרע וה"ל כשתיקה דמהני גבי עסוקין באותו ענין. אבל היכא דאין עסוקין באותו ענין אינו מקודשת לא לראשון ולא לשני וכמ"ש. אמנם לא ידענו מי הכריחו לזה לפרש בעסוקין באותו ענין דיותר נראה דמ"ש אין כאן בית מיחוש היינו דאינו מקודשת לא לראשון ולא לשני לשני לא כיון דטועה ולראשון לא קידושה וכן משמע להדיא בתשובת מוהר"מ סי' ג' ז"ל נראה לי דאינה צריכה גט מן השליח דקי"ל הקדש טעות אינו הקדש והמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר אומר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה לא אמר כלום והוי חולין גמורים ומהימן לומר שכן הי' בדעתו להוציא בפי' וטעה ואפי' אינש אחריני סמיך עלי' ומצי שחיט הבהמה בחוץ ולהאכיל תרומה לזרים וע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזיק איסורא ע"ש וא"כ כיון דמדמי לה לתרומה ואמר מעשר דלא אמר כלום ה"נ בקידושין לא אמר כלום אלא דהתם בעובדא דמוהר"מ חזר השליח ואמר הרי את מקודשת למשלח ע"ש אבל אם לא חזר ואמר למשלח הרי את מקודשת נראה דה"ל פנוי' לגמרי. וכן מוכח מהא דכתב שם מוהר"מ דע"א נאמן במקום דלא אתחזיק איסורא וע"ש ואי נימא דמקודש' לראשון ה"ל מתחזיק איסורא דהא בין כך ובין כך מקודשת היא אם לראשון אם לשני והיכא נאמן ע"א בזה לומר לראשון ולא לשני אלא ודאי כשאומר טעיתי אינו אלא פנוי' לגמרי וחשיב לא אתחזיק ומש"ה עד אחד נאמן בזה למשוי פנוי'. ולפי מ"ש הר"ן פ' האומר גבי אב שאומר קדשתי את בתי סתם ואח"כ אומר לזה נאמן ומשום דאינו אלא מברר ואינו מפקיע עצמה מאיסור אשת איש ע"ש וא"כ ה"נ נאמן השליח לומר שמקודשת לראשון ולא לשני מיהו אין זה במשמעות לשון תשובת מיימוני דהא כתב דלא אתחזיק איסורא א"כ משמע דליכא איסור כלל ולא כתב משום דמברר את דבריו ע"ש עוד בתשובת מיימוני שכתב עוד צד להתיר במה שפשטה ידה אח"כ וקיבלה קידושין שתהי' מקודשת למשלח דנאמנת כמו אשה שאמרה לבעלה גרשתני ע"ש ומשמע דצריכה קידושין אחרים למשלח וז"ב. שוב מצאתי להדיא כדברינו בתשובת מוהר"י ן' לב ח"ד סי' ח' ז"ל וא"ת היכי אפשר דהוי מקודשת גמורה למשלח או ספק אם אין כאן אלא דברים שבלב ודברים שבלב אינו דברים הא ודאי לאו קושיא היא דמיירי כשהי' מדברים עמה או לפני' על עסקי קידושין כו' הכלל עולה ממה דכתבינן הוא דלמאן דס"ל אינה מקודשת כלל גם למשלח אינה מקודשת אם לא שהיו מדברים עמה או לפני' על עסקי קידושין למשלחו עכ"ל ומבואר דהיכא דאין עסוקין באותו ענין אינה מקודשת כלל ומ"ש דבעסוקין באותו ענין מקודשת למשלח אינו מוכרח דיותר נראה כיון דאמר לי אע"ג שהי' בטעות ה"ל לשון גרוע וכמיוחדת לי דלא מהני עסוקין באותו ענין ולכן לולי דברי מוהרי"ן לב נראה דאפילו עסוקין באותו ענין אינה מקודשת לראשון דהא קידושין בעי עדים והרי העדים סוברין דזה חזרה הוא במה שאומר לי ואינה מקודשת לא לראשון ולא לשני כיון שנאמן לומר שטעה:

(יג) אלא אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות פ"ק דנזיר דף י"ב לא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא עביד השתא לא משוי שליח וס"ל להרמב"ם דהיינו אפי' עושה בפירוש שליח שיעש' שליחותו כיון שיכול הוא לקדשה לא מהני דה"ל דשלבל"ע. ובתו' שם ז"ל וא"ת דהא מעשים בכל יום שהאשה אומר' לחברת' לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי וגם תלמידי של בית רבן אומרים כן ואיך נעשה שליח בדבר הזה הא בשעה שעושה אותה שליחות לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא שאין מפרישין חלה מקמח ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח לכשיהי' נלוש ודברים שבידה קיימים דאין זה דשלבל"ע כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה קרוי שפיר בא לעולם כיון שבידה לעשו' כדאמ' פ' האומר פירות ערוגה זו תלושה יהא תרומה על פירות ערוגה