אבני מילואים על השולחן ערוך - א קיד

הרמ"א בח"מ סי' פ"ז דהא דעד המסייע פוטר היינו דוקא שטוען הנתבע טענ' שאפשר להאמינו בלא מיגו אבל אם אין מאמינין אותו אלא מכח מיגו דטוען טענה אחרת צריך לישבע כאלו טען טענה אחרת ע"ש. וא"כ אכתי ה"ל נוגעין בעדותן דהא צריכין לומר דנתנו לאשה דכשיאמרו אהדרינהו למשלח יצטרכו שבועה דבזה הטענה לא יהיה להם עד המסייע וכיון שהיו צריכין שבועה כשיאמרו אהדרינהו למשלח והשתא לא יהי' צריכין שבועה ה"ל נוגעין וכשישמעו גם עתה ה"ל עד הצריך שבועה ודו"ק:

(ז) אין צריך עדים במינוי האיש שליח כתב הר"ן ר"פ האומר ז"ל כתב הרמב"ם פ"ג מאישות כל העושה שליח לקבל הקידושין צריך לעשותו בפני שני עדים אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים שאין מקום לעדים בשליחות אלא להודיע אמיתת הדבר לפיכך אם הודו כו'. ודברים אלו תמוהין בעיני הרבה מה בין שליח קבלה לשליח הולכה ומ"ש כמו שליח הגט אינו יודע לו ענין דהתם כיון דנפק גיטא מתחתי' מתותי ידי' בדין הוא שיהי' נאמן דהא המני' בעל כדאי' פ' התקבל אבל בשליחות קידושין אין הוכחה עכ"ל ובשו"ת מוהרי"ט חלק אה"ע סי' מ"ג הביא הך דר"ן וכתב עלה ז"ל ואני תמי' ואי לאו דנפיק גופי' מתותי ידי' מי מהימנין לשליח כו' אבל השליח עצמו מודה שמסרו לו שלא בעדים ואי חשבינן לי' דבר שבערוה הא קי"ל המקדש בלא עדי' אין חוששין לקידושין לכך הביא הרב ז"ל ראיה דבמידי דשליחו' לא מקרי דבר שבערו' להצריך שנים בגוף המעשה אלא בשליח קבלה כדתנן שנים שיאמרו בפנינו אמרה ולא סגיא בשנים שיאמרו בפנינו הודית ומעתה הר"ן עצמו צריך להודיענו מה בין שליח קבלה שלה לשליח הולכה שלו לענין הגט דאין הוכחה מהכתב אלא שבא לידו ואפשר שנתנו לו שלא בעדים וצריך לחלק כמו שחלקו לדעת הרמב"ם עכ"ל. ונראה דברי הר"ן נכונים בטעמא שכתב בפ' המגרש שם בענין עדי מסיר' כרתי כר"א וכדעת הרי"ף דגם עדי חתימה כרתי דאם מסרו לה בינו לבינה גט ואחר שהאריך שם להוכיח דלר"א לא מהני עדי חתימה כלל אלא עדי מסירה העלה בדעת הרי"ף ז"ל אבל מה שנראה לי בזה דלר"א ס"ל עדי מסירה כרתי בלחוד ולא ע"ח והיינו דאמרינן בכל דוכתי דר"א ס"ל עדי מסירה כרתי ולא אמרינן אף ע"ח ומיהו מאי דמוד' ר"א דעדי חתימה מהני היינו משום דס"ל שהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אעפ"י שלא נתן בעדי מסירה כמו שמוכיחות כל אותן הראיו' שכתבתי למעלה לאו משום דס"ל עדי חתימה כרתי אלא שהמסירה כורתת מכיון שיש עדי' על עיקר הדבר דה"ל ע"ח כעדי מסירה שהרי הגט יוצא מתחת ידה בעדי' הללו ובידוע שהבעל מסר לה ונמצאו כאלו הן עצמן מעידין על המסירה עכ"ל וע"ש. וא"כ מה שתמה מוהרי"ט דאין הוכחה מהכתב אלא שבא לידו ואפשר שנתנו לו בלא עדים אינו קושיא דכיון שיש הוכחה שבא לידו מן הבעל היינו עדיו וכל שבידוע שהבעל מסר לו הגט החתום שביד שליח ה"ל כעדי מסירה ואע"ג דלא ידעי אם לפקדון או לגירושין הא הימני' וה"ל סהדי אבל שליחות קבלה נהי שהגט יוצא מתחת ידו ובידוע שהבעל מסרו לו אבל אינו מוכח שמינתה אותי שליח לקבל' ומש"ה בשליחות קבלה בעינן עדים ומעתה דברי הר"ן נכונים וזה ברור (ח) והלך השדכן וקידשה לו והוא שטח הרא"ש ומשום דכיון דכבר גילה דעתו זכות הוא לו ובתו' רי"ד כתב דזה לא הוי זכות משום דאוסרו בקרובותי' ומפרש כפי' הרמ"ה שבסעיף שאח"ז ועמ"ש בזה סי' ל"ז ס"ק י"א ובקצה"ח סי' שפ"ב סק"ב:

(ט) והעבד לפי שאינו בתורת קידושין כתב ב"ש ז"ל ואיני יודע למה פסק כאן דעבד פסול ובסי' קמ"ה הביא דעת הפוסקים כשהוא שליח הולכה הוי ספק גט ע"ש ונרא' דהא דהוי ספק גט בשליח הולכה הוא ע"פ דעת הר"ר יוסף הלוי דהוא סובר דהא דאמרינן דאין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה משום דלאו בני כריתות נינהו היינו דוקא שליח קבלה אבל שליח הולכה מצי מיהוי ובר"ן פ"ב דגיטין כתב בטעמו דשליח קבלה אינו יכול להיות דאין לו יד לקבל גט כיון דהוא לאו בר כריתו' אבל שליח הולכה מצי להיות כיון דשליח הוי לכל מילי וע"ש ואכתי אינו מובן דודאי שליח הולכה דגט נמי צריך להיות בר כריתות ומ"ש מקבלה ועיין ב"י סי' קמ"ה. ולענ"ד נראה בטעמו של הר"ר יוסף הלוי משום דהא דהמגרש צריך שיאמר הרי זה גיטך אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה אינו צריך לומר כלום אלא הגט הוא המגרש ובו כתוב לשון בעל איך הוא מגרש אותה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מגירושין ז"ל המגרש צריך שיאמר כשיתן לה הגט הרי זה גיטך ואם נתן בידה ולא אמר לה כלום הרי זה גט פסול וע"ש בכסף משנה דאינו מעכב מן התורה ואע"ג דכתב באותו פרק שאחד מעשר' דברים שהם עיקר הגירושין מן התורה הוא שיתננו לה בתורת גירושין היינו שלא יאמר דברים שאינם ענין גירושין כגון כנסי שט"ח זה וכיוצא אבל כל שנותן סתם אינו יוצא מתור' גירושין ולפיכך אינו מעכב מן התורה ע"ש. והטעם כמ"ש ומשום דעיקר גירושין כתוב בגט אלא כשאומר לשון המקלקל היינו כנסי שט"ח זה אז נראה כמבטל אבל כשר מן התורה אפי' אינו אומר כלום. ולפ"ז ניחא דעבד יכול להיות שליח להולכ' כיון דלשון הגירושין כתוב בגוף הגט ואינו צריך שיאמר הרי זה גיטך מן התורה וא"כ אינו צריך להיות שלוחו אלא לגוף הנתינה דהא בעינן ונתן בידה ואלו אמר טלי גיטך מעל גבי קרקע לא הוי גט ועושה שליח על גוף הנתינ' ובזה עבד נמי נעשה שליח על גוף הנתינה דכל שבא ליד האשה מיד הבעל בתורת נתינה אפי' שלא בתורת גירושין נמי הוי נתינה וכמ"ש הר"ן בפ' הזורק דכל שבא לידה מכח הבעל אפי' בתורת הפקדון ואומר אח"כ הרי זה גיטך ה"ל נתינה ע"ש וכיון דאין הנתינה צריך לשום גירושין אלא שיהי' נתינה מיד הבעל והא איכ' דעבד נעשה שליח בכל מקום ואע"ג דאינו בר כריתות כיון דאינו עושה מעשה גירושין אלא שליחות לנתינה והאמירה שאומר הרי זה גיטך אינו מעכב מן התורה ומשום דכתב הגט הוא המגרש אבל נכרי דליתי' בשליחות כלל בשום מקום א"כ אפי' לנתינ' אינו שליח ואנן בעינן נתינה מן הבעל ושליחות לקבלה דהשליח עושה מעשה גירושין מש"ה ליתי' בעבד דאינו בר כריתות ובקידושין דודאי צריך שיאמר הרי זה קידושיך אפי' בשטר אירוסין וכמ"ש ב"ש סי' קל"ו סק"א לחלק בין גט לקידושין משום דלשון הגט הוא לשון הבעל אבל בקידושין אפי' מקדש בשטר וה"ל כאלו הוא מדבר מכל מקום אינו ניכר אם דעתה גם כן לקידושין ע"ש וכיון דבקידושין האמירה מעכב וצריך שיאמר הרי את מקודשת ועבד דאינו בר קידושין אינו נעשה שליח לאמירה זו ודו"ק היטב:

(י) אם מוסר לו הקידושין במרדכי ס"פ התקבל דיעות חלוקות אם המקדש יכול למנות שליח כשיש ביד השליח כסף או שטר ע"ש וע"ש ר"פ האי' מקדש בשם הקדוש מדריו"ש דאינו יכול למנו' שליח כיון דלא נגמ' הדבר עדיין כיון דאם לא תאבה האשה אינו יכול לקדשה בע"כ ע"ש. ובתו' רי"ד מחלק בין קידושי שטר לקידושי כסף דגבי שטר כיון דאינו יכול לקדשה אלא בשטר זה יכול לעשות שליח כמו בגט ולא הוי מילי אבל בכסף כיון שיכול לקדשה בכסף שלו ואין