אבני מילואים על השולחן ערוך - א קיב

שליח חיישינן טפי שיאמרו קידושין ע"י שליח לאו קידושין הם עכ"ל. וכ"כ רשב"ץ להדיא (הובא במהרי"ק שורש ק"ע) ז"ל ואדם שקידש ארוסתו ע"י שליח אין לו לקדש אותה פעם אחרת בשעת חופה כדי שלא להוציא לעז על קידושין הראשונים ושרו אשת איש לעלמא שהעולם יסברו דקידושין ע"י שליח אינן קידושין עכ"ל וכתב עלה המגיה מוהר"פ ז"ל ומיהו היכא דקידושין הראשונים היו בלא מנין יכול לקדש פעם אחרת בשע' נישואין כדי לברך ברכת אירוסין בעשרה עכ"ל והנה מדברי הרשב"ץ מבואר להדי' הטעם שלא יאמרו קדושי' ע"י שליח לאו קידושין ומשמע הא בקידושי דעלמא שמקדש בעצמו לא חיישינן כלל ורשאי לחזור ולקדש אלא דמדברי המגיה הנזכ' נראה דקאי על קידושי שליח וס"ל דאפי' בקידש ע"י שליח כל שהי' בלא מנין וצורך בכך לחזור ולקדש משום הברכה אין חוששין כלל וחוזר ומקדש ודוקא היכא דאין צורך כלל הוא דאינו חוזר ומקדש מיהו נראה דדוקא היכא דאיכא עדים בקידושי שליח אז הוא דאינו חוזר ומקדש' כדי שלא יאמרו דקידושי שליח לא מהני אבל אם אין עדים בקידושי שליח אלא השליח והאשה אומרים שנתקדשה בעדים שצריכה גט מספק והבעל צריך לחזור ולקדשה והוא בריב"ש סי' פ"ב וכתבו הרמ"א בסימן ל"ה סעיף ג' כל כה"ג אין חשש מהרואים שלא יאמרו קידושי שליח לאו כלום הוא כיון דלא נודע שקידשה שליח ובדרכי משה סי' ל"ה כתב דהריב"ש חולק על האי דרשב"ץ ע"ש ולפי מ"ש אינו חולק בזה דכל היכא דליכ' עדים בקידושי שליח ולא נתבררו קידושי שליח לא יאמרו דקידושי שליח לאו כלום הוא כיון דלא נודע מהקידושין שקידשה שליח ותו ליכא חשש

לה (א) השליח נעשה עד. בפ"ב דקידושין דף מ"ג דבי ר' שילא אמרי אין שליח נעשה עד כיון דאמרי שליח של אדם כמותו ה"ל כגופא ע"ש. ואיכא למידק כי ה"ל כגופי' מאי הוי הא בע"ד גופי' היכא דנסתלק מגרמת ממון יכול להעיד כדאמרינן השותפין מעידין זה לזה וכן אמרו נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי ואפי' אין מקחו בידו ה"ל עד לחייבו שבועה וכמבואר רפ"ק דמציעא גבי ולחזי זוזי ממאן נקט בתו' שם וא"כ ה"נ נהי דה"ל כגופי' כיון דאין בו נגיעת ממון למה לא יוכל להעיד ומ"ש ממוכר דנמי בשעת מעשה המכירה ה"ל בעל דבר וכן בשותפין וכל שנסתלקו מנגיעת ממון מעיד וצ"ע. שוב ראיתי בתשובת הריב"ש סי' פ"ג שכתב וז"ל ואם השליח אומר קדשתיה למשלח והיא אומר' לא נתקדשתי הנה המשלח אסור בקרובותי' מפני דברי השליח שהוא כמותו כו' ואע"פ שאין השליח כבעל דבר לגמרי דהא איפסקא הלכתא בפ' האיש מקדש שהשליח נעשה עד והאומר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו היינו משום דאינו נוגע בדבר ואין לו הנאה בעדות זו אבל מכל מקום הרי הוא כמותו בכל ענייני השליחות ולזה היה דעת מי שסובר שאין השליח נעשה עד לומר שהוא כבעל דבר לגמרי אע"פ שאין נוגע בדבר ובזה לא נפסקה הלכה כמותו אמנם כל מה שהשליח אומר בענין השליחות הרי הוא כאלו אמרו המשלח עכ"ל. ומבואר דהיינו באמת טעמא דאין הלכה כמותו דר' שילא ומשום דאף ע"ג דכגופיה הוא כיון שאינו נוגע בדבר הרי הוא עד ור' שילא סובר דכיון דכגופיה הוא אע"פ שאינו נוגע אינו עד וא"כ הך דבעל המקח נאמן וכן הך בשותפין מעידין אע"ג דה"ל בע"ד אלא משום דאינו נוגע הוא לפי הלכתא דקי"ל שליח נעשה עד (ב) נעשה עד. כתב הכלבו סי' ע"ה בה"ל אישות ז"ל כתב ה"ר יצחק האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה פ' הן הן שלוחיו הן הן עדיו והרי"ף ז"ל כתב וצ"ע אם נאמר כן גבי שלוחי האשה לקבל גיטה וקידושי' עכ"ל (ג) והיא מודה שקבלתו כו' אלא לשום פקדון. והוא דעת הר"ר יונתן הובא באשר"י דבזה ליכא כפירת ממון וה"ל עדי' ובחידושי מוהרי"ט כתב עלה ז"ל וכתב הר"ן לא מבעיא כשהיא מכחישתו אלא אפי' כשהיא מודה שקיבלתן אינה מקודשת דה"ל כמקדש בלא עדים. וקשה דכיון שהיא מודה שקיבלה הכסף הרי עשו עדים שליחותן שהרי הכסף ביד האשה בפקדון ועכשיו שאין נוגעין בעדותן מי לא מצי מסהדי שבתורת קידושין קיבלה וכ"כ הרא"ש בשם הר"ר יונתן הכהן ונ"ל שהר"ן מיירי דוקא כשהאשה מוד' שקיבלתן בתורת קידושין ואינה מחזרת הכסף נמצא שמוכרחין להעיד שקדשוה בה דאל"כ פושעים הם שנתנו לה הכסף שלא בתורת קידושין אבל כשאומרת בתורת פקדון נתן לי ברשותי' דמארי' איתי' ולאו נוגעין בעדותן הן בדברי הר"ר יונתן עכ"ל ומדברי חלקת מחוקק נראה שדברי הר"ן חלוקים המה על דברי הר"ר יונתן וע"ש:

וכן נראה דהא כיון דאם היא מודה שקבלתו לשום קידושין ס"ל למוהרי"ט דה"ל נוגעין בעדותן לפי דעת הר"ן א"כ בשעה שקדשוה בפרוטה לפי דברי העדים אז עדיין לא כפרה האשה בקידושין ואם היתה עומדת בהודאתה לא היה עדים כלל דה"ל נוגעין בעדותן וה"ל מקדש בלא עדים א"כ אפי' עכשיו שאין האשה מודה בקידושין כבר נתקדשה בלא עדים ותו לא מהני עדים כיון דבשעת קידושין מודה האשה א"כ גוף הקודש הי' בלא עדים ודו"ק:

וטעמא דהר"ר יונתן וש"פ דמהני הודאתה לאו משום דאומרת לשום פקדון וכמו שהבין מוהרי"ט אלא אפי' מודה האשה לגמרי דלשום קידושין קיבלה נמי ה"ל קידושין וכמ"ש הרשב"א בחידושיו וז"ל ובאינה מכחישתו איכא למימר דאפ"ה אינה מקודשת כו' דעדות אין כאן וה"ל כשניהם מודי' וזה עיקר ויש לומר דמקודשת דהשתא לאו נוגעין בעדותן ואעפ"י שבהכחש' אינו נאמנים הא אין פיסולן אלא משום נגיעתן ונסתלק הגורם וחזרו להכשירן עכ"ל. וזה נמי טעמא דהר"ר יונתן דכיון שאין פסולים אלא משום נגיעה כל שמודה האשה ונסתלק הנגיעה ה"ל עדים ממש ועמ"ש בס' קצ"ה סי' נ"ח ס"ק ד':

(ד) או שטר שיש בו שו"פ. והוא מדברי הרב המגיד ע"ש ומשמע הא פחו' משו"פ ה"ל קידושי ודאי ומשום דכל פחות משו"פ לא הוי נוגעין. ולדעת תו' והרא"ש דחיישינן שמא שו"פ במדי ומפני הרואין דשמא יבא א' ממדי לכאן ולא חיישינן שמא יבא א' ממדי לכאן ויראה דהוי קידושי ודאי ויאמר דאין קידושין תופסין בפרוטה דהא אדרבה אנן לקידושי ודאי אמרינן בי' ומשום קידושי שטר ומה דלדידהו ה"ל נוגעין בזה וה"ל לדידהו קידושי ספק כולי האי לא חיישינן ועיין ט"ז ולדעת הרמב"ם דשמא שו"פ במדי ה"ל ספיקא דאורייתא נמי אינו אלא משום דה"ל כאלו אמרה לדידי שוה פרוטה כיון דקבליתנהו לשום קידושין וכמ"ש בסי' ל"א ס"ק ז' אבל נוגעין לא הוי כיון דכאן אין בו שו"פ אין בו שבועת היסת ועמ"ש בקצה"ח סי' פ"ח ס"ק ה':

(ה) הרי זו ספק מקודשת בירושלמי וכן בקידושין אמר' ר' אבין הדא דתימ' בשטר אבל בכסף לא ר' יוסי אמר מכיון שהאמינתו התורה אפי' בכס' נמי. וכתבו תו' אבל בכסף לא דמיירי אחר שנתקנה שבועת היסת דה"ל נוגעין דאי קודם שנתקנה שבועת היסת לא הי' נוגעין ע"ש. ובמרדכי כתב בשם ראבי' דהא