אבני מילואים על השולחן ערוך - א קח

לא הוי ספק קידושין אלא ודאי אינה מקודשת ומשום דה"ל מפי כתבם אלא דבקידושין דף מ"ח דמוקי פלוגתי' דר"מ וחכמים בנכתב לשמה ושלא לדעתה ובפלוגתא דרב פפא ורב שרביא והתם ע"כ מיירי מנחתם שלא לדעתה דהא בכתיבה סובר ר' מאיר דאפי' מצאו באשפה כשר כדאי' רפ"ק דגיטין וכיון דמיירי בחתימה מוכח דפלוגתא דרב פפא ורבינא אפי' בחתימה מיירי וקשה דתיפוק לי' כל שנחתם שלא לדעת אשה ה"ל מפי כתבם וצ"ע:

(ה) שמין את הנייר ז"ל ב"ש כ' הב"י בלשון אפשר אפי' אם קידש בתורת שטר והשטר פסול מכל מקום מקודשת אם הנייר שוה פרוטה ובאמת מבוא' כן בש"ס דף מ"ח שוב ראיתי בבד"ה שכתב בעצמו כן עכ"ל. מקור הדין שם דף מ"ח התקדשי לי בשטר זה ר' מאיר אומר אינה מקודשת ור"א אומר מקודשת וחכ"א שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כו' אמר רב נחמן בר יצחק הב"ע כגון שקידשה בשטר שאין עליו עדים ור' מאיר לטעמי' דאמר עדי חתימה כרתי ור"א לטעמי' דאמר עדי מסירה כרתי ורבנן מספקא לי' אי כר' מאיר או כר"א הלכך שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אבע"א כגון שכתבו שלא לשמה כו' ואבע"א דכ"ע אית להו דריש לקיש והכא במ"ע שכתבו לשמה ושלא לדעתה ובפלוגתא דרבא ורבינא כו' ולכולהו אוקמתי' מקדש אותה בשטר פסול ואפ"ה שמין את הנייר ומבואר דאפי' קדשה בתורת שטר ונמצא השטר פסול אפ"ה אם הנייר שו"פ אמרינן דעתי' נמי אנייר שהוא בתורת כסף. אמנם נראה לפי מ"ש בשטת תו' רי"ד לפרש בהא דאמר כגון שקידשה בשטר ושאין עליו עדים ז"ל ראיתי למפר' א' שפי' בשט"ח שיש לו על אחרים ואין עליו עדים אלא שהלוה מסרו למלוה בפני עדי מסירה עכ"ל וא"כ כיון דמיירי שקידשה בשט"ח שיש על אחרים ומקדשה בתורת כסף בזה הוא דאמרי חכמים שמין את הנייר ומשום דהיכא דמקדשה בתור' כסף ודאי שמין את הנייר אבל היכא דמקדשה בתורת שטר ארוסין ונמצא פסול איכא למימר דאין שמין את הנייר כיון שאינה מקדשה כלל בתורת כסף וא"כ להך אוקמתי' דרב נחמן בר יצחק אינו מוכח כלל לומר אם מקדש' בשטר פסול דדעתי' אנייר. אלא שראיתי בתו' רי"ד שהשיג על המפרש הנ"ז ולענ"ד דברי המפרש נכונים וכמו שיבואר וז"ל ולא יתכן זה הפי' כלל שאם יש לו למלוה עדי מסירה שמסר לו הלוה השטר בפניהן והודה לו שהוא חייב לו מה צריך ר' מאיר לעדי חתימה הרי פיו כמאה עדים ולא אמר ר' מאיר עדי חתימה כרתי אלא בגט ובשטר אירוסין דלא מהני עדות פיו ולא בשט"ח אלא ודאי בשטר אירוסין מיירי כדפי' המורה עכ"ל. ודברי המפרש נכונים דודאי כי היכי דפליגי בגט ובשטר אירוסין ה"נ פליגי בשטרי חוב וכמבואר בש"ס פ' המגרש דף פ"ו אמר ר' יהוד' אמר רב הלכה כר' אליעזר בגיטין כי אמרי תו קמי' דשמואל אמר אף בשטרות ופריך ורב סבר בשטרות לא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים ר' אליעזר תרתי אמר כו' וכן בבבא בתרא דף קס"ט ואע"ג דהיכא דמודה שהוא חייב ומסרו לו בפני עדים נראה שהוא חייב לשלם דכיון דמסרו לו בפני עדים לא שייך משטה אני בך ועיין ש"ך ח"מ סי' מ' מכל מקום אינו שטר ולא הוי אלא מלוה ע"פ כיון דעידי חתימה כרתי ואינו גובה ממשעבדי וכיון דאינו אלא מלוה ע"פ לא מקניא אלא במעמ"ש אבל בכתיבה ומסירה אינו נקנה ואינה קונה האשה שט"ח זה כלל אלא דוקא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי דה"ל שטר ממש וגובה ממשעבדי ונקנה לאשה בכתיב' ומסיר'. ועוד דלא מיירי כלל שהודה החייב אלא שמחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב בשט"ח וכמבואר בטור וש"ע ח"מ סי' מ' ומש"ה לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי אינו מתחייב בשטר שאין עליו עדים וא"ש דברי המפרש ועלה כהוגן דהיינו שמקדשה בשט"ח שיש לו על אחרים ובכתיבה ומסיר' וכברייתא דלעיל וכיון דאין עליו עדים לא הוי שטר ולא נקנה בכתיבה ומסירה ולר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי נתחייב הלוה בשטר ונקנה השטר בכתיב' ומסירה ועמ"ש בקצה"ח סי' ס"ו סק"ז. אך קשה לפי"ז היכא שמין את הנייר דהא הנייר של לוה הוא וכמ"ש הר"ן פ' האיש מקדש ואין שמין את הנייר אלא משום שהוא ביד המלוה בתורת משכון וכמבואר בפוסקים ועמ"ש בסי' כ"ח סק"ב וא"כ לחכמים דסברי דבגוף השט"ח לא מקדשה ומשום דס"ל עדי חתימה כרתי וכיון דלוה לא נתחייב כלל ליכא תורת משכון דמנה אין כאן משכון אין כאן וכמבואר באשר"י פ"ק דקידושין דלא מהני משכון לחיוב אם גופו לא נתחיי' ולפי מ"ש דמיירי בחיוב חדש א"כ לא נתחייב כלל וכיון דמנה אין כאן משכון אין כאן ואיך שמין את הנייר כיון דנייר של לוה הוא ומשכון אין כאן כיון דמנה אין כאן. ונראה דהא דאמרו חכמי' שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת היינו מקודשת מספק דכיון דחכמים מספקא להו אי כר' מאיר אי כרבי אליעזר הלכך אם יש בושו"פ מקודשת מספק ואם לאו אינה מקודשת דבשט"ח גמור נמי אינה מקודשת משום דחכמים ס"ל דלא סמכה דעתה שמא ימחול וכדברי חכמים דר' מאיר לעיל בקידשה בשטר חוב דשמין את הנייר. ובזה ניחא הא דאמרו בש"ס ורבנן מספקא לי' דהא שפיר מצינו למימר דחכמים סברי כר' מאיר דעדי חתימה כרתי ומש"ה אינה מקודשת אלא בנייר אם יש בו שו"פ ור' מאיר סובר אין דעת האשה על הנייר וכדסבר לעיל בברייתא ור' אליעזר ס"ל דאפי' אין בנייר שו"פ מקודשת דעדי מסירה כרתי ועמ"ש תו' בזה בסוגיין. ולפי מ"ש ניחא דאי נימא דס"ל לחכמים לפשיטות כר' מאיר דעדי חתימ' כרתי א"כ אמאי שמין את הנייר דהא הנייר של לוה ותור' משכון לית בי' דהיכא דלא נתחייב א"כ מנה אין כאן משכון אין כאן אע"כ טעמא דשמין את הנייר משום דמספקא להו דשמא עדי חתימ' כרתי וא"כ מקודשת מספק דשמא עדי מסירה כרתי ויש עליו תורת משכון אך קשה לפי דברי המפרש נימא איפכא דחכמים ס"ל לפשיטות כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וטעמא דחכמים דשמין את הנייר כדלעיל דלא סמכה דעתה שמא ימחול ור' אליעזר ס"ל אפי' אין בנייר שו"פ מקודשת משום דס"ל סמכה דעתה דלא שביק דידי ומחיל לאחריני וכדלעיל אליבי' דר' מאיר. ולכן נראה דרב נחמן בר יצחק ס"ל דהא דפליגי לעיל ר' מאיר וחכמים כאוקמיתא דלעיל בדרבי ורבנן אותיות נקנה במסירה או כדרב פפא ע"ש בסוגיא וכ"ע ס"ל דסמכה דעתה דלא שביק דידי וכו' וא"נ הכא טעמא דחכמים דאמרי שמין את הנייר היינו משום דספיקי מספקא להו אי כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וא"כ שפיר נתחייב וקונה השט"ח בתורת משכון כדר' יצחק ויכול לקדש בו אשה וכיון דהנייר ברשות בא לידו מן הלוה ודאי מהני תפיסה ואם לאו אינה מקודשת דאע"ג דספיקא אי כר' אליעזר כיון דתפיסה שלא ברשות לא מהני ואם תפס מפקינן מיני' לשטת תו' והרא"ש בתפיסה שלא ברשות ולא הוי ממונו כלל אלא ממון לוה וכדמוכח בסוגיא דתקפו כהן פ"ק דמציעא דף ז' מהא דספיקות נכנסין לדיר להתעש' ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא פוטר ממונו בממון של כהן ע"ש ומוכח דכיון דלא מהני תפיסה ה"ל ממון בעלים ממש לכל דבר אבל היכא דאיכא בנייר שו"פ הוי תפס ברשות וה"ל ממונו גמור ומש"ה מקודשת ודו"ק ועמ"ש אחי הרב המובהק בקו' הספיקות כלל א' סי' ח' אלא דהיא גופ' תיקשי דלמה צריך רב נחמן ב"י לאוקמה בשטר שאין עליו עדים ובשט"ח ומש"ה צ"ל אליב' דחכמים דספוקי מספקא להו אי כר"א אי כר' מאיר טפי ה"ל לאוקמה בשטר אירוסין ואין עליו עדים דר' מאיר לטעמי' ותו לא צריך לומר אליבי' דחכמים דספוקי מספקא להו אי כר' מאיר אי כר' אליעזר אלא דס"ל לגמרי כר' מאיר דע"ח כרתי ומש"ה שמין את הנייר. ולכן נראה דרב נחמן בר יצחק ס"ל דהיכא שמקדשה בשטר אירוסין ונמצא פסול לא מהני שומת הנייר בזה כיון דאינו מקדשה כלל בתורת כסף רק בתורת שטר ומש"ה צריך לאוקמה בתורת כסף ובשט"ח דה"ל תורת כסף ומש"ה צריך לומר אליבי' דחכמים ספוקי מספקא וכמ"ש ובתר הכי דמפרש פלוגתייהו בשטר אירוסין וסבר דמהני שומת הנייר אפי' היכא דמקדשה בתורת שטר תו לא מסיק טעמי' דחכמים משום ספוקי מספקא אלא דמצינו לומר דחכמים פשיטא להו דפסול השטר ואפ"ה מהני שומת הנייר ודו"ק וכיון דלרב נחמן מוכח דס"ל דאין שמין הנייר היכא שמקדשה בתורת שטר ונמצא פסול אלא דוקא היכא שמקדשה בתורת כסף והייינו בשט"ח א"כ בקידשה בשטר אירוסין ונמצא פסול מידי ספיקא לא נפקא כיון דלר' נחמן בר יצחק אין שמין בזה הנייר ודו"ק:

(ו) או על איסורי הנאה עמ"ש בזה בסי' כ"ח ס"ק ס':

(ז) כתב בכתב ידו בנימוקי יוסף פד"א הביא בזה