אבני מילואים על השולחן ערוך - א קז

בעלמא פחות משו"פ נמי ממון הוא וניחא טפי דצריך קרא מכסף מקנתו אפי' לקנינו ולדע' הפוסקים דזרוק מנה לים לא הוי דין ערב צריך קרא על הגרעון דלבעי פרוטה ושיהי' הגרעון מקנתו וכמ"ש ודו"ק: (כה) פחות משו"פ כתב הב"ש ז"ל אין חשש שמא שו"פ במקום אחר כי בכסף לא חיישינן לזה כמ"ש בבדק הבית שיעור הקידושין הוא כסף חצי שעורה וכל כסף פחות משיעור אפי' שוה טובא דברים אחרים אין כאן שיעור כסף שצריכה התורה לקידושין עכ"ל ועמ"ש בסימן כ"ז סק"א

לב א (א) או על החרס והוא דבר שיכול להזדייף וכתב הר"ן דוקא כשאין חותמין עליו עדים אבל אם היו חתומים עליו עדי' חיישינן שמא יבא לסמוך על ע"ח והעתיקו הב"ש ע"ש. ותמהני בזה דנראה מוכח להדיא בש"ס דבקידושין כשר אפי' במזוייף מתוכו כל שיש עדי מסירה. והא פ"ק דגיטין דף י' שם אלא כי קתני מלתא דליתא בקידושין מלתא דאיתא בקידושין לא תני וע"ש ברש"י ד"ה ה"ג ז"ל אלא כי קתני מלתא דליתי' בקידושין כמ"ש וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור הוא דגזרי דלמא אתי למסמך עלי' ומצרכינן לי' גיטא אחרינא אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משו' עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שריית אשת איש לעלמא ע"ש וכ"כ תוס' שם ד"ה כי קתני מלתא דליתא בקידושין וכו' וכן ערכאות כיון דאיכא עדי מסירה ישראל כשר בקידושין אעפ"י שחותמין כותי' דליכא למיחש דלמא אתי למסמך עלי' דלא אתי לידה תקלה במה שסבורה להיות מקודשת דהא לא שכיח דתקבל קידושין מאחר כיון שסבורה להיות מקודשת והרי מבואר דגבי קידושין אפי' במזויף מתוכו דהיינו ערכאו' אפ"ה כל שיש עדי מסירה ישראל כשר וא"כ ודאי ה"ה בשאר מזויף מתוכו כשר ע"י עדי מסירה. והרמב"ן בחידושיו שם ז"ל וערכאות ליכא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל כו' אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שרינן אשת איש לעלמא וא"ת ונימא כי היכ' דהכא גט פסול הוא וקידושי אחר תופסין בה אף ה"נ קידושין פסולים הם ואם בא אחר וקידשה חוששין לקידושי שניהם להחמיר ולאו מלתא כיון דהכא מן הדין כשר אלא שחוששין משום מזויף מתוכו א"נ דגזרינן מובהקים אטו שאין מובהקים לא גזור אלא בגיטי נשים משום דלא סמכו עלה בלא עדי מסירה ואתי למשרי אשת איש לעלמא אבל הכא דאי אתי למסמך עלה באינו מובהקים גופי' או בלא עדי מסירה אין אתה מתיר האיסור אלא אוסר את המותר אע"ג דאיכא למיגזר אטו שאינו מובהקים דלמא סמכי עלה בלא עדי מסירה ואם בא אחר וקידשה יאמרו שאינה מקודשת אין חוששין לכל זה וזה פי' לפי' רש"י ועוד שאין גוזרין בקידושין גזירות האלו שהרי אין גוזרין בו שעדי הקידושין אין חותמין אלא זה בפני זה גזירה משום כלכם כו' וטעמא משום דלא שכיח כל הני מילי בקידושין אלא בגיטי נשים שפעמים שהוא כותב גיטי בערכאות משום קטטה או לקלקלה או שחששו שלא תהא כל א' וא' הולכת ותולה עצמה ביד כותי ומפקעת עצמה מיד בעלה אבל בקידושין אין אדם כותב קידושין בערכאות ועוד דקידושין כיון דאיכא קידושי כסף וביאה קידושי שטר לא שכיח כולי האי ולא גזר רבנן בה עכ"ל. וא"כ לפי טעמא שכתב הרמב"ן דערכאות בקידושין לא שכיחי ומש"ה לא גזרינן בקידושין א"כ איכא למימר דבחרס שהוא דבר שיכול להזדייף גזרינן בקידושין נמי אפי' איכא עדי מסירה. אמנם מפי' רש"י ותוס' מבואר להדיא דלעולם לא חיישינן במזויף מתוכו לקידושין וכל דאיכא עדי מסירה כשר בקידושין לגמרי וגם לפי טעמא בתרא דהרמב"ן דבקידושי שטר לא שכיחי ולא גזרינן בי' א"כ ה"ה במזויף מתוכו מחמת שיכול להזדייף ודברי הר"ן צ"ע ועוד אני תמה בדברי הר"ן דהא כתב הר"ן בפ"ב דגיטין דבדבר שיכול להזדייף חיישינן דלמא אתי למיסמך עלה ע"ש וכ"כ במרדכי ובהגהת אשר"י שם. וא"כ אמאי פסלי בקידושין בדבר שיכול להזדייף ע"י עדי מסירה וצ"ע:

(ב) לשם האשה המתקדשת כתב הריטב"א ז"ל ולענין שמו ושמה איכא מ"ד כיון דהוי' ליציאה אתקיש בעינן שמו ושמה דשמו ושמה בגט לאו מתקנת ר"ג היא אלא מדאורייתא דבעינן ספר כריתות שיהי' מוכח מתוכו שהוא עושה כריתות וכיון שכן אף בקידושין כן ומדלא מדכרינן בשום דוכתי' כו'. משמע טפי כסברא דמקצת רבוותא ז"ל דלא בעי בשטר קידושין שמו ושמה מוכיח מתוכו דבגט גופי' מדרבנן הוא מתקנת ר"ג דומיא דשם עירו ושם עירה ואפי' יהא בגט מדאורייתא התם דכתיב ספר כריתות אבל בשטר קידושין כיון שמוכיח לנו למי מקדש ומי הוא המקדש בהכי סגי ולא בעי מוכח מתוכו והיינו דלא אדכר בהא דהכא ולא בשום דוכתי בתך פלוני מקודשת לפ' עכ"ל. ונראה דאפי' נימא דשמו ושמה מעכב בשטר קידושין כמו בגט ובעינן מוכח מתוכו היינו דוקא במיחד בפירוש ואומר בתך פלוני מקודש' לי ובזה בעינן שיהי' מוכיח מתוך השטר וצריך לכתוב נמי בשטר בתך פלוני כי היכא דלהוי מוכח מתוכו שמקדש לפלונ' אבל אם עיקר הקידושין אינו אלא בתך סתם דכולן בכלל ואחת מהן מקודשת דלא בעינן קידושין המסורין לביאה וכהאי דקידושין דף נ"ג א"כ ה"ה כשכותב כן בשטר בתך מקודשת לי הוי קידושין וכולן צריכין גט ולזה ה"ל מוכח דאחת מהן מקודשת וכמו בקידושי' כסף כשאומר סתם בתך מקודשת:

(ג) כמו בגט בריטב"א פ"ק דקידושין דף ה' ז"ל וכל היכא שאינו כתוב בגט ודין אעפ"י שאמר כן בשעת נתינת הגט לא מהני דמילי דצריכה לגיטא צריך שיהיה כתובין דאי לא בדבורא בעלמא מגרש לה ולא הוי גיטא וכן הדין במקדש בשטר דבעינן לשון בעל ולכתוב ודין ולי ואי לא אע"ג דאמ' לי' בדיבורא בעלמא לא מהני שכל זמן שאינו כתוב בו אין בו תורת שטר עכ"ל. ועיין בפ' האיש מקדש דף מ"ח גבי התקדשי לי בשטר ר' מאיר אומר אינה מקודשת כו' וחכ"א שמין את הנייר ומוקי פלוגתי' בשטר שאין עליו עדים ר"מ סבר עדי חתימה כרתי וחכמים סברי שמין את הנייר ע"ש והיינו דר"מ סובר דלאו דעת' להתקדש בפרוטו' הנייר אלא במאי דכתיבה בה וחכ"א שמין את הנייר דדעתה נמי אנייר ע"ש פי' רש"י ולכאורה קשה כיון דצריך ליכתוב בשטר קידושין ודין וטעמא דבעי ודין היינו דלא נימא בדיבורא בעלמא מקדשה ושטרא לראי' ועיין בגיטין דף פ"ה ובנדרים דף ה' וא"כ ע"כ אינו מקדשה בתורת כסף דאי בתורת כסף א"כ שטרא לראי' והוא כותב ודין דלא להוי לראי' אלא שמקדש אותה בשטר זה. מיהו נראה דהא דכותב ודין היינו דלהוי האי שטרא שטר הקנאה דלא נימא שהוא לראי' ובדיבורא בעלמא מקדשה להכי כותב ודין שבשטר זה הוא מקדשה והוא שטר הקנא' אבל אכתי יכול להיות שמקדש' בתרווייהו בתורת שטר ובתורת כסף ושניהם להקנאה ואכתי איכא למידק דכל כה"ג היכא דמקדש' בתרווייהו ושניה' להקנאה אם קנין אחד פסול הוי לי' כמקדש במלוה ופרוטה דאם דעתה אתרווייהו אינה מקודשת ומקדש במלוה ופרוטה דמקודשת אינו אלא משום דדעתה אינו אלא אפרוטה שהוא בעין ולא אמלוה שאינה בעין וכמ"ש בסי' כ"ח ס"ק ל"ח ע"ש והכא דדעתה נמי אנייר אבל דעתה נמי אשטר וכיון דשטר פסול ומקדשה בשניה' לא הוי קידושין כלל וע"ש בסי' כ"ח ס"ק ל"ח שכתבנו דהוא דומה לקני את וחמור:

(ד) ואינו כותבו אלא לדעתה פ"ק דקידושין ט' כתבו לשמה ושלא לדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמר אינה מקודשת ע"ש. וקשיא לי לפי שטת רש"י ובעל המאור דהא דמהני שטר ולא הוי מפי כתבם דהיינו משום דנעשה מדעת המתחייב וה"ל מפי כתבו ולא מפי כתבם והובא בס' קצה"ח סי' כ"ח סק"ו ע"ש. וא"כ תיפוק לי' דפסול כל שנכתב שלא מדעת האשה דה"ל מפי כתבם כיון שנכתב שלא מדעת המתחייב. ואפשר דמיירי שהכתיבה לבד הי' שלא לדעת האשה אבל החתימה הי' לדעת ולפי"ז בנחתם שלא לדעת האשה