אבני מילואים על השולחן ערוך - א קו

קידושין שאין מסורין לביאה ודוקא בקידש אחת משתי אחיות אדינו אלא מספיקא הוא דמהני לאביי אבל היכא דע"י הקידושין ודאי אין מסורין לביאה מודה דלא מהני וע"ש. וא"כ ה"ה באומר לזה ולזה הו"ל קידושין שאין מסורין לביאה בודאי. ובאומר חוץ מפ' אע"ג דאין מסורין לביאה שהיא מקודשת גמורה לכ"ע ואית בה איסור אשת איש אפ"ה תפסי בה קידושי פ' כיון דאיסור הביאה לאו מחמת הקידושין אלא משום דמעיקרא דין אשת איש אית לה וכמ"ש תו' דף נ"א ד"ה קידושין שאין מסורין לביאה דבחייבי לאוין קידושין תופסין ע"ש. אבל באומר הרי את מקודשת לזה ולזה ודאי אין הקידושין נמסרו לביאה דהא לזה ולזה אסורה מחמת צד אשת איש שבה לעלמא. והרמב"ם שכתב חוץ מפ' כלומר שלא תיאסר עלי' אלא תהי' אשת איש על כל העולם ולפ' כפנו' משמע דמותרת לגמרי לפ' וא"כ באומרת לזה ולזה ראוי ג"כ לומר שמותרת לזה ולזה מחמת שיור שמשייר לזה ולזה שתהיה מותרת לזה ולזה ולא גרע מאומר חוץ מפ'. אמנם בגמרא ר"פ המגרש דף פ"ב בהא דבעי לה באומר חוץ מפ' משמע דלא בעי לה דלשתרי לפ' אלא אם תפסי בה נמי קידושי פ' ומשום דמשייר בקניינו אבל שתהי' מותר' לפ' נראה דודאי אסורה מחמת צד אשת איש שבה לעלמא וז"ל הרשב"א בחידושיו ר"פ המגרש בהא דאמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמות ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קידושי דראובן אהני קידושי דשמעון לא מהני לאו למימרא דלא אהני כלל דהא ודאי אהני למיסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי קידושי שמעון לגבי עלמא שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קידושי שמעון א"כ אפי' ראובן אסור לבוא עלי' משום דמשמש בצד מקודש שבה לשמעון והלכך אסורה היא לשניהם אלא הכי קאמר לא אהני דיבורי' למיסרי' אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן, קאמר, והא דאסירא לראובן משום אריה דאסורא דרביע עלה דאי אפשר להשתמש בה לאחד מהם אא"כ משתמש בצד אישות שבה לשני אבל כי אמר לה סתם אהני קידושיו למיסר' בפירוש אראובן עכ"ל וא"כ ה"ה באומר חוץ מפ' פשיטא דאסורה לפ' מחמת צד מקודש שבה לעלמא ע"י הראשון ומ"ש הרמב"ם חוץ מפ' כלומר שלא תיאסר עליו כו' וכ"כ רש"י שם בסוגיא ר"פ המגרש שם ע"ש. היינו דהמקדש אומר כך שלא תיאסר עליו מצדו אבל באמת אסורה היא ממילא לפ' מחמת צד מקודש שבה לעלמא וכמ"ש. וא"כ באומר התקדשי לי ולזה ה"ל קידושין שאין מסורין לביאה כיון דאסורה היא לזה ולזה בודאי מחמת הקידושין אך קשה לפי זה הא דאומר התקדשי לחצי' דפריך עלה מ"ש חצי אשה כו' ומ"ש חצי איש ותיפוק לי' דה"ל קידושין שאין מסורין לביאה דהא אסורה היא לחציו השני מחמת צד אשת איש דאתי צד פנוי שבו ומשתמש בצד אשת איש וכיוצא בזה אמרינן בפ' החולץ דף מ"ה ע"ש. מיהו אינו קושיא דטפי עדיפא להקשות מחצי איש אלא דלפי מ"ש הראב"ד דלמסקנ' נמי מהני באומר התקדשי לחציי ואפי' אומר לחציי ולא לכולה נמי מקודשת דכי יקח איש לא ממעט חצי איש והובאו דבריו בס"ק כ"א ולפי מ"ש אפי' נימא דכי יקח איש לא ממעט חצי איש לא מהני קידושיו דה"ל קידושין שאין מסורין לביאה דצד פנוי שבו משתמש בצד אשת איש והרשב"א בחידושיו דף ז' ז"ל וקשיא לי אשמעתין היכי קאמר אתתא לבי תרי לא חזיא והא ר' יוחנן פ' האומר ס"ל דאפי' קידושי מאה תופסין בה וה"נ הכי קאמר לה אי בעית לאקדיש לאחריני מקודשת וצל"ע עכ"ל. והנה לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו ר"פ המגרש ובפ' האומר דף ס' דטעמא דר' יוחנן אינו משום דר' אבא דליהוי מהני שיור בקידושין דחוץ מאיש פ' דהוי שיור גמור מודי דלא מהני אלא משו' דשיורא ליתא אלא עד שלשים הלכך מעכשיו חלין וגומרין לאחר שלשים ע"ש וא"כ באומר חצייך מקודשת לי דאי נימא דהכוונה אי בעית לאקדושי לאחריני א"כ הרי גומ' הקידושין מעכשיו ובשיור גמור מודה ר' יוחנן דלא מהני. אלא לפי מ"ש הרמב"ם דאפי' בשיור גמור מהני והיינו חוץ מפ' נמי הוי ספק קידושין וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דהיכי כתב בפשיטות באומר חצייך מקודשת דאינה מקודשת כיון דיש לומר הכוונה אי בעית לאקדושי לאחריני ונראה דכל כה"ג באומר אי בעית לאנסובי לאחריני תנסוב א"כ הרי לא אסורה לשום אדם ולא מהני קידושין כלל כיון דלא אסרה לשום אדם בעולם דאע"ג דממילא אסורה מצד מקודשת שבה לזה שקידשה כיון דהוא לא אסרה לשום אדם דהא אמרת דחצייך מקודשת היינו אי בעית תנסוב אחריני וכיון דהוא לא אסרה אע"ג דממילא אסורה לא הוי קידושין כלל וכדאמר בגמ' קידושי דשמעון לא אהני וכמ"ש הרשב"א בטעמא כיון דהוא לא אסרה. ולפי מ"ש הרשב"א בשם הראב"ד שם פ' האומר טעמא דר' יוחנן דסבר לה כר' אבא דאע"ג דיש בו שיור בקידושין מהני ומשום דקידושין בקנין כל דהו סגיא ואע"ג דאמרינן בפ"ק אשה ולא חצי אשה הכא לאו חצי אשה היא דכולה מיקדשה לי' אלא חצי קנין הוא וע"ש. קשה דא"כ לא אסרה לשום אדם וגבי ר' אבא דאומר חוץ מפ' אסרה אכ"ע חוץ מפ' אבל בהאי דר' יוחנן אי סבר לה כר' אבא א"כ לא אסרה כלל. ואין לומר כיון דר' יוחנן מיירי באומר מעכשיו ולאחר שלשים ה"ל קידושין משום דאוסרה לעלמא מיהת לאחר שלשים דהרשב"א שם פ' האומר כתב דלר' יוחנן אפילו אומר לה הרי את מקודשת מעכשיו ולאחר מיתה הרי זו מקודשת ומשום דרווחא שביק לכל מאן דמקדש לה עד לאחר מיתה וע"ש א"כ לא אסרה בחייו כלל ואינו אלא כמו שקידשה לעצמו אבל לכ"ע תשתרי וא"כ לא מהני כיון דהוא לא אסרה וכדאמרינן פ' המגרש קידושי דשמעון לא אהני וצ"ע:

(כד) קדשה בכסף פחות משו"פ. כתב הרדב"ז במי שזרק קידושין ללאה ולא היו שווין פרוטה ולא הספיקו להגיע לידה עד שנתייקר' ועמדו על פרוטה מהו בתר נותן אזלינן וליכא פרוטה או דלמא בתר מקבל אזלינן והא איכא פרוטה כו' והעלה הדבר ברור דאזלינן בתר מקבל שהרי אינה מתקדש' אלא משעה שהגיע על ידה וכשהגי' הי' שו"פ ואע"ג דכשנתנו הוא לא הי' שו"פ ולא מחסר ולא מידי מכל מקום קני מדין עבד כנעני וכו' וכן משמע ממה דבעי רבא פ"ק דקידושין שתי בנותיך לשני בני בפרוטה כו' וכ"כ ר"י דמיירי בבנות קטנות וכו' אבל האי בעי' הוא אי אזלינן בתר מקבל לגמרי דאין לחוש אלא שיקבל המקבל שו"פ וכמ"ש ס"ק כ' ושטת תו' רי"ד נראה דאזלינן בתר נותן והובא בס"ק כ' אמנם נראה לענ"ד להביא ראי' לדברי מוהרדב"ז דאזלינן בתר מקבל מהא דאי' בעירובין דף ס"ב א"ר יוחנן שוכרין מן הנכרי בפחות משו"פ והיינו משום דלגבי בן נח פחות משו"פ הוי ממון ומוכח מזה דאזלינן בתר מקבל דהא לגבי נותן אין זה ממון וישראל מישראל כה"ג לא מהני וכמ"ש בט"ז א"ח סי' שפ"ב ע"ש. ומזה נמי נראה ראי' דמהני מדין עבד כנעני אפי' גבי קנין קרקע ובב"י ח"מ סי' ק"ל כתב אליבי' דהרמב"ם דלא מהני מדין עבד כנעני אלא גבי אשה וכ"כ בר"ן פ"ק דקידושין ע"ש ולפי מה שהוכחנו מהא דשוכרין מן הנכרי בפחות משו"פ דאזלינן בתר מקבל אינו אלא מדין עבד כנעני דקבל' רבו גרמה לו ומוכח דדין עבד כנעני אפי' בקנין שדה. ואפשר ליישב אליבי' דהרמב"ם דס"ל דדין עבד כנעני אינו בקנין שדה היינו היכא דהלוקח אינו נותן כלל אלא אחר הוא הנותן בשביל הלוקח הוא דלא מהני אבל בהאי דשוכר מן הנכרי בפחות משו"פ דהזוכה הוא הנותן אלא דלדידי' לאו ממונא ופחות משו"פ הוא לגבי' ולגבי מקבל ה"ל שו"פ ועכ"פ הם דינא דהרדב"ז שפיר מוכח דהיכא דלגבי נותן אינו שו"פ ולמקבל שו"פ דמהני. ובקידושין דף ח' מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים כו' אלא לעולם דלית בי' שו"פ ולא מבעי' קאמר לא מבעי' כסף דאי אית בי' שו"פ אין אי לא אבל תבואה וכלים דמקרבי הניתן גמר ומקני נפשה קמ"ל דל"ש. וקשיא לן בגוי' דבשום מקום לא צריך למעט פחות משו"פ ומשום דלאו כסף חשוב וגבי עבד עברי למה הוצרך למעט פחות משו"פ. ולפי מ"ש ניחא דהתם בעבד עברי הנמכר לנכרי משתעי קרא וכתיב ישיב גאולתו מכסף מקנתו וס"ד דגרעון כסף שפוד' עצמו מן הנכרי סגי לה בפחות משו"פ כיון דשוכרין מן הנכרי בפחות משו"פ ולגבי נכרי ממון הוא קמ"ל ישיב גאולתו מכסף מקנתו וכסף מקנתו אינו אלא בשו"פ כיון דישראל הנקנה הוא העבד עברי פחות משו"פ לאו ממונא הוא וחדית לה תורה דגרעון יהי' מכסף מקנתו ואינו בפחות משו"פ אע"ג דלגבי כותי ממון הוא הגרעון אפ"ה לא מהני משום דבעינן מכסף מקנתו ואע"ג דתן מנה לפלוני מהני מדין ערב ולפי שהוצי' ממון על פיו וא"כ בכס' מקנתו נמי נימא הכי דכיון שהוציא הנכרי ממון על פיו דהא לגבי' הוי ממון משו' דלא מבעי' זרוק מנה לים ואקדש אני לך לא מהני מדין ערב ולפי שלא באה הנאה לבן דעת והובא בר"ן פ"ק דקידושין וה"נ מטא הנא' ליד בן דעת כיון דלישראל לאו ממונא הוא אלא אפי' לדעת הפוסקים דזרוק מנה לים נמי מהני מדין ערב ומשום דהוציא ממונו על פיו מכל מקום הכא גלי קרא מכסף מקנתו דלבעי דוקא שו"פ אע"ג דגבי נכרי