אבני מילואים על השולחן ערוך - א קה

דאי בעינא למנסב אחרינא נסיבנא. וכתב הרשב"א בחידושיו צ"ל אבל התקדשי לי לחציי משייר בקניינו הוא והכי קאמר לה אי בעינא למנסב אחריני נסיבנא והיכי דמי חצי איש כגון דמפרש לה לחציו ממש ולא לכולו עכ"ל. ואיכא למידק דמ"ש ממתנה דאיש אחד נותן מתנה לחבירו ואמר לו הנני נותן לך זה המתנ' לחצייך ולא לכולו דפשטה המתנה בכולה וכמ"ש הריטב"א בחידושיו כ"ג בהא דאמרו בנותן לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו וז"ל והרי זה כנותן מתנה לחצי עבדו דזכה כלומר דפשטה מתנה בכולה ולא סגי שלא יזכה כולו ה"נ אי אפשר שיזכה הוא בלא רבו ורבנן סברי דאלו הוי מקני לגמרי לעבד לעשות בו חפצו ה"נ דקני רבו כמוהו דכגוף אחד הם כמ"ש עכ"ל וע"ש. וא"כ ה"נ כיון דקנה לי' לאשה לחצי' פשטה קנינו בכולה וליכא למימר דבקידושין גזירת הכתוב כי יקח איש ולא חצי איש דהא באשה נמי פריך בש"ס ותפשוט קידושי בכולה ואע"ג דכתיב אשה ולא חצי אשה אלא כיון דפשטה קידושי בכולה ה"ל אשה כולה וא"כ ה"נ כיון דקני לי' לחציו פשטה קנינו בכולו וה"ל כאלו מקדשה לכולו דהכא לא מצינו לתרץ כדמתרצינן באשה משום דאיכא דעת אחרת המעכבו דהא במתנה כשנותן לחבירו לחציו ולא נתרצה הנותן אלא לחציו ואפ"ה פשטה קנינו בכולו וא"כ במפרש לחציו ממש ולא לכולו נמי תהי' מקודשת. ונראה לחלק לפי מ"ש הרשב"א דף ו' גבי ארווח לה זימנא דלא הוי ריבית קצוצה משי' דלא יהבי' לה מידי דאין גופה קנוי ע"ש והוב' בסי' כ"ח ס"ק כ"א וכיון דאשה לאו קניינו הוא לא אמרינן פשטה קנינו זכייתו בכולו משא"כ מתנה פשט' קניינו בכולו ודו"ק. והנה לפמ"ש הרשב"א א"כ באומר בפי' התקדשי לחציי ולא לכולו דאינה מקודשת דה"ל חצי איש ותימה שלא הובא ברמב"ם ובטור וש"ע ומסתימת דבריהם משמע דהתקדשי לחציי לעולם מקודשת. ונראה דס"ל כשטת הראב"ד הובא ברשב"א שם דלחצי איש לעולם מקודש' כיון דקרא דכתיב כי יקח איש ע"כ לאו דוקא איש למדרש ולא חצי איש כיון דמסתמא דהתקדשי לחציי משמע דמקדשה כולה ואי בעינא נסיבנא אחרינא וכיון דחצי איש לא ממעט א"כ ממילא מקודשת אפי' באומר לחציי ממש ולא לכולו ע"ש מיהו ברשב"א שם השיג עליו וע"ש:

(כב) אבל אם אמר חצייך מקודשת לי שם דף ז' ופריך עלה ותפשוט קידושי בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כו' ומשני התם בהמה הכא דעת אחרת פי' הכא דעת אחרת המעכבו שלא נתרצית אלא לחצי' ולא לכולה. וקשה לי טובא מאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא נפקא בלא גט וכדאי' בנדרים דף כ"ט דפריך למ"ד קדושת הגוף פקעה בכדי אלי אומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט והיינו משום דקידושי אשה ה"ל קדושת הגוף ע"ש בר"ן וא"כ מ"ש מקדש לזמן דאע"ג דהיא לא נתרצית אלא לזמן ואפ"ה אמרינן כיון דנתרצית עכ"פ לזמן תו לא פקעה א"כ בנתרצית לחצי' נמי נימא כיון דנתרצית עכ"פ לחציה פשטה קידושי בכולה כמו התם דפשטה קידושי לעולם ואע"ג דאיכא דעת אחרת המעכבו ולפי מ"ש בס"ק י"ח דרצון האש' לא הוי קידושין אלא הפקר דמשוי לגבי בעל ומש"ה לא פשטה רצונה בכולה ע"ש. א"כ התם נמי נימא הכין דרצון האשה אינו קידושין ודעת אחרת המעכבו שלא תחול קידושין לעולם אלא לזמן שנתרצי' וחזרתי על כל הצדדין ולא מצאתי ישוב נכון לזה. ולכן נראה לענ"ד לפי מ"ש הר"ן פ' המגרש דף פ"ג בהא דבעי לה היום אי את אשתי ולמחר את אשתי בתר דבעי הדר פשטה כיון דפסקה פסקה וז"ל שם וכתב הרא"ה ז"ל דמהא שמעינן שהנותן קרקע לחבירו גוף ופירות ליום א' שזכ' מקבל בקרקע לעולם דהא אסיקנא כיון דפסקה פסק' עכ"ל. והובא בסימן כ"ח ס"ק נ"א וע"ש ושם כתבנו דהא דאיפלגי בקדוש' הגוף אם פקעה בכדי ותיפוק לי' אפילו בקדושת דמים לא גרע כח הקדש מכח הדיוט דאמרינן כיון דפסקה פסקה:

וכתבנו שם דבהדיוט דאמרינן כיון דפסקה פסקה ותו אין לבעלים שום זכות בהם וכיון דלית לי' בעלים ממילא זוכה המקבל בתורת הפקר אבל בהקדש אי לאו דקדושה לא פקעה בכדי נהי דלית להו בעלים דכיון דפסקה פסקה אבל גם הקדש אין בו דמי זוכה להקדש אבל כיון דקדושת הגוף לא פקעה בכדי נמשך כח ההקדש לעולם וע"ש ומש"ה גבי קידושי אשה דכיון דנתרצית ומשוי נפשה כהפקר לגבי מקדש אע"ג דלא נתרצית אלא לזמן אמרינן כיון דפסקה פסקה אלא דמצד הקידושין לא הי' נמשך אלא ליומא וכיון דאמרינן קדושת הגוף לא פקעה בכדי נמשך ממילא הקידושין לעולם אבל בנתרצית לחצי' דלא שייך בי' כיון דפסקה פסקה מש"ה דעת אחרת שלה מעכבו דלא תיפשוט קידושי בכולה ובפ' השולח דף מ"ג חצי' שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעי קידושי ראשון ר' זירא אמר . ורב נחמן גמרו קידושי ראשון ופי' רש"י פקעי קידושי ראשון בא השחרור והפקיעה שהרי נשתנה גופה וה"ל כקטן שנולד ע"ש וטעמא דמ"ד גמרו קידושי ראשון לא אתברר דהיכ' גמרו קידושי בחצי' השני והוא צד שפחה כיון דמעיקרא לא נתרצית אלא לחצי'. ולפי מ"ש נראה טעמא דמלתא כיון דחצי' שפחה וחצי' ב"ח תפסי קידושי בחצי' ב"ח כיון דלא שייר בקניינו וכדאי' שם פרק השולח וכיון דכבר תפסי קידושין למחציתה לכן כדאשכח מקום לחול בה קידושין במחצית השני' ממילא חייל בכולה דקידושי פשטו בכולה בע"כ ודוקא בקידשה לחצי' כיון דאי' דעת אחרת המעכב א"כ לא התחיל קידושין לחצי' כיון דשייר בקניינו אבל בחצי' שפחה וחצי' ב"ח דכבר חייל במקצתו דלא שייר בקניינו וכיון דחייל במקצתו ממילא פשטו קידושי בכול' כיון דאשכח מקום לחול הקידושין ובתו' שם ד"ה גמרו קידושי ראשון ע"ש בהא דאמרינן בהמה של שני שותפין הקדיש חצי' וחזר ולקחה והקדיש חצי' ומשמע הא לא הקדישה לא גמרה ע"ש תו' בזה. ולפי מ"ש טעמא דגמרו קידושי בכולה כיון דכבר תפסי קידושין בקצתה ואי' מקום להתפשט בכולה ממילא פשטו קידושי בכולה אבל התם בבהמה של שני שותפין והקדיש חצי' דקודם שלקחה משותף לא הי' עלה קדושת הגוף רק קדושת דמים וכשחזר ולקחה לא מתפשט בכולה דקדושת דמי' לא מתפשט ועיין פ"ק דקידושין דף ז' ושם מבואר דכשהקדיש חצי' לא הוי עלה רק קדושת דמים אבל בקידושי אשה כיון דכבר חייל קדושת הגוף במחצית ב"ח אח"כ כשנשתחרר' ממילא פשט' קדושת הגוף בכול' ועיין ס"ק י"ח דלדע' רש"י לא מבעי' בעוף בתמורה דף י"ח אלא בדבר שאין הנשמה תלוי' ועמ"ש בס"ק י"ח ודו"ק:

(כג) הרי את מקודשת לי ולזה. והוא מדברי הרמב"ם פ"ג מאישות וכתב שם הרב המגיד דנלמד מהא דאמרו אתתא לבי' תרי לא חזיא וע"ש ואיני מבין ראי' זו דהא בפ' האומר דף ס"ז מקשה בגמ' אשכחן אחות אשה כו' תאמר באשת איש שיש לה היתר בחיי' אוסרה ומסיק מהקיש' דר' יונה דהוקשו כל עריות לאחות אשה ע"ש:

ומבואר דאי לאו הקישא הוי אמרינן דקידושי תופסין באשת איש ולא אמרינן אתתא לבי' תרי לא חזיא. וכיון דאין קידושין תופסין באשת איש אלא משום דהוקש לאחות אשה והכא שהוא בבת אחת לזה ולזה מנלן דלא תפסי קידושין. ובש"ס דאמרו אתתא לבי תרי לא חזיא אינו אלא כלפי מאי דאמרו שם באומר התקדשי לחצי' דמקודשת אע"ג דכתיב איש ולא חצי איש ואמרו דהכי קאמר אי בעינא נסיבנא אחרינא והיינו דמקדשה לכולו והא דאמר לחצי' היינו דאי בעינא נסיבנא אחרינא אבל גבי אשה שאומר חצייך מקודשת לי אין הכוונה שהוא מקדשה כולה אלא דאי בעית תנסוב עוד אחר כיון דאשה לבי תרי לא חזיא דהא בתר דמקדשה הוי אשת איש ושוב אין קידושין תופסין בה וא"כ ה"ל בזה אחר זה אבל היכא שבבת אחת מקדשה לזה ולזה מנלן דלא מהני כיון דלאו אשת איש היא ונראה דהא דלא מהני לזה ולזה היינו מדרבה דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת ליתי' וכדאי' פ' האיש מקדש דף נ' ע"ש ומה"ט שם במקדש שתי אחיות וכן אשה ובתה כאחת דלא תפסי קידושין נמי מדרב' הוא וע"ש אך קשה דהא כתב הרמב"ם פ"י מאישות ז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפ' כלומר שלא תיאסר עליו אלא תהי' אשת איש על כל העולם ולפ' כפנוי' הרי זו מקודשת מספק עכ"ל. ואי נימא דחוץ מפ' אשת איש על כל העולם ולפ' כפנוי' א"כ היכא שאומר לזה ולזה הוי בזה אחר זה דהא משכחת לה שאומר חוץ מפ' וקידושי פ' תפסי בה וכל דמשכחת לה בזה אחר זה בשום אופן תו לא שייך הא דרבה כדאמרינן בקידושין דף נ"א בהא דקורא לתשיעי עשירי ע"ש. ולכן נראה לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו דף נ"א דאביי לית לי' דרבה כלל והא דמקד' אשה ובתה או שתי אחיות כאחת דאין מקודשת היינו משום דה"ל